באר מים חיים, בראשית ו׳:י״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 6:11
א׳ותשחת וגו' הארץ חמס וגו'. כבר כתבנו פירוש נכון בפסוק זה בחיבורנו סידורו של שבת (שורש ד' ענף ב') על דרך מאמר חז"ל (עבודה זרה נד:) שאלו הפילסופין את הזקנים שברומי אם אין רצונו בעבודה זרה מפני מה אינו מבטלה אמרו להן אם לדבר שאין העולם צריך היו עובדין היה מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה כוכבים ומזלות יאבד עולמו מפני השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין וכו' דבר אחר הרי שגזל סאה חיטין וזרע דין הוא שלא תצמיח אלא עולם כמנהגו נוהג וכו' הרי שבא על אשת איש דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג וכו' עד כאן. ולכאורה יקשה מה זה תשובה להמינים והלא גם על זה יאמרו שאין זה עבירה ולכן תתעבר האשה, והארץ תוציא צמחה כי אם אין רצונו בזה לא היה כך, ואדרבה אם דבר אשר כבר נתהוה בעולם הקשו למה אינו מבטל מכל שכן במה שעדיין לא נתהוה שיקשו אם זו עבירה למה מתהוה הדבר ההוא. וגם מה שאמרו שם ומובא ברש"י (פסוק כי לימים עוד שבעה) כי זה שמטריחין אותו לצור צורת ממזרים ודאי כי יקשו יותר בזה.
1
ב׳והנראה בזה הוא, כי הנה אמרו חז"ל (עירובין ק:) אמר ר' יוחנן אם לא ניתנה התורה היינו למדים גזל מנמלה ועריות מיונה וכו' עד כאן. והנה השתי עבירות האלו היה ראוי להתנהג בעולם אף אם לא היתה צווי הקב"ה בזה, כי אם אף הבעלי חיים בלתי מדברים שאין להם שכל ובינה להבין נשמרים מזה, מכל שכן באדם אשר על הארץ שחננו הקב"ה חכמה וְהַשְכֵּל שמחויב להשמר מזה אשר לא יעשה כזאת. על כן הביאו הזקנים ראיה להפילסופים מדברים האלו שהם גזל ועריות אשר בזה לא יעלה על לב בעל דעת להכחיש שאין זה עבירה כיון שהמה דברים שאף בלא צווי המקום היה ראוי להשמר מהם כשאר הבעלי חיים ואף על פי כן אם אדם עושה אותן אין הקב"ה מבטל טבע העולם עבורו ועולם כמנהגו נוהג ומטריח עצמו לצור צורת וכו' ורק השוטה בעצמו שקילקל הוא יתן את הדין אבל לא ישונה טבע העולם עבורו (ועיין בחיבורנו זה בפרשת בראשית בפסוק ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם, שאמרנו טעם נכון בזה למה שהעולם כמנהגו נוהג ולא ישונה) ומזה יקחו ראיה אשר גם בעבירות שנראה להם שאינה עבירה מפני קושיתם אם אין רצונו בזה למה אינו מבטלה, אשר לא כן הוא. כי מה שאינו מבטלה הוא מפני שעולם כמנהגו נוהג ואין הקב"ה מאבד עולמו מפני השוטים שמקלקלין, והנה העוונות האלו ראוי לכנותם בשם הטבע כלומר שזאת מטבע העולם שלא יגזול איש את רעהו ולא ינאף את אשת רעהו כי ידוע שלא מחמת חכמה ודעת שביונה אינה מתדבקת אלא לבן זוגה, וכמו כן בנמלה שאין לה קצין ושוטר ואוגרת בקיץ לחמה שלא תגזול מחברתה, לא מחמת חכמה היא עושה זאת שיאמרו מצות המלך זה עלינו שלא לעשות כן, ובודאי הוא מחמת הטבע שהטביע הקב"ה בטבע העולם לידבק במינו וליהנות משלו ולא לגזול משל אחרים. והראיה, שלא השחית שום בשר את דרכו על הארץ עד אחר שפרצו בני האדם תחילה כי האדם הוא הרב החובל של העולם ואחריו נמשכים כולם כי האדם הוא המושל בכולן ונאמר (משלי כט, י"ב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים. ובעת קילקול האדם נתקלקלו גם כן כל הבהמה והחיה ונהרס הטבע הזאת ולא נשארה על מכונה רק עשה הקב"ה שישאר הטבע הזאת בקצת בעלי חיים להורות לבני אדם שעל כזה נטבע טבע העולם.
