באר מים חיים, בראשית מ״ב:ז׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 42:7
א׳וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וגו' ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם וגו'.
1
ב׳נתתי אל לבי להבין במעשה יוסף בענינים האלה שבכולם דרכו נפלאה ונסתרה. האחד, מה כיוון לצער את אחיו ואביו כל כך פעם אחת ושתים, הלא ודאי בצדקתו מחל להם תיכף בנסעו מאתם ובפרט אחר שעלה לגדולה וראה כי אלהים חשבה לו לטובה ושוב אין מקום להתרעם עליהם. ואם היה קטן בעיניו צער אחיו למה לא חס על צער אביו הזקן איך הוא כבודו ומוראו. ב', מה כיוון במה שמסר נפשו דוקא להביא את בנימין למצרים ואיך לא חשש הוא גם כן פן יקראנו אסון והוא אחיו מעודו חביב כנפשו, וגם כן צער שעשה לאביו בזה אין לשער. ג', מפני מה בכל הזמן הזה שהיה במצרים לא שלח להודיע לאביו איה הוא להסיר ולהפיג צער אשר נתאבל עליו ימים רבים, ובפרט אחר שעלה למלוכה והיה סיפק בידו לעשות כל אשר יחפץ וכמו שאיתא בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים (בפרשת ויגש בפסוק (מ"ה, כ"ו) ויגידו לו לאמר וגו'). ד', יש להבין מפני מה כל גדולת יוסף מעודו הכל היה על ידי שני חלומות, בתחילה בעודו בבית אביו חלם ב' פעמים אחד באלומים, השני בשמש וירח, ואחר כך בבית הסוהר פתר ב' חלומות שר המשקים ושר האופה, ואחר כך בחלום פרעה חלם ב' חלומות בפרות ובשבלים הלא דבר הוא.
2
ג׳ואמנם כל אלה באחת יבוארו. והוא, כי נודע אשר כל עיקר ירידת יוסף למצרים לא היה אלא בכדי לישר דרך לפני בני ישראל כאשר יבואו לגור במצרים לעבוד ולמשא שיוכלו להתקיים שם ולצאת משם שלא ישקעו נפשותם בטומאת זוהמת מצרים בנ' שערים שבה ששוב לא היו יכולים לצאת משם לעולם. כי אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, ועל כן אפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות וגו' כי לא יכלו להתמהמה כי אם היו שוהים עוד במצרים רגע כמימרא היו נכנסים ח"ו לשער הנו"ן של הטומאה ולא היו יוצאין משם לעולם, ואך הקב"ה בחסדיו ובזכות ד' דברים הטובים שהיו בישראל במצרים כמאמר חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ה') מיהר את הקץ לעשות ופתאום נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. והעיקר שבד' דברים הללו הוא שהיו גדורים מן העריות ומפורש עליהן בקבלה (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה גל נעול וגו' ואמרו חז"ל (מדרש שוחר טוב קכ"ב, ה') גן נעול אלו הזכרים גל נעול אלו הנקבות ובני ישראל ירדו למצרים ובני ישראל עלו ושבטי יה עדות לישראל שלא היו רק כשרי בני ישראל כמאמר חז"ל (שם). ודבר זה עלה לפני המקום ברוך הוא ביותר ויותר כי אחרי שמצרים שטופי זימה הם כאומרם ז"ל (עיין ויקרא רבה כ"ג, ז') כי קליפת מצרים גובר מאוד לתאוה ההיא ביחוד שעל כן נקרא ערות הארץ ששם התגברות קליפה זו, ואף על פי כן נשמרו ישראל מכל רע הלזה ולא היה להם עדיין אף קבלת התורה להיות לתבלין ליצר הרע. ואך יוסף הצדיק בצדקתו הוא כבש דרך הזה לפני בני ישראל בעומדו בנסיון באשת אדוניו, והכניע הקליפה ההיא לפני בני ישראל באופן שכאשר יתעצמו בני ישראל בדבר הזה יוכלו להתגבר בזה על תאותם לנעול דלת בפני לבן הארמי וזר לא יקרב אליהם כי קודש הם.
