באר מים חיים, בראשית ד׳:ט״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 4:16
א׳ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן. אחר שחזר בתשובה שלימה באמת מיראת ה' ופחדו שלא יהרוג אותו כל מוצאו עבור עוונו שחטא והעוה נגדו יתברך, חזר ה' לדונו כשוגג גמור לעשות מזדונות שגגות על ידי התשובה מיראה וליפטר בגלות לבד שישב במקום גלותו שלא יצטרך להתנועע תמיד ממקום למקום ומחל לו הנע ונשאר בנד לבד שהיא לגלות ממקומו ולישב בעיר מקלטו, אבל לא זכה לתשובה מאהבה לְהָעָשוֹת לו זדונות כזכויות לבוא עד בחינת לפני ה' תטהרו כנזכר, ולזה אמר ויצא קין מלפני ה' כלומר מזה הבחינה הנקרא לפני ה' יצא, פירוש לא זכה אליה ואכן לזה זכה לישב בארץ נוד שישב במקום אחד שלא לנוע תמיד והוא קדמת עדן. כי עדן הוא בחינה לפני ה' האמור כנודע והוא זכה למקום אשר קדמת עד"ן פירוש נגד בחינה זו למטה ממנה מקום ישיבת בעלי תשובה מיראה וכאמור.
1
ב׳ראיתי לבאר מאמר חז"ל (בראשית רבה כ"ב, י"ג) ויצא קין מלפני ה'. מהיכן יצא רבי חמא בשם ר' חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח כמה דאת אמר (שמות ד', י"ד) הנה הוא יוצא לקראתך וגו'. פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו' עד כאן, והוא פלאי בעין כל רואה, ונקדים בזה לפרש כתוב אחד אומר (שמות ל"א, ט"ז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם. וצריך להבין אומרו לעשות את השבת איזה עשיה צריך לעשות בשבת והלא כל מצוות שבת הן המצוות עשה שבה והן לא תעשה הכל הוא שלא לעשות שום עשיה וכל מצוותיה בשביתה.
2
ג׳אכן הנה ידוע אשר ד' שמות נקראים עם בני ישראל בכלל והם לפי המדריגה והבחינה שיעמדו בהם אשר ראויים לְהִכָנוֹת בשם זה או זה ועל זה אמרו חז"ל (ברכות ז':) מנלן דשמא גרים אמר ר' אליעזר דכתיב (תהלים מ"ו, ט') לכו חזו מפעלות ה' אשר שָֹם שַׁמות בארץ. אל תקרי שַׁמות אלא שֵׁמות. וכשהם במדריגה התחתונה עד מאוד נקראים העם ומבואר בזוה"ק (שמות מ"ה:) שהיא בחינת ערב רב. ולמעלה מזו, נקראים גוי שמעשיהם כמעשי הגוים. ולפעמים בשם יעקב יכונו והוא בחינת עקב והמדריגה העליונה הוא ישראל שהוא בחינת ישר אל, כי אלהים עשה את האדם ישר והוא מעלה השלימה וגם יצורף לתיבת לי ראש כלומר שנעשו בבחינת ראש ועטרה למלך חי עולמים כמאמר הקרא (ישעיה מ"ט, ב') ישראל אשר בך אתפאר, פירוש שמעשיהם נעשה פאר ועטרה לראשי בסוד הכתוב (שם ס"ב, ג') והיית עטרת תפארת ביד ה', וכמאמר חז"ל (חגיגה י"ג:) במתניתא תנא סנדלפון שמו, הגבוה מחבירו מהלך חמש מאות שנה ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו וכתבו התוספות שם מתפלתן של צדיקים הוא עושה עטרות וכן הוא בזוה"ק (בשלח נ"ח.) תאנא סנדלפון עילאה וכו' עד והוא קאים בתר פרגודא דמריה וקשר ליה כתרין מבעותהון דצלותא דישראל ובשעתא דמטי האי כתר לרישא דמלכא קדישא הוא מקבל צלותהון דישראל וכולהו חיילין ואוכלוסין מזדעזעין וכו' עד כאן. וכן בכל המצוות ומעשים טובים שישראל עושין בעולם הזה כל אחד ואחד נעשה כדוגמת אבן הטוב והיקר להיות עולה ויושב בכתר אשר בראש אלוה כביכול ברוך הוא וברוך שמו, וד' בחינות הללו הם נגד ד' חלקי הנשמה הנקראים נפש, רוח, נשמה, חיה, שהם נגד ד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כנודע.