2
ג׳והנה נודע אשר הטבע הוא בחינת אלהים כי שם בחינת אלהים הוא להנהיג את העולם בטבע לעשות משפט בדין ובצדק ולשלם שכר למי שראוי ליקח. אשר לא כן שם הוי"ה כי הוא משדד כל טבע ומערכת העולם וגומל לחייבים טובות, גם אלהים הוא הטבע במספר השוה. לכן החוטא בדברים אלו שאף טבע העולם גורמת שלא לעבור עליהם נקרא חוטא לפני אלהים כלומר גם פחות מטבע עולם אשר הטביע שם אלהים בעולמו. והנה אדם אשר לו עינים לראות ורואה אשר אף בעבירות שהטבע מחייבת שלא לעשותם כמו גזל וכדומה, הקב"ה מראה להם שצומח ומצמיח, צריך שישים אל לבו לומר אין זה כי אם להורות ולהראות לנו שעולם כמנהגו נוהג ועל ידי זה לא נטעה אף בעבירה שאינו בטבע כמו שהשיבו הזקנים הנ"ל, ואך כשמראה הקב"ה זאת לעיניהם והעם אינם לוקחין זאת לתוכחת מוסר ולדייק ממנו אף בעבירה שאינו בטבע, רק אדרבה עבור שרואה שגוזל וחומס וזורע וצומח ונתגדל אומר אף על זה שאין אשמה בדבר וחוטא גם כן אף בדברים שמן הטבע היה צריך ליזהר מהן, הנה שתים רעות עושה, שאין משגיח ברצון הבורא יתברך ועוד שחוטא אף פחות מטבע עולם. ונודע מאמר רז"ל (סוטה ח:) במדה שאדם מודד, מודדין לו ולפי שאנשי דור המבול קילקלו וחטאו בפחות מטבע העולם בגזל וערוה, גם הקדוש ברוך הוא קילקל טבע העולם בעדם לשנות הטבע אשר הטביע בד' יסודות אש רוח מים עפר להתנהג העולם על מכונו, לחזור להיות העולם מים במים כמו קודם הבריאה שהיה רוח אלהים מרחפת על פני המים, וכדרך שנים הכורתין ברית אם הראשון עובר גם השני מותר לעבור כמו שאמרו חז"ל (ילקוט נ"ך רמז קמ"ז) ביואב כשבא לארמיים (והוא מקום לבן הארמי) והוציאו לו אפצטליות (פירוש כתבים) שלהם הנה עד הגל הזה וגו'. והשיב דוד כי הם פרצו הגדר תחילה וכו' (כי כושן רשעתים הוא לבן האמרי כמו שאמרו חז"ל (סהנדרין קה.). ועיין במתנות כהונה (בבראשית רבה ע"ד, ט"ו) שכן הוא הגירסא הנכונה בילקוט ולא כמו שכתוב לפנינו כשבאו לאדומים וכו' עיין שם) וגם כאן הקב"ה הטביע הטבע שיתנהגו על כל פנים בטבע וכשהם שינו מדתן לשנות אף בפחות מטבע כן נשתנה הטבע בפניהם לשטוף אותם ואת בתיהם ואת אהליהם וכל היקום.
