באר מים חיים, בראשית ל״ז:כ״וBe'er Mayim Chaim, Genesis 37:26
א׳ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וכו'. אומרו אל אחיו לכאורה מיותר כי ודאי להם דיבר שלא היה אחר אז עמהם, ואכן כי לאחיו רצה לומר הם בני לאה שהם לו אחים גם מן האם ולהם יחרה יותר גדולת יוסף עבור הבכורה שנלקח מבני לאה וניתנה לו, ועל כן אמר להם מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' כלומר שגם לנו אין נפקא מינה בזה כי אף באבדן יוסף לא יוחזר הבכורה אלינו ומתנתו לבנימין כי הוא אצל אביו במקום יוסף כנודע בסוד המקובלים, וגם הוא נקרא צדיק ובן זקונים כנודע ולא נרויח כלום בהריגת יוסף.
1
ב׳וכסינו את דמו. זה אין לו פירוש לכאורה, ולפי פשוטו נראה לומר כי הנה דרך הרוצחים לכסות הדם שלא יתגלה תיכף לכל כי נהרג אדם כאן ויחפשו אחריו כמו שכתב הרמב"ן ז"ל, והנה בני יעקב אף אם היו הורגין אותו לא היו צריכים לכסות דמו מדרך הרציחה כי בדין יבואו עליו ואכן כי מפני צער יעקב אביהם יהיו מוכרחים לכסות את הדם שלא יראה ויבין כי ידם משלו בו וחזר הדבר להיות כרוצחי רצח להסתיר דבר הרציחה בכסוי דם בעפר, ואין נאה כזאת לבני יעקב לעשות דבר כזה שיהיה נראה כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וזה שאמר להם יהודה כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו שאנחנו מוכרחים לכסות הדם ונהיה כרוצחים בדרכים ולא באלה חלק יעקב.
2
ג׳ועוד נראה בזה כי הלא נודע מאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ז:) מיום שפתחה הארץ פיה וקיבלה דמו של הבל לא פתחה פיה עדיין ואומרת שיר בכנפיה ולא בפיה וכו'. ובודאי עתה לא תרצה שוב הארץ לקבל דמו של יוסף מיראתה מן הקללה שנתקללה בדמו של הבל, ועל כן אמר יהודה וכסינו את דמו שנהיה אנחנו מוכרחים לכסות בעצמינו דם יוסף ואין זה תפארת בני יעקב.
3
ד׳גם יאמר וכסינו את דמו. על פי מאמר חז"ל (גיטין נ"ז:) בדמו של זכריה שהיה תוסס ולא נח עד ששחטו עליו כמה אלפים מישראל. ולזה אמר יהודה כי אפשר אשר וכסינו את דמו שנהיה אנחנו מכסין את דמו בדמינו וכאשר כתבנו למעלה כי אף שבדין דנוהו מכל מקום במשפט בני נח דנוהו שלא בעדים והתראה וכשהוא שלא בעדים אפשר לא כן הוא כאשר הם סוברים ושגגה הוא בידם ויצטרכו לכסות דמו עד אשר ינוח מרוגזו.
4
ה׳עוד יתבאר על זה הדרך. כי הנה יהודה חכם גדול היה וכבר עלתה בדעתו לחוש אולי משגה הוא בידם אך על כל פנים הם מותרים לעשות שלהם, כדין בני נח שנהרג בעד אחד אפילו קרוב כנזכר למעלה אבל יוכל להיות שיוסף בצדקו עומד מתחילה ועד סוף ונמצא שעצה לא טובה עשו במה שהשליכו אותו הבורה. כי מחשש נחשים ועקרבים שהיו שם, ודאי יסגיר ה' פיהם ולא יריעו ולא ישחיתו לצדיקו של עולם ומי שיענה לדניאל בגוב האריות אשר סגר פום אריותא מלשלוט בו הוא יענה ליוסף מהנחשים ועקרבים. ואם מחשש כי מי יעלה אותו מהבור הרי מצינו (בבא קמא נ'.) בבתו של נחוניא חופר שיחין שאמרה זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו והעלני מן הבור. הרי כי לא יעזוב ה' את חסידו אף בבור תחתיות. ונמצא כשיעלה יוסף מן הבור בודאי יבוא לאביו ויגיד לו את כל הקורות אותו ואוי לאותה בושה וכלימה שיקבלו מאביהם הזקן יעקב. ולכאורה אין תקנה בזה כי אם להורגו, ובזה יתכסה הדבר מכל וכל במה שהתחלנו לעשות. ולזה אמר להם יהודה כי הנה מן הבור ודאי שצריך להעלותו שלא יעלה מאליו ויבוא לאביו, ואיך נסבול אותה בושה וכלימה. ולכאורה אין תקנה כי אם בהריגה, ואך מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו כלומר מה הנאה יגיע אלינו כי נהרוג אותו בשביל לכסות את דמו מכל וכל שלא יתגלה הדבר לפני אבינו מה שהתחלנו לבוא עמו בדמים. אתן לכם עצה אחרת בזה.
5