באר מים חיים, בראשית ל״ז:י״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 37:17
א׳ויאמר האיש נסעו מזה וגו'. חז"ל אמרו (לשון רש"י על פי בראשית רבה פ"ד, י"ד) הסיעו עצמן מן האחוה ולשון מזה לכאורה אינו מובן לפי זה. וגם איך מרומז שנסעו מן האחוה. ואפשר לומר כי ז"ה מספרו י"ב ורומז על שנים עשר שבטים. ואפשר על כן אמר יוסף ליעקב להלן (מ"ח, ח') בסדר זה בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ואומרו בזה אין לו פירוש ורבותינו דרשוהו עיין שם. ואכן הנה נודע מאמרם ז"ל (תיקוני זוהר ק"י:) שהיה ראוי לצאת י"ב שבטים מיוסף כאשר מיעקב, אך לאשר ויפוזו זרועי ידיו שהוציא זרעו מעשר אצבעות ידיו (סוטה ל"ו:) לא נשמר לו כי אם שנים. וזה אומרו על מנשה ואפרים בני הם אשר נתן לי אלהים בזה כלומר בעד זה שהיה להיות לי י"ב שבטים לא נתן לי אלהים כי אם הבנים הללו. ונחזור לענין כי ז"ה רומז על י"ב שבטים ולזה אמר לו נסעו מזה שנסעו מלהיות שנים עשר שבטים כי רוצים ח"ו להכחיד שבט אחד מישראל ומזה דקדקו חז"ל ואמרו הסיעו עצמן מן האחוה.
1
ב׳ולפי פשוטו יאמר נסעו מזה. כי הנה ודאי אף שאמר לו אביו בפרטות הלא אחיך רועים בשכם ודאי לא היתה כוונתו על העיר שכם לבד כי אין דרך הרועים לרעות בעיר אלא על כרחך שכם וכל המחוז והאפרכיא השייך לשכם והכל נקרא על שם העיר ועל כן אמר לו נסעו מזה פירוש מכל מה שנקרא על שם המקום הזה משם נסעו. וכבר כתבנו בכוונתם לאשר שידעו כי אביו ילוהו על דעת מפורש לשכם ולא יוכלו לו ולמען הפרת עצת אביהם לעשות עמו מה שלבם חפץ ולשלוט עליו כי רק עד שכם יתפלל וגם עבור בקשת אברהם שלא יפלו בני יעקב בשכם הכל כנזכר ועל כן נסעו מזה ושמעתי אומרים נלכה דותינה לבקש נכלי דתות למצוא אותו במקום אחר לשלוט עליו. והנה כל זה שמע יוסף והבין את כל זה כי בנפשו הוא ללכת אחר אחיו וגם לא היה מחויב דבר מצד פקודת אביו כי כבר נסעו משכם וכל תחומיה, ומה לו ללכת אחריהם לדותן ובפרט שהמלאך לא אמר שהלכו לדותן רק שמעתי אומרים נלכה דותינה ואפשר כי ימלכו אחר כך לילך למקום אחר ומזה היה מחויב יוסף לשוב לו אל ארצו כי איך יחפשם בארץ לא לו ועל הכל עבר ואמר לנפשו שחי ונעבורה לקיים מצות הבורא.
2
ג׳וילך יוסף אחר אחיו. אומרו אחרי אחיו לכאורה מיותר והיה לו לומר וילך יוסף וימצאם בדותן, ואמנם גם זה ללמד בא צדקת יוסף הצדיק ביותר ויותר כי מלבד שהיצר לו קיום מצות אביו ועל כן הלך אנה ואנה למצוא אותם לחיבוב המצוה כנאמר אלא אף צרת אחיו צר לו בראותו כי אינם במקומם הראוי דאג אף הוא בעצמו עליהם ועל כן וילך יוסף אחר אחיו, מצדו בעצמו ביקש אחיו אף שהיו שונאים אותו.
3
ד׳גם יאמר וילך יוסף אחר אחיו. כי חש יוסף בדעתו איך אלך יותר מזמן שקבע לי אבא הלא יעזוב אבי דאגת הצאן וידאג לי בראותו כי לא אבוא למועד המיוחד וכמעשה דשאול המלך עם קיש אביו שהלך לבקש את האתונות (שמואל-א י', ב'), ואמנם כי זה היה אם לא היה מצוהו אביו רק לראות שלום הצאן אבל כאן הרי צוהו ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן ובאחיו אין שייך לומר כי יעזוב דאגת כל אחיו וידאג לו ובזה סמך לילך ולבקשם כאשר ימצאם. ולזה יאמר הכתוב וילך יוסף מה שהלך יוסף להלן שלא מדעת אביו הוא אחר אחיו ולולא זאת ודאי היה חוזר משכם. וזה שאומר הכתוב וימצאם בדותן גם כן קצת ראיה למה שכתבנו כי מעצמו הלך יוסף שם לבקשם שלא בצווי אביו כי מציאה אין שייך כי אם בדבר אשר לא ידע מקומו ואחרי החיפוש אם ימצאם יאמר עליו לשון מציאה וזה לראיה שיוסף הלך מעצמו אחר אחיו לחפשם ואחר כך וימצאם בדותן אבל בעודו בבית אביו לא היה שום דעה אחרת איה הם כי אם בשכם.
4