באר מים חיים, בראשית ו׳:י״דBe'er Mayim Chaim, Genesis 6:14

א׳עשה לך תיבת עצי גפר וגו'. רש"י ז"ל כתב בפסוק זה, הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה וכו', ולי נראה לתת עוד טעם לבנין התיבה, כי נודע מאמר חז"ל (סוטה ח':) אשר במדה שאדם מודד מודדין לו, ופועל אדם ישלם לו (איוב ל"ד, י"א) וכפי אשר האדם מתנהג עצמו בהליכתו בתורת ה' ובעבודתו ובעשיית מצוותיו באהבה, כן משלם לו כגמולו. ואם התנהגותו הוא בדרך טבע העולם עושה מצוות כפי כח גופו וכל מה שיוכל לעשות בכוחו, יעשה. אבל חושש הוא לחלישת גופו, ואם תכבד עליו העבודה בעשיית המצוות למשל במצות פריקה וטעינה בכח גדול או בהליכה לבית המדרש בימות החורף והקור גדול, ושינה בסוכה אם הקרירות גדולה למאוד או להעביר שינה מעיניו בכח, בלימוד התורה בלילה אז מיד הוא פורש ולא יאבה לרדוף אחר קיום המצוות למעלה מטבע מזגו, ואם יחלש לבו או יחטפנו שינה בעיניו ילך לו לעסוק בצרכי גופו, ולא ירצה בשיבור כוחותיו וטבע גופו לעבוד את ה' ביתר מטבעו, וכן בנתינת הצדקה מפזר על המצוות ונותן צדקה בערך השגת ידו, ואם יזדמן לו לפעמים להוציא על המצוה ביותר מהשגת ידו כקניית אתרוג בסך רב ולהלביש ערומים ולהשיא יתומים ביותר מהשגת ידו, יניח המצוה מלקיימה ולא יהיה מפזר ונוסף מכפי ערכו. אבל מה שהוא לפי ערך כח גופו וטבעו ומזגו והשגת ידו, יעשה מצוות וילמוד תורה ויתן צדקה ולא יפחות כאשר בטבע העולם, ולעומת זה כן הקב"ה מתנהג עמו בדרך טבע העולם, ובהיטיבו לכל העולם יטיב גם עמו ומברכו בברכת בני חיי ומזוני בדרך הטבע אבל אם לפעמים יצטרך לְהֵעָשוֹת לו דבר שהוא חוץ לטבע העולם למשל כאשר יפלו עליו ליסטים ושודדי לילה, או אם יברח לו אל ארץ ויצטרך לעבור הנהר וכדומה, לא ישתנו עליו סדרי בראשית לשדד מערכת השמים בשבילו כי פרי מעלליו יאכל כאשר עשה הוא כן יֵעָשֶה לו מדה כנגד מדה.

ב׳ויש אשר המצא ימצא אדם שיתנהג עצמו אף בפחות מדרך טבע העולם ולא יעשה מצות הבורא כי אם כשיגיע לו המצוה בלי שום טרחא של כלום ואין יצרו משיב עליו, ומעט דמעט יחסר מממונו ובהזדמן לידו בקל עשייתו ולא יקשה לו, אבל אם יצטרך לטרוח בטרחת מה, ובהפזרת ממון אף בדרך הבינוני, אין יכול לעמוד בו ועזוב יעזוב התורה והמצוה מרוב אהבת גופו וממונו ולבו חזק עליו ולא ירצה לנצח יצרו אף במעט נצחון, רק מפנק מנוער עבדו (משלי כ"ט, כ"א) שתיכף נעשה מְנוֹעָר מן התורה ומצוות, ונקרא פורש מן הציבור, וכמו כן מוליכין אותו מלמעלה בפחות מדרך טבע העולם וכשכל העולם הוא בנחת, הוא אז בצער, ובדד ישב מחוץ למחנה ובשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב י"ד, כ"ב) וצרות רבות באין עליו ונגעי בני אדם, ואוי לרשע רע כי גמול ידיו יֵעָשֶה לו (ישעיה ג', י"א).

