באר מים חיים, בראשית ז׳:י״בBe'er Mayim Chaim, Genesis 7:12
א׳ויהי הגשם על הארץ מ' יום וגו'. רש"י ז"ל פירש בפסוק כי לימים עוד שבעה טעם מ' יום הללו כנגד יצירת הולד שקלקלו להטריח ליוצרם וכו' והנראה לומר עוד טעם בדבר הזה, לצד שהיה נח ניתן בתיבה כעובר הניתן בבטן האם כנזכר למעלה ולמענו היה צריך ארבעים יום לצור צורתו צורת השלימות שניתן לארבעים יום, ועבור זה היה הגשם יורד מ"ם יום נודע בחינת הגשם שהיא הארת יסוד אבא (כמו שאיתא בדברי האר"י בכוונת מוריד הגשם) שהוא הוא בחינת נח ועל ידי האור הזה, נתגדל ונתחדש באורות ומוחין חדשים, והם נאבדו באור הזה כידוע מכוונת פורים אשר נתגלה בצדקת הצדיק מרדכי הארת אור הזה ועל ידי זה ומרדכי יצא מלפני המלך (אסתר ח', ט"ו) מלכו של עולם בלבוש מלכות תכלת וחור וגו' וחשיב שם עשרה לבושים עם אורה ושמחה כנודע כי אור הזה הוא אור החכמה הנשפעת מיו"ד שבשם הגדול הוי"ה וכשהשיג אור הזה נתלבש בעשרה לבושים נגד היו"ד הלז, והמן הרשע הושב גמולו בראשו על ידי אור הזה ונתלו עשרת בניו על העץ (כי הוא לבדו היה כמת בחייו מדין הבא במחתרת שאין לו דמים ופירש רש"י שם (שמות כ"ב, א') שהרי הוא כמת מעיקרו והמן בא להרוג את מרדכי והבא להורגך וכו' והבן) כי הוא והם היו תוקף הקליפות, וכאשר נתגלה אור הנפלא הלזה כל הקליפות נכנעין ואובדין בטלין ומבוטלין. וגם כאן לפי שהיו נאחזין בתוקף הקליפות נמחו ונאבדו מן העולם בהתגלות האור הזה.
1
ב׳ואפשר זה רמזו חז"ל שאמרו (עבודה זרה ג'.) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, כי ידוע לחכמי לב אשר יסוד אבא הוא לעולם טמיר וגנוז ביסוד אימא, כי אי אפשר לקבל עתה סוד ההארה הלזו בלי לבוש, לרב הבהקת האור אשר מחשיך עיני הראות מלהסתכל בה, וזה הוא עתה לפי שאין העולם על שלימת תיקונו ואולם לעתיד לבוא שהעולם יהיה מתוקן על תיקונו בשלימות אז יוציא הקב"ה חמה מנרתקה כי חמה ירמוז על אור הלז לפי שהוא ג' פעמים ח"י עם הכולל וכל חי הוא ביסוד, גם אל חי עם האותיות מספר חמה ונקרא חמה לפי שאורה הוא בחמימות גדול ונורא בהארה נפלאה לאין קץ ותכלית עד שמוכרחת להיות עתה בנרתיק שיוכל להאיר על ידו ולעתיד לבוא יוציאו הקב"ה מנרתיקו וצדיקים מתרפאים בה כאמור בבחינת מרדכי ונח שהשיגו על ידי אור הלז כל שפע טוב וברכה בתענוג אמת, ורשעים נידונין בה כמפלת המן ובניו ודור המבול כי כל הקליפות יכנעו באש ויומחו כדונג מפני האש ועל זה אמר הכתוב (איוב י"ט, כ"ט) גורו לכם מפני חרב כי חמה עוונות חרב. כי חרב הוא חרב נוקמת נקם ברית שהוא מדת היסוד ולכן אמר כי חמ"ה עוונות חרב שאור חרב הברית נקרא חמה כאמור, שמבהיק ומופיע בחמימות רב על ראש הרשעים לדונם להכניעם ולבטלם, אבל צדיקים מתרפאין בה כנאמר.
