באר מים חיים, בראשית ח׳:ט״וBe'er Mayim Chaim, Genesis 8:15
א׳וידבר אלהים וגו' צא מן התיבה וגו'. כבר כתבנו בזה למעלה (בפסוק ויסגור ה' בעדו) אשר בזה אשר סגר ה' בעדו בכבודו ובעצמו ולא הניחו עליו שיסגור נח בעצמו להגין עליו מן המים, מזה הבין שרצון הקב"ה שלא יצא מן התיבה עד שיאמר לו צא ומי שאסר הוא שיתיר, ואך לתת עוד טעם למה רצה כן הקב"ה שהוא בעצמו יצוהו לצאת מן התיבה, ואפשר על פי מה שאמרו חז"ל (ספרי מובא בילקוט רמז תש"ן) וזה לשונם: למה מזכיר יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה משל למה הדבר דומה למלך, שנשבה בן אוהבו וכשפדאו לא פדאו לשם בן חורין אלא לשם עבד שכשיגזור ולא יהא מקבל עליו יאמר לו עבדי אתה וכו' כך כשפדה הקב"ה את זרע אברהם לא פדאן לשם בן חורין אלא לשם עבדים וכו' כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצוות קלות וכו' התחילו ישראל להיות מנתקין, אמר להם עבדי אתם על מנת כן פדיתי אתכם שאהיה גוזר ואתם מקיימין וכו' עד כאן. והנה פירש רש"י ז"ל בפסוק למשפחותיהם יצאו מן התיבה קבלו עליהם על מנת לידבק במינן, והוא גם כן בדרך זה שעל מנת כן הוציאם מן התיבה ואם לאו היה מסגירם שם לעולמים ועל כן גם גבי נח ובניו לפי שזנות היא העבירה היותר חמורה שעבורה בא המבול כמאמר הכתוב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, היה רצונו יתברך שלא יצא בעצמו עד שהוא יוציאם ויצוום על מנת כן לאסור להם העריות אף שכבר נאסרו בני נח בזו מציווי אדם הראשון כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין נ"ו:) בפסוק ויצו ה' על האדם לאמר (בראשית ב', ט"ז), לאמר זה גילוי עריות וכו' ואך לפי שנפרץ מאוד צווי הזה בדור המבול, נתכוון הקב"ה להזהירם עליהם ועל בניהם אחריהם לדורי דורות שלא לידבק כי אם באשתו ולא באשה אחרת ובאזהרה תקיפא לומר על מנת כן אני מוציאכם מן התיבה לידבק איש בבת זוגו, וזה שאמר לו הקב"ה צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך שאמרו חז"ל (סנהדרין ק"ח:) שהתיר להם תשמיש המטה אבל אזהרה גדולה הזהירם לומר על מנת כן אני אומר לכם צא מן התיבה כי אם להיות דוקא אתה ואשתך ובניך ונשי בניך ולא ינאף איש את אשת רעהו, כדבר האמור.
1
ב׳או ירמוז באומרו צא מן התיבה אתה ואשתך וגו'. על פי אשר כתבנו למעלה אשר בעת חידוש פני העולם התחיל להתעורר קצת זיווג העליון במעט מעט עד יעקב אבינו ע"ה שהיה הזיווג בשלימות ועל כן אמר לו צא מן התיבה כלומר שנתעורר זיווג ויחוד עליון הנרמז במלת צ"א שהוא הוי"ה ואדנ"י, ואמנם להורות בא אלהים אותו להזהירו לראות תמיד לצאת מתאוות העולם וכל כוונתו בכל מעשיו יהיה רק לגרום זיווג ויחוד העליון לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וביותר בעת זיווגו עם אשתו אם אדם זוכה לצאת אז מכל מיני תאוה וחמדה ואין כוונתו כי אם באתדבקות רוחא ברוחא בקדושה ובטהרה יתירה ובמחשבה טהורה נכונה לאל עליון, ודאי שיעורר על ידי זה יחוד וזיווג העליון לפי כח בחינתו ושורשו אשר בשמים ממעל ולפי רוב פרישת קדושתו וטהרתו, ועל כן אמר לו הקב"ה צא מן התיבה אתה ואשתך וגו' כלומר שאחר יציאתם מן התיבה שֶיוּתַר להם התשמיש תראו תמיד אתה ואשתך לגרום בחינת צ"א בעולמות עליונים יחוד הוי"ה ואדנ"י סוד דכר ונוקבא. ולזה גמר אומר,
2