ג׳אמנם הירא וחרד לדבר ה' ורוצה בעבדות בוראו לא כן הוא עושה כי הוא אינו חושש לגופו וטבעו, ורוחו ונפשו אליו יאסוף אל צור העולמים ברוך הוא אשר בראו יש מאין והוא מהפך עצמו מהיש אל האין ואומר לנפשו שחי ונעבורה ומטריח עצמו בטרחא יתירה יותר מכוחו להשיג איזה ממצוות ה' לעשותה, ועוסק בתורה יותר מלימודו ובמסירת נפשו לה' כההוא מעשה דרבא (שבת פ"ח.) שהיה נובע דם מאצבעו והוא היה קא מעיין בשמעתיה ולא הוה ידע כלל, ומכבד את ה' מהונו יותר מהשגת ידו, וכשיגיע לידו ממצוות היקרים כל אשר לו יתן בעד נפשו לזכותה במצוות ה' ופושט את מלבושיו להלביש ערומים ולהשיא יתומים, וכשנותן צדקתו לעני אינו משגיח כלל אם נשאר לו עוד בידו ליתן טרף לביתו או לא, והכל עבור כי צמאה נפשו ויכמה בשרו לאהבת ה' אלהיו, עד כי נכסף וחפץ בכלות נפשו לה'. וכשעומד בתפילה נגד המקום נפשו אליו ישא והחיות שלו רץ ושוב לדבק עצמה למקור שורשה מקום אשר נלקחה משם בהשתוקקות רב ובחפיצה ותשוקה גדולה. ולמול זה גם הקב"ה מתנהג עמו שלא בדרך טבע העולם, וכשרצה ר' פנחס בן יאיר לעבור הנהר תיכף נקרע לפניו והיה לנגדו במים עזים נתיבה ללכת לדרכו (כמו שאמרו בחולין ז'.). ור' חנינא בן דוסא אמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק וכו' (תענית כ"ה.). ועליו היו אומרים אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא (כמו שאמרו בברכות ל"ג.). הרי שאף שטבע העולם הוא להיות המים נמשכין והולכין, ושמן ידליק ולא חומץ, וכשפגע ערוד באדם הורג אותו, ולהם עשה הקב"ה להנהיגם למעלה מטבע העולם שיהיה הטבע נדחה מפניהם.

ד׳ואפילו בדורותינו כמה העין רואה בחוש נסים שנעשו לגדולי ישראל ולצדיקי אמת שנתהפך הטבע בפניהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ושם ה' נקרא עליהם שמהוה לנגדם התהוות חדשות ומשדד כל מערכת השמים ומזלות הרקיע בשבילם, והכל עבור כי עז צדקתם ואמתתם בדרך ה' שלא בטבע כוחי גופו ואדרבה מסגף עצמו בסגופים גדולים כדי לזכך ולטהר ולהחליש כח הגוף כדי שיהיה כלי נכון מקודש ומזומן להשראת הקדושה, והקב"ה וברוך שמו מיחד שמו על אדם הזה כמו אלהי אברהם יצחק ויעקב או אלהי ישראל שנקרא כן עבור הנסים הגדולים ונוראות הנפלאים שנעשו לאבות העולם למעלה מן הטבע, אברהם ניצל מכבשן האש וכדומה, וכמה נסים נעשו לאבותינו במצרים ובים סוף ונפלאות שהיה להם במדבר, כי הכל יראו על ידו כי אין קדוש כה' ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, ולזה צונו הקב"ה לאמר ואהבת את ה' אלהיך שתאהב את זאת שה' המהוה את כל ומעלה אותם מטבעם, הוא יהיה אלהיך שיהיה שמו נקרא עליך כמו אלהי אברהם ועל ידך יתגדל שמו ויוודע גדולתו בעיני הבריות. ומפרש הכתוב במה תוכל לזכות לזה ואמר כשתעבוד אותו ותעשה תורתו ומצוותיו בכל לבבך ואמרו חז"ל (ברכות נ"ד.) בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, ואף אם היצר הרע יראה לו שבירת כח וחלישת הלב על ידי עשיית תורה ומצוות לא יחוש על כוחי גופו, ויעבדהו יותר מכוחו וטבעו. ובכל נפשך, אפילו כשהוא נוטל את נפשך תקיים בעצמך אומר לנפשי שחי ונעבורה. ומכל שכן בכל מאודך בכל ממונך וכל חפציך לא ישוו בה לעזוב את מצוות ה' עבור קומץ ממונך. אם כה תעשה אז ה' בחינת הוי"ה המהוה את כל ומשדד כל טבע העולם, הוא יהיה אלהיך שהנהגתך יהיה על ידו לא בבחינת אלהים שגימטריא הטבע, רק בלמעלה מהטבע ושמו הגדול יהיה נקרא עליך כמבואר.