3
ד׳ואמנם כבישת דרך הזה לא דבר קטן הוא וכמה יגיעות ועבודות וטרחות היה בדבר הזה להרביץ קצת הקדושה בטומאת מצרים ולהכניע הרע שבה. ומימות אברהם כבר התחיל זה, ולזה ירד אברהם למצרים לכבוש הדרך הזה כידוע. ואחר כך יוסף הצדיק ואחר כך אביו יעקב וכל השבטים כי עבודה רבה היא. ואולם יוסף בחכמתו צפה וראה רב חזקת הטומאה שבה, ידע אשר אי אפשר להכניע הקליפה הלזו מעט אם לא בהיות כאן המרכבה השלימה ביחד שהם י"ב שבטי י"ה המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון המבואר בספר יצירה (פרק ה' משנה א') שהם ג' שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י בי"ב אותיותיהם הכוללים כל כללות הקדושה, אהי"ה בראש הוי"ה בגוף אדנ"י בעקב. וכשיהיו הם כולם במצרים יוכלו להרביץ שם הקדושה ולהכניע קליפת מצרים באופן שיוכלו בני ישראל אחר כך להתקיים בין הקליפות שלא יהיו נשקעים לגמרי ביניהם ולצאת משם עוד ברכוש גדול הם ניצוצים הקדושים אחרים שהיה בקליפת מצרים.
4
ה׳ואולם הנה נודע מדברי מרן האר"י ז"ל בסוד תפילה בחשאי ותפילה בקול שלפי הנראה בפשוטי הדברים התפילה בקול אינו אלא להוציא את מי שאינו בקי אבל אין צריכין אלא אחת, ואמנם הוא קיבל האמת ממי שאמרו כי דוקא שניהם צריכין להיות כי כן כל בחינת הקדושה הוא בסוד נעלם ונגלה ובמקום שצריך תיקון ויחוד השלם צריך תחילה להיות היחוד בחשאי מפני פחד החיצונים העומדים וחושקים ליהנות מיחוד הנפלא הלזה, וצריך להיות בחשאי שלא יביט בו ההוא רע עין ועל זה אמרו חז"ל (תנחומא תשא ל"א) אין לך יפה מן הצניעות. ואחר כך כשנעשה ביחוד בחשאי אז רשאי להרים הקול ולעשות היחוד בהתגלות לעין כל וזר לא יקרב אליה כי אחר שנעשה היחוד מסמא ומעור עיני החיצונים וכבר על שחל ופתן תדרך תרמוס כפיר ותנין ויפול מצדך אלף וגו'. וזה סוד מה שהקדימה לאה שהיו עיניה רכות בסוד עלמא דאתכסיא בסוד הנעלם להתיחד עם יעקב ואחר כך נתיחדה רחל שהיתה יפת תואר ויפת מראה בהתגלות לעין כל במראות הצובאות בבחינת גילוי ולא נעלם כנודע לחכמי לב.
5
ו׳ועל כן גם יוסף כשרצה להרביץ במצרים שורש הקדושה הנעשה על ידי יחוד השלם שלושה שמות הנזכרים ביחוד כל שנים עשר שבטים שיהיו כולן במצרים היה מוכרח לעשות תחילה הדבר בחשאי שלא יוודע לאיש. וגם השבטים לא ידעו מזה רק הוא לבדו בכדי שיהיה היחוד עולה יפה תחילה בחשאי ואחר כך יבואו כולם עם אביהם בריש גלי בהתגלות לעין כל ויהיה נעשה היחוד בקול ובהתגלות, וכולי האי יוכלו ישראל אחר כך שלא להתגעל בטומאת מצרים כל כך. ועבור זה סבל יוסף כל הצער הזה ושמר מלהודיע לאביו איה מקום כבודו וציער אחיו אחת ושתים וגילגל בכח עד אשר יביאו את בנימין אתם כי בהיותם בלתי בנימין אחיהם אי אפשר להיות היחוד בשלימות שאין השכינה שורה על דבר חסר (זוה"ק חלק א', רט"ז:) וראה שיבואו כולם עם בנימין והכל בחשאי שלא יוודע לאיש שיהיה היחוד תחילה בלחש ואחר כך בקול כנאמר. (ואפשר לזה כיוונה נעמי הצדקת וציותה לרות ואמרה לה (רות ג', ב') הלא בועז מדעתנו וגו' ורחצת וסכת וגו' וירדת הגורן אל תודעי לאיש וגו' ויהי בשכבו וגו' ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת וגו'. ולכאורה נראה זה כדבר מכוער ומה היה אם היתה אומרת כפשוטו לבועז ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה, בלא שכיבת מרגלותיו בלט. ואמנם הכל רומז למה שאמרנו, שתחילה צריך להיות היחוד בחשאי ואחר כך יוכל להיות בהתגלות לעין כל. והמבין יבין עד היכן הדברים מגיעים בשורש נשמת בועז צדיק יסוד עולם עם שורש נשמת רות שנקראת אמה של מלכות כנודע).
