באר מים חיים, בראשית מ״ו:כ״חBe'er Mayim Chaim, Genesis 46:28
א׳ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו'. צריך לדעת מה מודיענו הכתוב בזה. והנראה כי הנה נודע שכל עשיית אבותינו במצרים הכל היה לישר דרך לפני בני ישראל שיוכלו להיות במצרים ולא יוטמאו בטומאת ערות הארץ כי אילו היו נכנסין עוד בשער אחד בטומאה במצרים הרי אנו ובנינו וכו' ועיקר זכות יציאתן ממצרים היה במה שנעלו גדריהן מן העריות האנשים והנשים כמאמר חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ה'). ובחינה זו גדולה היא מאוד כי להיות עיקר טומאת כח קליפת מצרים היתה ברע בבחינת האי קליפא תקיפא דאקרי רע שהוא בחינת פגם הברית בהשחתת זרע וטומאת עריות ובעילת בת אל נכר. וישראל שהיו אז במצרים בלא תורה ובלא חכמה והיה ביניהם עובדי עבודה זרה כמאמר חז"ל (ויקרא רבה כ"ב, ח'), ואף על פי כן נזהרו ס' רבוא מישראל אנשים ונשים שלא יוכשל אחד מהן בערוה במקומה במקום שליטת קליפה ההיא שעל כן כל מצרים שטופי זימה היו כאומרם ז"ל (תורת כהנים אחרי י"ח) ובני ישראל ירדו ובני ישראל עלו ואחת מהן לא נעדרה להיות נעדר מן הקדושה בבחינה ההיא (כי אם אחת שפרסמה הכתוב וגם זאת בשוגג שהיתה סבורה שהוא בעלה כאומרם ז"ל (שמות רבה א', כ"ח)).
1
ב׳ואמנם כי כח הזה עבדו ופעלו אבות העולם להכניע במעט דמעט קליפה ההיא עד אשר יוכלו ישראל לשוב לבית אביהם, כי אם היו נכנסין בטומאה הזו ודאי שלא היו יוצאין לעולם. וראשונה היתה בזה שרה אמנו שנלקחה לבית פרעה למשכב המלך וכמה געגועים וכמה קרקורים ופעולות שונות עשה פרעה להסיתה לרצונו עד שכתב לה בכתובתה כל אשר לו ושארי דברים שמנו חז"ל (ילקוט רמז ס"ח) והיא יראה את פני אלהיה ומאסה במשכב הערל ושיברה והכניעה כל תאוותיה ובזה נכנעה קצת קליפה ההיא. ואחר כך כשבא יוסף הצדיק לשם ותשא אשת אדוניו את עיניה וגו' וכמה כוחות ושבירת לב והכנעת התאוה עד מיצוי דם נפש ממש היה ליוסף בכל יום ויום ממנה כמפורש בספרי החכמה, וה' אלהי אביו היה עמו עד אשר הכניע יצרו הרע ותשב באיתן קשתו. וגם הוא הכניע במקצת האי קליפא תקיפא לישר דרך לפני בני ישראל. וכאן העיד הכתוב כי גם יעקב כל ימי חייו במצרים על זה טרח ויגע להכניע הקליפה ההיא בכל יכולתו בכדי שלא יכשלו בניו שם. כי הנה ידוע שטוב הוא היפך הרע כי טוב הוא בבחינת שומרי הברית בסוד (ישעיה ג', י') אמרו צדיק כי טוב. וברית השלום הוא הנקרא טוב והוא המתגבר על הר"ע בחינת פגם הברית, ועיין בדברי מרן הרב האר"י ז"ל (בכוונות שקודם כל נדרי) בסוד הכתוב (תהלים צ"ז, י"א) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה שסופי תיבות גימטריא טוב והוא תיקון לפגם הברית עיין שם, וכן הוא בהרבה מקומות בדבריו. אשר על כן מסבב הסיבות ברוך הוא המביט לסוף דבר בקדמותו ומונה וסופר שנות הצדיקים מיום ליום להיות נעשה על ידיהם כל בחינת התיקון דבר יום ביומו הראוי, גילגל גילגולים שונים שיחיה יעקב במצרים י"ז שנה שהוא חושבן טוב בכדי שבימי שנותיו הללו יגביר בחינת הטוב בחינת ברית השלום על הרע אשר שם בכדי שכשישארו ישראל שמה יוכלו לעמוד על נפשם שלא להתגאל ח"ו בבת אל נכר, או נשי בית ישראל שלא יטמאו במשכבי הערלים.
