באר מים חיים, בראשית מ״ד:י״חBe'er Mayim Chaim, Genesis 44:18

א׳ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני וגו'. עיין במפרשי התורה מה שדקדקו במקרא קודש הלזה. במה שאמר הכתוב ויגש אליו והלא גם עד עתה קרוב לו היה ומדבר עמו, וגם מה שפייסו ואמר בי אדוני על מה ריצהו, גם מה שאמר באזני אדוני צריך הבנה והיה לו לומר אל אדני וכדומה ושארי דקדוקים. ואכן מה שנראה בפשט הדברים הוא כי לצד שרצה יהודה לקנטרו בדברי תוכחה באומרו אדוני שאל את עבדיו ואמרו חז"ל (בראשית רבה צ"ג, ח') מתחילה בעלילה באת עלינו למה היה לך לשאול וכו' ועוד אמרו (שם שם, ו') שאמר לו אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדונך ואתה כמוהו מה הוא גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה אף אתה, וכי זו היא שימת עין וכו'. וכל אלה הדברים אינם מהמוסר לאומרם למלך הארץ ועל כל פנים אם אחד חפץ דוקא לומר לו כדברים האלה יראה לגשת אליו בסמוך סמוך לו ללחוש לו באזניו דברים אלה לבל ישמעו זרים חרפת ובזיון מלכם שלא יהיה על ידו מבוזה בעיני העם, ועוד כי חלילה להם לשמוע בזיון המלך ולשתוק ומוכרחים לנקום נקם באיש הזה מה שאין כן המלך בעצמו הנה טוב וחסד ונעימות המלך למחול לפעמים לאיש דובר סרה אליו כשיהיה הדבר בינו לבין עצמו, ואמנם כי גם זה אינו מהדרך ארץ לקרוב אל המלך כל כך סמוך לו וללחוש לו באזנו כאיש המדבר עם איש סודו וצריך לבקש זאת מהמלך שאל ירע בעיניו במה שלא ירא זה לגשת אל חדרי המלך פנימה ולהתקרב כל כך אל המלך, ויאמר לו בבקשה כי הן דבר סתר לי אל המלך ומוכרח אני לדבר דבר מפה לאוזן שלא ישמע לשום בריה ועל כן בהכרח אני גש אליך בסמוך כל כך.

ב׳וזה שאמר הכתוב ויגש אליו יהודה כי חוץ מה שהיה עומד בביתו ומדבר עמו עוד גש אליו בסמוך סמוך לו עד מקום שאין שם שום אדם כי אם המלך בעצמו (ועיין באלשיך הקדוש בזה) ותיכף פתח פיו ואמר בי אדוני פירוש אני מפייס ומרצה אותך בבקשה שלא ירע לך על הגשתי קרוב לך כל כך, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני שצריך אני לדבר עמך מפה לאוזן לבל ישמעו זרים ועל כן אני מוכרח לבוא אל מקום אשר לא יהיה זר אתך כאמור.

ג׳עוד יאמר הכתוב ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני וגו'. כי הנה נודע וכבר כתבנוהו למעלה אשר י"ב שבטי יה רומזים לי"ב גבולי אלכסון המוזכר בספר יצירה (פרק ה' משנה א') שהם נגד י"ב צירופי הוי"ה המנהיגים את כללות העולם בי"ב מזלות ברקיע ובי"ב חדשים וי"ב מנהיגים בנפש זכר ונקבה עיין שם. וכל השתנות התנהגות העולם והשתנות העתים בקור וחום וקיץ וחורף וגו' ושינוי האדם הכל עבור השתנות י"ב צירופי הוי"ה הללו שכל צירוף וצירוף משתנה להנהגה אחרת לדין או לחסד או לרחמים ולשאר פרטים. כי שם הוי"ה כסדר שהוא נכתב מורה על רחמים ולהיפך מורה על הדין שעל כן לא נפל פור המן לאבד את ישראל ח"ו כי אם על חודש אדר לפי שבו מאיר צירוף האחרון משם הוי"ה ברוך הוא שהוא הוי"ה המורה על הדין הגמור ועל כן נפל הגורל בחודש הזה, ואך הקב"ה בחסדיו השיב לו גמולו בראשו שהיפך כל הדינים עליו ונעשה אך טוב לישראל כאשר נאריך בזה אם ירצה ה' בפרשה בא (י"ב, ב') (בפסוק החודש הזה לכם). וכל התנהגות העולם הכל על ידם בערך צירופתם לשנים עשר גבולי אלכסון שהם נגד י"ב השבטים.

