באר מים חיים, בראשית ו׳:י״גBe'er Mayim Chaim, Genesis 6:13
א׳ויאמר וגו' קץ כל בשר בא לפני וגו'. הנה לא מצינו בכל התורה כולה בעת אשר יחרה אף ה' לכלות מעשי ידיו לומר בזה הלשון קץ כל בשר בא לפני ואמר סתם (שמות ל"ד, י') הניחה לי ואכלם ויחר אפי בהם וכדומה, ומה נשתנה כאן לאמר בלשון קץ כל בשר. ונראה על פי אשר אמרתי בפירוש תפילת אברהם אבינו על אנשי סדום, שתחילה אמר (בראשית י"ח, כ"ד) אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה. כלומר שינצל כל המדינה בזכות הצדיקים ואחר כך אמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע פירוש ינצלו הצדיקים לבדם, ומפני מה חזר מדבריו הראשונים שלא לבקש על כל המדינה, ועוד מאין ידע שהקב"ה לא יציל הצדיקים אשר בקרבה, ובפירוש הודיע הקב"ה על ידי יחזקאל נביאו (יחזקאל י"ד, י"ג-י"ד) ואמר ארץ כי תחטא וגו' והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה והיו שלושת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם וגו'. הרי שמן הסתם לא יאסף הצדיק בין הרשעים. וגם צריך להבין תשובת הקב"ה אם אמצא בסדום וגו'. מה מציאה שייך בזה והיה לו לומר אם יש בסדום, וגם אברהם אמר אחר כך אולי ימצאון וגו' מה זו לשון מציאה בזה.
1
ב׳אמנם הנה אמרתי על מאמר רז"ל (בבא מציעא ב'.) סלקא דעתך אמינא מאי מצאתיה ראיתיה וכו' ולכאורה קשה מה זה היה ההוה אמינא לומר מצאתיה ראיתיה משמע, מה ענין מציאה אצל ראיה והוה אמינא לא שייך כי אם כשמצינו כן במקום אחד וסלקא דעתך לומר גם כאן כן, ואנה מצא שמציאה, זו רְאִיָה. אכן נראה כי הנה מצינו בכתוב (תהלים פ"ט, כ"א) מצאתי את דוד עבדי ואמרו חז"ל (בראשית רבה מ"א, ד') היכן מצאתי אותו בסדום. ופירשו המפרשים מחמת שדוד בא מרות המואביה שהיתה מזרע לוט שהיה בסדום, הנה המציאה הלז אין פירושו מצאתי אותו ממש שאחזתיהו בידו כי אם לשון ראיה הוא שראה אותו מרחוק שעתיד דוד לעמוד מסדום הרי שמצינו בכתוב שלשון מציאה נאמר על הראיה לבד, ועבור זה היה ההוה אמינא בגמרא שמציאה זו היא ראיה.
2
ג׳ובזה נאמר אשר תפילת אברהם לא היה כלל על הצדיקים אשר שם כי המה ודאי לא יאבדו ואדרבה בזכותם היה הקב"ה מציל את כל העיר וכאשר אמר הקב"ה ונשאתי לכל וגו', אלא ודאי כולם בכלל היו ראויין להתהפך כמו שאמר הכתוב ואנשי סדום רעים וחטאים וגו', וכך אמר אברהם אבינו ע"ה הן זה ודאי אשר עתה אין ביניהם צדיקים ואך אולי יש צדיקים מוטבעים ומשוקעים בתוך העיר פירוש שעתיד לעמוד מהם לדורי דורות איזה צדיקים ולא תשא למקום למען הצדיקים אשר בקרבה בקרבה דייקא מה שמוטבע ומשוקע בקרב העם בנפשותם, לכן אמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע כלומר צדיק כזה שהוא עתה עם הרשע בצוותא חדא מוטבע ומשוקע בנפשו, והכל כבקשה ראשונה להציל את כל העיר על ידי הצדיקים העתידים לצאת מהן, וכאשר אמרו חז"ל (שמות רבה א', כ"ט) בפסוק ויפן כה וכה וירא כי אין איש (שמות ב', י"ב), ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדת הימנו ולא מזרעו עד סוף כל הדורות, וטען אברהם טענה שלימה אם כך הוא מדתך שאין אתה משגיח בעת רשעת האדם על הטוב שעתיד לצאת ממנו אז יהיה כצדיק כרשע פירוש כי ידוע שמדתך בטובה לדון את האדם לפי העת שעתה בו ולא להביט