3
ד׳וזה מאמר הכתוב ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס. כלומר ששיחתו וחטאו אף בעבירות שהוא פחות מטבע עולם הנקרא על שם אלהים, כי עברו על זנות וגזל שאין נבראין פחותין מהם עוברים על זה. והיותר תימה בזה, כי הנה ותמלא הארץ חמס שנתמלאה הארץ בהחמס כלומר מי שגזל שדה וזרעה גדלה והצמיחה ועשתה פרי בעולם שמנהגו נוהג והיה להם לידע דבר זה, ללמוד דבר מדבר אף בעבירות שלמעלה מהטבע לומר הרי נראה בחוש שעולם כמנהגו נוהג אבל ודאי אין רצון הבורא בזה ויבוא עת לפרוע מהם על כל מרדם אשר מרדו בה', ועם כל זה הם עשו בהיפוך וחטאו אף למטה מהטבע.
4
ה׳או ירצה לומר בדרך זה ותשחת הארץ לפני האלהים כלומר שהם התחילו בהקלקלה לשחת הטבע לפני אלהים כלומר קודם ששינה אלהים את הטבע, ועברו בריתו כנאמר. ועל כן ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני. פירוש אף שרצוני על כל פנים שיתנהגו בטבע עולם הנקרא אלהים אבל קץ כל בשר בא לפני כלומר שחטאו לפני אלהים אף בפחות מטבע, או יאמר לפני כלומר ששינו תחילה ועברו הברית ועל כן הנני משחיתם את הארץ שאקלקל טבע העולם מדה כנגד מדה וכנאמר.
5
ו׳ב או יתבאר אומרו ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס. כי חז"ל אמרו (מנחות צז.) רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על האדם ועכשיו שאין בית המקדש קיים שלחנו של אדם מכפר עליו עד כאן. ונודע לחכמי לב טעם הדבר ההוא ששלחנו של אדם מכפר כמו הקרבן במזבח, כי הנה ידוע סוד הקרבן שמכפר על עוונות האדם שלכאורה אין להבין כי אם אדם חטא בהמה מה חטאה. ושורש הדבר הוא כי האדם בחטאו הנה נרגן מפריד אלוף אלופו של עולם וגורם ח"ו להפריד בין הדביקים שיתרחק ויפרד חלילה וחלילה אותיות ו"ה שבשם הגדול הוי"ה, מי"ה. והכל לפי גודל החטא כי בעוונות גדולות אף גם מכניס ח"ו בחינת ו"ה שבשם לתוך הרע ונעשה ערוה, ר"ע ו"ה שהרע שולט חלילה על ו"ה שבשם, ולפעמים נרגן מפריד בין האותיות האלו גופא להפריד הה"א מהוי"ו והענן מכסה את הירח ומפסיק בינה לבין השמש ואז ח"ו הכוכבים אספו נגהם ולא יהל אור מספירות שלמעלה, אליה. ומזה נעשה כל הרעות שבעולם וכשמביא אדם קרבנו לפני ה' צותה התורה לסמוך שתי ידיו עליו ובשעת הסמיכה מתודה על חטאתו, על חטאת עוון חטאת, ועל אשם עוון אשם כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (פרק ג' מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ד), ושב בתשובה שלימה לפני בוראו. ובתשובה הנה תשוב ה' שמשיב הה' אל הו' שבשם, ליחדם לאחד, ואחר כך על ידי הקרבן הנה ידוע מזוה"ק שרזא דקרבנא עד אין סוף וכמו שמובא בדברי האר"י ז"ל בכוונת פסוק (ויקרא א', ט') אשה ריח ניחוח לה' וזה לשונו: אשה רומז לעליית עולם העשייה אל היצירה, ריח, עליית היצירה אל הבריאה. ניחוח, עליית הבריאה אל האצילות. לה', עליית האצילות אל האין סוף עד כאן. נמצא שעל ידי הקרבן נעשה קרבן כשמו שמקרב את כל העולמות הנרמזים בשם הקדוש הוי"ה אל האין סוף ברוך הוא שמשם נאצלו ומשם המה מקבלים כל בחינת ברכה וקדושה וכל טוב ונעשה שמחה ותענוג גדול בכל העולמות. ומה שהיו נפרדים אותיות שם קדשו הוי"ה, עתה מיוחדים בתכלית היחוד ומתבסם עלמא בשלימות הראוי וכל זה נעשה בכח הקרבן, כי כאשר הוא מקרב ומיחד את החיות הקדושה שבתוך הבעל חי הזה לה' והחיות הלז הנה שורשו בארץ החיים שכינתא תתאה הרי הוא ממש יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיא והבן. (ועיין בכוונת פיטום הקטורת להאר"י ז"ל).
