באר מים חיים, בראשית ל״ז:י״בBe'er Mayim Chaim, Genesis 37:12
א׳וילכו אחיו וגו'. אבל יוסף לא הלך אז עמם כי כבר ידע אשר לא יכלו דברו לשלום, וגם ירמוז וילכו אחיו שכולם אחים היו בדבר הזה לשנוא אותו ולהתקנאות בו, או יאמר וילכו אחיו כלומר שבשעת הליכה על כל פנים כאחים היו בלתי לחשוב עליו מחשבת מיתה אבל אחר כך וילכו דותינה לבקש נכלי דתות איך להמיתו, גם יאמר וילכו אחיו לומר שגם בשעת הליכה היו בתוכן אותם שהיו אחים ליוסף כמו ראובן שאמר אל תשפכו דם ויהודה שאמר מה בצע וגו' ובני השפחות שלא היו שונאים את יוסף.
1
ב׳לרעות את וגו'. זה לשון המסורה נקוד על את חד מן ט"ו נקודים וכו', ונראה שנקוד הזה בא להצדיק הצדיקים שבטי י"ה לומר כי הם אינם חייבים בדבר כי הגם שלכאורה מעשה רע הוא שירצו להרוג אחיהם ואחר כך מכרוהו ובפרט יוסף הצדיק בחינת השפעת הברית להורידו למצרים בחינת ערות הארץ שזה קלקול גדול הוא, מכל מקום הרי הכל מאת ה' נסבה בכדי שהוא יישר דרך לפני בני ישראל שיוכלו לצאת ממצרים אחרי היותם שם כי הלא עיקר גאולתן היה במה שהיו גדורים שם מן הערוה ומפורש עליהן בקבלה (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה גל נעול וגו' ואמרו חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ה') גן נעול אלו הזכרים גל נעול אלו הנקבות. כי לכאורה זה פלא גדול ששים רבוא מישראל אנשים חוץ נשים לא ימצא בהן אחד מטומא בערוה, (כי אם אחת שפרסמה הכתוב וזאת לא במזיד כי המצרי בא בלילה וסברה שהוא בעלה כמו שמובא במדרשי חז"ל שם) ובמקום ששם הרגיעה שידה תוקף הקליפה של מצרים היה בבחינה זו בטומאת הערוה שעל כן נקרא ערות מצרים וישראל לא קיבלו עדיין התורה רק מה שידעו מקבלת אבותיהם והיה ביניהם עובדי עבודה זרה כמאמר חז"ל (זוה"ק חלק ב', ק"ע:) בטענת שר מצרים שאמר הללו עובדי עבודה זרה וכו', ואף על פי כן נשמרו בבחינה זו מקטנם ועד גדולם אם לא בזכות יוסף הצדיק שעמד בפרץ בעת תוקף הקליפה ותשב באיתן קשתו ושיבר והכניע כוחי תאות מורשי לבבו החזקים על ידי יראת ופחד מלך אלהים עליו ובזה שיבר והכניע תוקף הקליפה ההיא עד שהיה אחר כך ישרות דרך לפני בני ישראל להשמר מכל רע בבחינה זו, ולולא קדימת יוסף הצדיק בתוקפו ח"ו הרי אנו ובנינו וכו' כולנו היינו משועבדים לפרעה במצרים ונמצא שזה היה סיבה גדולה מאת ה' שירד יוסף למצרים קודם, וגם כי אם לא היה יורד יוסף למצרים בזה האופן הרי ח"ו היה ראוי יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ו, ב'), רק זכותו גרם שבחבלי אדם אמשכם על ידי מכירת יוסף ובזה באו בני ישראל למצרים קצת בגדולה והיו יכולים אחר כך לסבול השיעבוד ונתגלגל מזה פסיקת זוהמתן על ידי קושי השיעבוד עד שהיו ישראל ראוין לקבל התורה ונמצא שהכל מאת ה' נסבה.