ד׳ואמנם הנה כולם לדבר אחד נתכוונו שכולם מאירין ומופיעין ומשפיעין התנהגות אורן של כל אחד לבחינת יוסף הצדיק חי עלמין שהוא החיות וההארה מכולן וכולם נכללים בו והוא המתחיל לגלות אורן והשפעתם בכל הבחינות, ועל כן הוא נקרא ו' זעירא כלומר שהוא בחינת ו"ו בלא א' או יו"ד בנתיים ועל כן קטן הוא מה שאין כן אבינו יעקב סוד הבריח התיכון המבריח שרומז לו' רבתא שהוא הו' במילוי אלף או יו"ד, ואכן יוסף לפי שהוא הנכלל מי"ב השבטים י"ב צירופי הוי"ה על כן מכונה על שם הו"ו זעירא שעולה י"ב שהוא נכלל מהם.

ה׳ואולם בבחינה זו אינו אלא תחילת ההתגלות של האורות הללו אבל הוא משפיע כל האורות הללו אל בית המלכות רגל הרביעי שבמרכבה והיא המקבלת כל האורות וההשפעות מי"ב צירופים הללו ומנהגת עולמה על ידיה לחסד ולרחמים ולדין והיא אשר ממרחק תביא לחמה. כי י"ב צירופים הללו משפיעים אל סוד הו' וכל ו' נכלל מו' ועולה למספר ל"ו ועם י"ב צירופי הוי"ה עולים לחושבן מרחק אשר משם תביא לחמה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה שהיא המחלקת שפע ומזון וחיות וכל התנהגות לכל הברואים בסוד הכתוב (תהלים ק"ג, י"ט) ומלכותו בכל משלה. והיא הנקראת דינא דמלכותא שבידה כל כלי זיין של המלך לדון בארבע מיתות בית דין לסמאל ונוקביה ולכל אויבי ה' ולעוברי התורה ובה נשרש שורש מלכות בית דוד שנאמר בו (שמואל-א ט"ז, י"ב) אדמוני עם יפה עינים ואמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ג, ח') שהוא דן על פי סנהדרין לענוש לעוברי רצון מלך מלכי המלכים הקב"ה. ועל כן דוד בא מיהודה שהוא רביעי לבטן והוא רגל הרביעי שבמרכבה כנודע, ועל כן ראה והבין תורת אמת אשר עבור זה בכל התנהגות מלכות ישראל קדמה בחינת יוסף למלכות בית דוד שבא מיהודה. ותחילה מלך יוסף במצרים, ואחר כך קודם מלכות דוד, מלך שאול שבא מבנימין שגם הוא בבחינת צדיק בחינת יוסף כמו שאיתא בזוה"ק (חלק א', קנ"ג:) ואם ירצה ה' לעתיד בעת ביאת משיחנו, תחילה יתגלה משיח בן יוסף ואחר כך משיח בן דוד. והכל הוא עבור האמור כי תחילת התנהגות העולם והנהגת המלוכה שהוא המנהיג לכל עמו צריך להיות על ידי בחינת יוסף הצדיק הנכלל מי"ב צירופי הוי"ה ובו תחילת התגלות אורן. ואכן אין זה דבר המתקיים בידן, ואינו רק כשאולה לפי שעה כמאמר חז"ל (בראשית רבה צ"ח, ט"ו) במלכות שאול למה נקרא שמו שאול שהממלכה שאולה בידו אבל סופה להנתן למי שראוי אליה ביחוד הוא בחינת דוד שנאמר בו (תהלים פ"ט, ל"ז ול"ח) וכסאו כשמש נגדי כירח וגו', ואף אם יעזבו בניו תורתי וגו' ופקדתי בשבט פשעם וגו' וחסדי לא אפיר מעמו אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב וגו' (שם שם, ל"א-ל"ד). כי הוא עיקר שורש השתלשלות המלוכה מלכות דוד שבא מיהודה רגל רביעי שבמרכבה.