6
ז׳והנה מצינו כתוב אחד אומר במעלת ארץ ישראל (דברים י"א, י'-י"א) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו' והשקית ברגלך כגן הירק והארץ אשר אתם עוברים שמה וגו' למטר השמים תשתה מים. ושורש הענין הוא כי לא דיברה התורה לשבח ארץ ישראל במעלות הגשמיות אשר נמצא בה נופת צוף מחמדי עולם הזה כי אין זו מעלה למביני האמת. ואכן בעניני הקדושה שיבחה הכתוב כי אמרו חז"ל (טהרות פרק א' משנה ו') ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה עומר ובכורים ושתי הלחם מה שאין מביאין כן מכל הארצות. כי ידוע אשר הארץ יש לה אברים כמו האדם כידוע מדברי חז"ל (אבות דר' נתן פרק ל"א, ג'), וארץ מצרים היא הגרוע שבכל הארצות עד שנקרא ערות הארץ שהיא היותר מזוהם כמו ערות האדם, וארץ ישראל הוא המובחר שבכל הארץ עד שנקרא לב הארץ שהוא יותר זך ונקי שבה כמו אבר הלב שבאדם שהוא הזך והחשוב שבכולם. ועל כן לפי שהוא הזך והנקי רבתה שם חיות הקדושה ביותר ויותר מכל הארץ ועיני ה' אלהינו בה מראשית השנה וגו' לצד שנתמעט שם בחינת הקליפות והרע יכול האל הטוב ליתן השגחתו עליה כי הוא יתברך מיטיב לטובים ולית אתר פנוי מניה (תיקוני זוהר קנ"ב:) ובמקום שיכול להשרות שם קדושתו ודאי משרה בכל אשר יוכל המקום ההוא לקבל. ואך במקום שרבתה בו בחינת הקליפות והרע לא יוכל להיות שם השראת הקדושה וכבודו לאחר לא יתן והארכנו בזה במקום אחר.
7
ח׳ועל כן ארץ ישראל הנה למטר השמים תשתה מים כלומר שבא שם הקדושה מאת האל מן השמים בעצמו ועיני ה' אלהינו בה תמיד להשגיח עליהם להשרות שם קדושתו, מה שאין כן שאר הארצות שאין הקדושה מופיע שם ממילא, רק האדם אשר על הארץ צריך להרביץ שם הקדושה להשקות הארץ בחיות הקדושה ברגליו, כלומר בכוחו ובעשייתו לשאוב ממקור החיים ולהרביץ שם, ומכל שכן בארץ מצרים שהוא היותר מטה מכל הארצות. ולזה אמר והשקית ברגליך כגן הירק שצריך להשקות הארץ במים החיים ברגל המעשה בכח ולא יגיע שם הקדושה ממילא כמו בארץ ישראל אשר למטר השמים תשתה מים.
