באר מים חיים, בראשית ל״ז:י״דBe'er Mayim Chaim, Genesis 37:14
א׳ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך וגו'. הנראה לומר שזה היה עיקר השליחות לראות דעת ולב האחין אם הם רוצים בשלומו או לא כי בלא זה למה זה שלחו אליהם וכי יעקב היה צריך לידע אם לא נחסר מצאנו כלום או אפילו שלום בניו הכי לא ידע יעקב מרוח קדשו כי שלימים הם ומה גם שקצת מובטח היה שלא ימותו בניו בחייו. ואמנם כי בכוון עבור זה שלחו לצד שכבר נכנס בו הרהורי מחשבות מה שאחיו שונאים אותו והוא לאהבתו היה רוצה לידע תכלית שנאתם אם באמת גברה השנאה בלבם ויוכל לבוא לו תקלה מזה או יצוה להם עליו בגזירת כיבוד אב שישליכו השנאה מלבבם ויחזרו לאהבה אותו. וזה ודאי לא עלה על דעת יעקב שיעשו לו עתה איזה היזק בפועל כי על כל פנים יחוסו על צער אביהם במה שיודעין שנפשו קשורה בנפשו, ואך על עיקר השנאה בא. כי הנה ודאי בפני יעקב הגם שהיו שונאים אותו אבל ודאי כי לא הראו כל כך תגבורת שנאה ועל כן שלחו יעקב אליהם כשהם שלא בפני אביהם ואמר לו לך נא ראה את שלום אחיך כלומר ראה את שלום אחיך עמך אם הוא כאשר לפני שרק ולא יכלו דברו לשלום אבל לא הראות שנאה עמוקה מלב או אם הגדיל השנאה בקרבם ואז אצוום בגזירת כיבוד להשליך זאת מלבם. ואמנם כי באמת על כל פנים צריך לומר להאחין לאיזה דבר שלחו אביו אליהם וכי יאמר להם זה שבא לראות אם הם שלימים אתו על כן אמר לו גם כן ואת שלום הצאן והשיבני וגו' שבזה יתנצל לפניהם לומר שאביו שלחו לראות שלום הצאן. וגם כיוון יעקב בזה שיראה לעשות באיזה אופן שלא יקומו עליו האחים ליכנס עמו באיזה דברי ריבות וקטטה עד שיעשו לו איזה רעה. ולזה אמר לו אתה עשה עצמך כאילו אינך צריך לשום דבר רק לראות מה הם עושים עם הצאן והשיבני דבר אבל להם לא תאמר שום דבר אפילו אם לא יוכשר בעיניך איזה עשיה הנהגת עצמן או הנהגתם עם הצאן לא תיכנס עמהם בשום דיבור לומר להם מטוב ועד רע שלא ימצאו להעליל עליך ולהזיק אותך באיזה היזק רק תראה היטב את שלומם עמך ששם יתגלה האמת מה שבעמקי לבבם עד כמה הגדיל מדורת השנאה בלבם עליך.
1
ב׳וישלחהו מעמק חברון וגו'. נודע קושית חז"ל (בראשית רבה פ"ד, י"ג) והלא חברון בהר היה וכו', ולדידי אפשר לומר כי הנה ודאי יעקב אבינו כדת וכתורה עשה וכחק שחקק אברהם זקינו שלא לשלוח איש מאתו בלי לויה ונודע אומרם ז"ל (סוטה מ"ו:) כל מי שאינו מלוה כאילו שופך דמים, וענין הלויה ידוע שמועיל לשמור את האדם מכל רע בכל הדרך אשר ילך בה כי מצות לויה גורם שתתלוה השכינה הקדושה עם ההולך בדרך לשמרו מכף כל אויב ואורב ולסטים ועיין ברמב"ם ז"ל (הלכות אבל פרק י"ד הלכה ב') במה שהאריך במצוה זו שהיא עולה על כל המצוות ושכר הלויה גדול מן הכל עיין שם. ומכל שכן יעקב אבינו ששלח בנו אשר אהבו איך לא יעשה לו לויה בכדי לשמרו מכל רע, ויותר במה שידע כי אחיו שונאים אותו. והגם שלא היו נחשדין בעיניו על שפיכות דמים מכל מקום על איזה היזק למה לא יחוש אם ביכולתו לתקן. ועל כן ודאי ליוהו על כל פנים כדין לויית רב לתלמיד שהוא עד עיבורה של עיר ועל כן חברון שהיה בהר הנה אין הר שאין תחתיו עמק ולזה אמר הכתוב וישלחהו מעמק חברון פירוש השליחות היה מהעמק שאצל חברון ולא מחברון גופא כי ליוהו עד העמק שחוץ לעיר חברון. או שהעמק היה תיכף אחר עיבורה של עיר או שהיה קצת יותר וליוה את בנו יותר קצת מדין לויה.