ו׳וזה שאמר יהודה אל יוסף בראותו כי הוא המושל בכל ארץ מצרים לענוש ולדון כמשפט המלך אמר אליו בי אדני כלומר הן עיקר האדנות והמלוכה מבחינת שם אדנ"י בית המלכות דינא דמלכותא הלא בי הוא שבי נשרש כל המלוכה ורמז עוד באומרו בי אדני כלומר י"ב צירופי הוי"ה מלת ב"י שמהם בא האדנות והמלוכה להנהיג העולם הלא בי הוא ועיקר בריאת בחינת המלוכה בעולם להנהיג העולם במלכות וממשלה הכל לא נברא מאת עילת העילות וסיבת כל הסיבות אלא לצורך מלכות בית דוד ובי הכל ואני עיקר המושל והשליט על כל הארץ ובשלי אתה משתרר עלי ועל כן על כל פנים ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני אם עתה אני עבדך ואתה מלך המושל, על כל פנים ראוי שאדבר לפניך ויכנסו דברי באזניך וזכאה מאן דמליל על אודניה דשמעיה.

ז׳עוד יתבאר הכתוב על פי אשר ידוע מכתבי חכמי אמת בסוד הסגולה לשכך כעס המלך והשרים שופטי הארץ בעת אשר יבוא אליהם אדם מישראל לכוון כוונה זו אשר נזכיר כי הנה ראשי תיבות של השיבה שופטינו כבראשונה הוא שכ"ה מספר ה' פעמים אדנ"י כי ביסוד רחל יש שם ש"ך דינים דדכורא שהם ה' פעמים דין ונמתקין על ידי ה' אלפין של אדנ"י שקודם הדין, ונעשה מש"ך שכ"ה ובזה וחמת המלך שככה. ונודע אשר כל עיקר המתקת הדינים הוא בשורשן שהוא בבחינת הבינה שממנה דינין מתערין, ובעצמה היא רחמים פשוטים, וכאשר נמתק הדין שמה אז נתבסמו כל העולמות ברחמים וכאמה כבתה מלאה רחמים וחסדים. וזה פירוש השיבה שופטינו כבראשונה שיהיה נעשה בחינת שופט הצדק שהוא בית דין שלמטה דינא דמלכותא כבראשונה כימים הראשונים בחינת הבינה שנקראת ימים הראשונים בסוד הכתוב (דברים ד', ל"ב) כי שאל נא לימים הראשונים כנודע. וכשאדם בא לפני שופט הארץ הגשמי ומכוון בראשי תיבות הזה להמתיק ש"ך דינים דדכורא על ידי ה' אלפין של אדנ"י ונעשה שכ"ה אז ודאי יתהפך לב השופט עליו בחמלה וחנינה לרחם עליו. והנה מבואר בדברי מר"ן קודש קדשים האר"י ז"ל בליקוטי תורה (בפסוק (בראשית מ"ז, כ"ד) ונתתם חמשית לפרעה) כי פרעה רומז לפעמים בבחינת הבינה שהוא פרעון העולם עיין שם.

ח׳ועל כן זה עשה יהודה בגשתו אל מלך ושופט הארץ לבקש מלפניו רחמים ותחנונים. פיהו פתח בחכמה ואמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, פירוש שאדבר דבר כזה אשר על ידי זה יכנסו דברי באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך שלא תחרה אפך כלל ויכנסו דברי בלבך כי תהפך לרחמים עלי. ולזה רמז בסופי תיבות באזנ'י אדנ'י וא'ל יח'ר אפ'ך בעבד'ך כ'י כמו'ך כפרע'ה מספר שכ"ה שהוא המתקת הש"ך דינים דדכורא על ידי ה' אלפין של אדנ"י אשר בזה יהפך לב המלכות ושריו לטובה שיכנסו דבריו לאזניו. וזה בדרך כלל שהוא ראשי תיבות של השיבה שופטינו כבראשונה. אבל עוד רמז בדרך כלל ופרט כי כל התיבות מן בי אדני עד כי כמוך כפרעה עם הכולל עולים במספר השיבה שופטינו כבראשונה עם הכולל מג' התיבות ועוד שכ"ה יתירים לרמז על המתקת הדין במשפט בית דין של מטה להשיבה אל בית אמה להמתיקה שם כבראשונה כבחינת ימים הראשונים ששם רחמים פשוטים ואז נעשה בחינת שכ"ה הנזכר מיתוק דינים וחמת המלך שככה. וזה רמז במלת בי אדני ידבר נא עם הכולל עולים למספר שככה הכל לרמז על מיתוק הדין כדי שיהפך לב המלך עליו לטובה. ועל כן אמר לו בי אדני פירוש הנה בי יש כח להמתיק הדין על ידי האלף ויעשה אדנ"י אותיות א' דין. ידבר נא' עבדך דבר בא'זני א'דני וא'ל יחר א'פך וגו' הזכיר בזה חמשה אלפין להמתיק כל ה' פעמים גבורות על ידי ה' אלפין, ובמספר שכ"ה הרמוז בדברים אלו כנאמר. ואז כי כמוך כפרעה פירוש שדבר שאתה מתדמה אליו והוא בחינת המלכות שלמעלה שכל בחינת המלוכה נתמשך ממנה נעשה כפרעה בחינת הבינה כנזכר משם הרב האר"י ז"ל, וכאמה כבתה אם הבנים שמחה במיתוק הדין בביסום כל העולמות, וממילא יגיע זה גם אליך, ובודאי אל יחר אפך בעבדך.

