באר מים חיים, בראשית מ״ב:י״טBe'er Mayim Chaim, Genesis 42:19

א׳אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם וגו'. נראה לפרש הכתוב הזה קצת בדרך הרמז ונבאר עוד טעם במה שגדולת יוסף היה הכל בשני חלומות באלומים ושמש וירח, ובחלום שר המשקים והאופה וחלום הפרות והשבלים אשר לפרעה. ונאמר כי כבר הארכנו בזה בכמה מקומות אשר זה עבודת האדם המשכיל אשר על הארץ ליחד כל מעשיו ותנועותיו בדבר הגופניות אשר הוא עושה בארץ בדברים המגושמים מאכילה ושתיה וזיווג ושארי הנאות וההליכה והשינה ודברת בני אדם וכדומה בכל דברי ארציות, ליוצר כל, למצוא בהם מקום לה' באופן שלא יעשה שום דבר מאלו הדברים כי אם אחר שיתן דעתו ולבו לדרך ה' אשר בדבר ההוא.

ב׳אם מי שחלק לו אלהים בבינה ויודע דעת עליון ברזין דאורייתא וסתרי תורה אשר באו בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה שקיבל מפי הגבורה ונתגלו על ידי התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי וחביריו ממה שנמצא בספר הזוהר והתיקונים ואחריו שארי המקובלים שהיו אחריו כמו הרמב"ן והראב"ד שקיבלו מפי אליהו ואחריהם הרב איש אלהים בוצינא דנהורא רבא ויקירא כל רז לא אניס ליה קודש קדשים רבי יצחק לוריא אשכנזי אשר ממש עיר וקדיש משמיא נחית ללמד דעת לדורות הבאים איך ליחד שמיה דקודשא בריך הוא ושכינתיה בכל דברי הארציות בכוונת אכילה ושתיה וזיווג ושארי דברים שאין שיעור וערך לחשיבות בחינה זו מי שזוכה ליחד שם ה' על ידי דברי הארציות כאשר ישיג שורש כל דבר ודבר אשר בארץ איה מקום מוצאו ומובאו ושורשו בשמים ממעל במרכבה העליונה. ועל ידי זה מיחד יחודי שמותיו יתברך בכל הדברים שבארץ כי כולם מרועה אחד ניתנו מאל אחד וצריך ליחד כל הדברים לאחד וזה בחינת הקרבנות שנאמר בהן אשה ריח ניחוח לה' מה שלא נאמר כן בכל התורה והמצוות. כי היחוד הזה נעשה על ידי דברים הגשמיים מדומם צומח חי מדבר ונעשה קרבן כשמו שמיחד ומקרב אותיות שמו יתברך אחד לאחד וזה נחת רוח גדול לפניו מאוד. וכן שולחנו של אדם שהוא כמו בחינת הקרבן שמכפר על האדם כמו הקרבן במזבח לפי שגם באכילתו מיחד שם ה' בדברים הגשמיים על ידי שבירת התאוה, והעלאת הניצוץ הקדוש לה'. ובפרט היודע שורש כל מאכל בשמי מעלה ומיחד אותו לשורשו נעשה ממש כמו הקרבן אשה ריח ניחוח לה'. וכן בכל הדברים אשר בארץ אין אחד מהם שאין בו יחודו ואחדותו יתברך שמו וזה אמרו חז"ל (מדרש תלפיות ערך חנוך בשם ספר עשרה מאמרות) על חנוך שתופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מיחד יחודים כי הבין אשר אין דבר בארץ מדבר הקטן שבקטנים עד הדבר הגדול מחוט ועד שרוך נעל שאין בו יחוד שמו יתברך וזו היא עבודה חשובה למאוד לאלהינו יתברך. ועל כן אמרו חז"ל (ברכות ס"ג.) איזה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה הוי אומר (משלי ג', ו') בכל דרכיך. דעהו והכל רומז אל הנזכר אשר בכל דרכיו השייכים לו לגופו בגשמיות הארץ ידע שמו של הקב"ה. וידיעה הוא לשון התחברות שיהיה מיחד תמיד שמו יתברך בכל הדברים.

