באר מים חיים, בראשית ח׳:ז׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 8:7
א׳וישלח וגו' ויצא יצוא ושוב. אמרו חז"ל יצא ושוב שהיה הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחתו לפי שהיה חושדו וכו', ולהבין מפני מה בחר נח מכל המינים שלא לשלוח אלא העורב הלא ידע כי רשע הוא מאשר שימש בתיבה ואיך על ידו יאמר לו בשורה טובה, והלא איש טוב מבשר טוב כתיב ולא איש רע, ונראה בזה שזה ששלח את העורב לא היה כלל בתורת שליחות לומר לו אם חרבו פני אדמה והראיה שלהלן כתיב וישלח את היונה לראות הקלו המים על פני האדמה, וכאן לא כתוב זה כלל כי אם סתם וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב, והענין היא כי הערב היא אותיות עברה, וגם עורב לבד מלא הוא אותיות בו רע וחסר בלא ו' הוא אותיות ברע, כי נשרש בו מדת הרע ועל כן שימש בתיבה מה שנאסר לו. וגם חז"ל אמרו (עירובין כ"ב.) העורב הזה הוא אכזרי על בניו וזה הכל שורש הרע ובפרט נח הצדיק שזן ופירנס י"ב חודש כל החיות ובהמות בצער גדול והיה גונח וכוהה דם מטרחתן כפירש רש"י ומאמר חז"ל (בסנהדרין ק"ח:) ודאי שלא היה יכול לסבול בריאת אכזרי כזאת, וכיון שזכה נח לפתוח פתח החלון בבחינת עין יפה שנוטל אחד ממ"ם כנזכר למעלה לא היה רוצה לדור עם נחש בכפיפה להחזיק אצלו שורש הרע ועל כן וישלח את העורב שלוחין ממש עשה לו לגרשו כדי שלא להיותו עמו בצוותא, והנה אפשר שכוונתו היה גם כן שיאבד מן העולם על ידי זה כי אולי יפגע בו שר חמה או שר צינה כמאמר חז"ל (שם) כי הוא היה רוצה שיתוקן העולם בטוב, ואך לכל זמן ועת לכל חפץ וגו' והיה העולם עתיד להצטרך לו כמאמר הכתוב (מלכים-א י"ז, ו') והעורבים מביאים לו לחם וגו' ולזה ניצול וזה שסיים עד יבושת המים מעל הארץ שעל ידי זה ניצול שהיה עתיד להעשות נס אתו בעת יבושת המים בימי אליהו כאומרם ז"ל (שם).
1
ב׳או יאמר בדרך הרמז וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב. על דרך שפירש הרב הגלאנטי ז"ל (והבאתיו למעלה בפסוק קץ כל בשר) את מאמר חז"ל (ברכות נ"ט.) הקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול על דרך משל שבא אחד ומרד כנגדו והמלך מתכעס על ידי זה ועל ידי זה יכאב ח"ו לב המלך בעת כעסו, מה עושה לוקח איש הלזה ושולח אותו למקום המשפט שיגמרו דינו שם והם עושים המשפט להשיב גמולו בראשו, ועל ידי זה נדחה מלב המלך כל בחינת הכעס וכאיבת לב כיון ששולחו לקבל משפטו. וכן הרשע המורד נגד מלך מלכי המלכים הקב"ה הוא מערב רע בטוב וטוב ברע והוא נקרא דמע מלשון עירוב כמו שאמרו (גיטין נ"ב:) המטמא והמדמע וכו', וכדי שלא יהיה פגם במדות העליונות מוריד אותן הדמעות לים הגדול מקום הצדק והמשפט שיוחרץ שם משפטו וישולם לו שכרו משלם, וכסא המלוכה נקי, עד כאן דבריו. והנה כשזכה נח לפתוח פתח המ"ם להאיר באורה על יושבי הארץ, ירא לנפשו פן אולי יחטאו עוד בני האדם ויערבו רע בטוב וטוב ברע ויהיה פגם במדות העליונות חלילה, אשר על כן ביקש רחמים על זה, ופעל זאת. וישלח את העורב כלומר זה הדמע והעירוב רע בטוב ויצא יצוא ושוב כלומר לצאת ממדות העליונות אל מדות התחתונות אשר הם בבחינת יצוא ושוב בבחינת (קהלת א', ז') אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת כנודע. גם יצו"א ושו"ב עם שמונה האותיות עולה משפט במספר השוה, פירוש שיצא בחינת הדמע והעירוב למקום המשפט כדי שלא יהיה פגם במדות העליונות כמדובר. ולזה סיים עד יבושת המים מעל הארץ כלומר מה שמערבין בני אדם טוב ברע, וגם זה שמדות התחתונות הם בבחינת רצוא ושוב, לא לעולם יהיה כי אם עד יבושת המים מעל הארץ.
