באר מים חיים, בראשית ט׳:כ״בBe'er Mayim Chaim, Genesis 9:22
א׳וירא חם וגו' עד וערות אביהם לא ראו. הדקדוקים רבו בזה ולא נציגם לאהבת הקיצור ומתוך הפירוש יובן מה שהיה ראוי לדקדק ונאמר שזה הכל חוזר למה שאמר למעלה ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה וגו', וכתבנו שם בפירושו שאחר המבול היה ראוי שיקראו בשם בני נח ולא בשם בני אדם על שם החטא, ואך חם אבי כנען היה שם, וממנו נצמח הרע. ואף בתיבה הוא היה הרע שבכולם ששימש בתיבה, ומשורש נחש יצא צפע (ישעיה י"ד, כ"ט) שהוליד את כנען אשר בידו מאזני מרמה רע על כל הרעים, ואחר כך אמר הכתוב ג' אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ כי הם היו בבחינת ג' קוין ימין ושמאל ואמצע ועל כן מאלה נפצה הארץ להיות בבחינת הטוב והרע והממוצע כנזכר, ואחר כך מספר הכתוב מה שנעשה מכל אלה ואיך כל עורב למינו שכל אחד עשה לפי מהותו ושורש נקודת לבבו, והנה תיכף ויחל נח שגם הוא נעשה חולין ויטע כרם וגו', עד ויתגל בתוך אהלה, והכל משורש חם שהיה מושרש בו בסוד אומרם ברא כרעא דאבוהי, ואחר ויתגל בתוך אהלה תיכף וירא חם וגו' כי הרשע בראותו דבר שראוי לעשות בו להגיע על ידו לחיי עולם הבא והיינו שבא מצוה לידו, לא זה שאינו עושה המצוה אף עושה בו עבירה ומאבד נפשו עד עולמי עד, כמשל החסיד הקדוש בחובות הלבבות (שער הבחינה פרק א') באחד שקיבץ אנשים עורים אל בית מיוחד והכין להם שם כל הצטרכותם בשלימות עם רופאים נאמנים שיפקחו עיני עורים, והם לא שמעו אל הרופא והוזקו ונכשלו בדברים אשר הוכן להם לטובתם עיין שם.
1
ב׳וזה אמרו חז"ל (מכות כ"ג:) אמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו', כי כל דברי התורה אף הלא תעשה שבה הכל הוא לזכות ישראל למען יזכה האדם בבא דבר עבירה לידו ולא יעשנה, שנותנין לו שכר כאילו עשה מצוה כאומרם ז"ל (שם) וכל עיקר בריאת היצר הרע היה למען יקבל שכר על ידו כשלא יצייתנו. והרשע הוא בהיפוך, שאף בדבר מצוה הוא נכשל לאבד נפשו מכל וכל. וכזה עשה חם הרע שבא לידו דבר מצוה כזה לזכות בו לכסות בשר ערוה ולקיים (ישעיה נ"ח, ז') וכי תראה ערום וכסיתו, והוא לא כן עשה אדרבה הוסיף חטא על פשע, ומרעה אל רעה יצא, שעשה לו מעשים אשר לא יעשה יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו כמאמר חז"ל (סנהדרין ע'.), ולא נסתפק בזה ואף אחר עשיית הרע לא קיים בו מצות כיסוי, ועוד נתכוון לבזותו והגיד לשני אחיו בחוץ כלומר ברשעו לא רצה לומר להם בסתר בבושה כי אם בחוץ ולא חס על כבוד אביו לפרסם קלונו כל כך. והנה שם ויפת אף שלכאורה נראה ששניהם בשוה עשו לקחת את השמלה, אכן נודע אומרם (תנחומא ורבה בפסוק ויקח שם ויפת) ויקחו לא נאמר אלא ויקח מלמד ששם נתחזק תחילה וכו' מה פרע להם הקב"ה לשם פרע לו שכרו מצות תכלת, וליפת נתן לו קבורה וכו' עד כאן. והכל לטעם הנזכר כי שם הוא העומד בימין ורומז למוח החכמה והוא כהן לאל עליון כלומר עבד לה', ויפת הרבה למטה במעלה כלול מחסד וגבורה ועל כן לא נתאמץ הוא כל כך.