2
ג׳ואמנם גם דעת שבטי יעקב ח"ו לא ברע היה כי צדיקים גמורים היו רק שהם סברו באמת שהוא מחויב מיתה על ידי מרידת מלכות בית דוד שכל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה כידוע, וגם אפשר חשדוהו כי ח"ו הוא בבחינתו בחינת יסוד נוטה ח"ו להסטרא אחרא על ידי הבאת דבתם רעה שברית הלשון מכוון נגד ברית המעור כנודע (ספר יצירה פרק א' משנה ג'), ואם הוא פוגם בזה ח"ו גם בזה הוא נפגם, ועוד שבזה הוא מרבה מחלוקת שהוא נגד השלום שבקדושה המכונה על שם ברית הלשון ועל כן ממחויבי מיתה הוא. ולזה נקוד כאן על את חד מן ט"ו נקודים כי נודע מאמר הכתוב (ישעיה כ"ו, ד') כי ביה ה' צור עולמים. ופירושו כי בשם יה נמצא שם הוי"ה כולו והוא כי יו"ד ה"א עולה כ"ו כמספר שם הוי"ה ומלת את נודע שרומז על כללות כל היחוד מעילא לתתא שהוא מבחינת פלא העליון אל"ף שהוא בכתר עד התי"ו בחינת המלכות והוא יחוד ארבע אותיות שם הוי"ה מקוצו של יו"ד עד ה"א אחרונה, ועל כן נקוד ט"ו פעמים לרמז על זה כי ט"ו שהוא י"ה וא"ת שניהם אחד הם לרמז על כללות כל היחוד והבריאה מא' עד תי"ו צור כל עולמים ושניהם יחוד הוי"ה ברוך הוא, ולכך נקוד כאן על א"ת בין ט"ו הנקודים להראות בתחילת עשיית מחשבת ההריגה ומכירת יוסף אשר שבטי י"ה עדות לישראל וגו' ששם י"ה המרומז בא"ת הזה שהוא א' מן י"ה הנקודים הוא עדות אשר השבטים בני ישראל המה צדיקים כיוצא בו, ולא במרד ובמעל עשו זאת כי אם ששם ישבו כסאות למשפט לדון בדיני התורה להיות כסאות לבית דוד שחשבו שיוסף מורד בזה. ומלכות בית דוד מרומז ביהודה שהוא שם הוי"ה וד' הוא דוד המלך והפוגם בזה ח"ו פוגם בד' אותיות שם המיוחד ונתחייב מיתה. ועל כן מרומז כאן בשם י"ה לרמז שמתחילת המחשבה ברוך הוא וברוך שמו כן נגזר, ומאת ה' נסבה בצירוף השכינה הנקראת א"ת שירד יוסף למצרים באופן זה וגם הם חשבו שהוא פוגם בשם הוי"ה הרמוז בשם י"ה וגם עשו בבחינת א"ת כלומר לגרום הזיווג והיחוד מעילא לתתא מכתר פלא העליון עד סוף המעשה שבמחשבה תחילה בכדי להקים מלכות דוד ושלמה להקימה ולהכינה ולסעדה במשפט. ועל כן קנאת ה' צבאות עשה זאת שרצו ברעתו ולא ח"ו מצד בחירתם לרעה ועל כן שם זה עדות כי בני ישראל המה ולא עולתה בהם. ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ד, י"ג) נקוד על את לומר שלא הלכו אלא לרעות את עצמן כי הנקודה מורה שלא כיוונו אלא לתיקון השכינה הנקראת א"ת (זוה"ק חלק א', רמ"ז.), להקים מלכות דוד וזה לרעות את עצמן לרוות נפש דוד שהוא בחינת עצמן בסוד אומרם ז"ל (שבת ס"ז.) כל ישראל בני מלכים הם כידוע. או יאמר כפשוטו שלא הלכו לשום ענין וסיבה כי אם לרעות את עצמן ורק מאת ה' היתה זאת שיתנו לב לחשוב עליו לשים דמי מלחמה בראשו בקנאת מלך עולם להיות מלכות בית דוד קיים לעד ולנצח נצחים.
3
ד׳צאן אביהם בשכם. נראה שגם זה הגיד צדקת שבטי י"ה כי לא הלכו ח"ו כשאר הרועים לרעות את הצאן בכדי להיות להם מהם גיזה וולדות וחלב וכדומה, רק לרעות את צאן אביהם. כלומר לרעות כמו אביהם שהיה רועה צאן, ובודאי לא בשביל עושר ונכסים היה יעקב אבינו עובד יומם ולילה ברעיית מקנה כי בודאי יעקב אבינו היה מקיים (אבות ד', י"ב) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, ולא ח"ו להמעיט במלאכת שמים מכל וכל ולעסוק על עסקי טרפו ומזונו ביום ובלילה כאומרו בעצמו (בראשית ל"א, מ') ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני, ובפרט בעת שכבר היה לו צאן ועבדים ודאי לא היה עושה יותר להרבות מותרות עולם הזה כי הלא יעקב בחיר האבות היה.
4
ה׳ואמנם כי נודע שכוונת יעקב למעלה למעלה היה בשמי השמים לתקן את הנפשות שהיו בדור המבול ודור הפלגה כנודע לטועמי דבש מגווית האר"י זללה"ה וזה היה כוונת משה רבינו ודוד המלך ברעיית צאנם כידוע. ולזה אמרו בני יעקב לפרעה (שם מ"ו, ל"ד) אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו וגו' והכל בשביל לקנות ולתקן את נפש האדם אשר מתגלגל בנפש הבהמיות. כי האדם ההולך אחרי תאותו הנמשכת מנפש הבהמיות שלו גם נפשו תהיה בחינת בהמה, והרועה החכם מצילו ומתקנו, וכל זה עשה יעקב בבית לבן. ועל כן כל העושר שהציל יעקב מבית לבן עשה מהכל כרי ונתנו לעשו בשביל חלקו במערה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ק', ה') כי לא היתה כוונתו ח"ו לאסוף הון מהבל כי אם לתקן הנשמות. וזהו שאמר הכתוב כאן לרעות את צאן אביהם שהיו רועים הצאן כמו אביהם לתקן שרשם במקום עליון ולא למענם ולזה מסיים בשכם לרמז אל מה שאמר יעקב ליוסף (בראשית מ"ח, כ"ב) ואני נתתי לך שכם אחד וגו' אשר לקחתי וגו' בחרבי ובקשתי ותרגומו בצלותי ובבעותי והכל על העלאת הנפשות מן הצאן בכח תפילה ויחודי השמות וזיווגן ומעשה אבות ירשו בנים שגם השבטים כן עשו.
5