על הרע שעתיד לעשות כמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"ג, י"ד) על פסוק (בראשית כ"א, י"ז) באשר הוא שם אמר ר' סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו אמרו לפניו רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר אמר להם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק, אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו וכו' עד כאן. ולכן אם תדון את הרשע לפי העת שהוא עתה בו ולא תשגיח על הטוב המאוחר שבכוחו שעתיד לצאת ממנו אז יהיה דין הצדיק והרשע שוין והיה כצדיק כרשע שלא להשגיח על העתיד לבוא אם צדיק יהיה או רשע והושוה הפורענות למדת הטוב, ולא כן הוא, כי מרובה מדת הטובה ממדת הפורעניות כמאמר חז"ל (סוטה י"א.), ובתוספות מביא שם בשם התוספתא שהיא מרובה על אחת מחמש מאות. ועל כן אמרו ז"ל (בראשית רבה כ"ח, ה') עשרת השבטים נשתייר מהם בשביל הצדיקים והצדיקות שהן עתידין לעמוד מהם. והשיב לו הקב"ה אם אמצא בסדום פירוש אף אם בדרך מציאה - רְאִיָה, שאראה חמשים צדיקים יעמדו מתוכן לדורי דורות ונשאתי לכל המקום בעבורם כי בטובה מביט הקב"ה על הטוב העתיד להיות, אבל לא מצא כי הביט בהם עד סוף כל הדורות ומצאן רשעים גמורים, אך עם כל זה הועיל תפילת אברהם לשתי בנות לוט שאמר הכתוב (שם י"ט, ט"ו) ואת שתי בנותיך הנמצאות, ואמרו חז"ל (בראשית רבה נ', י') שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית שהם לא ניצולו אלא בזכות המציאות שראה הקב"ה בצדיקים שעתיד לצאת מהם. כי לוט בעצמו ניצול בשכר הטובה שעשה לאברהם אבינו במצרים שלא גילה על דבר שרי לאמר אשתו היא כמאמר חז"ל (בילקוט רמז פ"ה). ועל זה אמר הכתוב (שם שם, כ"ט) ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה, אבל בנותיו לא ניצולו כי אם בזכות הנמצאות בהם כאמור.
3
ד׳ואפשר שמה שאמר הכתוב ונח מצא חן בעיני ה', הוא גם כן על דרך הזה כי אמרו חז"ל (בראשית רבה כ"ט, ה') שנח לא ניצול אלא בזכות התולדות. ולזה אמר ונח מצא חן שהחן שלו היה בדרך מציאה - רְאִיָה, וסמיך ליה תיכף אלה תולדות נח כלומר מה ראה הקב"ה בו אלה תולדות נח שראה התולדות העתידים לצאת ממנו עד סוף על כל הדורות וזה הוא דבר בלתי שיעור כי כל שלשלת הצדיקים שהיו ושיהיו הכל בניו וזרעו הם, ובזכותם ניצול. (והגם שגם רשעים הרבה עמדו ממנו מכל מקום הנה גם בזה מרובה מדת הטוב שהקב"ה וברוך שמו מביט על הטוב ולא על הרע, כאשר היה בבריאת העולם שאמרו חז"ל (בראשית רבה ח', ד') בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון, ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו וכו' עד מה עשה הקב"ה וברוך שמו הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו וכו' עד כאן). ובזה יש לפרש גם כן אלה תולדת נח, כמו שפירש רש"י גבי אלה תולדות יעקב יוסף וגו' אלה ישוביהם וגילגוליהם עד שבאו לכלל ישוב. וכן כאן אלה ישוביהם וגילגוליהם עד שבא העולם לכלל ישוב, הוא אברהם שבעבורו נברא העולם וכל אלה היו הסבות והגילגולים שאירע שנח איש צדיק תמים היה לכך היה ראוי להנצל על ידי התיבה עד שיצאו מן התיבה והולידו בנים למשפחותיהם עד שנולד יסוד העולם הוא אברהם שמצא את לבבו נאמן לפניו וזה מצא הקב"ה אצל נח וכדומה לו.