2
ג׳ועל כן אמר הכתוב ויהי הגשם על הארץ. כי הגשם בא מהתגלות אור הלזה, ואם היו חוזרין בתשובה, הנה נודע אומרם (קידושין מ"ט:) המקדש האשה על מנת שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור קידושיו קידושין שמא הרהר תשובה בלבו, ואם היו חוזרין בתשובה היו נכנסים בכלל הצדיקים, ואמרו צדי"ק כי טו"ב (ישעיה ג', י') כי אור הלזה נקרא טוב והוא אור זרוע לצדיק דוקא כנודע, ולכן פירש רש"י בפסוק זה כשהורידן הורידן ברחמים כי מדת היסוד הוא מקור הרחמים המזווג לחסד וגבורה והוא כלול משניהם ועושה שלום ביניהם להמתיקן ברחמים, ואמנם כשלא שבו הנה הרשעים נידונין בה ונאבדו. ועל כן אמרו ז"ל (סנהדרין ק"ח.) בטובה שהשפעתי להם בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם, כמדובר. כי כל הטובות הוא מאור הזה.
3
ד׳ותראה עוד הפלא הזה מה שנודע (שבת ק"ה:) אשר הקב"ה דן את האדם במדה כנגד מדה ובמדה שאדם מודד מודדין לו, ועל כן אמר הקב"ה, בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם. אבל יש בזה יותר פנימיות, כי הנה כבר כתבנו למעלה (בתחילת הפרשה) בצדקת נח הצדיק שקראו הכתוב צדיק תמים כי רשעת דור המבול היה שהסירו השלימות מהקב"ה שכיון שראו הטובה הגדולה שמשפיע להם הקב"ה וכאומרם ז"ל (סנהדרין ק"ח.) דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם וכו', הכחישו אשר ימצא בו מדת הדין לדון לרשעים כמו שמובא בזוה"ק (בשלח נ"א:) למלכא דאיהו שלים מכולא וכו' מה אורחא דההוא מלכא אנפוהי נהירין וכו' מאן דאיהו טפשא חמי אנפוי דמלכא נהירין ולא אסתמר מניה ומאן דאיהו חכימא אף על גב דחמי אנפוי דמלכא נהירין אמר מלכא ודאי שלים, שלים הוא מכולא, דעתיה שלים, אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסיא אף על גב דלא אתחזיא דאי לאו הכא לא יהא מלכא שלים ועל דא בעי לאסתמרא וכו' כך קודשא בריך הוא איהו שלים תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא אבל לא אתחזיא אלא בנהירו דאנפין ובגין כך אינון טפשין חייבין לא אסתמרין מניה, אינון חכימין זכאין, אמרין מלכא שלים הוא אף על גב דאנפוי חזיין נהירין דינא אתכסיא בגוויה וכו' עד כאן. וזה ממש היה רשעת דור המבול שראו בטובה שהשפיע להם ולא האמינו שהקב"ה הוא שלם בכל השלימות ובודאי דינא אתכסיא בגוויה, ולא כן נח הצדיק שהביט אל זה ואף בראותו הטובה נשמר מלהרשיע נגדו כי ידע והאמין בשלימות תמים דיעות, ולפי שהתנהגותו היה בשלימות הזה נקרא צדיק תמים כאמור, והנה בעת השיב גמולם בראשם פרעם במדה שמדדו לו והראם השלימות הנפלא אשר ויהי הגשם על הארץ שירד ברחמים לנח צדיק יסוד עולם לקבל מאור הנפלא הלזה להעשות בריה חדשה ולהתחדש העולם על ידו וצדיק עליה חיה יחיה, והם נידונו בו, והגשם של ברכה היה להם למבול לשטפם ולאבדם מן העולם, הכל עבור כי אין תמים כאלהינו וכל אופני השלימות בו ובעת הרחמים דינא טמיר וגנוז בו. וכן להיפך בעת הזעם והחרי אף הגדול, רחמים נגנז בו. כי בעת שנהפך זאת עליהם למבול והיה החרי אף גדול למאוד אף על פי כן ויזכור אלהים את נח כי דעתיה שלים שלים הוא מכולא, ולכן אמרו ז"ל (בילקוט רמז רנ"ח) בפסוק (איוב ל"ו, ל"א) כי בם ידין עמים יתן אוכל למכביר וגו' השמים הללו בם הוא דן את אומות העולם תדע לך כשחטאו דור המבול דנם בהם שנאמר (תהלים י"א, ו') ימטר על רשעים פחים. אנשי סדום כשחטאו דנם בשמים שנאמר (בראשית י"ט, כ"ד) וה' המטיר על סדום גפרית ואש מאת ה' מן השמים וגו'. יתן אוכל למכביר, מהם נתן מזון לישראל שנאמר (שמות ט"ז, ד') הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו' עד כאן. הראו בחוש להגיד על שלימותו ברוך הוא אשר בדבר אחד יברך ויקלל.