3
ד׳ולזה אמר הקב"ה למשה ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו וגו'. ולכאורה לא יובן לשון מאמרו אך את שבתותי כאילו ח"ו אין צריך לשמור עוד שום מצוה רק מצות השבת, אמנם נודע אשר יום שבת קודש בו בחר ה' וקדשו וברכו ומופיע ומאיר בו מאור פניו יתברך באור נפלא ועצום ממקום עליון למאוד, אור מדת החכמה הידוע ליודעי חן שהוא נגד חלק נפש החיה, בסוד הכתוב (קהלת ז', י"ב) והחכמה תחיה בעליה ועל ידי ברכת ה' שהוא אור המאיר לשורש נשמת ישראל ומשם מופיע ומאיר לחכמה וְשֵכֶל אשר בקדקד כל נפש ונפש מישראל. ביום הזה יוכל כל אחד מישראל לפי ערכו אם ירצה, להיות זכור את יום השבת לקדשו להתקדש בקדושת שבת במחשבות טהורות ונכונות ובהכנת הלב באמת לבוא ולהשיג מאור בחינה זו, וישיג בנפשו נפש החיה העליונה שבד' חלקי הנשמה, ואז בשם ישראל יכונה המעלה הרביעית נגד חלק החיה. והנה ודאי שהקב"ה חפץ, להיות אדם עומד בצדקו בבחינה זו גם בימות החול, כי בבחינה זו נשתנה מצות שבת מכל המצוות שבתורה, כי הנה כל המצוות עת וזמן נתן להם ולא ישתמשו בשום זמן אחר כי אם במועד המיוחד להם כמו אתרוג וסוכה ותפילין וציצית וכדומה, אינם משתמשים כי אם במועדם ובזמנם, וכאשר יעבור הזמן אז עבר זמנו בטל קרבנו מלהקריבו לפני ה' לא ירצה. גם אפשר עבירה יהיה זאת בידו שיעבור על בל תוסיף, ולא כן במצות השבת שנמצא גם בימות החול כמו שמובא בזוה"ק (חלק ג' קמ"ד:) על רבי שמעון בן יוחאי, רבי יהודה קארי ליה שבת דכולי שתא. ועוד אמר (שם כ"ט.) דתלמיד חכם אתקרי שבת מלכתא ויותר מפורש אמרו (שם קע"ט:) בגין כך לא זזה שכינה מישראל בכל שבתות וימים טובים ואפילו יומא דחול, והטעם הוא לפי שאין בכל הששת ימי המעשה כי אם מה שמקבלין מאור יום השבת כי כל שיתא יומין מיניה מתברכין כמו שאיתא בזוה"ק (יתרו פ"ח.) ונמצא אשר בהכרח מאיר ומופיע אור יום השבת לכל ששת הימים ועל כן יוכל כל אדם אם ירצה באהבת נפשו ומאודו לקבל אור יום השבת בכל הששת ימים, והאל הטוב בכוון ברא כן, כי זה עיקר יום שבת קדשנו לשבות מכל מלאכת עולם הזה לצאת מעובדין דחול עשיית עולם הזה ולדבק בה' אלהיו ביום שבת קודש בתורה ועבודה כל אחד לפני בחינתו. ותלמיד חכם הרוצה לשבות בימי החול מכל עשיית עולם הזה וללכת להתקרב אל ה' בתורה ותפילה, עושה מחול, שבת. ומקבל לעצמו הארת שבת לעבוד את ה' באוות נפשו ברשפי אש שלהבת יה, ועל כן נקרא שבת דכולי שתא, כי מקבל תמיד הארת שבת. ובודאי ביום שבת גופא מתעלה עוד למעלה למעלה בנשמה על נשמה, ואמנם גם בימות החול מקבל הארת שבת ונקרא שבת מלכתא, ובודאי יחפוץ ה' בכל איש ישראל להיות בכל ימות החול בבחינת שבת אשר בשם ישראל יכונה, ואך לאו כל אדם זוכה לכך והרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי וכו' (ברכות ל"ה:). ולזה אמר הקב"ה ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמורו. כלומר על כל פנים תשמרו להיות נקראים בשם ישראל בשבת, שאז ודאי עת וזמן לזה לקבל אור נפש החיה מבחינת החכמה המאירה בשבת שהוא נגד בחינת שם ישראל, וגמר אומר כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. פירוש עשיתי אות ביני וביניכם שתדעו אשר אני ה' מקדש אתכם מלמעלה ומאיר לכם באור הגדול, ואתם תתנו לב לדעת ולהשיג ולהרגיש אור קדושתי אשר אני מקדש אתכם ביום השבת ולעלות במעלה עד בחינת ישראל שהוא לי ראש כאמור.