ה׳והנה נח נודע אומרם ז"ל (בראשית רבה ל"א, א') בפסוק ונח מצא חן וגו'. כההוא דאמר רבי אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח, אפילו נח שנשתייר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן וכו' עד כאן. וכן אמרו בגמרא דידן (סנהדרין ק"ח.) אף על נח נחתם גזר דין וכו'. והענין הוא אף שהיה צדיק תמים בדורותיו אבל כל צדקו לא היה אלא בדרך טבע העולם עושה מצוה כפי כח גופו ומתרחק הרבה מן החטא אבל לא למעלה מהטבע לשבר ולהכניע כל כוחי גופו ותאות מורשי לבבו בכל עת ובכל שעה ובכל רגע, ולמסור נפשו על קדושת בוראו כמו אברהם, ועל כן אמר עליו הכתוב את האלהים התהלך נח כלומר רק בטבע העולם בחינת אלהים כאמור, כי הוא היה צדיק לפי ערך דורו והם היו רשעים והלכו בפחות מטבע העולם והוא היה עובד ה' בכל כוחו בטבע, וזה ודאי אשר אילו היה בדור אחר היה עובד ה' בצדקו למעלה למעלה כי כל הצדיקים שעברו מראש הבריאה כולם היו צדיקים לפי ערך דורם כאמרם ז"ל (ברכות ל"ב.) שאמר הקב"ה למשה כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכו', ולהיפך אמרו (סנהדרין י"א.) נתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין דורו זכאי לכך וכו' הרי שגדולתו בצדקתו הוא לערך דורו, ולזה הראה הקב"ה לאדם הראשון דור ודור ושופטיו דור ודור ומנהיגיו (סנהדרין ל"ח:), כי כל שופט שבדור שייך לאותו הדור ועל כן נקבע הלכה לשמוע תמיד אחר שופט שבימיך ויפתח בדורו כשמואל בדורו, כי כל צדיק ושופט הוא לפי ערך הדור ועל כן כל דור ודור מחויב לציית לשופטו, ועל כן בדור המבול לא היה יכול נח להתגבר עוד בצדקו כי לא הניחוהו בני דורו בגודל רשעם לילך במעלות (ועיין מה שכתב הרב ז"ל בליקוטי תורה פרשה ואתחנן בפסוק (דברים ג', כ"ו) ויתעבר ה' בי למענכם וזה לשונו: כי הלא ה' יתברך נתן חכמה בפרנס הדור כפי זכות הדור וכאשר חטאו ישראל בעגל גרמו שיחזור משה לסוד העיבור והפסיד שאר האורות וכו' עד כאן. הרי מפורש כנזכר) ולהבינך זה הדבר למה הוא כן.