6
ז׳וכן הוא ממש כשאוכל אדם מאכלו על כוונה הראויה בזה השולחן אשר לפני ה' וזובח את יצרו בעת ההוא לשבור התאוה הקשה והחמדה עזה שחומד לגשמיות הדבר למלאת תאות בטנו ואוכל רק לשובע נפשו בכוונות הרצוין לפני מי שאמר והיה העולם. או מי שחננו אלהים בידיעת רזי התורה להמשיך על ידי המאכל כל מיני שפע לכל העולמות, או על פשוטו, להיות יעבוד על ידי זה עבודת בוראו כשיהיה שלם בגופו, וזאת במתינות ובאימה וביראה בפחד ורעדה שלא יתמשך אחר גוף גשמיות המאכל שהוא ההכנה הראשונה לכל בחינת הרע והסטרא אחרא ולכל העבירות שבעולם ובפירוש אמרה התורה (דברים ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגו'. ובזוה"ק (תרומה קנ"ד:) אמר אין יצר הרע מתרבה בגו מעוהי דבר נש אלא מגו אכילה ושתיה, ועל כן אוכל באימה וכוונתו להעלות טעם המאכל שהוא החיות שלו הניתן לו מאלהים להחיותו, אל מקום שורשו אשר נחצב משם, ולהיות הנשמה נהנה מרוחניות המאכל ועל ידי זה תתחזק בעבודתה עבודת בוראה ותמשך הגוף אליה, ובזה, כשם שהוא משבר ומכניע תאות וחמדת לבבו בכל צרכי הגופניות ותאוותיו, כן נשבר כח הקליפה והרע אשר בגשמיות המאכל ההוא, ובכח כוונתו הראויה מעלה את הניצוצות ההם מדומם לצומח ומצומח לחי ומחי למדבר, ועל ידי זה נתקרב ניצוץ חיות הקדוש הזה למעלה וגורם בזה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכל העולמות מתבסמין הכל ממש כמו בהקרבת הקרבן, ואך לאשר שהקרבן נעשה בבית עולמים ועל המזבח המקודש על ידי הכהן העובד בבגדי השרד, בטוחים היו אשר מיד שתעלה הבהמה על המזבח ודאי שתהא כליל לאשים לעלות אל ה'. ובאכילה כמה מיני מעכבים יש מחמדת הדבר בלבו אחר שבירת תאותו כי קשה הוא מאוד מאוד שיהיה כראוי על צד היותר נכון.
7
ח׳ואמנם מי שזכה לכל אשר אמרנו ודאי שאכילתו חשוב למעלה כמו הקרבת הקרבן ממש וכל עוונותיו נמחלו לו וממש שלחנו מכפר עליו כמו המזבח בזמן הבית, והנה כבר כתבנו למעלה (בסדר בראשית בפסוק ויצו ה' על האדם) בפירוש אומרם ז"ל (ברכות ל"ה:) כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל. כי כל עניני עולם הזה לא ניתנו לאדם כי אם בכדי להעלות הניצוצי הקדושה אל מרום שבתם כנאמר, ואחר כל הכוונות והאופנים שיעשה האדם בעת אוכלו או שאר הנאת עולם הזה אי אפשר להעלות הניצוץ הזה אם לא יברך מקודם הברכה הראויה לכל אחד כי על ידי הברכה הוא משרה אור קדושת ה' על הדבר ההוא, והרע שבו נכנע, כי באומרו ברוך אתה ה' בורא וגו' הניח עליו ברכת ה' לומר שה' הוא המהוה את כל, וכל זה מאתו הוא ועל ידי זה נכנע גוף גשמיות העפר שבו וחיות הקדושה שבו נתעלית. ואז באוכלו בכוונות הרצוין יוכל להעלות הניצוץ ההוא. אבל אם אינו מברך עליו קודם לא יוכל להעלות הניצוץ ההוא בשום אופן, והרי הוא גוזל ממש להקב"ה כי ה' לא נתנו לו כי אם בכדי לתקנו ולהעלותו, אבל לא נתנו ה' להרע עמדו כי כשאינו מעלה הניצוץ יורידנו עוד מטה מטה לתוך הקליפות והרי הוא גוזל ממש דבר זה מאת האל.