4
ה׳ולזה רמזו חז"ל (תענית ח':) שמש בשבת צדקה לעניים כי אור המאיר בשבת הוא משונה מכל האורות המאירין בכל החגים ומועדי הזמן שבכל המועדים צריך אתערותא דלתתא לעורר שיאיר אור הלזה, ולא כן בשבת שאור המאיר בו מאיר מעצמו בלי שום התעוררות מלמטה. שעל כן בכל המועדים אומרים מקדש ישראל והזמנים ולא כן בשבת, אומרים סתם מקדש השבת כמו שביארנו היטב בתחילת חיבורנו סידורו של שבת. והוא דוגמת הפרש אור השמש מאור הלבנה שאור הלבנה צריך לזולתו לקלוט האור מאור השמש ואז תאיר, והשמש מאיר מעצמו. ועל כן שמש בשבת מה שמאיר ומופיע אור יום שבת קדשנו מעצמו בלי אתערותא דלתתא, צדקה גדולה הוא לעניים עניי הדעת, שעל ידי זה יאיר אור שכלן וחכמתן, ומשמח לבבן להגביה לבן בה' צבאות ביתרון אור ובנשמה יתירה אור נפש החיה המאיר בשבת. ועל כן נקראת נשמה יתירה כי נודע לטועמי מעץ החיים אשר חלקי נפש רוח ונשמה נכנסין לתוך הגוף, ונפש החיה, אינו נכנס לעולם לתוך הגוף רק שנעשה ממנה אור מקיף להאיר עליו מכל צדדיו. כי לרוב אורה לא תוכל ליכנס בסוד אור פנימי כי אם בבחינת המקיף כמו שהוא מפורש בדברי מורינו הרב ר' חיים ויטאל זללה"ה בספרו עץ החיים (היכל א"ק שער ג' פרק א') וזה יתרון אור זה מכל בחינת נפש רוח נשמה יתירה, שיתירה על כל האורות עד שלא תוכל ליכנס לְהֵעָשוֹת אור פנימי כמו הם. ואך האדם צריך להתקדש בקדושת ה' שתוכל לשרות עליו אור ההוא כי אם יהיה מטונף ומתועב בכל תאוות הבלי הזמן ותענוגיו, ומכל שכן אם יהיה עולתה בו שאמרו חז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין, ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב. ונמצא כאשר הוא מסובב ח"ו מכל בחינת הקליפות והרע והסטרא אחרא אז אי אפשר שתשרה עליו קדושת אור הזה בשום פנים, כי הם כמו קוץ מכאיב וסילון ממאיר לקדושת אור הזה. ועל כן צריך לזכור את יום השבת לקדשו להתקדש עצמו מלמטה בעשר מיני קדושות, ולעומתו ברוך יאמר לו שיקדשו אותו מלמעלה באור יום השבת המאיר באור נפלא ועצום יותר מכל המאורות שברא אלהינו, כאשר הארכנו בכל זה בתחילת ספרנו הנזכר.