ג׳והן אפילו מי שלא הגיע למדריגה זו להיות יודע יחוד שמותיו יתברך בכל הדברים מכל מקום הוא רואה ומכוון לעשות הדברים לשם פועלן לקיים אומרם ז"ל (אבות ב', י"ז) וכל מעשיך יהיו לשם שמים כמו שאיתא ברמב"ם (הלכות דעות פרק ג' הלכה ב') ושולחן ערוך (סימן רל"א) שהוא לאכול בשביל שיהיה לו כח לעסוק אחר כך בתורה וכן לישן בשביל זה שינוח מיגיעתו ויהיה לו כח לתורה ולתפילה ולמצוות וכמו כן בכל הדברים. ועל כל פנים אינו עושה הדברים ההם לתאותו ולהנאתו בשום אופן כי כאשר יבוא לעשות מעשה אז יראה אם יש איזה כוונה לשם ה' בדבר ההוא באמת שלא להשטות עצמו יעשנה ואם לאו לא יעשנה, ונפשו יודעת מאוד אשר אדם האוכל ושותה ועושה שאר תאוות להנאתו, ותאותו אינו בגדר אדם כלל וגרוע יותר מן הבהמה וסוס ופרד שגם המה אוכלים ושותים ובועלין זיווגיהם בתאוה וחמדה גסה להנאתם. והם אין להם שכל ומוח כמותו והוא אדם במוח ושכל ואף על פי כן מותר האדם מן הבהמה אין. ואין לקלקל הנייר בגנות האנשים אשר הבהמה טובה מהם. ועל כן רואה בכל כוחו רק ליחד כל מעשיו לשם ה' כאשר יוכל שלא להנאתו ובזה מיחד הארץ ומלואה לשמים ושמי השמים וזה יחוד נפלא בשמותיו של הקב"ה והקב"ה מקבל נחת רוח מזה. וכזה כתוב בספר אור המאיר הנדפס מחדש בפסוק (דברי הימים-א י"ז, כ"א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ פירוש שישראל המה גוי אחד אף בארץ שגם בדברי הארץ מיחדים יחודי שמותיו ברוך הוא ליחד תבל ומלואה לשם ה' ולתקן אברי השכינה אשר בכל דברי הארציות.

ד׳והנה נודע אשר כל דבר שאדם עושה במעשה ואינו שם מחשבתו עליה לעשותה במחשבת אמת לשם ה' אז המעשה הזו נקרא בבחינת הקטנות. שקטנים יש להם מעשה ואין להם מחשבה כמאמר חז"ל. ומורה על האמור שרק מעשה לבד נעשה בלי מחשבה טובה והוא כגוף בלא נשמה. כי העשיה הוא הגוף, והמחשבה הוא הנשמה שבתוכה, וכשנעשה בלא מחשבה הרי הגוף בלא נשמה וממילא גם כן אין כח במעשה הלז להמשיך המוחין הגדולים אל הספירות אשר הקב"ה מנהיג עולמו בהן, ולזה גם המה נקראים בבחינת הקטנות ומתנהגים בבחינת הקטנות שהוא אלהי"ם בגימטריא הטבע שלא נתגלה אורם לעשות מעשה בביטול הטבע רק בבחינת הקטנות בטבע העולם. מה שאין כן מי שעושה מעשיו בהשכל ובמחשבה טובה ונכונה אז ממשיך אל המדות העליונים סוד מוחין דגדלות והמה מאירין על האיש בבחינת הוי"ה המהוה למעלה מן הטבע ונתגדל ונתגלה הארתן שמבטלין בכוחן טבע העולם ומערכת השמים וכוכביהם. ועל כן אמר רבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה.) מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק (וגם אמרו (ברכות ל"ג.) אוי לערוד שפגע בר' חנינא וכו') והכל כי הוא השרה והרכיב שם ה' הוי"ה יתברך בכל דברי הארציות שהוא טבע העולם ועל כן נתבטל הטבע בפניו להתנהג עמו בשם ה' המהוה לבטל כל טבע העולם להיות דולק החומץ כמו השמן וגם כי השרה אור מוחין דגדלות על מדות המנהיגין העולם והנהיגו לנגדו העולם למעלה מן הטבע, וזה מאמר הכתוב (דברים כ״ח:י׳.) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. פירוש שכל עמי הארץ המתנהגים בדברי הארציות כמותך שאוכלין ושותין ופרין ורבין ואף על פי כן עליך נקרא שם ה' שאתה מיחד שם ה' בכל הדברים ההם לעשותן באימה ויראה ורתת וזיע במחשבה טהורה נכונה ולא כן בהם, ובזה וייראו ממך כי הם בטבע ואתה למעלה מן הטבע ובודאי ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קל"ב, ד'-ה') אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'. כלומר כי אלו הדברים צרכי העולם הן אבל אני לא אעשם בבחינת הקטנות בחינת שם אלהי"ם כטבע העולם כי אם עד אמצא מקום להוי"ה ליחד שם ה' ברוך הוא המהוה על ידיהם ולהוריד אל המדות המנהיגין העולם מבחינת מוחין דגדלות הנקראים על שם הוי"ה למעלה מטבע העולם.

