באר מים חיים, בראשית ט׳:כ״וBe'er Mayim Chaim, Genesis 9:26
א׳ויאמר ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו. צריך להבין מהות הברכה זו כי למה לא בירך לשם עצמו שהוא אשר עשה המצוה וכיסה ערותו, והנראה כי הנה אמרתי על מאמר הכתוב (ישעיה ס"ג, ז') חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו, כי נודע אשר כל מה שאנחנו יודעין ורואין ממעשי ה' ונפלאותיו ורוב טובו וחסדיו עמנו הן אלה קצות דרכיו אל אחת מני אלף אלפי אלפים ורבבי רבבות עד אין שיעור וערך מרוב גדולתו וטובו וחסדו, ונודע אומרם ז"ל (ברכות ל"ג:) משל למלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ומשבחין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו, ואמרו ומשבחין אותו בשל כסף ולא אמרו ומשבחין אותו בפחות לומר שחוץ מזה שהשבח הוא בפחות אפס קצהו, גם אין אנו יודעין מהות השבח כלל, ומה שאנו אומרין בפינו, אין זה כלל מהות שבחו כנודע מדברי הרב המורה (מורה נבוכים חלק א' פרק נ"ח) שכל התוארים אינם אלא שלילה מהפכו כלומר גבור שאינו חלוש רחום שאינו אכזרי וכו', אבל לא התוארים עצמם לומר שהוא חכם גבור וכדומה כי אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעה וכו' ועיין שם שהאריך. ואנו אין לנו כי אם מה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה על פי רוח הקודש לסדר המדות הידועות להמשיך השפע והברכה ממקור עליון אבל חוץ מזה אם רואה אדם טובות הקב"ה וחסדיו איך יאמר האדם שהן הן חסדי המקום הלא החסד אמת של בוראנו יתברך שמו, הוא גדול ונעלה ומרומם למאוד מאוד עד אין קץ ותכלית ממהות הזה אשר אנו רואין בארץ, ואולם לאשר זה הקצת דקצת נמשך מחסדיו האמתיים ואז נוכל להבין מזה שגדלו חסדיו עד מאוד מה שאין אנו יודעים ומבינים כל, כמשל המלך שיש לו חדר מיוחד מרומם ומנושא ושם טמון וגנוז אוצרות וסגולת המלכים דברים חשובים נוראים יקרי הערך למאוד מה שנגנז שם מימות עולם, ונמצאים שם אבנים טובות המלאים זיו ומפיקים נוגה ומבהיקין האורה ממש כחמה בתקופתה ושארי חידושים נפלאים טובים אשר בגנזי המלך באוצר הלז, ואך החדר הלזה הנה הוא סגור ומסוגר נעלמה מעין כל חי לא שזפתו עין רואה, לגודל חשיבותם ויקרתם אשר לאו כל אדם זוכה לראותו, ויהי היום פעם אחד בעת שמחת המלך וייטב לבו נתן עין טוב חסדו להראות למקורביו דבר אחד מגנזיו אשר שם בכדי שידעו קצת דקצת מרוב גדולתו והדר יקר תפארתו ונטל אחד מהחפצים הגנוזים וטמונים שם, והראה אותו להקרובים אליו על רגע אחת וכולם נתבהלו ונתפחדו שראו דבר שלא ידעו וראו אותו מימיהם, ועל ידי זה נתחזקה האמונה בלבבם וידעו והאמינו אשר אין שיעור וערך לחפצים היקרים ואוצרות וסגולת מלכים הנמצא בחדר ההוא ועל ידי זה הנם משבחין ומפארין למלכם אשר כל אלה לו ואומרים בשבחם אשר אנו משבחין למלך שאין אנו יודעין מרוב גדולת תפארתו, רק ממה שראינו אפס קצהו מאוצרותיו על רגע, ידענו אשר אין שיעור להדר יקר תפארת גדולתו.
