באר מים חיים, בראשית ז׳:ו׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 7:6
א׳ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ. צריך להבין לשון אומרו והמבול היה מים על הארץ, ולפחות היה די לומר ומי המבול היו על הארץ, הגם שהיה די לומר רק והמבול היה וגו', שלא יזכור כלל מים, ונראה לומר בזה כי הנה רש"י ז"ל פירש בפסוק ויהי הגשם על הארץ ולהלן הוא אומר ויהי המבול אלא כשהורידן, הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה עד כאן. ולכאורה לפי פשט הכתוב הנה תיכף ביום הראשון מהארבעים יום נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו ואיך יצוייר בבקיעת כל מעינות ובפתיחת ארובות השמים שיהיו גשמי ברכה, ואכן נודע אומרם (סנהדרין ק"ח:) בפסוק ויהי לשבעת הימים מה טיבן של ז' הימים וכו' עד דבר אחר שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן, ופירש רש"י בתחילה אמר להם והיו ימיו מאה ועשרים שנה, כשעבר זמן זה ולא שבו לטובה חזר וקבע להם זמן קטן שבעה ימים וגו'. ומבואר באבות דר' נתן (פרק ל"ב, א') שקביעת זמן קטן זה הוא שמא יעשו תשובה בזמן הזה, ולכאורה כמו זר יחשב שאחר ק"כ שנה שלא רצו לעשות תשובה יעשו תשובה בשבעה ימים וכי מה מעליותן של אלו שבעת ימים יותר מק"כ שנים הקודמים.
1
ב׳ולכן נראה שאלו ב' המאמרים אחד, שזה שהורידן ברחמים היה בשבעה ימים האלו וירד הגשם בכל שבעת הימים להתרות בהם ואם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכאשר אמר הקב"ה למשה (מכילתא מובא בילקוט רמז רפ"ה וברש"י בחומש בפסוק לך רד ועלית וגו') העד בהם שנית שמזרזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה, גם כאן הנה בשעת מעשה הוריד מים על הארץ להתרות בהם וזה ההתראה גדול הוא להם שרואין הפורעניות בעיניהם מה שאין כן בק"כ שנה הקודמין שלא ראו דבר, וקרוב יותר שעל ידי זה יחזרו בהם, ואם לא יחזרו יפתח ארובות השמים. ואלו שבעה ימים היו קודם להמ' יום ועל כן אמר כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר וגו' ומחיתי את כל היקום כלומר אחר השבעה יהיה מטר כזה אשר ימחה בו כל היקום ואך בתוך השבעה ירד סתם מים על הארץ ואם ישובו יהיו גשמי ברכה ולזה אמר הכתוב והמבול היה מים על הארץ. כלומר אז המבול היה עדיין מים בעלמא שיוכלו להיות עוד גשמי ברכה, והכתוב בא בזה לתמוה ולהפליא על אנשי הדור הרע הזה שהגם שראו בעיניהם כבר מי המבול והרי שור שחוט לפניך ובידם לחזור עוד ולהפכם לגשמי ברכה ולא רצו. ולזה סמך הכתוב ואמר
2