ט׳ואכן הכתוב בתחילת דברו רמז גם כן לזה ואמר ויגש אליו יהודה וגו' כי ויגש עם הכולל הוא ש"ך ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה צ"ג, ו') הגשה למלחמה, רצה לומר ויגש זה הוא בחינת הדין ומלחמה מש"ך דינים דדכורא. ואך ויגש אליו יהודה כי יהודה המתיק זה בהגשתו אליו כי ראשי תיבות וסופי תיבות של ו'יגש' א'ליו' י'הודה' הוא שכ"ה עם האותיות לרמז אשר המתיק הדין בה' אלפין של אדנ"י. או שירמז למספר שכ"ח שהוא להראות אשר הש"ך דינים נמתקו בבחינת הרומזת לבינה מדה השמינית ממטה למעלה ואמר הכתוב במה המתיקן במאמרו כי ויאמר בי אדני וגו', ובדבריו המתיק כל הדינים בכלל ובפרט כן ימתקו בכל מקום ובכל זמן הדינים מעל כל ישראל ונזכה שישיב שופטינו כבראשונה להיות אם הבנים שמחה בגילה ורינה אמן.

י׳עוד ירצה באומרו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני. על פי אשר הארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (שורש ח') בפירוש מאמר נעים זמירות ישראל (תהלים קט"ז, ט"ו) אנה ה' כי אני עבדך וגו'. ושורש הענין בקיצור מופלג בדרך משל למלך שיצא לטייל בשווקים וברחובות בעיר המלוכה שלו וכל השרים ועבדי המלך ויועציו פחות וסגנים הפרתמים עומדים אצלו מימינו ומשמאלו לבושים בגדי בוץ וארגמן בגדים היקרים הבאים ממדינות הרחוקות ואיי הים וטבעות זהב על ידיהם עם כל מיני אבני יקר שוהם וישפה המאירין ומבהיקין מרחוק לאלפים אמה ויותר, ועטרה בראשם מהודר ומיופה בכל מיני זהבים הטובים המהודרים, ומופיעים עד שמחשיך עין כל בריה להביט אליהם, ושאר מיני דברים היקרים אשר עליהם שאין שיעור וערך להם, וזה שבח עבדי המלך ויועציו. אבל שבח המלך ולבושיו וכתרו ודאי אין להאמר ואין להספר מזיו הדרת יופי הדר זיו פניו המאירין, ובגדיו ומלבושיו ואבנים הטובות היקרים שאין שיעור וערך להם. ובתוך כך כאשר הוא עומד עם כל צבאיו מימינו ומשמאלו בא עני אחד המסבב על הפתחים לבוש בגדי סחבות המטולאים חסר לחם ומשתחוה אל המלך ואומר לו הרי אני עבדך לעבוד אותך. הלא ודאי אשר לצחוק וחוכא ואטלולא יחשב בעיני המלך והשרים והכל יגערו בו וישליכוהו למרחוק לומר מי אתה לומר למלך הרי אני עבדך וכי זה כבוד המלך שיהיה לשר עליך ואתה עבדו הלא כל אלה העומדים לפניו עבדיו הם ואתה אינך ראוי לרחוץ את רגלי עבד אחד מהן ומכל שכן לומר למלך אני עבדך.