4
ה׳ועל כן כל האדם בראותו שהקב"ה משפיע לו טובה לא יושכח מאתו יראת ופחד ורעדת בוראו ופחד דיניו ומשפטיו כי בכל מיני הטוב והחסד נגנז ונשמר פחדי דיני אלהים כי אין כאלהינו בצד השלימות האמיתית. וזה פירוש הכתוב (מלאכי ב', ב') וארותי את ברכותיכם וגם ארותיה וגו'. ואין לו פירוש לפי פשוטו כי איך שייך לקלל הברכה וגם מלת ארותיה אין לו פירוש כל כך ורש"י ז"ל נדחק שם קצת בפירושו, ולדברינו נכון הוא כי הנביא הוכיח אותם מקודם שאינם עובדים את ה' בטובה אשר משפיע להם כמו שכתוב (שם א', י"ד) וארור נוכל ויש בעדרו זכר וגו' וכדומה, וזה לפי שבשעת הטובה אינם יראים את פני ה' לומר אנפוי דמלכא נהירין אבל דינא טמיר בגוויה, על כן לא כיבדוהו מאשר חננם, ולמול זה אמר להם (שם ב', ב') אם לא תשמעו ולא תשימו על לב לתת כבוד לשמי, כלומר שהיה להם לשמוע ולשים על לב לכבדו מאשר השפיע להם המקום כי הנה שלם הוא, ואם לא נכבדו מאשר נתן לנו יהפוך פניו דין עלינו חלילה, ואתם סבורים שהטובה לא יופסק לחסרון שלימותו חלילה, אשר בשעת הטובה לא ישגיח בדין על עולמו, ועל כן וארותי את ברכותיכם כלומר עם הברכה אקלל אתכם כי בברכה כלולה גם מהקללה לרב שלימותו, ואם אינכם יראים את פני ה' הרי הברכה גופה מוכן לקלל אתכם, ולזה אמר וגם ארותיה כלומר הנה כבר קללתי אתכם כי הקללה נמצאת בתוך הברכה והכל להראות על השלימות הנפלא אף אשר גם בעת הטובה דינא טמיר בגוויה ובדבר אחד יעשה חסד ודין והכל כנאמר.
5
ו׳עוד נראה בטעם אלו המ' יום דוקא, כי סוד המבול מבואר (בליקוטי תורה פרשה זו) בשם האר"י ז"ל כי העלתה הנוקבא המיין נוקבין שלה היינו הגבורה, והיו דינים קשים כי לא היו מיין דכורין לקיבלה והם היו ה' גבורות הנמשכות מה' אותיות מנצפ"ך שהם ה' גבורות שבמלכות הנשרשים מה' אותיות אלהים והיו עולים עד יסוד אימא ושם גם כן גבורות ונעשה גבורות גשמים מלמטה ומלמעלה כו' עד כאן. וידוע אשר יסוד אימא הוא במדה השמינית ונתכללה בה' גבורות הרי ח' פעמים ה' הוא מ' ולזה ירד הגשם ארבעים יום.
6