באר מים חיים, בראשית ל״ח:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 38:1
א׳ויהי בעת ההיא וגו'. עיין בדברי חז"ל (בראשית רבה פ"ה, ב' וברש"י) שדרשו סמיכות הפרשה לכאן כי לכאורה לא היה לו להפסיק בפרשת יוסף. ומה שנראה לי בזה הוא כי הנה נודע ומבואר בשל"ה הקדוש אשר הגם שעיקר המלוכה היא ליהודה מלכות בית דוד שנאמר בו (תהלים פ"ט, ל"ז) זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. מכל מקום התחלת תיקון המלוכה מוכרח להיות מבניה של רחל כמו שאול קודם לדוד ומשיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד. (כידוע כוונתו למארי קבלה בסוד (שמות ט"ז, ה') והיה ביום הששי והכינו וגו' כי יסוד הוא המכין למלכות). ונראה שעל זה רמז הכתוב באמור הקב"ה ליחזקאל (יחזקאל ל"ז, ט"ו-י"ז) קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו וגו' ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו וקרב אותם אחד אל אחד וגו' והיו לאחדים בידך. כי עץ רומז למלכות על דרך שאמר דניאל (דניאל ד', י"ז-י"ט) אילנא די חזית וגו' אנת הוא מלכא וגו'. ועל כן שני המלכים קרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידך כי שניהם אחד הם שזה מוכרח להכין להשני, ולבסוף עץ אחד הם שדוד עבדי נשיא להם לעולם. ועל כן בתחילת צמיחת מלוכת יוסף בעת בואו למצרים שהוא תחילת מלכותו שנאמר עליו מבית הסורים יצא למלוך. גילגל הקב"ה גם כן התחלת צמיחת קרן מלכות בית דוד והוא שירד יהודה מאת אחיו וגו' עד שנולד בן פרצי שמשם המלך פורץ גדר לעשות לו דרך בית המלכות. ולזה אמר הכתוב ויהי בעת ההוא בעת שיוסף יצא למלוך התחיל להשתלשל מלכות דוד ושלמה. ועל כן כתיב וירד יהודה כי כשם שצמיחת מלוכת יוסף התחיל להיות מהשפלה רבה בבחינת (תהלים קי"ז, ז'-ח') מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים כן מלכות בית דוד וירד יהודה תחילה שהורידוהו אחיו מגדולתו ומלכותו כמאמר חז"ל (תנחומא ויגש ט'), ומשם יצא למלוך. ולזה אמר וירד יהודה מאת אחיו כלומר שירידתו לא היה רק מאת אחיו לבד שהורידוהו מהיות מושל עליהם. או יאמר מאת אחיו כלומר שוה ליוסף שכשם שהשפלת יוסף היה מאת אחיו שמכרוהו כן ירידת יהודה מאת אחיו היה והכל משום קרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידך וכזה כן זה כדבר האמור.
1
ב׳ויט עד איש עדולמי וגו'. רש"י ז"ל פירש נשתתף עמו ולשון ויט עד אין לו פירוש לפי זה והיה לו לומר נתחבר או נתיישב עם איש וגו' ולא ויט עד וגו', ואכן יאמר הכתוב כי כל כך ירד יהודה מאת אחיו עד שנטה לאיש עדולמי כלומר שהעדולמי יהיה נחשב נגדו לאיש שהוא לשון גדול וחשוב כפירוש רש"י בפסוק (ישעיה ב', ט') וישפל איש, מה שבעת היותו עם אחיו היה זה לאפס ותהו נחשב לו וכמה גדולה ירידה זו מאגרא רמא וכו' אשר וירד יהודה מאת אחיו החשובים בכל העולם ויט עד איש עדולמי שהעדולמי היה נחשב אצלו לאיש. ועל כן סיים ושמו חירה מלשון חירות, או חוֹרִי [יושבי] הארץ (בראשית ל"ו, כ') שהוא היה החשוב בארץ אז גם בהיותו עם יהודה, ודבר זה לא נהג בעולם בהאבות והשבטים בכל מקום היותם כידוע. ומפני כבודו של יהודה כתוב בו כאשר בצדיקים ושמו חירה שמו קודם לו כמו ושמו מרדכי וכדומה ולא כמעשה הרשעים שהם קודמים לשמם כמו שבע בן בכרי שמו כמאמר חז"ל (אסתר רבה ו', ב') כי לצד שהיה איש וחשוב בהיות יהודה עמו היה גנאי ליהודה לכתוב אצלו כמעשה הרשעים.
2