באר מים חיים, בראשית ל״ז:כ״בBe'er Mayim Chaim, Genesis 37:22
א׳ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם. ולכאורה לא נודע מה חידש באמירה זו יותר מבראשונה, ואמנם כי בא עליהם ממקום אחר כי ידוע פסק הרמב"ם ז"ל (עיין הלכות תפילה פרק ט"ו הלכה ג') אשר כהן שהרג את הנפש פסול לעבודה, ואפילו הרגהו בשגגה ועל כן אמר להם הנה אנחנו מצפים כולם להיות עובדי ה' בעולה וזבח ואם נהיה שופכי דמים ניפסל לעבודה, ואפילו אם תאמר שבכזה שהיה לו דין מיתה לא יפסול הכהן ההורג עבור זה על כל פנים יש כאן חשש אולי אפשר שגגה הוא בידינו כל אלה, כי הרי שלא בעדים והתראה היה, רק שבן נח נהרג בלא עדים והתראה מפי עד אחד ואפילו קרוב ועל כן בזה יש לחוש אולי משגה הוא בידינו ובזה ודאי ניפסל לעבוד עבודת ה', אשר על כן השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וגו' כלומר ונראה כי ה' יריב ריבנו בכלל, הן על הבכורה והן על המלוכה ויושיע לנו מן הקמים עלינו כי בכל הקב"ה עושה שליחתו כמאמר חז"ל (בראשית רבה י', ז'), והנה הבור הזה מלא נחשים ועקרבים והנה הוא מוכן למיתה שלא בידינו ויד אל תשלחו בו למען לא תושיע ידינו לנו ולא נהיה כהורגים נפש, ובלא זה יומת. ואמנם כי כל הדברים האלה לא אמר ראובן כי אם לפנים לפניהם. אבל אמיתת כוונתו הנה מעיד הכתוב שלא היה רק,
1
ב׳למען הציל אותו מידם להשיבו וגו'. כי לא כיוון בשבילם שלא יהיה להם חסרון פסול עבודה או שלא יהיה זאת להם לפוקה כאשר תושיע ידם להם רק כוונתו היה למענו למען יוסף להצילו מידם ולהשיבו אל אביו שלם בגופו והכל שלא יאמרו כי היה בלבו עליו עבור הבכורה. ובאמת ראו מה בין בני שלא קינא כלום על הבכורה אחרי שהוא אמר ויעשה מי יבוא אחר המלך רצה בלב שלם שיתקיים כן להיות הבכורה ליוסף, ואפשר שרצה זה בשלימות כדי שיהיה לו זה כפרה על בלבול היצוע ובזה הנה יעקב ומשה אמרו דבר אחד יעקב אמר (בראשית מ"ט, ד') פחז כמים אל תותר וגו' אז חללת יצועי עלה כלומר על חילול היצוע ניטל הבכורה ממך וניתנה ליוסף ועל כן אמר משה (דברים ל"ג, ו') יחי ראובן ואל ימות כי בזה שנלקח הבכורה מאתו נתכפר לו מעשה בלהה ומעתה יחי ראובן.
2
ג׳עוד אפשר לומר במאמר ראובן אל תשפכו דם. כי הנה נודע פלוגתת רבותינו המפרשים ז"ל שעמדו מערכה מול מערכה אם האבות כבר היו דינם כבני ישראל לכל דבריהם או שנהגו לחומרא עדיין כבני נח (עיין בפרשת דרכים דרך האתרים שהאריך בפלוגתא הזו), והנה בדבר פלוגתא צריך להתנהג כחומרת שני הדעות ועל כן כאן הנה בני נח ידוע שמוזהרין על הדינים כמו שמובא ברמב"ם ז"ל (הלכות מלכים פרק ט' הלכה א' וי"ד) ונמצא שהיו מחויבים לעשות דין ביוסף כי אם לא זה דמם בראשם כי מצווין על הדינין, ואמנם הנה בבני נח כתב הרמב"ם ז"ל (עיין שם הלכה ד') וזה לשונו: והואיל והמית מכל מקום חייב מיתה שבזה חמור בני נח מדין ישראל שאף על גרם מיתה מכל מקום חייבין עליה, והנה כאן במיתת יוסף היה גרם מיתה ממקום אחר שהיה יעקב אביהם בסכנת מות וכמו שאמר יהודה מפורש ליוסף והיה כראותו כי אין הנער ומת ופירושו כי אם ימות אבינו תהיה אתה החייב בו כי בן נח מצווה על גרם מיתה כל דהוא. והנה כל חיובי מיתה שבארנו למעלה שהיה ליוסף כולם אינם כי אם, אם דין בני נח יש להם אבל אם דין ישראל יש להם הרי לא מצינו עדים והתראה ואיך יתחייב נפש הריגה בדיני ישראל בלתי עדים והתראה, ולזה אמר להם כי ממה נפשך אסורים אתם להורגו כי אם דין ישראל יש לנו ואין חשש בגרם מיתת אביו איך תהרגוהו בלא עדים והתראה, והוא אומרו ויאמר לא נכנו נפש כי אם דין ישראל יש לנו איך נכה נפש שלא בעדים והתראה, והשנית אם תאמרו שאנו דין בני נח יש לנו ונהרג שלא בעדים והתראה, אסורין אנו בהריגתו מפני חשש סכנת מיתה בנפש אביו והוא אומרו ויאמר ראובן אל תשפכו דם פירוש כי בהריגתו תשפכו דם אחר והוא דם אביו כראותו כי אין הנער ומת. ועל כן לא אמר כבתחילה אל תהרגו אותו כי לא קאי על יוסף רק על יעקב ואצלו נקרא שפיכת דם כי אפשר שלא ימות תיכף בשמעו רק בלאט בלאט ישפך דמו בצרתו בכל יום עד יתמעט וימות ח"ו ובני נח מצווין בגרם מיתה כאמור. ועל כן השליכו אותו אל הבור ואנחנו לא נעשה מעשה בידינו ואין עלינו גרם מיתה כיון שלא נהרוג אותו בידינו אבל עיקר הכוונה היתה למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו דייקא שלא ישפך דם אביו עליו כשלא יראהו.
3