2
ג׳ולזה אומר הכתוב ויחי יעקב בארץ מצרים חיות שלם חי שם חיים של ברכה חיים של שלום ואף שהיה בארץ מצרים ערות הארץ קליפה קשה וחזקה (שהוא ר"ע ו"ת שהו"ת של מו"ת נתחבר לר"ע כי הו"ת המה אתווין דאתחזיאו על סטרא בישא ולוקחין המ"ם אצלם כמו אותיו ק"ר שלוקחין את השין אצלם שהוא אות קשוט כידוע ועל כן פנחס בעת המגפה ראה ו"ת פורחין באויר וחטף הוא המ"ם שלא להתחבר יחד כמבואר בזוה"ק (פנחס רל"ז.)) אף על פי כן הוא היה חי בצדקו שם בשלימות עד שהוא חי שם י"ז שנה חושבן טוב כדי להתגבר הטוב על הרע מכל וכל לישר דרך לבניו שלא ימקו שם ח"ו. וזה שבח גדול הוא ליעקב כי הלא יוסף שהיה דומה ליעקב בכמה וכמה פרטים כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ד, ו') בפסוק (בראשית ל"ז, ב') אלה תולדת יעקב יוסף וגו' ונודע המבואר בזוה"ק (חלק א', קפ"ב:) בדמיונם שהמה אחד ממש כי גוף וברית חשבינן חד מכל מקום הרי לא יצא שלם בשלימות משם כמאמר חז"ל (תיקוני זוהר ק"י:) שאבד שם עשר טיפות מזרעו ונאבד ממנו על ידי כן עשרה שבטים שהיה ראוי לצאת ממנו לאשר ויפוזו זרוע ידיו, אבל יעקב בחיר האבות נכנס בשלום ויצא בשלום נכנס בגיא צלמות ולא אירע ברע ח"ו רק ויחי יעקב בשלימות גם בארץ מצרים שבע עשרה שנה להגביר הטוב בשלימות.
3
ד׳או ירמוז הכתוב באומרו ויחי יעקב וגו'. למה שמבואר בזוה"ק (תצוה קפ"ה:) וזה לשונו: מאי בעשור אלא בגין דהשתא ביומא דא כל דרגין עילאין אתיין אילין על אילין על סיהרא לאנהרא לה מכולהו ברזא דעשר עד דסלקא למאה וכו' ובגין כך איקרי חודש השביעי עשור דמנהרין לה עשור זמנין וכו' עד כאן. והנה נודע אשר דבר שהוא על תיקונו נקרא חי בסוד חי הנאמר בכוס של ברכה שפירשו קצת המפרשים שיהיה שלם ולא שבור, ועל כן הנה יעקב אבינו בהיותו במצרים כל מגמתו היה לתקן שם כל בירורי ניצוצי הקדושה שהיה שם בין הקליפות להעלותם למעלה ולתקנם בשרשם עד שהאיר על בחינת הסיהרא שהוא בחינה השביעי מבחינת עשר ואז נקרא השביעי עשר לפי שנתמלאת בבחינת עשר והרי היא עשר, וידוע אשר הארת מילוי הזה הוא בבחינת הבינה סוד מ"ם סתומה וכשניטלה הנקודה ממנה אז נעשה בחינת מ"י ואז (איכה ב', י"ג) מי ירפא לך, ומי אלה כעב תעופינה (ישעיה ס', ח') הכל כנודע.
4
ה׳וזה אומרו ויחי יעקב בארץ מצרים כלומר שהחיה יעקב ותיקן בחינת הניצוצי הקדושה שהיו בארץ מצרים בתוקף קליפה החזקה עד שבע עשרה שנה שהשבע נעשה עשרה שנתמלאת בבחינת כל העשר מדות הנקרא שנה (כי כל מדה נכונה מהעשר מדות נקרא שנה כנודע ליודעי חן) ולזה אמר ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה פירוש שכל ימי יעקב שני חייו הוא שבכולם החיה ותיקן בחינה הנזכרת שהשבע נתמלאה מבחינת אור הארבעים בחינת הבינה הנזכר עד שנקראת עשר ומשם עד שסלקא למאה כמו שאיתא בזוה"ק הנזכר וזה שבע וארבעים ומאת שנה וזה היה כל ימיו רק שהכתוב מספר שגם בארץ מצרים בתוקף הקליפה עשה כן ובהצטרפות בכל מה שעשה בימי חייו הגיע עד ומאת שנה עד דסלקא למאה והוא התיקון השלם כי יעקב שלימא דאבהן היה כנודע.
5