באר מים חיים, בראשית מ״ח:ט״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 48:16
א׳המלאך הגואל אותי מכל רע וגו'. הנה לא נזכר עד הנה שהקדוש ברוך הוא ישלח מלאכו ליעקב לגואלו מרע ואם כוונתו על מחנות המלאכים שליווהו בדרך ושמרוהו היה לו לומר המלאכים, ועוד זה דבר תימה הוא לבקש מהמלאך שהוא יברך את הנערים היכול יוכל המלאך לעשות דבר בלתי שליחות הקב"ה, ומאת ה' היה לו לבקש לברך הנערים. ואמנם הנה ידוע מאמר הכתוב (ישעיה כ"ח, י') כי צו לצו וגו' ופירושו נראה כי הנה נודע למארי קבלה מה שכתב מרן הרב האר"י ז"ל (בכוונת קרבן התמיד) וזה לשונו: צו גימטריא א"ל אדנ"י והוא בעשיה וצריך לתקנם שהקליפות אשר בעשיה הם קשים ורעים מאוד ונקראים עבודה זרה וצריך לשרפם וכו' לכן אמרו (סנהדרין נ"ו:) אין צו אלא עבודה זרה וכו' עד כאן.
1
ב׳והענין בעבודת בני ישראל הוא, כן כי נודע אשר עיקר גירוי היצר הרע ושליטת הקליפות באדם הוא בדברים הגופנים שמה הרגיעה שידה גדלה ותעשה פרי בהיות האדם עוסק בהן ונדמה לו מה עושה בזה הלא דבר ההיתר הוא, והוא הולך וממלא תאותו מהן בכל אות נפשו ומרבה תאותו בהן אף שכבר היה אפשר לו לפרוש מהן הנה הוא מתאוה תאוה פירוש שהוא רוצה שיהיה לו תאוה לזה ומרבה תאותו ומגרה יצר הרע בנפשיה לאכול עוד ולשתות עוד ולבעול עוד ולהרבות כבוד עוד ועוד, ובכל אלה לא ימצא לו בלבו שום עול בנפשו כי יאמר התורה התירתו והוא הוא לו תכלית סם המות ואבדן גופו ונפשו משני העולמות ומה לנו להאריך בזה, וכבר דברנו מזה כמה פעמים אשר כל בחינת התאוות המה שורש הקליפות הרעים וכשאדם ממלא תאותו מהן ברצונו הרי הוא מושלך ומוטל תחת יד כל הקליפות ושוב אין לבו ברשותו כי שוב לא יוכל לעבור על תאותו גם בעבירה גמורה לרוב הרגלו והמשכתו אחרי התאוה ומזה יבוא בלאט לתכלית הרשעות והרעות. ותדע נאמנה כי אפילו אם לא יבוא לעולם לשום עבירה מזה רק זה לבד במה שממלא תאותו בדברים הגופניים ברצון נפשו ומרבה חמדת נפשו בהן וחומד אחריהן גם כשאינם לפניו די לו והותר להיות ח"ו לנצח לא יראה אור בהיר בשחקים, כי כל התאוות שורש הקליפות הן והנמשך אחריהן אי אפשר לזכות באור פני מלך חיים אם לא אחר הזיכוך הרבה והרבה בעולם הזה או בגיהנם. רק האדם צריך ליחד לבו ומחשבתו וכל אבריו וגידיו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו שיהיה הכל ביחוד למלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא. ותמיד בעת עוסקו בהן צריך שיהיה אמיתיות כוונתו לשם ה', או מי שזיכהו ה' ברזי התורה לידע שורש כל דבר מה הוא ומה ענינו ומה שורשו במרכבה העליונה ועל מה זה ברא ה' זה לעשותו והוא עושה באמת לשם זה שלא בשביל מילוי תאותו. וראיה שבעת עוסקו בהן ממעט מתאותו כאשר יוכל כמו לאכול בלט בלט שלא בהלעטה לרבות התאוה ומיד אחר שבירת רעבונו יניח, וסעודה שהנאתך ממנה משוך ידך וכו' (גיטין ע'.) כזה וכזה עושה דברים בנפשו לשבור תאותו ולזכור באהבת ה' אשר בו שצריך להיות לבבו בוער לה' ולא אל התאוה, וכן בזיווג מקצר בדבר ומאריך והכל כדי לשבור תאותו כפי אשר ידע אן תאותו נוטה אם לקצר או להאריך הוא עושה בהיפוך והכל באימה ויראה בבושה והכנעה בזה השולחן אשר לפני