באר מים חיים, בראשית ד׳:י״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 4:11
א׳ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך נע ונד תהיה בארץ. צריך להבין משפטי ה' אמת בזה מפני מה קילל האדמה ומפני מה דוקא בקללה זו שֶׁתְּאָבֵד כחה מאתה, וגם מה שאמר לו נע ונד תהיה בארץ שהוא בחינת גלות כמאמר חז"ל (סנהדרין ל"ז:). וכי זה ניתן להורג נפש במזיד, ונראה כי ידוע אשר הארץ וצבאיה ירצו בקבלת נפשות אדם לתוכן הלא תראה מה שאמרו חז"ל (ערכין ט"ו.) אצל המצריים כשנטבעו בים סוף אמר הקב"ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה וחוזר ונוטל הימנו וכו' עד שאמר לו אני אתן לך אחד ומחצה שבהם ונחל קישון יהיה ערב וכו' עד כאן, הרי שהיה חפץ שר של ים שישארו בתוך הים. והטעם מצד נפש החיונית שבכל אדם והוא כעין בחינת פרנסה להשר מצד השפע הנשפע לנפשות ההם ממקור חיותם, ואם זה בנפשות האלה שנקראים עמי הארץ שכל חיותם ונפשם לא נמשך כי אם מחיות נפש הארץ, מכל שכן דכל שכן להבדיל וכו' באדם הצדיק אשר תחשק הארץ בכל אות נפשה לקבל דמו לתוכה והוא לה ודאי לתועלת. הגם שודאי נשמת אדם הצדיק תעלה במעלות למעלה למעלה כי רוח בני אדם עולה היא למעלה, עם כל זה טובה הוא לה לכסות דם צדיק בקרבה כי הנפש הוא הדם ולא ימלט מהגיע לה טובה גדולה כמו שמובא בזוה"ק אשר על כל זה פצתה האדמה את פיה לקבל דמו של הבל הצדיק ולבלוע עד שלא יהיה רישומו ניכר כלל בקרקע כי כל הדמים נבלעין בקרקע, ואך כולן רישומן ניכר, וזה לא היה רישומו ניכר כלל כמו שכתבו התוספות (סנהדרין ל"ז:). כי חשקה והתאוה תאוה לדם נפש הצדיק הזה ואכן לא היתה ראויה לזה לצד קדושת נפש הבל אשר היה גבוה מעל גבוה כידוע. והנה נודע אומרם ז"ל (סוטה ט'.) כל הנותן עיניו במה שאינו שלו גם זה שבידו נוטלין הימנו. וכן כאן על שקיבלה הארץ דבר שאין שייך לה, אף שלה, אבדה. ונתקללה בלא תוסף תת כוחה ושפטה ה' משפט התורה כאמור. ועתה נבאר משפט קין שדנו בגלות, בנע ונד תהיה. כי אמרו ז"ל (בראשית רבה כ"א, ו') בפסוק (בראשית ג', כ"ב) ועתה פן ישלח ידו, אמר ר' אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה אין ועתה אלא תשובה שנאמר (דברים י', י"ב) ועתה ישראל מה' ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' עד כאן. וכן אנו נאמר כן כאן במה שאמר הקב"ה לקין ועתה וגו' שפתח לו פתח של תשובה שיתן לב לשוב לפניו. וידוע אומרם (יומא פ"ו:) גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כשגגות ואז דינו להיות גולה מארצו כמשפט ההורג בשוגג שדינו באלו הן הגולין ואמר לו נע ונד תהיה בארץ וכנאמר.
1