2
ג׳וגם ירמוז עמק חברון שחיבר עמו השכינה הקדושה והמלאכים המלוים לאדם בדרך לצאת ולבוא לשלום. ואפשר לרמוז בדברי יעקב השם של שמירת הדרך היוצא מפסוק (תהלים צ"א, י"א) כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך שסופי תיבות שם הקדוש יוה"ך הממונה על השמירה כידוע ממרן הרב האר"י זללה"ה, בזה שנאמר ויאמר לו לך נא ראה וגו' כי האל"ף שבסוף תיבת "נא" רומז על יו"ד כי צורת אלף הוא יו"ד כידוע ובזה הוא סופי תיבות יוה"ך מן לו עד ראה. וגם יאמר מעמק חברון שחיבר אותו אליו שלא לזוז מחשבתו ודעתו מעליו בכל הדרך לבקש רחמים עליו לבל יקראנו אסון כי יעקב אבינו אף על פי שהוא לא חזי מזליה חזי כלומר אף על פי שלא עלה על לבו לחוש מלבוא בדמים מכל מקום מזליה חזי ועל כן מאוד מאוד שמר אותו ועשה לו כל המצטרך להולך בדרך סכנה ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה צ"ד, ג') שבעת פרישתו עסק עמו בפרשת עגלה ערופה. כי ידוע מהרב האר"י ז"ל פירוש אומרם ז"ל (סוטה מ"ו:) בפסוק (דברים כ"א, ז') ידינו לא שפכה את הדם הזה וכי סלקא דעתך שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא ראינו ופטרנוהו בלא לויה כי אם היו מלוין אותו כראוי לא היה בא לסכנת מות ליהרג על הדרך כי הלויה נותנת כח לשמרו בכל הדרך כאמור. ועל כן יעקב אבינו בעת הלויה עסק עמו בפרשה זו ולמדו סודות הלויה והשמירה הרמוז בפרשת עגלה ערופה.
3
ד׳ובאמת הנך רואה עד כמה הגדיל מצוה זו והעסק שעסק יעקב בזה שהציל אותו ממיתה ונתגלגל מדרך הזה טובה גדולה, אלהים חשבה להחיות עם רב. ואכן יעקב אבינו כשעלה בדעתו שטרף טרף יוסף, נשבר לבו בקרבו בראותו מעשה ידיו לא הצליחו ולא עשו פרי ואפשר שגם עבור זה וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה וגו' כי יעקב אבינו חשב בדעתו כי בודאי לא עשה מצוה זו כראוי כי אם היה עושה אותה כראוי ודאי היתה משמרתו מכל רע, ובראות יעקב כי אין מצוותיו עושים פירות להיות שאינם נעשים כראוי למלך הכבוד הרי ח"ו תוחלתו נכזבה ואין לו בעולם הבא כלום כי אם לירד ח"ו אבל שאולה. ועל כן בשמעו מתחיית יוסף נאמר (בראשית מ"ה, כ"ז) וירא את העגלות וגו' ותחי רוח יעקב אביהם ואמרו חז"ל סימן מסר להם כשפירש ממנו עסק בפרשת עגלה ערופה, וזהו שנאמר וירא את העגלות וכו' כלומר זה שלח יוסף ליעקב איך חרה לך כל כך ולמה נפלו פניך להעלות על הדעת כי טרף טרף יוסף אז, הלא בלכתי מעמך, בפרשת עגלה ערופה עסקנו ועשית כל בחינת הלויה עם השמירה לחבר אותי עם השכינה כביכול ועם המלאכים המלוים ואיך יקראני אסון ועל כן וירא את העגלות ותחי רוח יעקב אביהם בראותו שמצוותיו נעשין כראוי ועושין פירות שלא ליעול בכסופא קמיה לעלמא דאתי.
4
ה׳ויבוא שכמה. פירוש על כל פנים לשכם בא לשלום ונחת בלי שום פגע כי עד שכם היה דעת אביו מפורש בעת הלויה לבוא עד שמה ועד שם ודאי לא היה יוכל להקרה לו שום פגע רע עבור לוית יעקב ואשר התחבר אותו לשכינה ולעצמו, ואמנם כי גם האחים בני יעקב היו וידעו כי עד מקום שישלחו אביהם ודאי לא יוכלו לעשות לו שום דבר עבור מצות לויה שלו הגדולה והחזקה ועל כן התרחקו ונסעו למקום שאין דעת אביהם יעלה ללות אותו עד שם במחשבתו ושם סברו שיוכלו לעשות עמו מה שלבם חפץ, ואפשר עוד כי ודאי ידעו שאברהם אבינו התפלל על בני יעקב כשיבואו לשכם שלא יפלו שמה כמאמר חז"ל (לשון רש"י לך לך י"ב, ו') על כן אמרו בלבם כי כבר אי אפשר לבוא מכשול לבית יעקב בשכם עבור כחו של זקן אברהם בתפילתו ועל כן נסעו משם.
5