5
ו׳ועל כן אמרו ז"ל (עבודה זרה ג':) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאין בה ורשעים נדונין בה, כי הן עתה אף שהאדם יקדש עצמו כאשר יוכל בקדושה ובטהרה בכל ימות החול בכל עשיותיו עד שישבר ויכניע כל תאוות כוחי הגוף ומחמדיו ולא יתאוה כי אם לקדושת שמו יתברך. עם כל זה אי אפשר שלא ישאר בו שמץ מנהו מגישום כח הגוף שיטהר מכל וכל, והוא מבחינת כתנות עור שהלביש אדם הראשון על עצמו מה שהיה ראוי לכתנות אור כלומר לקבל כח האור אשר יופיע עליו בשלימות רב שלא יהיה שום מסך מבדיל לקבלת אור ההוא, ועל ידי החטא נתגשם גופו עד שנעשה בבחינת (ויקרא י"ג, א') אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וגו'. כי קודם החטא כאשר היה דר בעליה ובחצר כאחת והיה עולה למרום וישב לו בין מלאכי מעלה כמאמר הכתוב (תהלים פ"ב, ו') אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם וכמאמר חז"ל על פסוק זה (מדרש מובא בילקוט נ"ך רמז תתל"א) נאמר (תהלים צ"א, ט'-י') עליו עליון שמת מעונך לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך. כי לא היה יכול לשלוט עליו שום בחינת הרע בעולם אבל אחר החטא כשנתגשם גופו ונעשה בשרו עור ממשכא דחויא אז ואדם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו' והיה לנגע צרעת, כי השרה עליו מבחינות הרעים ועל ידי זה לא היה יכול עוד לקבל אור בשלימות על עבות עור בשרו כי לא תשרה אור ההוא על דבר הנאחז בבחינת הסטרא אחרא והרע, וצריך לקבלו על ידי מסכים המבדילים, וכן עד היום אף אם יתקדש אדם עצמו בקדושה יתירה אי אפשר לו עדיין לקבל האור המאיר ומופיע משמי השמים בשלימות ובבהירות הראוי עד שיהיה כח שכלו וחכמתו מיוחדים באור הזה בתכלית היחוד כי הם מלובשים בעור הבשר החופף עליהם והם מסכים המבדילים בינם ובין אור הבהיר המאיר עליו משורשו חלק אלוה ממעל, כי אם בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור באלף כמאמר חז"ל (בראשית רבה כ', י"ב). כי הוא זכה אשר בעת לימוד תורתו הפך עור בשרו לאור ממש כי נזדכך בתכלית הזיכוך עד שלא היה נעשה על ידו שום מסך מבדיל בין אור חיוּת שכלו אשר במוחו ובין האור הבהיר השופע עליו, ועל כן היה מאיר פני חכמים בהלכה כמו שאיתא (עירובין י"ג:) לצד הבהקת האור אשר היה מלא זיו ומפיק נוגה ממה שקיבל אור מעלה בלי מסך מבדיל היה נמשך ונקלט גם על פני חכמים הלומדים אתו עד שהיה פניהם מאיר גם כן כאשר כתבנו למעלה בפסוק ויעש ה' לאדם ולאשתו וגו'. אבל וכל אדם לא יהיה באוהל מועד כי לא הכל זוכין לזה כי לדידיה שבחו חכמים בזה ולא אחר, וזה הכל עתה קודם התיקון הגמור, אבל לעתיד לבוא שיהיה התיקון השלם בעולם ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ אז יוציא הקב"ה את החמה מנרתיקה כלומר שלא יאיר עוד האורה דרך הכלי, כי אם נקבל האורה בלי שום מסך מבדיל כלל כי נשליך בגדי העור מאתנו ונלביש בגדי אור והיה לעתיד לבוא ליום שכולו שבת בהאיר והופיע אור שבת הגדול נקבלו בתכלית השלימות והבהירות ותתיחד אור חיוּת השכל אשר במוח האדם עם אור הבהיר הזך אשר יקיף עליו בתכלית היחוד ובזה צדיקים מתרפאין בה, כי אז יתקיים בם אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם וממילא לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך כאמור, וישיגו אור החיים והשלום עד שיתיחדו עמו ביחוד. ורשעים נידונין בה, כי הרשעים שהרבו לפשוע כל כך עד שישארו גם אז בעכירות גסות גופם, וזוהמתן רבה עד למעלה לראש באופן שלא יוכלו לקבל גם אור אשר יאיר לעת הזאת שאורו גדול מבהיק ומאיר עד בלתי שיעור וערך, ועל הדבר הזה עצמו עתידים ליתן את הדין כי יאמרו להם ראו מה גרמתם לעצמכם.