ה׳והנה נודע אשר כל דברי עולם הזה מקטן ועד גדול הכל נכלל בששה בחינות כי כללות ימי המעשה הם רק ששה ימים והכל נברא בששת ימי בראשית ועל כן מי שֶׁשָׂם שם ה' בכל דרכיו לצאת מתאות וחמדת טבע העולם ולקשור מחשבתו בה' הנה הוא מתקן כללות כל ששת המדות לעשותן מרכבה לשם ה' המהוה, ונמצא ששה פעמים שם הוי"ה העולים מספר יוסף כאמור למעלה. וזה אשר רמזה התורה (על פי קהלת ג', א') לכל עת ולכל זמן, ולכל אדם בידו להיות בו בחינת יוסף הצדיק והוא לתקן דעותיו ואורחותיו שיהיו לשם ה' לתקן ששת ימי הבנין בשם הוי"ה מדת יוסף. ועל כן נקרא מדת יוסף. בשם כ"ל כנודע (זוהר חדש כ"ו, ד'), כי כל בו כלומר כל בחינת ששת ימי הבנין שהוא כללות כל העבודה הנעשה בדברים הגופנים שהוא העבודה החשובה לפני האל, ולזה נברא כל העולם הזה לחבר אותה לשמים והכל בו בבחינת יוסף שהוא המיחד את כל הארץ לשמים, וכמאמר הכתוב (דברי הימים-א כ"ט, י"א) כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא וארעא כי מדת הכל הוא המיחד ארץ לשמים בששה בחינותיו. ולזה אמר הכתוב (בראשית ל"ז, ב') אלה תולדות יעקב יוסף, כי נודע אומרם ז"ל (תנחומא נ"ח, ב') תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. ומעשה יעקב היה בכל הששה בחינות העולם שהוא בחינת אלה (כי הששה בחינת כל אחד כלול מחבירו ובין הכל מספר ל"ו חושבן אל"ה) הכל בבחינת יוסף שהוא ו' פעמים הוי"ה ליחד שם ה' בכל דרכיו ומעשיו להוציאן מטבע אלהי"ם וליחדם לשם הוי"ה בבחינת מוחין דגדלות בחכמה ובינה באהבה ויראה וברא כרעא דאבוהי שזיו איקנין של יוסף דומה ליעקב וכל מה שלמד מסר לו כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ד, ח') כי זה למד אותו ליחד שם ה' בכל דרכיו. ועל כן קרא שמו יוסף לאמר שיתקן בחינת יוסף ו' פעמים הוי"ה בחינת העולם. ואפשר רמזו במה שאמרו וכ"ל מה שלמד מסר לו, בחינת כ"ל, שלמדו ליחד הארץ לשמים בכל דברי הארץ הכל מסר ליוסף. (או יאמר וכל מה שלמד כלומר תיקון כללות שם מ"ה שהוא הזעיר אנפין עד בחינת כ"ל שהוא יסוד שהן הנה הששה בחינות הנזכרים הכל מסר ליוסף). ועל כן נאמר ביוסף בכל מקום ומקום שהיה הכל ויהי ה' את יוסף הן בבית אדוניו המצרי והן בהיותו אסור בבית הסוהר באשר ה' אתו בכל הדברים ובכל מעשיו שׂם פניו לתקן כל מדה נכונה בשם ה' ועל כן וירא אדוניו כי הוי"ה אתו וכן אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וכמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ו, ה') הוה אמר ליה מזוג רותחין והיו רותחין, פושרין והיו פושרין. והכל כיון שהוא יצא בעבודתו למעלה מטבע העולם לעשות הכל במוחין דגדלות בהתקשרות ה', גם ה' המהוה את כל הנהיג אותו למעלה מטבע העולם.

