באר מים חיים, בראשית ז׳:ד׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 7:4
א׳כי לימים עוד שבעה. מלת עוד אין לו פירוש ועיין ברש"י ז"ל מה שכתב בזה, ולי נראה על דרך אומרם ז"ל (בראשית רבה ל"ד, י"א) לא שמשו המזלות בשנת המבול וכו', ונמצא אשר בשנה ההיא לא היה ניכר כלל בין יום ללילה והנה רש"י ז"ל פירש בפסוק בעוד שלושת ימים (יהושע א', י"א) בעוד שתהיו כאן שלושת ימים וכו', ולזה אמר כאן כי לימים עוד שבעה כלומר כשיהיה לימים עוד שבעה פירוש בשמוש המזלות להקרא ימים, אחר כך אנכי ממטיר וגו', ואז לא יוודע עוד בין היום והלילה להקרא ימים.
1
ב׳אנכי ממטיר וגו' ארבעים יום וגו'. לפי הדעה הנזכרת למעלה שסובר שלא שמשו המזלות כלל בשנות המבול, לכאורה קשה מאין יוודע הבדל היום מהלילה לידע שיעור הימים, ואמנם יאמר שזאת כוונת הכתוב אנכי ממטיר מ' יום וגו', כלומר אנכי הוא היודע בזה שיש מ' יום ולא אחר, גם יאמר אנכי ממטיר על דרך הכתוב (ישעיה נ"א, י"ב) אנכי אנכי הוא מנחמכם כלומר בשביל אנכי מדתי מדת הרחמים והחסד על כן הנני ממטיר שבתחילה לא ירדו למבול רק בתורת מטר ואם יחזרו בם יהפכו לגשמי ברכה כאמור ברש"י ז"ל בפסוק ויהי הגשם וגו' עיין שם.
2
ג׳או יאמר אנכי ממטיר ומחיתי את כל היקום וגו'. על דרך מאמר הכתוב (שם מ"ג, כ"ה) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך וגו', ונודע מדברי המקובלים שכל ענין מחילת וסליחת העוונות ופשעים הוא, אשר הקב"ה מעביר ומשפיל כל בחינת הקליפות והרע שנבראו בכח העוונות וכשהקב"ה מעבירן מן העולם שנוטל חיותן מהם זהו כל ענין מחילת העוונות, והנה אמרו רז"ל (במדבר רבה י"ח, י"ג ובסנהדרין ק"י.) בפסוק ואת כל היקום וגו', זהו ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, והנה נודע אשר לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל כאומרם (שם ק"ח.), והוא הוא תוקף הרע והקליפה שזקף עצמו כמקל ואמר לפניו רבונו של עולם לא מהם ולא מהמונם וכו' כמו שאיתא שם. וכשנעשה הגזר דין אז נמחה כל החמס והממון הרע שהיה על הארץ, להתקיים העולם מחדש שלא יקלקלוהו הקליפות והמזיקין שנתהוו מחטאם, ולזה אמר אנכי ממטיר וגו' ומחיתי את כל היקום, שעל ידי המבול מחה אמחה כל בחינת הקליפות מרעות ממון החמס, מהארץ, בכדי לחדש העולם בטהרה וזיכוך בל יוסף זכרם עוד.
3
ד׳עוד יאמר הכתוב ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי וגו'. בדרך שאמרו חז"ל (שם ק"ח: ובבראשית רבה סוף פרשה כ"ז) שבעת ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם עד שלא הביא המבול מה טעם ויתעצב אל לבו אין עציבה אלא אבל וכו', וענין העציבה הוא חוץ ממה שהוא צער לפניו כביכול באבדן מעשה ידיו, עוד יותר הוא כדמיון מי שצריך להתעסק בעצמו בקבורת בנו או לחתוך אבר לבנו עבור הקוץ שנתחב ברגלו, ולזה אמר כאן ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי כלומר אני עשיתי להיות יקום ויתקיים, ועתה שבחרו ברע צריך אני בעצמי למחות אותם מעל פני האדמה וזה צער גדול לפני.
4