2
ג׳נודע מה שכתב הרב איש אלקים מורינו הרב ר' חיים ויטאל ז"ל (בשער הקדושה) אשר כל התאוות שאדם מתאוה לתענוגי עולם הזה נמשכים מיסוד המים אשר באדם כי כן דרך המים להצמיח כל מיני תענוג, וכאשר ייבשו המים הללו לא יתאוו עוד בני אדם לצוף מחמדי עולם הזה ותענוגיו ויטו כולם שכם אחד לעבדו בלבב שלם אז לא יעורב עוד רע בטוב ולא יהיו בבחינת רצוא ושוב, כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' (צפניה ג', ט') והיה ה' אחד ושמו אחד כידוע ליודעים.
3
ד׳גם יאמר וישלח וגו'. כי הנה נודע מספרי חכמי אמת ובפרט מזוה"ק (פרשת שמיני מ"א: ובשאר מקומות) אשר בהמות וחיות ועופות הטמאים הם מושרשים ומרומזים בכתרי דמסאבא כי שורה עליהם הסטרא אחרא ולכך נאסרו לאכלם, וידוע אשר כנסת ישראל נקראת יונתי תמתי (שיר השירים ה', ב'), כי היא נקראת (שם ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה, כדמיון היונה שמתדבקת בבן זוגה והיא הנותנת טרף לביתה וחוק לנערותיה, ואת זה לעומת זה בסטרא דמסאבא, נקראת הבחינה התחתונה המקבלת ממה שלמעלה, ערב. על שם שהכל שם בערבוביא ושעריה פתוחין לכל עובר, ואכזרית על בניה ואינה חפיצה לרחף על גוזליה, הכל להיפך מן הקדושה. והנה נח היה מתחיל לתקן עולם על שלימותו על דרך התיקון האמת כמו שמובא בזוה"ק (בראשית ע':) וידע שהקליפה נבראת להיות שומר לפרי והקליפה קודם לפרי בבחינת (מלאכי א', ב'). הלא אח עשו ליעקב ויצא עשו ראשון בכדי שישאב הוא כל הזוהמא אשר היה עוד ברחם אמו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ג, ח') למה יצא עשו ראשון כדי שיצא מלא דמים ותצא סריותו (פירוש סרחונו) עמו כהדין פרביטא (פירוש בלן) שהוא משטף המרחץ ואחר כך מרחיץ בנו של מלך. כך, למה יצא עשו תחילה כדי שיצא הוא וסריותו עמו וכו' עד כאן.