4
ה׳והנה נח הצדיק ודאי נתן לבו לבקש רחמים על בני דורו ועל כן אמר הכתוב איש צדיק תמים היה בדורותיו פירוש אף נגד הדור היה צדיק שנשא רנה תפילה ותחנון עבורם, וגם אמר בדורותיו ולא בדורו, כי היתה בקשת רחמים שלו עבור זה הדור שהיה בימיו בכח כל הדורות שהיו ראוין לצאת מהן כי אולי בזכותן ינצלו, ועבור זה אמר לו הקב"ה קץ כל בשר בא לפני כלומר שכבר נסתכלתי בקץ כל בשר עד סוף כל הדורות שראוי לעמוד מדור הרע הזה ולא נעלם מאתי, וכל הארץ שכל ימי הארץ שיעמוד מדורות האלו מלאו חמס אין טוב נמצא בהם, ומשורש נחש יצא צפע, ואך אף על פי כן נקראים מי נח כאמור למעלה כי לא היה נותן נפשו עליהם כמשה שאמר (שמות ל"ב, ל"ב) ואם אין מחני נא, שלא ירצה להכנס לתיבה ואם כן מאין היה אברהם נולד והיו ניצולין כולן על ידי זה וכדבר האמור.
5
ו׳או יאמר קץ כל בשר בא לפני. על דרך שפירש הרב הגילאנטי את מאמר חז"ל (ברכות נ"ט.) הקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול, בדרך משל למלך שבא אחד ומרד נגדו והמלך מתכעס על זה ועל ידי זה יכאב ח"ו לב המלך בעת כעסו מה עושה לוקח איש הלזה אשר מרד בו ושולח אותו למקום המשפט שיגמרו דינו שם, והם עושים המשפט כדת ודין להשיב לו גמולו בראשו, ובזה נדחה מלב המלך כל בחינת הכעס וכאיבת לב כיון ששולחו לקבל משפטו, וכן הרשע המורד נגד מלך מלכי המלכים הקב"ה, הוא מערב טוב ברע ורב בטוב והוא הנקרא דמע מלשון עירוב מה שזה מערב רע בטוב וטוב ברע, כלשון אומרם (גיטין נ"ב:) המטמא והמדמע וכו' וכדי שלא יהי פגם במדות העליונות מוריד אותן הדמעות לים הגדול מקום הצדק והמשפט שיוחרץ שם משפטו וישולם לו שכרו משלם, וכסא המלוכה נקי עד כאן דבריו והבן, וזה שאמר קץ כל בשר בא לפני פירוש לפני ה' שהוא המדות העליונות הידועין ליודעים, ואני צריך לשלחם למקום הדין שיקבלו משפטם, למען יהיה נדחה מכל המדות כל בחינות הפגמים ותערובות הרע, וישקטו הדינים מזעפם. על כן, והנני משחיתם את הארץ. כלומר עם הארץ נודע בחינת הארץ מקום משפטי הצדק בחינת הים הגדול, ובמדה זו אני משחיתם שיוחרץ שם משפטם לשחתם, ועל כן נידונו במי המבול כי מבול הוא גם כן מלשון עירוב כמו דמע ועל שהם עירבו טוב ברע ורע בטוב הוכרח הקב"ה להוריד אותן הדמעות לים הגדול לדונם שם על זה ושטפם במימיו ונעשה מי המבול שבלה את הכל שבלבל את הכל שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך.
6
ז׳והנני משחיתם את הארץ. חז"ל אמרו (בראשית רבה ל"א, ז') עִם הארץ שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו וכו'. ולהבין טעם הדבר מפני מה נתחייבה הארץ להמחות, נראה כי ידוע אומרם ז"ל (עיין ספרי ראה י"ג, י"ח) כל זמן שהעבירה בעולם חרון אף בעולם ונמצא כאשר היה רוצה שמו יתברך לחדש עולם חדש צריך קודם להשתקע הדין וחרון אף מהעולם מכל וכל, ועל כן אף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו כי גם הארץ חטאה אחר בריאתה ששינתה להוציא זרועיה כמאמר ז"ל (בראשית רבה כ"ח, ח'). וכבר כתבנו למעלה (בפרשת בראשית בפסוק ותרא האשה כי טוב העץ) אשר חטא אדם הראשון נמשך מחטא הארץ הקודמת במה שהוציאה עץ עושה פרי ובודאי כל משכיל יגיד אשר לולא חטא אדם הראשון לא היה נצמח דור רשע כזה דור המבול ונמצא אשר גם הארץ נתחייבה בזה. וכדי להשקיט כל בחינת הדין והחרון אף מהעולם מכל וכל שיתחדש העולם בבחינת הרחמים השחית גם עובי המחרישה שחלק זה חטא בשינוי זרועיה.
7