ו׳ואכן בחינה זו נוקב ויורד עד ביאת משיחנו וכל עיקר עיכוב ביאת משיח בימים האלה הנקרא עקבא דמשיחא שהוא בחינת עקביים הכל עבור שצריך לתקן דברים שאדם דש ברגליו והמה דברים התחתונים הנעשים בגשמיות הארץ לקשט בהם את השכינה ביחודים העליונים וזה נקרא בזוה"ק ואתקשטת בקישוטין דלא הוו, כידוע. ועל כן נקראין לפעמים כללות ישראל על שם יוסף כאמור (עמוס ט', ו') שארית יוסף, כי כל אדם זה עיקר עבודתו עד ביאת משיח צדקינו לבוא לבחינת יוסף ליחד הארץ לשמים שלא לעשות שום דבר ממחשבה ודיבור ומעשה ותנועה קלה שבקלות בלתי לשם ה' ועבודתו. וזה רמז הכתוב (תהלים קל"ה, ו') כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. כל מי שיחפוץ את ה' לעשות מרכבה לשם ה' ולהשרות עליו שמו יתברך זה יעשה תמיד שיקשר שמים וארץ יחד ואז ישרה ה' שכינתו יתברך בארץ.

ז׳והנה נודע אשר מלח ולחם וחלֹם הם אותיות אחדים רק שנהפכין בצירופיהן אבל אותיותיהן שוין וכולם רומזין על ג' פעמים הוי"ה שהוא מספר ג' אותיות הללו. ואמנם מלח הוא הקשה והתקיף לפי שנכתבו האותיות למפרע בסדר תשר"ק שלא כסדרן בא"ב המורה על הדין בסוד אור חוזר. ולחם הוא המיתוק של המלח כי המלח הוא נותן טעם בלחם ועל ידי שניהם נעשה יפה ועל כן הל' מ' הם כסדר הא"ב המורה על אור הישר סוד הרחמים, והח' בתוכו הוא בסוד המיתוק שנמתק הדין ברחמים. והמלח נמתק במים וקמח שעליו (בסוד השברים והתרועה הנעשה בין שני תקיעות להמתיק דין השברים והתרועה כנודע). ואמנם חלֹם הוא כסדר האותיות אשר בא"ב והוא מורה על בחינת הרחמים הגמורים ותיקון השלם בג' שמות הוי"ה הנרמזים בו. ועל כן גדולת יוסף היה בשני חלומות כנאמר כי הראו לו שכל גדולתו הוא עבור שתיקן הששה פעמים הוי"ה הנרמז בשמו בתיקון השלם בשני פעמים חלֹם המורה על תיקון אור הישר סוד החיים והשלום. (ואולם יעקב אבינו הגם שגם הוא היה ודאי בסוד התיקון הנזכר, כנאמר מכל מקום בחינתו היה למעלה מבחינת יוסף. שהוא היה בחיר האבות הנכלל מג' אבהן שהם בעצמם הם המוחין ולכן רמזו לו בחלֹם אחד שהוא (בראשית כ"ח, י"ב) ויחלום יעקב והנה סולם וגו' כי נכלל מג' מוחין שהם ג' הוי"ה אשר בחלֹם, וזה למעלה מבחינת יוסף. מה שאין כן יוסף שהוא בהתפשטות למטה הממשיך המוחין וצריך להמשיכן בכל הששה קצוות ושמו יוסף מורה על זה ו' פעמים הוי"ה ועל כן הראו לו גדולתו בשני פעמים חלֹם והבן). עוד דבר אחת נודיע מה שמבואר בספר כלי יקר (בפרשת בהעלותך בפסוק (י', כ"ט) נוסעים אנחנו אל המקום וגו' לכה אתנו וגו') כי הנסיעה מורה על נסיעת אדם ממקום כולו כאחד רצה לומר הוא ומחשבתו וכל אשר לו באופן שאין עוד דעתו לחזור למקום שהלך משם אבל ההליכה מורה על הליכת הגוף לבד כלומר שהולך לשם אבל דעתו לחזור, שהמחשבה לא נתקה ממקום שהלך משם, ועדיין המחשבה קשורה שם כי דעתו לחזור אליה.