4
ה׳ולזה וישלח קודם את העורב תוקף הקליפה סטרא דמסאבא בעוד שזוהמת המבול על הארץ לשאוב אל כל הזוהמא לתוכו ולתקן בפני בן המלך זה נח ובניו כאשר יצאו מן התיבה סטרא דקדושה. ויצא יצוא ושוב ופירש רש"י הולך ומקיף סביבות התיבה דוגמת הקליפה הסובבת הפרי, כי סביב רשעים יתהלכון (תהלים י"ב, ט'). וכל עורב למינו ששאב לתוכו כל המים הזדונים וכל הרע שהיה במי המבול כמו שאיתא בזוה"ק (נח ס"ה:) שלא לבד המים המכלים היו כי אם ששלוחי המחבלין הלכו בתוכו, ועד אשר כלה זה אז וישלח את היונה לראות הקלו המים מעל פני האדמה, כלומר אלו המים התחתונים מים של אדמה אם כבר כלו הלכו, אבל עדיין לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה כי לא רצתה להיות רגליה יורדות מות כי על העולם היה עדיין רשות הקליפות. על כן ותשב אליו אל התיבה נודע מזוה"ק (שם ס"ז:) מה שבחינת התיבה משמשת שלא להסתכל ברע והרע לא תסתכל בה ועל כן גם יונתי תמתי רצתה אל התיבה דייקא בכדי שלא להסתכל ברע, ועל כן כפל הכתוב באומרו ויבא אותה אליו אל התיבה, לומר כי לא אליו לבד הביא אותה כי אם אל התיבה בכדי שהתיבה תגין עליה שלא תסתכל ברע והרע לא יהפוך פנים אליה ועל כן ויחל עוד שבעת ימים, כי שבעה ימים הוא אשר מסוגל להיות הרע יוסר בשבעת הימים או שתחול הקדושה בשבעה ימים, וכמו המצורע שהיה צריך להסגר על שבעה ימים אף כשנתמעט תיכף כשפנה, וכן נדה טמאה שבעה אף שפסקה תיכף, וכן בקדושה, אין בהמה ראויה לקרבן עד אחר שבעה ימים משנולדה, וכן למול הבן צריך שיעבור עליו שבעה ימים וביום השמיני ימול והכל כדי שתחול הקדושה עליהם, ובמצורע ונדה כדי שילך הסטרא דמסאבא מהם. והעיקר לזה מבואר בזוה"ק (אמור צ"א:) שהוא בגין דיעבור עלוהי שבת חד וכו' בגין לאתישבא ביה האי חילא וכו' ובקיומא דשבת חד אתקיים ביה אתערותא דהאי עלמא וחילא דיליה וכו' עד כאן.
5
ו׳ועל כן נח בראותו שלא הקלו המים הוחיל עוד שבעה ימים שבתוך כך יוסר הקליפה תקיפא מעלמא ותוכל היונה למצוא מנוח לרגלה. אף שאפשר שהתחיל תיכף להקל המים, מכל מקום לטהרה צריך המתנה שבעה ימים ובפרט שיעבור השבת וכל זה הוא תיקון אדם הראשון כי חטאו היה שלא המתין על שבת קודש, שתחול עליו ועל כל הנבראים קדושת שבת ואז לא היה מזיק לו אכילת העץ (כמו שביארנו בפרשת בראשית במקומו) ודחק את השעה. ועל כן הוא הוחיל שבעה ימים ויעבור יום השבת שיתישב העולם בקדושת שבת ואז ישלח היונה, ולא דחק השעה לשלחה יום יום לראות הקלו המים. וכשהוחיל השבעה ימים הללו, אז ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה כלומר מה שהיה קודם עת ערב בעת שליחת העורב אבל עתה עלה זית טרף בפיה. נודע סוד הזית סוד היסוד שעד שם נטהרה הארץ מקליפותיה, אבל עדיין לא מצאה מנוח לכף רגלה בבחינת נצח הוד הנקראים רגלים, ועל כן נאמר טרף בפיה סוד הנשיקין והזיווג שכבר התחיל להתעורר אבל לא נטהרה מכל וכל עדיין, ועל כן הוחיל עוד שבעה ימים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד, כי נתחדש אור העולם בבחינת אור התיקון לפי הבחינה שהיה צריך אז, ונתחדש פני תבל להיות מתחיל ישיבת העולם לשבת יצרה לקיים העולם כבראשונה.