8
ט׳והנה נודע (משלי ט"ו, ח') אשר זבח רשעים תועבה, ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' (תהלים נ', ט"ז). ונמצא כיון שאין ה' חפץ בקרבנו, וכל קרבנותיו תועבה הוא לפני המקום, הרי כל פריו פרי ה' אשר נטע בעולמו קודש הילולים לה', לנגדו. ואסור לו להנות משום דבר מעולם הזה כיון שאינו מתקנו להעלותו, כמו הקרבן במזבח. אף אתה הקהה את שיניו ואסור באכילה ובהנאה כי קודש הוא לה', נגדו לא יאכל וכל אשר אוכל ונהנה מדבר מדברי עולם הזה, הוא בגזילה בידו ועתיד ליתן דין וחשבון מה לו לאכול מה שאינו שלו. לזה אמר הכתוב ותשחת הארץ לפני האלהים ופירש רש"י לשון ערוה ועבודת אלילים וכן אמרו חז"ל (סנהדרין נ"ז.). וכיון שנעשו רשעים גמורים כאלה אז שיני רשעים שברת שהיה אסור להם להנות מעולם הזה ועל כן ותמלא הארץ חמס שכל מה שנהנו מעולם הזה הכל היה גזל גמור בידם כאשר ביארנו כי לה' הארץ ומלואה, ואוקמוה חז"ל (ברכות ל"ה:) כאן קודם ברכה, כי עד שלא יוכל לתקן הדבר הרי הוא קודש לה' לא יֵאָכֵל, וכן בזבחי רשעים אשר לא חפץ ה', כל פריו קודש כאשר אמרנו.
9
י׳ג או יאמר ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס. על דרך שכתבנו במקום אחר בביאור דברי מאמר חז"ל (בראשית רבה ל"א, א') על פסוק (יחזקאל ז', י"א) החמס קם לְמַטֵה רֶשַע וזה לשונם: החמס קם, ח"ו אינו קם, ואם קם, למטה רשע לחיובו של רשע ופירש רש"י שם, והאי למטה דרש כמו להטות כלומר להטותו ברשעתו. והוא תמוה שמחלק את הפסוק לשנים לעשותו בקושיא ותירוץ, ולבסוף לא נשתנה מדברי הפסוק, והנראה בזה על פי מאמר הגמרא (קידושין ל"ט:) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל את הארץ וכו' ורמינהו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא וכו', ופירש רש"י ומשמע דהני הוא דאוכל פירות והקרן קיימת אבל מצוה אחרת לא, ואנן תנן סתם כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל את הארץ. אמר ר' יהודה הכי קאמר כל העושה מצוה אחת יתירה על זכויותיו. ומקשה מכלל דהנך (פירוש אלו דברים שאוכל פירותיהן וכו') אפילו בחדא נמי ופירש רש"י בתמיה והא רובא עוונות הוא אמר רבי שמעון לומר שאם היתה שקולה מכרעת ופירש רש"י הא דקתני אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן במחצה עוונות ומחצה זכויות קאמר ויש במחצה זכויות אחד מאלו דברים מכרעת את הכף כאילו הוי רובא זכויות ואין צריך למצוה יתירה דמתניתין, וכי לית ליה בה חדא מהני צריך למצוה יתירה עד כאן. והנה הרמב"ם ז"ל (בריש מסכת פאה בפירושו על המשנה הלז של אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן) כתב וזה לשונו: וענין מה שאמרו אוכל פירותיהן והקרן קיימת לו, דע מה שאומר לך כי המצוות כולם נחלקים בתחילה על ב' חלקים, החלק