ו׳תדע כי ידוע אשר כל ישראל בכלל נחשבים לאיש אחד כי המה מיוחדים בתכלית היחוד במקור שורשם ויש בהם צדיקים אשר הם בבחינת הראש ויש בבחינת הלב וידים ורגלים ומוח השכל ממש כאיש אחד פרטי אשר נמצא בו כל אלה, ונמצא אשר ממילא נגרר זה אחר זה כי אם הרגלים והידים הם מוטבעים ומשוקעים בתוקף הרע ממילא יגיע הרע הזה גם למוח הראש, אף שלא יהיה כמותן ח"ו אבל לא ימלט שלא יחטוף שמץ מנהו כיון שהוא אחד ומיוחד בתכלית היחוד, וכן בדור ושופטיו אם אנשי הדור יחטאו וירשיעו ממילא יגיע גם להצדיקים ראשי הדור, ולא ח"ו שגם המה יחטאו אכן יהיו נתפסים בדבר מה מהרע, ואם מידי מעשה יצאו מידי הרהור ומחשבה קצת לא יצאו, ולהיפך, אם יצדיקו הדור מעשיהם יגיע מזה טובה גדולה לראשיהם שירגישו על ידי זה קדושת הבורא ואורו ברוך הוא על ידי צדקת מעשי הדור, וכאשר נאמר בשם הבעש"ט זללה"ה בפירוש אמרם ז"ל (שבת נ"ד:) כל מי שאפשר לו למחות, פירוש כח בידו על ידי צדקתו להיות מוחה, ולפעמים גם זה יוכל להיות אשר אם יארע לצדיק איזה מחשבה לא טובה חלילה, כי אדם אין צדיק בארץ כו' (קהלת ז', כ'), יגיע זה הפגם לאנשי הדור ויתגלגל בהם לחטא גמור שיחטאו במעשה על ידי זה חלילה, ובזה שמעתי מפי אדומו"ר הרב הקדוש איש אלקים נזר ישראל וקדושו מוהר"ר יחיאל מיכל זצוקללה"ה על מאמר חז"ל (ערכין ט"ז.) אמר ר' טרפון תמה אני אם יש בדור מי שיוכל להוכיח אם אומר טול קיסם מבין שיניך אומרים לו טול קורה מבין עיניך, כי הצדיק המוכיח אומר שמה שאירע לו דבר מה וקל כעין מחשבה והרהור, הוא מחמת הדור שפגמו במעשה. וזה טול קיסם כלומר הקיסם שלי שהוא דבר הקטן הוא מבין שיניך כי אתה גרמת לי כנאמר, והם משיבין טול קורה מבין עיניך כלומר מה שאנחנו חוטאים במעשה גדולה כעין הקורה הוא מבין עיניך ממה שקרה לך במחשבה והרהור, והאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים ומי שפוגם קודם יגיע פגמו לשני.

ז׳ונחזור לענין אשר עבור זה לא היה יכול נח הצדיק להצטדק יותר, מפני גודל רשעת ורב חטא דורו דור המבול ואילו היה בדור אחר היה צדיק יותר (ואף על פי כן יש דורשין לגנאי כי יאמרו שאילו היה בדור אחר לא היה הוא השופט ויש דורשין לשבח סבירא להו כי על כל פנים היה נגרר אחר השופט הטוב והבן) ורק את האלהים התהלך נח ולכן אמרו אף נח אינו כדאי וגם עליו נחתם גזר דין כי כיון שלא נהג עצמו למעלה מן הטבע היה קשה לפניו יתברך להצילו חוץ מטבע העולם לשדד מערכת השמים בשבילו לעשות לו נס חוץ מטבע כי במדה שאדם מודד מודדין לו, ולכן אמר לו קץ כל בשר בא לפני דקדק לומר כל בשר לכלול גם אותו שאף עליו נחתם גזר דין. וכן משמע בזוה"ק (בא ל"ג:) וזה לשונו: קץ שם לחושך וגו' לשיצאה כולא הוא חוקר ודא איהו קץ כל בשר בא לפני ודאי בגין לשיצאה וכו' עד כאן, אמר לשיצאה כולא לרמז גם על נח, ולגודל חסדי המקום וטובו לקיום העולם על ידו ולאשר ידע צדקתו הנאמנה אשר לא היה יכול בדורו להצדיק יותר מצא חן אצלו ונתן לו עצה שינצל בדרך טבע העולם, והוא עשה לך תיבת עצי גופר וגו', ואז על ידי התיבה שהוא בדרך טבע העולם תוכל להנצל אף לפי ערך צדקתך, ועוד טובה עשה לו אלהים שצוהו לקחת בתיבה שנים שנים מכל מין בכדי שיתקיים העולם על ידו כי כולם לא נבראו אלא בשביל האדם ואם ח"ו לא היה נשאר אדם בעולם ודאי שלא היה נשאר מכל החי אף שמץ מנהו וכאומרו ז"ל (בראשית רבה ל"ב, ח') בפסוק (בראשית ז', י"ד) המה וכל החיה המה עיקר והכל טפילה להם. ואך כאשר נשאר האדם צוהו לקחת מכל מין שיקויים העולם על ידו ומה גדלה דבר הזה למאוד במה שעל ידו יחודש העולם ויתקיים, והכל כרחמיו וכרוב חסדיו.