6
ז׳ונחזור לענין אשר ביום השבת מאיר מעצמו אור נפש החיה מבחינת החכמה המחיה בעליה, ואז יוכלו עם בני ישראל עלות במעלות רבות ונכבדות להשיג ולדעת מאור ה' המקדש לאדם מלמעלה, ובאופן שיקדש עצמו תחילה מלמטה בכדי שיוכל אור קדושת ה' לשרות עליו. וכבר כתבנו שם בחיבורנו אשר עיקר אופן הקידוש הזה הוא בשעה קלה של התוספת שבת אשר מוסיפין מערב שבת לשבת, והוא התשובה שלימה אשר צריך האדם לעשות בשעה הזו שיבוש ממעשה החול ויתחרט מאוד מקירות לבו באמת מכל מה שעבר עליו בששת ימי המעשה מכל בחינות מחשבה ודיבור ומעשה אשר לא לה' המה, כי כל מצוה ומצוה אשר לא נעשה לשם כוונת מצוה לשם ה' שורה עליו הסטרא אחרא כי זה שמה סטרא אחרא, כלומר צד אחר שאינו לה' ואין בעולם כי אם או מצוה או עבירה ומיד כשאינה מצוה תיכף נקראת עבירה, וכשיתחרט על זה ממעמקי הלב על אשר נמשך לרשות הסטרא אחרא ומכל שכן אם מרגיש בנפשו איזה עבירה קטנה או גדולה יהיה לזכרון בעיניו גודל הפגם שפגם בכל העולמות הקדושים ובשמות הקדושים הנוראים ובפרט בשם הגדול הוי"ה יתברך, וגודל הפגם שנעשה בנפשו ורוחו ונשמתו, אשר על כן על כל אלה יתחרט ויתמרמר מאוד מאוד ויקבל עליו מעתה לעזוב את פשעיו וליחד כל מדותיו לה' לאהבה אותו ולירא ממנו ולפאר ליוצרו ולנצח יצרו ולהודות לשמו הקדוש ולהתקשר בו ולהמליכו על כל אבר ואבר מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אשר כולם לא יעשו דבר כי אם הנוגע לכבודו יתברך וליחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו הידועות לו ושאינן ידועות לו הנגלות והנסתרות שיהיו הכל ביחוד לעבודתו יתברך באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול, ואז כאשר שב לה' מקירות לבבו יטהר נפשו וגופו מכל וכל כאומרם ז"ל (קדושין מ"ט:) המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק גמור ונמצא רשע גמור קדושיו קדושין שמא הרהר תשובה בלבו, ואז כאשר נעשה צדיק בלבבו וכל בחינות הרעים יתפרדו ויתגרשו ממנו על ידי החרטה במר נפשו ושבירת לבבו והכנעתו לה', ויהי בהגיע אור קדושת השבת יופיע ויאיר האורה עליו בקדושת אורות פנימיים ואורות מקיפין מלמעלה וישיג לדעת, אשר ה' מקדשו בקדושתו ויאיר על נפשו נפש חלק החיה ממדת החכמה העליונה הנקראת קודש, ושם ישראל יקרא לו לי ראש, כי עלה למעלה לראש והשיג מבחינת החכמה הנקראת ראש בסוד הכתוב ראשית חכמה כנודע וכאשר הזכרנו למעלה בחיבורנו זה (באופן אחד מפירושי פסוקי בראשית עיין שם).
