באר מים חיים, בראשית מ״א:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 41:1
א׳ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. לדעת לאיזה צורך צריך הכתוב להודיע זמן חלום פרעה וגם להציג החשבון מחלומות של שר המשקים והאופה ולא תפס זמן אחר כמו מעת אשר בא יוסף למצרים או מעת שנתפס לבית האסורים וכדומה, ודרשת חז"ל (בראשית רבה פ"ט, ב') ידוע. ואכן הנה אמרנו בפירוש הכתוב (הושע ו', ב') יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, שלפי פשוטו אין פירוש למקרא הזה ואולם כי ידוע אשר כשם שאין העולם יכולין לקבל רוב פורעניות כך אינם יכולים לקבל רוב טובה כי כל דבר מה שהוא בבחינת הגבול וקו המדה אם ינתן בו שיעור מה שאין יכול לקבל לתוכו, הוא נפרץ ונשבר. כמו אם יאכל אדם הרבה יותר ממה שיוכל לקבל לתוכו או ישתה יותר מדאי, ודאי תיכף יהיה כריסו נבקעת וכדומה בכל הדברים. ובזה נראה מה שאמרו חז"ל (עיין בראשית רבה י"ב, ט"ו) בתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מדת הרחמים. ולכאורה למה שיתף הרחמים לדין ולמה לא ברא עולמו בחסד לבד האם ח"ו קטן חסדו מלהנהיג עולמו בחסד לבד. וחוץ מטעמים אחרים שיש בזה, גם זה הוא טעם כי אין העולם יכול לסבול כלל רוב בהירות חסדי המקום לבד בלי תערובת הדין כי בעל הגבול לא יוכל לקבל רוב טובה כי יושבר ויופרץ לרוב טובתו ועל כן צונו אלהינו בלא תעשה (דברים ד', ב') לא תוסיפו על המצוה וגו'. ולכאורה מה חסרון יש בהוספה על המצוה, ואמנם כי כל המצוות הם המשכות והשפעות חסדי הבורא ברוך הוא על עולמו על ידי הצנורות המיוחדים לכל התורה והמצוות שכל מצוה ומצוה יש לה צנור בפני עצמו להמשיך על ידה חסדי המקום ברוך הוא על עולמו שברא ואם יוסיפו על המצוה כמו חמשה ציצית וחמשה פרשיות בתפילין אז יגיע שפע רב על ידי הצנורות הללו עד שלא יהיה ביכולתם לסבלו ויושברו ויפלו ויגיע השפע ח"ו להחיצונים העומדים תחת דברים המקולקלים, וכנודע מסוד שבירת הכלים הידועים שלפי שבא להם אור גדול מלמעלה עד שלא יוכלו לסבול גודל האור נשברו הכלים ונפלו, ועל כן עיקר הטוב והחסד והברכה הוא בהתמזגות החסד והדין בהתכללות שמאלא בימינא ומתנוצץ מהם אור משותף משניהם סוד הרחמים ועל ידי הרחמים מתנהגין כל העולמות בסוד הכתוב (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
1
ב׳והנה נודע אשר כל מדה ומדה ממדת החסד והגבורה וכו' מכוונת על שם היום כמאמר הכתוב (תהלים ט', ב') יום ליום יביע אומר וגו'. וזהו יחיינו מיומים, כלומר בשני הימים שהם בחינת חסד וגבורה תחיה אותנו שתמתיק הדין בחסד עלינו ומשניהם תשפיע עלינו שפע וברכה והוא על ידי בחינת יום השלישי קו האמצעי אור הרחמים שהוא הטוב המאושר השלם מכל. וזה ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. כי אם יקים אותנו על ידי יום ג' אור הרחמים, אז נחיה לפניו שיהיה ההשפעה ממוזג לא ברוב טובה ולא ברוב רעה ולא נמות מרוב הטובה או מרוב הרעה ח"ו. והנה ידוע אשר יעקב אבינו הוא סוד יום השלישי האמור קו האמצעי איש תם יושב אהלים שני אהלים חסד וגבורה כי נכלל משניהם בסוד הרחמים והוא הממתיק וממזג אותם בהתכללות שמאלא בימינא בסוד הרחמים, ואלה תולדות יעקב יוסף שזיו אוקינין של יוסף דומה ליעקב כי גם הוא עושה שלום במרומיו להיות בו התכללות החסדים והגבורות ובו ימתקו ויתבסמו ונעשה שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ועל כן שמו שלום כנודע.