ח׳ובזה נבוא לביאור הכתוב והוא כי זה רמז אשר רמזה התורה לכל אדם בכל מקום ובכל זמן והזהירה לאמר אם כנים אתם פירוש אם רוצים אתם לעשות הטוב והנכון בעיני ה' (כי כן מלשון טוב ויפה הוא כמו (שמות י', כ"ט) כן דברת לא אוסיף וגו' שפירוש יפה דברת או (במדבר כ"ז, ז') כן בנות צלפחד וגו'). הנה זאת עשו,

ט׳אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם. כלומר התחברות ודביקות האחד יחידו של עולם (כי אח לשון חיבור ודביקות הוא כמו (שיר השירים ח', ח') אחות לנו קטנה) זה יאסר בבית משמרכם שיהיה מקושר בפנימיותכם ותשמרו אותו היטב היטב באופן אשר כל הדברים שתעשו בדברים התחתונים יהיה דביקות הלב והמחשבה רק לבחינה אחד ליחד שמו הגדול והנורא בכל דבר ודבר, ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם פירוש כאשר תלכו להנאתכם ותאותכם שהיא שבירת רעבון שלכם לכל אשר תרעבו הן באכילה והן בכל שארי תאוות שאדם רעב להם יהיה רק בבחינת הליכת הגוף לבד אבל המחשבה תהיה דבוקה וקשורה ליוצר כל היצורים אשר ברא כל אלה ושמו הגדול והקדוש מתיחד עם כל דבר ודבר וצריך להשיב כל אחד לשורשו ומקורו, ואז ואת אחיכם הקטן תביאו אלי פירוש דביקות הקטן מה שאתם מתדבקים בדברים הקטנים הכל תביאו אלי אל התורה ומצוות ה' ויחוד שמו יתברך הנעלם בהתורה הקדושה ותחובר הארץ וכל אשר בה לה' אל אחד והקטן יהיה לאלף כלומר שיתיחד עם אלופו של עולם ברוך הוא וברוך שמו וזה הקטן גדול יהיה שישרה עליו אור ה' המהוה בבחינת מוחין דגדלות וזאת היא העבודה החשובה שבחשובות שנאמר עליה אשה ריח ניחוח לה' כדבר האמור.

י׳או שירמוז הכתוב גם כן בזה כפי פשוטו באמירת יוסף לאחיו כי כאשר חשדם במרגלים את הארץ וידע יוסף אשר ודאי יעלה על לבם חטא מכירת יוסף שזה היה מפני שעדיין לא נטהר לבם מכל וכל לעשות כל הדברים במועצות ודעת להשכיל רק על יחוד שמו יתברך ונשאר עוד בהם קצת קנאה בלב כנאמר (בראשית ל"ז, י"א) ויקנאו בו אחיו, אמר להם בעצה אם כנים אתה כאשר תרצו לעשות הטוב לה' שלא לבוא לעשות כמעשה הזה עוד, זאת עשו אחיכם אחד יאסר וגו' כנזכר ליחד כל העשיות לה' אל אחד בכל בחינת מחשבה דיבור ומעשה ובזה יטהר הלב מכל וכל ולא יהיה עוד קנאת איש מרעהו כי איך יחשוב לקנאות בחבירו והוא אינו חושב שום מחשבה כי אם לאהבת ה' ויראתו ויחוד שמו יתברך. ואת אחיכם הקטן תביאו אלי כלומר לבחינתי בחינת יוסף ששה פעמים הוי"ה שבכל ששת ימי המעשה בכל עשיותיו יהיה רק ליחד שם ה' ואז ויאמנו דבריכם כי כאשר תקבלו זאת עליכם באמת הרי התשובה תכפר עוון ויאמנו דבריכם מה שאתם אומרים כי לא מרגלים אתם. ולא תמותו, פירוש גם לא תמותו מיתת עולם כי אפילו מחשבה הדקה שבדקות אם אדם מהרהר דבר שאינו לשם ה' אז באותו הרגע האדם הוא בבחינת מ"ת מאנין תבירין שיצא מן הקדושה ונפל אל לבישת הקליפות לבישת טבע העולם סטרא אחרא כשמה כלומר צד אחר שאינה לה'. והעיד הכתוב ויעשו כן כי תיכף כן עשו בקבלת עול מלכות שמים עליהם בכל הדברים ותיכף ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו אל אחינו וגו' כי נתחרטו בחרטה גמורה והבינו אשר לא טוב עשו. ואֵל גומר עליהם, חשב מחשבות לטוב עליהם להביא את בנימין למצרים להיות היחוד בשנים עשר גבולי אלכסון תחילה בחשאי כאשר כתבנו למעלה ויצאו מבחינת מרגלים שירגילו שם הקדושה לבד בחלישת כח וח"ו יבחן ח"י פרעה כי אם הרכבת הקדושה בשלימות בהכנעת הקליפה ככל אשר ביארנו למעלה.