7
ח׳ולזה אמר הכתוב (שמות ל"א, ט"ז) ושמרו בני ישראל את השבת. כלומר שישמרו על כל פנים להיות בני ישראל בשבת לעלות למעלה לראש שיקראו בשם ישראל על ידי השגת בחינת ראשית חכמה כאמור, ואך איך יכול זה להתקדש בקדושת ה' המאיר בשבת, אם לא יקדשו עצמם בכל ששת ימי המעשה בכל פרטי אבריהם להיותם כלי מוכן לקבלת קדושת ה'. ולזה אמר לעשות את השבת, ידוע אשר את הוא הטפל כמו את בשרו, את הטפל לבשרו (בבא קמא מ"א:). וכמו כן כאן שיעשו את הטפל להשבת הוא התוספת שבת הנזכר שצריך לשוב בו מכל מעשה ימות החול בשלימות הגמור כנזכר, ועל ידי זה יוכלו לקבל קדושת אור השבת כי יטהר נפשם על ידי התשובה הגמורה שיוכל לשרות עליהם אור ה'.
8
ט׳או אפשר לומר בדרך זה לעשות את השבת לדורתם לדור תם כמאמר חז"ל (תנא דבי אליהו מובא בילקוט רמז תש"ן) כלומר שיכינו עצמם מקודם להיותם תמימים עם ה' והכל על ידי התשובה הנזכרת עד הגיעם לבחינת דור תם מעלת יעקב אבינו ע"ה ששיבחו הכתוב (בראשית כ"ה, כ"ז) ויעקב איש תם, ואז יוכלו לקבל ולהשרות על נפשותם אור קדושת השבת כנאמר, ויותר נראה לומר כי תיבת השבת גופא יורה על תשובה כי השבת אותיות תשבה ועל כן נכון אומרו לעשות את השבת כלומר שיעשו תשבה אותיות השבת ובזה ישרה עליהם אור שבת קודשינו.
9
י׳ובזה תבין מאמר חז"ל (מובא באורחות צדיקים שער התשובה) וזה לשונו: כשעלה משה לרקיע מצא כתות של מלאכים פתחו לפניו ספר תורה וקראו מעשה יום ראשון ופסקו והתחילו לספר בשבח של תורה עלה לשניה וכו' וקורין מעשה יום שני ופסקו והתחילו לספר בשבחן של ישראל וכו' עד עלה לשביעי ומצא אופנים ושרפים וכו' התחילו לקרות במעשה יום שביעי ופסקו והתחילו לספר בשבחה של תשובה וכו' עד כאן. ולכאורה למה דוקא בשבת סיפרו בשבחה של תשובה אמנם זה הדבר אשר דיברנו אשר השבת מורה על תשובה כי אי אפשר לאדם לקבל אורה של שבת אם לא יקדים לעשות תשובה וגם השבת הוא אותיות תשבה ולכן בשבת סיפרו בשבחה של תשובה כנאמר, ובזה נבוא בביאור המאמר שהתחלנו בו והוא כשפגע אדם הראשון בקין אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם מטפח על פניו כך גדול כח התשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת (בראשית רבה כ"ב, י"ג), כי תיכף שאמר לו קין שבתוך כדי דיבור נתפייס על ידי התשובה, אמר אדם בזה צדקה מעלת השבת קודש שיוכל אורה להאיר על יושבי תבל כי בלא זה הנה אחר ימי החול ורוב בני אדם ימלאו בתאוות רבות ובכל מיני מחשבות ודיבור ומעשה אשר לא בכוונת אמת לשם ה', באופן שנמשכו ח"ו אחר בחינת הסטרא אחרא והרע, ואיך תוכל אור השבת לשכון בהיכל המטונף ומזוהם וממולא