2
ג׳ואפשר עבור זה סיבב הקב"ה להיות יוסף עוד בבית האסורים שני שנים יתירים כי כבר היה זמנו לצאת בחלום שר המשקים והאופים אם לא שפנה אל רהבים ושטי כזב לבקש משר המשקים לאמר כי אם זכרתני וגו' ולא שם ה' מבטחו כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ט, ב'). ולכאורה הלא יעקב אבינו הוא אשר עליו נאמר (תהלים קמ"ו, ה') אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו וגו' שחזקה בטחונו בה' אלהיו ביותר ויותר וכל מה שלמד יעקב הכל מסר ליוסף כמאמר חז"ל (שם פ"ד, ח') ונמצא איך שטה יוסף לשים בטחונו במצרי אשר בבית פרעה. ואמנם הכל מאת ה' נסבה שיהיה שני שנים בבית האסורים נוסף על צרותיו בכדי להמתיק אלו השני מדות חסד וגבורה שיהיו נכללים זה בזה שלא ירד לעולם החסד לבד והדין לבד ושניהם לא טובים הם כי אין העולם יכולין לקבל לא רוב טובה וכו'. ויוסף שהוא היה צדיק יסוד עולם בדורו והוא העמוד שהעולם עומד עליו. כמאמר חז"ל (חגיגה י"ב:) על מה העולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו וכו', היה מוכרח הוא לקבל יסורים בשני שנים כי המדות רומזים גם כן לשנים שעל כן תשבות הארץ בשנה השביעית כמו ביום השביעי. ובשני שנים הללו נתקיים בו (ישעיה נ"ג, ד') אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו יסבול שסבל יסורים להמתיק המדות הללו שיתכללו זה בזה להתנוצץ מהם אור הרחמים.
3
ד׳וזה שנראה לפרעה בחלום שבע שנים שובע למאוד ושבע שנים רעה למאוד כי כל מדה כלולה משבעה ונגזר שירד החסד והטוב לבד עד שלא היו יכולים לסבלו כלל והיו בועטים ברוב הטובה ואחר כך הדין והגבורה לבד שיהיה הרעב חזק ביותר האפשרי שלא יהיו יכולין לסבול. וברוב צדקת יוסף וביסורים שסבל באלו השנים המתיק זה. ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם לעשות שלום בפמליא של מעלה ושל מטה וכלל שמאלא בימינא ועשה את הארץ בשבע שני השבע לקמצים. כלומר שקימץ את הטובה הגדולה לאוצר, מה שעשו השדות יתר משאר השנים, בכדי שלא ימותו ברוב הטובה. ובשנות הרעבון היה משביר בר לכל עם הארץ והכל כי הוא זכה להמתיק להכליל הגבורות בחסדים בבחינת הכתוב השלישי אור הרחמים כאמור.
4
ה׳וזה מאמר הכתוב ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו', כי אחר ששלמו לו שני שנים ביסורין בכדי להמתיק שני המדות להיות יחיינו מיומיים אז בעת ובזמן ההוא ופרעה חולם וגו' עד שקרא ליוסף ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו לכלול שני השבע בשני הרעב בבחינת התכללות שמאלא בימינא שיהיו יכולין לקבל הטובה וגם הרעה ככל הנאמר.
5
ו׳או יאמר ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו'. כי נודע מדברי חז"ל אשר קץ רומז על בחינת החושך והיצר הרע והרע, כמו שפתחו פתחא להאי פרשתא (בבראשית רבה ריש פרשה זו) מהכא ויהי מקץ וגו' קץ שם לחושך (איוב כ"ח, ג') ועיין בזוה"ק (בפרשתנו) שמאריך בזה. ואמנם ידוע מדברי הזוה"ק (חלק א', ס"ב:) בכמה מקומות אשר יש בחינת קץ הימים והוא בחינת החשך והרע בבחינת קץ כל בשר בא לפני ויש קץ הימין המורה על הטוב והיפה כמאמר הכתוב (דניאל י"ב, י"ג) ואתה לך ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ל"ט, ה') הודיעני ה' קיצי וגו' כמו שאיתא בזוה"ק. וידוע אשר מיעוט רבים שנים ורומז על בחינת הקליפות והרע שהם נקראים רשות הרבים והם בבחינת שנים עלמא דפירודא מה שאין כן הקדושה נקראת רשות היחיד כי הוא אחדות האמיתי שהכל מתיחדים לאחד. ונגד הימים הרבים האלו היה יוסף הצדיק בצער ויסורים שני שנים בבחינת מיעוט רבים שנים בכדי שעל ידי זה יזכו לצאת מבחינת קץ הימים שהוא החושך והרע לבא לבחינת הטוב והיפה קץ הימין. וזה אומרו ויהיה מקץ שנתים ימים פירוש אחר שכלו לו שני השנים ושלמו לו בחינת קץ הימים אז ופרעה חולם ונתעלה מאפילה לאור גדול, והעם היושבים בחושך אור נגה עליהם ומבית האסורים יצא למלוך בבחינת הטוב המעולה קץ הימין רשות היחיד יחידו של עולם.
6