ח׳ועוד נראה לתת טעם לפי זה על עשיית התיבה על דרך שפירש רש"י ז"ל גבי לוט בפסוק (שם י"ט, י"ז) אל תביט אחריך אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול, ולפי שגם נח לא היה כדאי אלא מצא חן, לא היה יכול להיות הצלתו מפורסמת במי המבול כי לא היה כדאי לראות במפלתן והוא ינצל ועל כן נאמר לו לעשות התיבה שהצלתו תהיה בבחינת ההסתר שתסתיר עצמך מהן ולא תראה בפורענותם.

ט׳ובדרך האמת יאמר הכתוב עשה לך תיבת עצי גופר וגו'. כי צריך להבין למה אמר לו הקב"ה כל פרטי עשיית התיבה מאיזה עץ שיהיה, ולגבוֹל לו מדת ארכה ורחבה וקומתה וכל אופני עשייתה כמו ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים וגו'. וכי נח היה סכל שלא יבין מעצמו אופן עשיית תיבה להגין עליו מפני המים הלא הוא תיקן כלי מחרישה לבאי עולם מה שלא היו יודעים מזה כלל והיו אומרים עליו זה ינחמנו ממעשינו וגו'. ומכל שכן עשיית תיבה הידוע לכל.

י׳אמנם נודע מדברי האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשה זו) בסוד התיבה הזו כי היא סוד הבינה אימא עילאה שחזר נח בסוד העיבור לשם להתחדש שם להעשות כבריה חדשה בסוד עיבור ולידה וזה סוד שאמרו ז"ל (בראשית רבה ל', ח') נח עולם חדש ראה עולם חדש ממש שנתחדש נעוריו להיכנס בסוד העיבור והלידה, ולזה אמר לו הקב"ה עשה לך, ותיבת לך לכאורה מיותר. אך מורה שיעשה עצמו כבראשונה להעשות בריה חדשה כימי קדם ועל כן היתה מוכרחת להיות רק מעצי גפר כי גפר נוטריקון גפן פוריה בחינת יין המשומר בענביו הרומז לבינה אימא עילאה סוד התיבה כאמור. ועל כן צוהו,

י״אקנים תעשה את התיבה. כי ידוע ליודעי סודי התורה סוד מצות שילוח הקן שהוא כאשר הזיווג דאבא ואימא הוא בבחינת רובצת על האפרוחים וזה מורה על חולשת הבנים זכר ונקבה שהם חלשים בבחינת ששה קצוות הנקראים אפרוחים, והם קטנים וצריכים עדיין לאימא וצריכה אמם לרבוץ עליהם לשמרם מן החיצונים, ואז אין לאימא רק ק"ן נהורין מכל הצפו"ר שהוא הש"ע נהורין המאירין לששה קצוות, ואז היא דומה אל הנוקבא דזעיר אנפין (ועיין כל זה בדברי מרן האלקי מורינו הרב ר' חיים ויטאל ז"ל בעץ החיים היכל אבא ואימא שער ב' פרק אב"ג) והנה מבואר בדברי הרב ז"ל (בליקוטי תורה ריש פרשת לך) אשר עד האבות לא היה הזעיר אנפין כי אם בששה קצוות לבד ולא היה זיווג מעולה מעולם קודם להם, ועל כן אמר לו קנים תעשה את התיבה שבחינת התיבה לא יעשה כי אם בבחינת קנים שאין לה רק ק"ן נהורין בעת הזיווג ואז היא דומה לבחינת ים שהוא נוקבא דזעיר אנפין וזה קנים וכו' ק"ן י"ם.