מכל מיני הבל טינופת צוף עולם הזה ומחמדיו, ואך אם כך גדול כחה של תשובה אשר ברגע אחד יְעָשֶה מרשע גמור צדיק גמור כנאמר, על ידי זה תוכל אור קדושת ה' המאיר בשבת לשום שכינתה על עם בני ישראל וכולם יזכו לעלות במעלות להקרא בשם ישראל בבחינת לי ראש, ועל כן אמר מזמור שיר ליום השבת כלומר התחיל לשורר ולזמר בשיר שבח של יום השביעי אשר יוכלו כל באי עולם אם ירצו באהבת נפשם ומאודם, לקבל עליהם האור הנפלא השלם המאיר בו להתיחד עם בוראם יוצרם אף עשאם ברוך הוא וברוך שמו. וכאמור בזוה"ק (חלק ב', קל"ה.) כגוונא דאינון מתיחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתיחדת לתתא ברזא דאחד. פירוש, כמו למעלה בעולמות העליונים הנה בהגיע האור המאיר עליהם מאין סוף ברוך הוא ביום השבת הנה ענפי הקדושה הם המדות הקדושות הנוראות מתקבצין ומתיחדין כולם לאחד והיו לאחדים עם מאצילם ברוך הוא, כן למטה בארץ הלזו הנה עם בני ישראל הכשרים המתאוים להשכין כבוד בארצם החפצים באהבת שמו יתברך החומדין ומצפין ומשתוקקין להדבק ולהתיחד עם אורו ברוך הוא הנה הם מתיחדין ברזא דאחד. כי רז גימטריא אור כנודע, והם מתיחדים בלבבם ונפשם ומאודם מקירות תוכן מורשי לבם באמת, באור המאיר מאחד המיוחד. למהוי עמהון לעילא חד לקבל חד. פירוש, שיהיו אחד לעילא ואחד לתתא והכל מיוחדים באחד המיוחד. קודשא בריך הוא אחד לעילא לא יתיב על כרסיא דיקריה עד דאתעבידת ברזא דאחד. פירוש, אף שכבר נעשה אחד לעילא שכבר נתיחדו לעילא באחד אף על פי כן לא יתיב קודשא בריך הוא על כרסיא עד שגם לתתא יתיחדו ברזא דאחד כגוונא דיליה. למהוי אחד באחד. פירוש, שכולם בין העליונים ובין התחתונים יתיחדו ביחוד גמור באחד הוא אחד המיוחד כאמור. והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד. פירוש, כי לכאורה יקשה למה מחלקן לאחד לעילא ואחד לתתא ולא כללם כולם לאחד לומר שיתיחדו לתתא ולעילא באחד, אך הוא על פי סוד מה שכתב האר"י ז"ל בכוונת הפסוק (זכריה י"ד, ט') ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ולא כללם ביחד לומר ביום ההוא יהיה ה' ושמו אחד ועיין שם כי לא נאריך בכאן והוא ממש בחינת אחד לעילא ואחד לתתא, ועל כן אמר והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד והבן. וכל מה שאומר להלן ברזא דשבת וכו' הכל על זה היחוד אשר יוכל להתיחד האדם עם קונו ביום השבת והכל על ידי התשובה הקודם לה, ועל כן גמר אומר ליום הַשבת ולא סיים ליום שבת כי רמז אל התשבה הנרמזת באותיות השבת כי עיקר שיר ושבח של יום השבת הוא על ידי התשובה אשר על ידה יזכה אדם לאור השבת הכל כנאמר.