י״אוהנמשל מובן מאליו כי מי שעיני שכל לו ומבין קצת דקצת לפי ערכו מעט מזעיר גדולת יוצר בראשית מלך מלכי המלכים הקב"ה כמה עבדים ומשרתים יש לו ברוך הוא הלא דברים הקטנים פחותי הערך מה שאנו רואים בעינינו מעבדיו ומשרתיו הם השמש והירח והכוכבים והרקיעים וכל העולם ומלואו ולמעלה למעלה מה שיש אלפי אלפים רבוא רבבות כתות כתות מלאכי השרת המלאים זיו ומפיקין נוגה ומבהיקין ומאירין באורם הגדול והרב עד אין שיעור וערך. וגדולת כל אחד אין שיעור למו, יש כמלא העולם ויש אחד שיחזיק אלף פעמים כמו העולם ויותר, ועשרה מדריגות יש בהם. והם: אישים. אראלים. חשמלים. זיקים. חיות. שרים. אופנים. עירין. קדישין. מלאכים. בני אלהים. וכולם כאין ואפס ממש נגד עולם האצילות. וזהו מה שאנו יודעין ונמסר לנו בקבלה וחוץ מה שעין לא ראתה אלהים זולתך שאין שיעור וערך למו. ונמצא איך יוכל אדם אשר על הארץ בשר ודם עפר ואפר טיפה סרוחה קרוץ מחומר לומר לאל רם ונשא כזה הרי אני עבדך ודאי שח"ו יראה כמחייך ח"ו במלכו של עולם לומר שהוא מלך על עבדים כאלה ואלו עבדיו.

י״בואכן לצד שנשמות ישראל עמוסים מני בטן ונחצבים מתחת כסא כבודו יתברך ונדמו בזה לבן הנולד בבית המלך מאמתו ועבדו שיליד בית הוא ועבד מעת הולדו וממילא בעל כורחו עבד הוא אם שאינו ראוי לעבוד למלך הרי בן אמתו הוא ובנה הנולד לה עבד מילדותו הוא ומה שאמת אמת הוא אף שאינו בדרך ארץ. ולזה אמר דוד המלך ע"ה בשבירות לבבו אנה ה' כי אני עבדך כלומר אני מבקש ומתחנן מאוד מלפניך במה שאני רוצה לכנותי אליך לעבד לך לעבוד עבודתך כי אין זה כבודך ומה אעשה שהרי בן אמתך אני כבן הנולד מאמתו של מלך שבעל כורחו הוא עבד המלך אף על פי שאינו ראוי וכן אני האמת הוא שאני עבדך וקבל האמת ממי שאמרו ואיך שאני בבחינה הבזויה מכל מקום אני רוצה לעבוד אותך לעשות עבודתך בתורה ומצוות שהן כתרי כתרים אליך והגם שאיני ראוי לעבודה זו מכל מקום בן אמתך אני ואני מבקש מלפניך שרצוני להיות עבד לך לפי מדרגתי ובחינתי ועיין שם שהארכנו בזה.

י״גוהנה אמרו חז"ל (בראשית רבה צ', ב') בפסוק (בראשית מ"א, מ"ד) אני פרעה ובלעדיך לא ירים וגו' אמר ר' שמעון בן לקיש שני פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדין מפרשת פרעה הרשע, דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו (ויקרא י"ט, ב'), יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני ה' וגו' קדושתי למעלה מקדושתכם ואנו למידין אותה מפרעה הרשע ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה וגו' יכול כמוני תלמוד לומר אני פרעה גדולתי למעלה מגדולתך, וכן והיית רק למעלה (דברים כ"ח, י"ג), יכול כמוני תלמוד לומר רק גדולתי למעלה מגדולתכם ואנו למדים וכו' עד כאן. הרי שמדברי פרעה אנו למדים גדולתו של הקב"ה למעלה למעלה.

