באר מים חיים, בראשית ל״ז:כ״חBe'er Mayim Chaim, Genesis 37:28
א׳ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו וגו' וימכרו את יוסף לישמעאלים וגו'. כי לצד שהיתה כוונתם בזה למען שלא יצא נקי מתחת ידם בכדי שלא יוודע הדבר ליעקב לעולם על כן לא רצו למכרו כי אם לישמעאלים הגם אשר ויעברו אנשים מדינים וגו' וזו היא שיירא אחרת כפירוש רש"י לא רצו למוכרו להם כי אם וימשכו ויעלו וגו' וימכרו את יוסף לישמעאלים, והכל מפני כי הישמעאל פרא אדם הוא וידו בכל ולא ישמט מתחת ידו מה שאין כן בשארי האומות. ועל כן בשני המלות לישמעאלים האמורים בענין נקוד הלמ"ד ראשונה בפתח להורות על הידוע כלומר לישמעאלים הידועים בטובם ומזגם שלא יצא אחד נקי מהם לעולם. והכל היה כי לפי דעתם היה חייב מיתה מן הדין, רק שלא רצו שידם תהי בו. ואכן מסבב הסיבות לא עזבו בידם וסיבב סיבות שונות שהישמעאלים מכרו אותו למדינים, ומדינים למצרים, והציל אותו הקב"ה מבין שיני אריות בכדי לעשות את אשר זמם, ועצת ה' היא תקום לעולם להתקיים והנה קמה אלומתי.
1
ב׳או יאמר וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור. כלומר פקח עיניך וראה כמה השנאה גורם כי הלא נודע שהבור היה בו נחשים ועקרבים שמוכנים להזיק ולהמית כל בריה בבני אדם ותראה שאפילו בתפילת שמונה עשרה ששנו רבותינו (ברכות ל"ג.) אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אמרו בגמרא לא שנו אלא נחש אבל עקרב ודאי פוסק כי עקרב ודאי ממית, והנה הכתוב מעיד אשר וימשכו את יוסף מן הבור כלומר יוסף כולו שלם בגופו ובתוארו ולא נחסר ממנו כלום ולא הזיק לו שום בריה. ובזה היה ודאי לשבטי י"ה להבין ולשים על לבם לומר הלא דבר הוא כי מי הוא שיצא שלם מבין נחשים ועקרבים אם לא שה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו ויראתו וחתתו על כל הבריות מלהזיקו, ומכל שכן כפי דעתם שהיה חייב מיתה הלא נודע אומרם ז"ל (כתובות ל'.) אף על פי שד' מיתות בטלו דין ד' מיתות לא בטלו וכו'. וזה שהיה בין הורגי נפשות ולא הרגוהו, ודאי כי ישר הוא ולא עולתה בו. ואמנם כי שנאה מקלקלת השורה ומשנאתם לא ראו בו שום זכות לטובה. ובאמת אפשר שעבור זה נענשו השבטים על מכירת יוסף, בגילגול עשרה הרוגי מלכות כנודע לחכמי לב (תיקוני זוהר ק"י:). הגם שדנוהו בדין, מכל מקום עברו על דין מפורש ששונא אסור לדון ואיזהו שונא כל שלא דיבר עמו ג' ימים באיבה (סנהדרין כ"ז:) ואצלם מפורש אשר ולא יכלו דברו לשלום נמצא שהיו פסולים לישב עליו בדין. על כן וגם דמו הנה נדרש מאתם ועד היום הזה עדיין לא יצאנו לגמרי מחומר עוון הזה כידוע.
2
ג׳ועוד יותר יש לפרש אומרו ויעלו את יוסף על דרך מאמר חז"ל (בראשית רבה מ', ה') בפסוק (ירמיה ל"ח, י"ג) וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור שעוד נתעלה למעלה למעלה. וכן כאן ויעלו את יוסף שעוד נתעלה יוסף בהעלותו ואף על פי כן אין קול ואין עונה להזכיר עליו דבר, לומר שלולי שירא שמים הוא לא יצא בשלום מן הבור, ועוד במעלה ורק מכרוהו לישמעאלים.
3
ד׳ועוד יאמר הכתוב וימכרו את יוסף וגו'. כמתמה בא הכתוב הלא אם לעבד נמכר יוסף הלא על כל פנים היה ראוי לקחת בערכו למאות ולאלפים כי הלא הוא עבד שאין כמותו בכל העולם ליופי וכח וגבורה וחכמה והנה הם וימכרו את יוסף הידוע במעלותיו הנפלאות בעשרים כסף שאפשר אף עבד הפחות שבפחותים לא ימכר בכזה. ואמנם הכל טעם אחד הוא כי עיקר כוונתם היה רק שידם לא יהיה בו אבל יד אחרים רצו שישלוט עליו למען לא יבוא עוד אל אביו ועל כן לא רצו כלל לעמוד על המקח למען לא יחוסו הישמעאלים על דמים הרבים שיתנו ויקיימוהו כפי כוחם על כן מעט דמעט לקחו בעדו בכדי שתיכף בקצפם עליו ידם תהיה בו בראשונה להמיתו והכל מפני שהיה חייב מיתה לדעתם כאמור.
4
ה׳ויביאו את יוסף מצרימה. אומרו את יוסף לכאורה מיותר והיה לו לומר ויביאו אותו מצרימה כי ממנו מדבר, ואמנם כי אף על פי שאחיו זלזלו במקחו ולקחו בעדו דבר מועט דמועט לטעם הנזכר. מכל מקום הקונים אחר הקניה מבינים היו והכירו כי הוא שוה ערך ממון הרבה כי מי ראה עבד כזה מימיו בדעתו ומעלתו, ואינו עבד נבזה הנמכר בסך מועט. על כן טרחו והביאו אותו לכרך של מלכים למוכרו בדמים מרובים ולזה ראו שלא להניחו ליפול מגדולתו ותוארו ויופי פניו בכדי להעלותו בדמים מרובים. ויביאו את יוסף, כלומר יוסף כמות שהוא בגדולתו וחשיבתו כי הוא הראוי להיות מובא לכרך של מלכים.
5