ה' ובבחינות שונות כמה פעמים שלא להשטות עצמו כי היצר הרע יוכל לסמא עיני האדם בקל שידמה לו שהוא עושה לשם ה' והוא שקר כי אם לא היה מתאוה מצד עצמו לזה לא היה עושהו כלל ועתה שמתאוה אומר לנפשו שיעשה זה כי הוא נצרך אל העבודה, וכמו כן בכל תאוות הגופניות עושה אותן רק לשם ה', ומה שמתאוה לבו והוא מבין שאינו לה' מיד הוא פורש והולך לו. ואפילו אם אוכל כדי להיות בריא וחזק לעבודה, טוב וטוב הוא אבל על פי התנאים האמורים שיבחין בנפשו היטב שלא יהיה לתאותו ואז גם זה טוב הוא כי אחר כך בעת עומדו לעבודה בתורה ותפילה על ידי כח האכילה ההיא הרי הוא מעלה ממנה כל בירורי ניצוצי הקדושה שבה כידוע כי זה הוא כל בחינת הבירור כשמברר בנפשו למאס ולהבזות בלבו בחינת התאוה הגשמית שיש בדבר ההוא ואינו עושה זאת כי אם בעבור דבר ה' שיש בדבר הזה למצותו ועבודתו, בזה יושלך ויופל כל בחינת הגשמיות שהוא בחינת הקליפות אשר בדבר הזה, וכח ה' שבו הוא מתעלה ומתקלס למעלה כי כשם שהוא בירר בנפשו הטוב מן הרע שמאס ברע ובחר בטוב כך יבורר הטוב מן הרע שבדבר הזה על מכונו.
2
ג׳והנה על זה מרמז שם קדשו א"ל אדנ"י אשר בעשיה כי עשיה רומז אל כל בחינת עשיית דברים הגופנים הנזכרים כי בו נברא כל הדברים הללו בעשיה בגוף מה שאין כן למעלה המה ברוחניות ולא בגופים, וכל בחינת ההנאות נקראים על שם החסדים כי גם זה בחינת החסדים הוא במה שיתן אוכל לנפשו או שאר תאוותיו (שעל כן אמר הלל הזקן בעת הולכו לביתו לאכול, בואו ונגמול חסד עם הדא נפשא עלובתא (ויקרא רבה ל"ד, ג')) ומכל שכן תאות הזיווג שהוא בחינת החסד ממש אבל כולם מכונים על שם החסדים. ועל כן שם זה בעשיה א"ל אדנ"י שכל החסדים שאדם עושה הן לגופו והן לאחרים המכונה לשם א"ל בסוד (תהלים נ"ב, ג') חסד אל כל היום, בכל דברים הגופניים כולם יהיו לשם אדנ"י, וזה א"ל אדנ"י שבכולם לא יהיה כוונה אחרת כי אם לשם ה' באמת בכל לבבו ונפשו. כי גם חסדיו עם אחרים לא יהיה כוונתו לכבודו או לשאר שטותי עולם הזה כי אם רק לשם ה' להיות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו, אבל אם האדם נתמשך ח"ו אחרי התאוה תיכף הרי הוא נותן כח להסטרא אחרא להיות הולך ומתגבר ושולט על גופו ונשמתו של אדם, וזה נקרא אל זר. פירוש אל הוא לשון חוזק וכח, והוא זר פירוש שמתגבר בנפשו להתמשך אחרי תאוות ודברים זרים שלא לעבודתו ברוך הוא ומיד ניתן ח"ו תחת רשות אל זר בחינת הסטרא אחרא ומכל שכן שבזה אין אדם שליט בנפשו מלהיות רע לשמים בכל יום יותר כמאמר חז"ל (שבת ק"ה:) איזהו אל זר שבגופו של אדם זה היצר הרע וכו', והוא בחינת התאוות שהזכרנו כי המה בגופו של אדם ואמרו שנקרא אל זר מפני שהיום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך וכו' עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה והוא הולך ועובד וכו' עד כאן. ולדברינו הנזכרים יאמר על זה אל זר לומר כי כאשר האדם עושה החסדים שלו ח"ו שלא לשם ה' כי אם להנאת גופו בבחינת (תיקוני זוהר כ"ב.) כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, וכוונתו בצדקה להתעשר או לכבודו, ואכילה ומשגל להנאת גופו, אז נאחז הסטרא אחרא באותו החסד ונעשה אל זר ששלט ידי זרים בחסדו.