10
י״אעוד יתבאר מאמר הלזה באופן אחר, על פי מה שכתב בזוה"ק (בראשית נ"ה:) וזה לשונו: מש"ת אתייחסו כל דרי עלמא וכל אינון צדיקי קשוט דהוו בעלמא, אמר ר' יוסי אלין אתוון בתראין דהוו באורייתא אשתכחו בתר דעבר אדם על אתוון דאורייתא כולהון בסדר תשר"ק ובגין כך קרא לההיא ברא דאיהו בדמותו כצלמו ש"ת דאינון קיומא דאתוון וכו' עד ובתיובתיה לגבי מריה אחיד באלין תרין ומכדין אתהדרו אתוון למפרע ולא אתקנו אתוון עד דקיימו ישראל על טורא דסיני וכו' ותא חזי כד קיימו ישראל על טורא דסיני עאל בין תרין אתוון אלין רזא דברית ומאן איהו בי"ת בין תרין אתוון אלין דאינון ש"ת ואתעבידו שבת וכו' וכדין אתהדרו אתוון על תיקונייהו כיומא דאתבריאו שמים וארץ ואתבסס עלמא וקיימא על קיומיה וכו' עד כאן, ונראה שעבור זה נקרא הבריאה בכל מקום בלשון "מעשה בראשית" כי עיקר קיום וביסוס העולם הוא בשתי תיקונים הנזכרים. האחד, שיעמדו האותיות ש"ת כסדר. והשני, לעייל ביניהם רזא דברית כאמור. ונודע אשר אות היו"ד רומז על הברית וכשנכנס היו"ד בין אותיות ש"ת נעשה שית וזה בראשית, ברא שית. והוא עיקר מעשה בראשית שהוא קיום הבריאה על תיקון הנכון.
11
י״בואפשר שזה אמר הקב"ה לקין הלא אם תיטיב שאת פירוש אם תיטיב מעשיך תזכה להפך האותיות שיהיו עומדין כסדר הא"ב השי"ן קודם לתי"ו ותזכה עוד להכניס ביניהם אות האל"ף אלופו של עולם שהוא סוד היו"ד להתבסס עלמא בבחינת "מעשה בראשית" ברא שית, ובזה נאמר טעם נכון למה שאמרו ז"ל (מדרש תהלים צ"ב) וזה לשונם: אמר ר' יצחק כל עסקא דשבת כפול, עומר כפול שני העומר לאחד, קרבנה כפול שני כבשים, מתן שכרה כפול שנאמר (ישעיה נ"ח, י"ג) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות וכו', מזמור כפול שנאמר (תהלים צ"ב, א') מזמור שיר ליום השבת וכו' עד כאן. וצריך להבין למה אמרה תורה בכל עסקי שבת בכפילא. אכן על אשר כי בשבת נעשו שני תיקונים כאמור תיקון השי"ן קודם לתי"ו ולהכניס ביניהם רזא דברית להתבסס העולם, ולכפל התיקון הנעשה בו, כל עסקיה כפול. ואפשר לזה אמר הכתוב (ויקרא י"ט, ל') את שבתותי תשמרו לשון רבים, כי צריך אדם להזהר למאוד לשמור את השבת בכדי שיתוקן בו שני התיקונים הללו כי עיקר שבת הוא כאשר ישראל ישמרו אותו, אז שם שבת יקרא לו וח"ו כשלא ישמרו אותו ויחללוהו ודאי שלא יתוקן בו תיקוניו ועל כן צריך לכפול אזהרותיה נגד כפל התיקון הנעשה בו.
12
י״גובזה נכון דברי המאמר כי כשפגע אדם בקין ואמר לו מה נעשה בדינך אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי. כלומר בדרך פשרה שנתכפר לו מקצת העוון להיות יושב בארץ נוד לבד ולא נע ונד, כי לא זכה לתיקון הגמור להכניס עוד את היו"ד רזא דברית בין אותיות ש"ת ולא תיקן כי אם החצי להפך האותיות שיעמדו כסדר ומזה הבין אדם הראשון גודל מעלת השבת שבו נעשים שני התיקונים וראה מה גדלו מעשיו ומעלותיו ולזה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. כלומר, ראוי לכפול שיר השבת לכפל התיקון הנעשה בו. ואם בתיקון אחד לבד נמחל לו מחצה העוון ודאי וודאי ביום אשר יתוקן הכל יועיל להשומרו למחול לו על כל העוונות שבידו וכמאמר חז"ל (שבת קי"ח:) כל השומר שבת כהלכתה אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. ולזה לו נאה לשבח ולכפול שיר ושבחה בו לגודל מעלתו ואור תיקון עולם הנעשה בו.
13