8
ט׳והנה תדע אשר כל בחינת היחוד נקרא על שם הלחם כמו (משלי ט', ד') לכו לחמו בלחמי או כמו (בראשית ל"ט, ו') כי אם הלחם אשר הוא אוכל. כי לחם הוא מספר שלושה פעמים שם הוי"ה וכל בחינת היחוד הוא בשלושה בחינות המשפיע והמקבל ואחד הממוצע המיחדם וכמו כן בכל התיחדות שני דברים על ידי ממוצע המיחדם והכל מכונה על שם שלושה פעמים הוי"ה כי כל דבר מכונה על שם ההוי"ה שנתהוה הדבר הזה מחדש, וזה היה בחינת יעקב אבינו ע"ה סוד הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה שייחד עולם העליון בעולם התחתון והיה איש תם יושב אהלים שחיבר ב' אהלים על ידי בחינתו שהיה בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והוא היה כולל לשלושה האבות ונקרא בחיר האבות, והאבות הם הרומזין לבחינת המוחין שכל אחד נקרא על שם הוי"ה, ועל כן הראו לו זאת בחלום הלילה כי חלם הוא אותיות לחם מספר שלושה הוי"ה שהוא בבחינת סולם מוצב ארצה ליחד עלמא תתאה בעלמא עילאה מתתא לעילא ובו נעשה היחוד המכונה על שם הלחם אותיות חלם והוא המחבר את האוהל להיות אחד.
9
י׳ואמנם יוסף הצדיק הגם שגם הוא היה בבחינה הזו קו האמצעי המיחד את כל, שעל כן זיו איקונין של יוסף דומה ליעקב (בראשית רבה פ"ד, ח'), מכל מקום הוא היה בבחינה אחרת שהוא היה בחינת צדיק ויש צדיק דלעילא וצדיק דלתתא והוא סוד יחוד העליון ויחוד התחתון בסוד שבת הגדול ותוספת שבת וצדיק יסוד עולם דלתתא שהוא העמוד שעולם התחתון עומד עליו ועל ידו יתוקן הכל בתיקון הנכון ועל ידו כל בחינת היחוד מתתא לעילא לקשר עולם התחתון בעולם העליון כבחינת יעקב להמשיך כל בחינת שפע וברכה וחיים מעילא לתתא מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלהינו על ידי בחינת יחוד העליון הנעשה על ידו. ועל כן יעקב הוא מספר ב' פעמים אלהים עם אותיותיהם לרמז על בחינת יחוד התחתון לבד המכונה על שם אלהים. ונתגלו לו בחלום אחד בחינת שלושה פעמים הוי"ה לרמז על יחוד הלז, אבל יוסף הצדיק שמו מורה עליו שעולה למספר קנ"ו שהוא ששה פעמים שם הוי"ה הרומז לשני היחודים יחוד העליון ויחוד התחתון והוא בחינת עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא ועל כן כל בחינתו בב' חלומות שהוא ב' פעמים חלם ששה הויות מספר יוסף לרמז על שני היחודים מתתא לעילא ומעילא לתתא. וזה תיכף נתגלה לו בשני חלומות הראשונות כי בחלֹם הראשון שהיה מאלומים הנעשה מתבואת הארץ היה סבור שגם הוא בבחינת יחוד התחתון לבד ליחד עלמא תתאה בעלמא עילאה ואחר כך הראו לו עוד חלֹם בשמש וירח וכוכבים אז הבין כי גם הוא צריך ליחד יחוד העליון ושם גם כן בחינת שלושה הוי"ה מספר חלֹם, ועל כן כל גדולתו היה בב' חלומות כבחינתו צדיק דלעילא וצדיק דלתתא מספר שמו כאמור.
10
י״אואחר כל הדברים האלה נבוא בביאור הכתובים. והוא, כי לכאורה יש לדקדק במה שאמר ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם והיה די לומר ויזכור יוסף את אשר חלם להם. ואכן הכתוב יגיד כי לצד שראה יוסף אשר הוא הכיר את אחיו והם לא הכירהו אז הבין אשר ודאי מן ה' הוא זה שלא יכירוהו בכדי להרביץ שם הקדושה תחילה בחשאי בבחינת יחוד העליון מעלמא דאתכסיא ועל כן ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם כלומר שני החלומות שראה שצריך להיות על ידו גם בחינת יחוד העליון בחשאי מעלמא דאתכסיא. ועל כן,
11