י״דובזה נבוא בביאור הכתוב כי נודע למעמיקים בחכמה, אשר צדיקים הגמורים ההולכים לפני ה' בהשגת החכמה ומדע ידברו דברים בחכמתם אשר השומע ישמע שהוא מדבר אליו לכבודו, ולבבו לא כן יחשוב כי הוא מדבר רק לפני מלך עולמים ברוך הוא, ואליו הוא נושא את נפשו, כאמור בזוה"ק (וישלח קע"א:) במה שאמר החסיד דוד המלך ע"ה לנעריו שיאמר משמו לנבל כה לחי ואתם שלום וגו' וזה לשונו: והא אתמר דאסור לאקדומי שלום לרשעים וכו' אלא הא אתמר דלקודשא בריך הוא קאמר וחשיב נבל דעליה קאמר וכו' עיין שם שהאריך בזה, וכן מצינו בהשתחויות יעקב אבינו לפני עשו ז' פעמים שהיתה כוונת לבו לשמים לבד להשתחוות לפני השכינה שעברה לפניו כמאמר הכתוב (בראשית ל"ג, ג') והוא עבר לפניהם וכמו שאיתא בזוה"ק (שם). ועל כן הנה יהודה בחיר ה' בבואו אל בית המלכות לבקש מלפני המלך שאלותיו, ודאי אשר כוונת לבו באמת היה רק למלך האמת מלך מלכי המלכים, ומאתו ביקש ושאל שאלתו כי הוא העונה לכל שואל ומבקש, לא אחר. ובפרט בדבר הנוגע למלך אשר לב מלכים ביד ה' ואינו תלוי בבחירתו כלל, ודאי שרק לשמים שׂם פני בקשתו, ורק שאמר דברים שיסבור מלך הארץ שאליו הוא מדבר. ועל כן אמרו חז"ל (רבה שם) באמרו ויגש הגשה לתפילה ואין תפילה אלא בלב כי בלבו היה מתפלל רק למקום לבד. ועל כן התחיל לדבר לפני אדון העולם ואמר בי אדני כלומר שאני מבקש מלפניך במה שאני מכנה אותך לאדון לי שאינו מהמוסר ואך מה אעשה ועל כרחך אתה אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני פירוש שאני אדבר דבר שאין לו שומע רק אזני אדני שאין אדם אחר מבין דיבורי וכוונתי ודברי אלה יכנסו באזניך כי אתה שומע תפילה. ותיכף חזר לומר במה שאמר ידבר נא עבדך שכינה את עצמו לעבד אלהי עולם שאינו ראוי לזה, ביקש וענה ואל יחר אפך במה שאמרתי עבדך אני שאיני כדאי והגון לזה, לרוב גדולתך וקדושתך. ואם תאמר מנין אני יודע גדולתך וקדושתך כל כך הלא מעולם לא הייתי בשמים לראות עוזך וכבודך לזה אמר כי כמוך כפרעה שמאני של פרעה אנו למדין אשר גדולתך וקדושתך הוא למעלה למעלה ונאה לקדוש פאר מקדושים המה עירין קדישין וכל צבא מעלה ולא מאתי בשר ודם וכו' על כן אני מבקש ומתחנן לפניך, על דברי עבדך אני, כי ההכרח לא יגונה לומר דבר שהוא באמת ובהכרח כן, ובפרט עתה שצריך אני לומר כן לפני מלך הארץ. ובאמת אין זה אדון ואין אני עבד לו ועיקר האדון אתה אתה הוא וכוונתי רק אליך, ואני עבדך בן אמתך ככל הנאמר.

ט״ואו ירמוז הכתוב באומרו ויגש אליו יהודה וגו'. כי הנה אמרתי בפירוש מאמר חז"ל (בראשית רבה ג', ח') ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים. להבין דברי חכמים וחידותם בזה כי מה ענין מעשה בני אדם למעשה אלהים הנאמר בפרשת בריאת מעשה בראשית. ואכן הנה נודע אשר כשמאיר הקב"ה מבחינת האור של שלושה ראשונות אז כל החיצונים נכנעין ונשברין ונופלין ואינן יכולים לינק מן הקדושה כי יבואו במערות צורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד ה' והדר גאונו. ואל זה רמזו רבותינו ז"ל (סוטה כ"א.) ואמרו משל לאחד שהלך באישון לילה ואפילה נזדמן לו נר ניצול מן הפחתים והברקנים ועדיין מתירא מן הליסטים וכו' כיון שהאיר היום ניצול מכולם. כי כל שבעת ימי הבנין מכוונים על שם הנר נר מצוה ושמירתן אינה מעולה כל כך וכמו שמירת הנר כי אף שניצול על ידי הנר מן הקוצים והברקים הנה אין הנר בעצמו מציל אותו כי אם האדם עצמו צריך לשמור עצמו ולהביט לאור הנר שבידו שלא ליפול לבור מים או שלא לדרוך על הקוצים, אבל שמירת אור היום מן הליסטים הוא שמירה מעולה ונפלאה שאין צריך עוד שמירת האדם בזה כי ממילא על ידי אור היום כולם בורחים ונחבאים במערות וביערות שלא יפגעם אדם.