2
ג׳ואך צריך להבין ענין עשיית שם ועשיית יפת ומפני מה זכה זה דוקא לטלית של ציצית וזה דוקא לקבורת בניו, ואולם הנה אמרו חז"ל (נזיר כ"ג.) אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (הושע י"ד, י') כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה נאמר בו צדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה נאמר בו ופושעים יכשלו בם וכו' עד כאן. ונמצאת למד מזה אשר ימצאו ב' בני אדם מתנהגים בדרך אחד זה כמו זה, זה הולך לבית הכנסת וכן זה, זה מתפלל וכן זה, וכדומה מתפילין וציצית וכל עשיות מצות הבורא והתנהגות דרך העולם, ואכן בתוכן נקודת לבביהם ומחשבות כליותיהם רחוקים זה מזה כממזרח למערב ויותר, כי הנה זה מתפלל במחשבה טהורה ונכונה בלב טוב באהבה ויראה והכנעה ושמחה ויודע לפני מי הוא עומד, ויש לו נחת רוח ממה שזכה להתפלל לפני ה' יותר מכל חמדת העולם אף יותר מחיות נפשו ממש. וזה מתפלל מפני שבוש מבני אדם שלא יתפלל שלא יאמרו עליו שהוא רשע וישיג קלון וביזוי על ידי זה או אפילו כשאינו עדיין על דרך הזה רק שהוא מתפלל בשפתיו בדברי התפילה והוא עצמו ומחשבותיו והרהורי לבבו מהומה וטרודה בחוצות בשווקים וברחובות בעסקי פרנסתו וטרף חוקו ואינו די לו בחושבו זאת כל היום אף שעה קלה הזו שהוא עומד ומתפלל עומד וחושב באופני עניניו, ולא יטענו לבו להיפך אשר בעת עסקיו יהיה טרוד במחשבתו בעסקי עבודת ה' והתפילה, כי הוא ינחת שזכה לצאת מבית התפילה. גם באכילתו אינו טרוד כלל בעסקיו והוא ומחשבתו ולבו קשור בתאות האכילה, ומתכעס ומתקצף על אשתו על שאינה מכינה לו מזון כראוי באומרו שהוא עובד כל היום ואחר כך אינו מוצא לאכול, ולא יקשה לו כלל מפני מה לא התפלל היום ובכל יום כראוי, וכן בכל עשיית המצוות שבעולם והתרחקות מן החטא, זה עושה כולם לקיים מצות בוראו ועושה הכל בדעה נכונה ובמחשבה טהורה, וזה עושה כולם בשביל הבלי שטותיו להשיג על ידי זה כבוד הבריות ובוש מפניהם לעבור עבירה, או סתם שהורגל כך מנעוריו לילך לבית הכנסת להתפלל ושאר עשיות אבל לא יכוון בלבו בחזקה שעושה כן מפני כבוד הבורא, וזהו שאמר הכתוב (מלאכי ג', י"ח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו ועוררו חז"ל (חגיגה ט':) היינו צדיק היינו עובד אלהים וכו' ולדברינו יאמר בין עובד אלהים לאשר לא, פירוש, שאינו עושה כמוהו הגם שהוא עבדו פירוש שגם הוא עובד, וזה עושה כמו זה, מכל מקום יש בינם מרחק רב עד אין שיעור, כי זה כוונתו לשמים וזה כוונתו להבליו, והנה כעין הדברים הללו היה החילוק בין שם ליפת, והנה תיכף כאשר בא חם ברשעו והגיד לשני אחיו בחוץ. אז תיכף כתיב,
3