באר מים חיים, בראשית ל״ז:י״חBe'er Mayim Chaim, Genesis 37:18
א׳ויראו אותו וגו' ובטרם יקרב וגו'. הרב הקדוש בעל אור החיים מדקדק כאן דיקדוק הלשון שהיה לו לומר התנכלו עיין שם. ואנחנו נאמר בפירושנו כי הכתוב מספר המעשה כי עתה ראו אותו כולם אבל ובטרם יקרב אליהם כלומר קודם התקרבות זה במה שראו אותו עתה ויתנכלו אותו להמיתו כי הרי כבר אמר המלאך מקודם שמעתי אומרים נלכה דותינה לבקש נכלי דתות איך להמיתו, והוא אומרו כאן ויתנכלו אתו פירוש שנתמלאו עמו במחשבתם לדונו מה לעשות לו ויצא המשפט מביניהם להמיתו וזה היה קודם בואו אליהם ואגב אורחא אשמעינן הכתוב כי שבטי י"ה היה בהם כמעשה הצדיקים שדרך הצדיקים להקדים להם במחשבתם דבר שיבוא להם בקרוב כי אף על פי שהוא לא חזי, מזליה חזי ונשמתו הזכה עליו בלי תערובות מחשבות זרות מדברים שאינם נכונים, תגיד ותודיע לו לחזות בדבר הראוי אליו. ואכן אין זה ענין לכאן רק בדמיון מה אשר היו מדברים מיוסף בטרם ראותם אותו לדונו בדת ודין ובהסכמה עליו להמיתו מצד מורד במלכות בית דוד כמו שמובא בשל"ה הקדוש, או מצד עד זומם המבואר באור החיים. או אפשר לצד מה שכתבנו למעלה שחשדוהו בחילול בריתו במה שראו בו פגם ברית הלשון בהוצאת הדבה. ואפשר כי סמכו עצמם בזה על כח שכלם הגדול במה שידעו לפי סברתם אם ח"ו ברע הוא בבחינת הברית, ודאי כי יפגום בריתו להלן ח"ו בבעילת בת אל נכר וכדומה כי אם הוא נוטה בבחינה זו ח"ו בבחינת הקליפה והסטרא אחרא ודאי אי אפשר לו לכבוש תאותו שלא יהיה נכשל בטומאת העריות ואמרו ימות זכאי ואל ימות חייב כבן סורר ומורה שנידון על שם סופו אשר על כן העלו להלכה כי חייב מיתה הוא, ועל כן כאשר ראוהו בעיניהם דנו שמאת ה' נסבה זאת לבוא אליהם בפתע פתאום אחר גמר דינם להריגה. ולזה,
1