האחד במצוות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה כגון ציצית ותפילין ושבת ועבודה זרה. והחלק השני במצוות התלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם כגון אזהרה על הגניבה ואונאה וכו' והצווי באהבת איש את חבירו. וכשיעשה האדם המצוות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליו לעולם הבא, וכשיעשה המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעולם הבא לפי שעשה המצוה וימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם וכו', עד כאן. והנה זה ודאי טעם רז"ל שאמרו שהן מכריעות לפי שבמצות האלו יש בהם שני חלקי מצוה חלק אחד לה' במה שמצוּוֶה בזה מבוראו, וחלק אחד שהוא טוב לבריות שקיבל חבירו טובה ממנו כנאמר, ובודאי כן הוא גם בעבירות שבין אדם לחבירו כמו שהזכיר הרמב"ם ז"ל בלשונו כגון אזהרה על הגניבה ואונאה, ודאי שהן מכריעות המשקל אם עומד במחצה זכויות ומחצה עוונות, ויש במחצה עוונות, עבירות שבין אדם לחבירו כמו הגזל והגניבה יוכרע המשקל לחוב כיון שיש בהם שני חלקי עבירה חלק אחד לה', שעבר על צוויו וחלק אחד לנגד בני אדם כי עשה רעה לרעהו וציערו, ואמנם דוקא בכזה שכבר יש בידו מחצה עוונות יוכלון העבירות הללו להכריע לחוב אבל אם לא נמצא בידו כי אם עבירות הללו והם מיעוטא דמיעוטא ודאי שלא יכריעו המה על כל המצוות דהרי אפילו במצוות האלו שיש בהם בחינת טוב לשמים וטוב לבריות אין מועיל אם יש בידו מצוה אחת או שתים לאכול מהן בעולם הזה ובעולם הבא כקושיות הגמרא הנ"ל רק להכריע ולא יותר. וידוע שמדה טובה מרובה ממדת פורענות, מכל שכן בעבירה שלא יכריע עבירה אחת או שתים להקרא רשע על ידי זה, ולכן תמהו חז"ל החמס קם ח"ו שהחמס לבד יהיה קם שיהיה בזה נקרא רשע ואם הכתוב מיירי כשעבירת החמס הוא יותר על מחצה עוונותיו יקשה למה נקט דוקא חמס והלא בכל עבירות שבתורה כן הוא כשאחת יתירה על הרוב שם רשע יקרא לו, ויוכרח לתרץ כתירוץ הגמרא כשהוא על המשקל השוה במחצה זכויות ומחצה עוונות, והחמס הוא מהמחצה עבירות אז יכריע את הכף להיות נקרא רשע גמור ולדון אותו על רשעו, וזה אמרם ח"ו שיהיה הוא לבדו קם להיות בו די שידון על ידו בבחינת הרשע ובודאי אינו קם ואם קם הוא רק למטה רשע להטותו לרשע, שיטה ויכריע עוון הזה להקרא רשע על ידו אף במחצה עוונות לבד ולהיות נידון בדיני הרשע כי גדלה עוונו במה שהרע לשמים ולבריות, ואוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, וזה מאמר הכתוב ותשחת הארץ לפני האלהים פירוש שהארץ נשחתה בכל שאר עבירות בזנות ועבודה זרה כמאמר חז"ל (סנהדרין נ"ז.). אבל ותמלא הארץ חמס שהחמס מלאה הסאה והכריע הכף לחוב ועל ידי זה נחתם גזר דינם כי קם הוא למטה רשע להטותו להכריע ונתמלאה הסאה ונאבדו כולם מן הארץ.
10