6
ז׳ועל כן נאמר לנח אחר כך צא מן התיבה, נרמז לו שנתחדש העולם בבחינת התיקון ביחוד הוי"ה ואדנ"י מספר צ"א ועל כן אתה ואשתך ובניך כי הותר לו הזיווג, לפי שכבר נעשה זיווג ויחוד באורות עליונים, ואף שמבואר בליקוטי תורה (פרשת לך לך) שעד אברהם לא היה הזיווג כלל בשמי השמים, אך הנה נודע שאין כל הזיווגים שוין ויש זיווגים במוחין דיניקה הנקרא על שם ק"ן צפור שהנוקבה אינה לוקחת כי אם ק"ן אורות מש"ע נהורין העולים צפ"ר וזה היה גם בימי נח שעל כן אמר לו קנים תעשה את התיבה כמו שביארנו במקומו, ונודע אשר בלתי זיווג כלל לא היה העולם מתקיים רגע כמימרא, ואך שהוא בבחינות שונות והכל נקרא על שם הזיווג, ואך נראה שכאן רמז הכתוב על הזיווג הזה הנזכר בבחינת ק"ן צפור. כי והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח, ראשי תיבות עולה מספר ק"ן שרמז שנעשה הזיווג בק"ן נהורין כאמור, ועל כן אמר לו הקב"ה צא אתה שגרמת הזיווג ויחוד הוי"ה ואדנ"י הנרמז במספר צא ככל הנאמר.
7
ח׳או ירמוז הכתוב וישלח את העורב. על עמי הארץ שהם בבחינת העורב כמו שמובא בזוה"ק (בהעלותך קנ"ג:) ועל כן אמר ויצא יצוא ושוב כלומר שרוב פעמים הנה הוא יוצא מדרך ה' ודרך התורה אף שלפעמים הנה שוב בתשובה לא נזהר עוד מלצאת, ונעשה ככלב שב על קיאו. עד יבושת המים מעל הארץ, פירוש עד שמתיבש כוחו ותאותו המכוונת על שם המים כנזכר למעלה, ועד בכלל, כי אף שכלה כוחו אינו מניח רעתו אשר הורגל מנעוריו, והכל על כי אין אור התורה שופעת עליו לידע ממנה דרכי ה' ולהיות המאור שבה מחזירו למוטב, או יאמר עד יבושת המים מעל הארץ, כלומר עד אשר יכלו כל התאוות וחמדת עולם הזה מכל וכל ויחודש העולם בשובה ונחת ואז גם הם יבואו לתיקון על ידי צדיקים שבדור כמאמר חז"ל מדרש (ויקרא רבה ל', י"ב) וזה לשונם: פרי עץ הדר אלו בני אדם שיש בהם תורה ומעשים טובים כפות תמרים אלו בני אדם שיש בהם תורה בלא מעשים טובים, וכו' עד ערבי נחל אלו בני אדם שאין בהם לא טעם ולא ריח וכו' עד ומה הקב"ה עושה להם כו' יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו וכו' עד כאן, הרי שהצדיק הגמור מעלה את עמי הארץ והרשעים שבדור, אבל שיהיה בשלימות זאת על תיקונו לא יהיה עד ביאת המשיח במהרה בימינו אמן. ועתה נחזור לפרש הכתובים.
8
ט׳ויצא יצוא ושוב עד יבֹשת המים וגו'. לכאורה מיותר אומרו עד יבשת המים כי בודאי אם לא לקחו אל התיבה ודאי שהיה שם עד היבשת, ואמנם הנה אמרו חז"ל (סנהדרין ק"ח:) תשובה ניצחת השיבתו עורב לנח, אמר לו רבך שנאני ואתה שנאתני. רבך שנאני, מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה. ואתה שנאתני, הנחת מין שבעה ושיגרת מין שנים, אלמלי פוגע בי שר חמה או שר צינה לא נמצא העולם חסר בריה אחת וכו' עד כאן. ולזה אמר הכתוב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים כלומר ששב אל נח בטענה שאיני ראוי לצאת מן התיבה כי אם עד יבשת המים מכל וכל ותחזור העולם לכמו שהיה כי פן יפגעני שר חמה או שר צינה.
9