באר מים חיים, בראשית ל״ח:י״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 38:11
א׳ויאמר יהודה לתמר וגו' כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. לכאורה מלת כאחיו מיותר אחרי אומרו גם הוא, ואמנם הנה נודע (יבמות ס"ד:) פלוגתת רבי ורבנן בקטלנית אם הוא לשנים או לשלושה אבל כששניהם מתו במיתה אחת כולי עלמא מודים שהיא בחזקת קטלנית ולזה אמר יהודה פן ימות גם הוא כאחיו כלומר כיון שאחיו מתו במיתה אחת בזה ודאי חיישינן, שלא ימות גם הוא.
1
ב׳עוד יתבאר אומרו כאחיו. כי לכאורה יקשה איך מנע יהודה מלקיים מצות יבום אשת האח בשביל חשש קטלנית הלא שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח', ה') והראיה שלא מצינו בכל הש"ס ופוסקים למנות קטלנית בכלל אותם שחולצות ולא מתיבמות ואדרבה ראיה גמורה דלא חשו חכמים במצות יבום לחששא זו מהא ששנו רבותינו (פרק ג' דיבמות ל'.) ג' אחים שנים מהם נשואים ב' אחיות ואחד נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת וכו' והרי כיון שמתו שני אנשים אצלה כבר אסורה ליבם משום קטלנית ולמה לו להזכיר צרת ערוה וכל המשניות שם מלאים בכזה, אלא ודאי דאין ביבום חשש קטלנית. ואמנם חשש יהודה היה דבר אחר כי אם יהיה שלה מכוון באמת לשם מצות יבום ודאי כי שלוחי מצוה אינן נזוקין, ואך פן ימות גם הוא כאחיו פירוש שיעשה מעשה אחיו ולא ירצה להקים זרע לאחיו ואז ימות בתרתי הן מחמת עונש הדבר שהגיע לאחיו והן מחמת חשש קטלנית ובזה צדקו דברי הרמב"ן ז"ל שכתב כי באמת דיבר יהודה עם תמר עד כי יגדל שלה וגו' שרצה באמת לתת לה את שלה שלא כפירוש רש"י שכתב דוחה היה אותה בקש עיין שם, כי עיקר החשש היה שלא יעשה כמעשה אחיו אבל עד כי יגדל שלה ואהיה בטוח בו שלא יעשה כמעשה נערות כי אם לקיים המצוה לשמה ודאי אתן אותו לך כי שומר מצוה לא ידע וגו'.
2
ג׳גם אפשר לומר בזה על פי דברי חז"ל (ביבמות צ"ו:) דקטן שיבם אם לא בא עליה אחר שהגדיל צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו וכו', הרי שביאת הקטן אינו מוציא ופוטר ממצות יבום שעל כן אם לא בא עליה אחר שהגדיל צריכה חליצה לזיקתו, ולזה היה ירא יהודה אם יתן את שלה לתמר בעודו קטן יסתכן מחשש קטלנית ולא שייך בו שומר מצוה כיון שאינו יוצא אז ידי מצות יבום עד שיגדיל ובין כך פן ימות גם הוא ועל כן המתן עד כי יגדל שלה ואז יהיה עוסק במצוה ושומר מצוה לא ידע וגו' ולא אירא מליתנו לך, ועל כן הנה באמת ובתמים דיבר יהודה עם תמר כלתו כדעת הרמב"ן המובא לעיל ולא כפירוש רש"י ז"ל שהיה דוחה אותה וכו'.
3
ד׳ותלך תמר ותשב בית וגו'. אומרו ותשב בית אביה מה שהיה די לומר ותלך אל בית אביה, לומר שעשתה כדברי יהודה להמתין על שלה ולזה אמר ותשב לשון עכבה שהיתה משמרת וממתנת בית אביה על שלה כשומרת יבם וגם ותשב הוא לשון שבי אלמנה וגו' כי אין שייך ישיבה בענין כזה כי אם כשאדם מתעכב ומצפה לאיזה דבר ותמיד מתגעגע מתי יבא אותו דבר לידו והוא בבחינת הצער כמו (איכה א', ג') היא ישבה בגוים לא מצאה וגו' וכדומה. וכן כאן היא יושבת וממתנת עד יגדיל היבם ומצטערת באותן הימים. אחרי כותבי זאת מצאתי מדרש חז"ל (סנהדרין ק"ו.) אמר ר' יוחנן כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער וישב ישראל בשיטים וכו' ודברינו דבריהם ונהניתי.
4