ט״זוכן בדבר הזה כי מי שזוכה לשמירה הבא מששת ימי הבנין המכונה על שם נר מצוה צריך הוא עצמו ליתן עיניו ולבו לשמור עצמו מכל בחינות הרעים ודרכיהם במאוד מאוד, מה שאין כן אור שלוש ראשונות מכוונים על שם אור היום אשר בהאיר אור הזה כולם נכנעין ובורחין ונופלין ונשברין, כמאמרינו (בזמר בני היכלא) ישוי לון בנוקביהון ויטמרון גו כיפין וכו' כי נתגלה רצון מצח עתיקא קדישא שהוא בחינת אור הג' ראשונות ואז לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין כי חלילה להם שיזונו עיניהם מן הקודש הלז שהאור הזה מסמא עיניהם ומוכרחין לברוח ממנו. ועל כן כאשר היה החושך על פני תהום שהוא רמז הקליפות והחיצונים ההולכים בחושך אז ויאמר אלהים יהי אור שיאיר אורה בעולם מבחינת אותיות יהי הרומז לשלושה ראשונות שהכתר נקרא י' וגם החכמה נקרא י' והבינה נקרא ה' כנודע ועל כן וירא אלהים את האור כי טוב כלומר שלא נשאר בעולם רק טוב לבד, והרע כולו נשבר ונבדל. וזה ויבדל אלהים בין האור ובין החושך ויקרא אלהים לאור יום וגו' שגזר אומר אשר בהאיר אור הלז יבדלו ויברחו כל בחינות החיצונים שלא ינקו מן הקדושה בעת הארת אור הלז מה שאין כן בלילה שבו תרמוש כל חיתו יער ואז שליטת המשחיתים והמחבלים.

י״זואכן צור העולמים גנז זה האור לצד שהוא כולו טוב והרע נכנע מלפניו וניטל הבחירה מהאדם. ועל כן אמרו ז"ל כי טוב לגנזו מפני שהוא טוב לבד ולא רע כלל על כן טוב לגנזו וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא כלומר אלו הצדיקים העתידים לבוא לעולם ההולכים לפני ה' באור החיים שעושין כל עשיותיהם באור ה' באהבה ויראה במוחין גדולים בשבירת כל כוחי מורשי תאות לבבם וגופם ומיחדים כל אבריהם וגידיהם לאל אמת שלא לחשוב שום מחשבה ולא לדבר שום דיבור ולא לעשות שום עשיה כי אם את אשר נוגע לה' ולא יותר ואז עליהם אמרו חז"ל (בבא בתרא י"ז.) ג' שלא שלט בהם היצר הרע וכו' דוד שנאמר (תהלים ק"ט, כ"ב) ולבי חלל בקרבי כי עבור האור שמאירין על נפשותם מבחינת מוחין דגדלות בחכמה ובינה ואהבה ויראה הבא מאור הג' ראשונות ואז ממילא נפרד ונבדל ממנו כל בחינת החושך והרע של היצר הרע וכת דיליה וכולן נכנעין בטלין ומבוטלין כנאמר. וזה שאמר ויאמר אלהים יהי אור זה מעשיהן של צדיקים כלומר כי מעשיהם של צדיקים הוא באור הזה שמאירין כל עשיותם באור המוחין הגדולים ועל ידי זה נסתלק מהם כל בחינת החושך. וכאשר אמר אלהים יהיה אור נסתלקו כל בחינת החיצונים והרע ונשאר כולו טוב.

