באר מים חיים, בראשית ד׳:כ״גBe'er Mayim Chaim, Genesis 4:23
א׳ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וגו'. צריך להבין למה חזר לפרש שמות נשיו הכי לא ידענו שנשיו היו עדה וצלה, אכן יראה שחוזר למקרא של מעלה שאמר שם וצלה גם היא ילדה אף שאינה עומדת לגדל בנים, ולזה היה מקום לנשיהם לפרוש ממנו מתשמיש לטעם האמור בדברי חז"ל (בראשית רבה שם, ד') למחר המבול בא ונהיה פרות ורבות למארה. ולכן פרט שמותן לומר כי הוצרך לפייס אף לצלה כי גם היא היתה פורשת מפני ולדותיה. ואך לפי שלדבר זה היתה עדה העיקרית לפרוש מבעלה כי היא העומדת מעודה לגידול בנים, ולא כן צלה כי ילדה פעם אחת במקרה, הקדים במאמרו עדה לצלה מה שמדרך העולם להקדים החביבה והעיקר בביתו כדרך מאמר הכתוב (בראשית ל"א, ד') וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו'. וצלה היא היתה החביבה ויושבת בצילו ועדה נקראת על שם דעדה מיניה (בראשית רבה שם, ב'), אמנם לענין הנצרך פה במה שהיו נשיו פורשות ממנו עבור כליון תולדותיהם בימי המבול היתה עדה העיקרית וצלה טפילה ולכן הקדימה במאמרו ומזה דקדקו חז"ל שבדבר התולדות דיבר עמהם לפי שהקדים עדה לצלה וכאמור.
1
ב׳שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי וגו'. כפל פיוס דבריו כי לשני טעמים פרשו ממנו, אחד כאמור למעלה עבור כליון התולדות בימי המבול, והשנית עבור הריגת קין והוא כעין טענת מאוס עלי שאינם רוצים לדור עם איש אשר רצח את רעהו, ועל הטענה הראשונה אמר עדה וצלה שמען קולי כי עדה וצלה הוא הכיוון לטענת כליון הבנים כאשר כתבנו למעלה שלזה הקדים עדה לצלה ועל כן אמר לשון שמיעה שמורה על הדבר הרחוק, וגם זה דבר הרחוק הוא, מה שיהיה נעשה בימי המבול. ועל הטענה השניה אמר, "נשי למך" כי דבר זה השייך לאישות מה שחפצים לפרוש ממנו בטענת מאוס עלי, "האזנה אמרתי" כי דבר זה הוא הקרוב אליהם ואליו מה שנעשה בהריגת קין ובזה שייך לשון האזנה, ואמר להם כי איש הרגתי לפצעי וגו' כפירוש רש"י בפיוס על שני טענות האלו.
2