3
ד׳וזה אומרו כי צו לצו פירוש צו שהוא בקדושה מספר א"ל אדנ"י ורומז שיעשה אדם עשיותיו לשם ה' וזה הוא מבטל את צו שבקליפה שהוא עבודה זרה בחינת אל זר כי כשאדם עוסק בתאוותיו לשם ה' אז לא יקרב אליו ח"ו כל בחינת הסטרא אחרא והרע אל זר על ידי הנאותיו כי כולם קדושים וטהורים וברורים לה', והקב"ה מעלה אותם לריח ניחוח לפניו ומשפיע עוד על ידי זה כל בחינת שפע וברכה לאיש הלזה ומוחין חדשים מהניצוצי קדושה שנתעלו על ידו כנודע. ועל זה היה מרמז הקרבן תמיד שהיה בכל בוקר שהוא בעשיה ונאמר בו צו וגימטריא א"ל אדנ"י שכל בחינת העשיה שהוא בחינת התעסקות בדברים הגופנים יהיה לשם ה' ועל כן הזהיר (במדבר כ"ח, ב') את קרבני לחמי וגו' תשמרו להקריב לי, לי דייקא לי לשמי שיהיו נעשים רק לשם ה', ועל ידי זה עולת תמיד העשויה וגו' לריח ניחח אשה לה' שהקב"ה כביכול מקבל תענוג ונחת רוח גדול מזה והוא המבטל כח הצו של עבודה זרה כאמור (והמבין יבין אשר בחינת הקרבן ובחינת התעסקות בדברים הגופנים אחד ממש הם ושניהם ריח ניחוח להעלות בירורי ניצוצי קדושה מכל דברים התחתונים, שעל כן השולחן מזבח כפרה לכפר עוונות בני ישראל (חגיגה כ"ז.), ורק בזה השולחן אשר לפני ה' כנאמר וכנודע).
4
ה׳וזה שאמר יעקב אבינו ע"ה המלאך הגואל וגו' כי המלאך הוא בגימטריא צ"ו א"ל אדנ"י והמלאך הזה הוא שגאל אותי מכל רע כי על שיראתי את פני ה' והיתה הנהגתי בשם א"ל אדנ"י שלא לעסוק בשום דבר מדברים הגופניים כי אם לשם אדון הכל על כן לא שלט על נפשי שום בחינת רע כי לא הייתי בשכונותיהם כלל אף כשנהגתי בדרך ארץ באכילה והולדת בנים שהמה נובעים מבחינת התאוות שורש הרע מכל מקום לא שלט עלי שום רע כי אדרבה בזה אני הייתי שובר אותם ומכניעם מכל וכל בבחינת שם א"ל אדנ"י המכניע ומשבר כח צו שבעבודה זרה. והוא, פירוש שם הזה א"ל אדנ"י שהוא מספר המלאך הנזכר, יברך את הנערים וגו' שגם המה יעשו כמו כן ויעלו כל בחינת ניצוצי קדושה מכל דברים הגופניים וישברו ויכניעו הרע שבהם על ידי ביטול התאוות, וזה הוא טובה שאין אחריה טובה בבחינת טוב מאוד שהוא היצר הרע כמאמר חז"ל (בראשית רבה ט', ז'). כי בזה בעת התעסקו בדבר היצר הרע שהם אכילה וכל בחינת התאוות עושים נחת רוח גדול לפני בורא עולם, וזה הוא טוב מאוד יותר מטוב לבד ואז וידגו לרוב בקרב הארץ ואמרו חז"ל (שם צ"ז, ג') שלא ישלוט בהם עין רעה כי כשיהיו בבחינה זו שכל בחינת הרע לא ישלוט בהם ממילא יאמר עליהם (תהלים צ"ז, ג') לא תאונה אליך רעה וגו' ובודאי לא ישלוט בהם שום רעה לא עין רעה ולא כל דבר רע כי קדושים הם עם כל תאוותיהם וזר לא יקרב אליהם ופרט עין רעה מפני שזה היותר מצוי והיותר חמור שאמרו חז"ל (עיין בבא מציעא ק"ז:*שם איתא תשעין ותשעה בעין רעה ואחד בדרך ארץ.) אחד מאלף מתים בשאר חולאים ותתקצ"ט מתים בעין רעה ולגודל חומרו ומצויו פרט זה שגם רע הזה לא ישלוט בהם ופשיטא שארי הרעות המתרגשות לבוא לעולם שלא יקרבו אליהם בהיותם בבחינה זו.
5
