באר מים חיים, בראשית ד׳:י׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:10
א׳ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. תפס הקב"ה מצד אחר ממה שפסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן שפ"א סעיף א') המזיק ממון חבירו ואינו יודע מה הזיק נשבע הניזק ונוטל. כיצד, לקח כוס חבירו והשליכו למים או לאש וכו' ואבד. בעל הבית אומר זהובים היה מלא והמזיק אומר איני יודע מה היה בו שמא עפר או תבן וכו' הניזק נשבע בנקיטת חפץ ונוטל וכו' והוא שיהיו דברים שדרכן להניחן בכוס אבל אם אין דרכם להניחם בכלי זה. כיצד, הרי שחטף חמת או סל מלאים וכו' וטען הניזק שמרגליות היו בתוכם אינו נאמן. וכתב הש"ך שם הא אם יש עדים מה שהיה בתוכו חייב. וכן פסק הרמב"ם והרשב"א ושאר פוסקים וכן עיקר עיין שם. והנה בנשמת הבל ידוע שהיה דבוק בה נשמות הרבה מצדיקים לאין שיעור ונשמות בניו ובנותיו עד עולם וכמאמר חז"ל (בראשית רבה כ"ב, ט') קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו, וזה ודאי מן הדברים שדרכן להניחן בכלי זה כי זה כל האדם לתקן כל הנשמות הדבוקות בו ופשיטא נפש בניו וזרעו ודאי כלולים בו וכיון שכל אלה היו מונחים בנשמת הבל מחויב קין לשלם דמי נזק כולם, ואף אם יאמר קין שאפשר אין דרך להניח כל כך נשמות יקרות בכלי זה מכל מקום הרי ביש עדים חייב וכאן הרי עדיו, כי צועקים כולם מן האדמה והרי כולן מעידין בו, ולזה אמר לו הקב"ה מה עשית כלומר אפילו תפטר מעונש הריגת צדקת הבל כי לא ידעת ותתפוס כח המיקל אף שהוא שלא כהלכה, מכל מקום הרי קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו ודם כל נפשות הצדיקים הכלולים בו כולם צועקים אלי מן האדמה, והרי שלך לפניך אשר כולם מעידין שהיו כולם מונחים בכלי נשמת הבל אחיך ועל כן את עוון כולם תשא ותסבול עד ינקום ה' דמיהם מידך וכנאמר.
1
ב׳או יאמר מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ולדקדק למה דוקא בלשון זה אמר לו, ולא אמר לו סתם מה עשית כי הרגת אחיך, והנראה על פי מה שהארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (שער ו' ענף ב') בישוב דברי חז"ל (ברכות י"ב:) שאמרו שם גבי שאול המלך כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו וכו' עד ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנאמר (שמואל-א כ"ז, י"ט) ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי ואמר ר' יוחנן עמי, במחיצתי. ומבואר מזה שנמחל לו עוון נוב עיר הכהנים בעת אשר נתבייש מפני שמואל. ובמדרש (ויקרא רבה כ"ו, ז') בפסוק (ויקרא כ"א, א') אמור אל הכהנים, אמרו בזה הלשון: מלמד שהראה הקב"ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו וכו' והראהו שאול ובניו נופלין בחרב אמר לפניו רבונו של עולם מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב אמר ליה הקב"ה ולי אתה אומר, אמור אל הכהנים שהרג, שהם מקטרגין אותו. ומבואר שלא נמחל לו עוון נוב עיר הכהנים עד יום מותו, ושורש הדברים שכתבנו שם על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה (פאה פרק א') וזה לשונו: דע מה שאומר לך, כי המצוות כולן נחלקין בתחילה על שני חלקים החלק האחד במצוות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה כגון ציצית ותפילין ושבת ועבודה זרה, והחלק השני במצוות התלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם כגון אזהרה על הגניבה ואונאה וכו' והצווי באהבת איש את חבירו. וכשיעשה האדם המצוות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליו לעולם הבא, וכשיעשה המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעולם הבא לפי שעשה המצוה, וימצא טובה בעולם הזה, בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם וכו' עד כאן. וממילא כמו כן הוא בעבירות שבין אדם לחבירו וכמו שהזכיר הוא בלשונו אזהרה על הגניבה ואונאה מי שיעבור על אחת מעבירות אלו ימצא עונש בעולם הבא לפי שעבר על צווי הבורא יתברך וגם יענש בעולם הזה כי עשה לרעהו רעה, וכזה היה חטא שאול המלך ע"ה בהריגת נוב עיר הכהנים שהיה בבחינת רע לשמים ורע לבריות וכאשר נתבייש מפני שמואל נמחל לו חלק מה שחטא נגד המקום אבל חלק חטא הבריות נשאר לו לקבל בעולם הזה. וזה שדקדקו בלשונם בגמרא דידן ואמרו ומנין דאחילו ליה מן שמיא פירוש חלק הרע לשמים זה נמחל לו עבור בושתו, ועל כן אמרו במדרש ולי אתה אומר, פירוש מה אתה אומר לי הרי כבר מחלתי חלקי. אמור אל הכהנים, נוב עיר הכהנים שהרג, שחלקם נשאר והם מקטרגים אותו ומוכרח לקבל עונשו בעולם הזה ועיין שם בחיבורנו, ולזה אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך צועקים אלי. כלומר אילו עברת על עבירה שביני לבינך לבד, היה אפשר לי למחול לך אבל עתה מה עשית אף אם אני אמחול לך חלקי הרי קול דמו ודם זרעיותיו צועקים והם מקטרגים ואי אפשר לי למחול חלק שאינו שלי כי עבירות שבין אדם לחבירו אין דבר מכפר עד שירצה את חבירו וכדבר האמור.
2