י״חוהנה אור הג' ראשונות המובחר והעליון שבכולם הוא אור הכתר שהוא הכולל לכל הג' ראשונות כנודע והוא שם הוי"ה אשר בניקוד הקמץ כידוע, ועל כן בברכת המינים שאנו מתפללין שכל עושי רשעה כרגע יאבדו והוא ביטול הקליפות והחיצונים מנוקד בכתבי האר"י ז"ל שם של הוי"ה שלו בניקוד קמץ כי הוא המכריח ומכניע ומשבר כל כוחות החיצונים. וזה רמז בכתוב (איוב י"ג, כ"ג) ותשם בסד רגלי כי סד הוא גימטריא ד' קמצין שכל קמץ הוא י"ו כידוע ובד' אותיות הוי"ה ברוך הוא יש ד' קמצין גימטריא ס"ד ובזה משליך הברזל על הנכרי והשונא להכניעו. ועל כן יהודה כאשר עמד לפני שופט הארץ והיה סבור שמבית פרעה הוא היונק מן הקדושה וזה ממשלתו ורצה להכניעו באור הכתר אשר בזה יכניעו וישפילו, נאמר ויגש אליו יהודה שיהודה גש אליו בבחינת ו"י שהוא הקמץ להמשיך האורה וההשפעה מאור הכתר והגשה למלחמה לבטל כוחו על ידי אור הזה. וזה ויגש אליו כי כל אליו הוא לכח בחינת הדכורא דקדושה שמשפיע לאדם הזה כמו שאיתא בזוה"ק (ויגש ר"ט) בפסוק (מלכים-א י"ט, ג') וילך לו אל נפשו הנאמר באליהו כי רצה ליקח ממנו כח הקדושה שהוא יונק ממנו לפי דעתו, בהארת אור הכתר כאמור.

י״טגם יאמר הכתוב ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך וגו'. כי הרב הרמ"א ז"ל כתב בפירוש הפסוק (שמות ל"ב, י"ד) וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו כי החכם שלמה המלך ע"ה אמר (משלי י"ב, כ"ה) דאגה בלב איש ישחנה ואמרו חז"ל (יומא ע"ה.) ישיחנה לאחרים כי כאשר יגיד האדם צרתו ודאגתו אשר בלבבו משפה ולחוץ יקיל הדאגה מן הלב מה שאין כן כשמונח הדאגה בלב אז צרתו צרה שיכאיב לבבו מאוד. ועל כן אנו רואין לפעמים כאשר אחד יכעס על חבירו למאוד ורוצה לעונשו לנקום בו במכות ופצעים וכדומה ואז כאשר יבוא האיש אליו וזה מדבר לו בכל כוחו כי כה יעשה לו וכה יוסיף לענוש אותו, בזה הדיבור יקיל האף מאתו וינוח רוגזו וכעסו כי הוציאו משפה ולחוץ. והנה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע כאומרם ז"ל (ברכות נ"ח.), אשר להבדיל באלף אלפים הבדלות וכו' בבוראנו יתברך שמו במה שחרה אפו על עמו וחפץ לכלותם נתן עצה בלבבו ודיבר דברו לפני משה ואמר הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וגו' ובזה אשר דיבר דברו באף ובחימה כביכול נח רוגזו והוקל אפו וניחם על הרעה וזה אומרו וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו בזה אשר דיבר דברו משפה ולחוץ כביכול לעשות לעמו בזה ניחם על הרעה כאמור עד כאן דבריו. וכמו כן כאן בּדַבּר יהודה עם יוסף אמר לו כדברים האלה, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני כלומר אדבר נא דברי באזניך ואז אפשר אשיחה וירוח לי ואל יחר אפך בעבדך כלומר לבל יחרה בי האף שלך במה שאתה מתכעס עלינו כי אם זה יחרה בי בחזקת לבי אז כי כמוך כפרעה שאהרוג אותך ואת אדוניך כמאמר חז"ל (בראשית רבה צ"ג, ו'). ועל כן אדבר נא דאגת לבבי אוכיחך ואערכה לעיניך בכדי שעל ידי זה ינוח כעסו בדברו את הדברים האלה להשיב חמתי מהשחית כי כבר נכנסה אהבתך בלבי מעת ששתו וישכרו עמו וישא משאת מאת פניו אליהם ועל כן אשיחה להתווכח עמך ויצא לבי בזה מלעשות מעשה הרע. ומתחיל בויכוח ואומר אדני שאל את עבדיו וגו'.