1
ב׳וכמו כן להבדיל וכו' עד אין שיעור, אלהינו יתברך שמו מלך מלכי המלכים הקב"ה, גנזי אוצרותיו וספור מדותיו וערך חסדיו וגבורותיו ודאי אשר אין שיעור ואין ערך ואין חקר ואין מספר להם, ואפילו כל מלאכי מעלה משרפים ואופנים וחיות הקודש אראלים תרשישים אישים מלאכים, אינם יודעים ממהות רוב גדולתו וחקר תפארתו אף אפס קצהו, ושואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו, וכל פעולותיו ועשיותיו, המה נפלאים ומכוסים שלא שלטה בהם עין כל בריה, נתיב לא ידעו עיט נעלמה מעין כל חי (איוב כ"ח, ס'), כלומר אף ממלאכי מעלה הנקראים חי שהם חיים וקיימים ואי אפשר להאריך בפרט זה כי אילו כל הימים דיו וכו'.
2
ג׳ואמנם כשהקב"ה חפץ בעם מבורכיו להודיע לאשר לו קרובים, קצת מדרכי טובו וחסדיו או מרוב גבורותיו הנוראים והדר תפארתו, ושארי מדותיו יתברך ויתעלה, הנה להודיע הכל אי אפשר כאמור ואין עולם כדאי לזה, ואולם אפס אפס קצהו מראה לצדיקיו אף בעולם הזה מצוף חמדת תענוגיו ותשוקת נזר עטרת תפארתו על דרך שאמרו ז"ל (בבא בתרא י"ז.) שלושה הטעימם הקב"ה מעין עולם הבא, והנה הוא מעין אף לא כטיפה מים הגדול, ואך אשרי הגבר שככה לו שהאיר לו הבורא ברוך הוא לראות להתבונן באפס קצהו מתפארת גדולתו ותשוקת אהבתו ואז מתבונן מזה בשבחי הקב"ה אשר אין שיעור וערך להם, והחכם עיניו בראשו ומוליך מחשבתו מְהַחֵלֶק המקצת דמקצת שראה, אל הכלל כולו, ויודע מיעוט ערכו והשגתו ונעשה ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר, עומד בדעת קלה ומעוטה לפני תמים דעות יתברך שמו אשר אין קץ ותכלית לגדולתו ורוב טובו וחסדו ותפארתו.
3
ד׳ולא בכזה דוקא, כי איש החכם אשר רואה חסדי הקב"ה אפילו בעניני עולם הזה כשאינו רוצה להיות פתי וסכל כיושבי קרנות אשר בשווקים וברחובות השוכבים על מטות שן וסרוחין על ערסותם ונשכח מלבם אשר כל מה שיש להם, הכל הוא מחסדי הבורא עליו שעל כן מחויב לכבדו לאהבו ולירא ממנו ולעשות מצוותיו, וסובר שחכמתו עמדה לו להיות לו כל אלה או שמזלו גרם ואינו יודע אשר המזל לא יעשה דבר כי אם בצווית הבורא עליו, ואין צורך להאריך בגנות האנשים הללו כי המה בהמות ממש אוכלין כדוב ומסרבלין כדוב כמאמר חז"ל (קידושין ע"ב.).
4
ה׳ואכן האנשים אשר יראת ה' חופף עליהם ואינו שוכח תמיד אשר כל מה שיש לו בבית ובשדה בבנים ובני בנים בהונו ורכושו ובגדים וכלים וכל אשר לו הכל הוא מחסדי המקום עליו, ועל ידי זה הולך מדרגה אל דרגה לומר הרי החסדים האלו הם רחוקים מאוד מאור פניו וכמה לבושים נתלבשו ובכמה מיני גשמיות נתגשמו ואיך הם ערבים לחכי ומתוקים מדבש ונופת צופים לאשר אני צריך אליהם ביותר, מה יוכל להיות עוד החסד של אמת הטמון וגנוז באוצר המלך מלכו של עולם בבחינת הפנימיות כשהוא בלא לבושים המגושמים אשר עין לא ראתה. וזה מאמר הכתוב (תהלים ל"א, כ') מה רב טובך אשר צפנך ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, כלומר אני רואה ממה שפעלת לחוסים בך נגד בני אדם שהכל רואין אותו לפי שנתלבש בכמה וכמה לבושים המגושמים אשר מה יוכל להיות עוד רב טובך אשר צפנת אשר הוא ודאי עד בלי שיעור, ועל ידי זה הנה מתעורר לבבו בקרבו לעבוד לאלהים אמת אולי יוכל להשיג שם איזה חסד ממלך עולם ברוך הוא ויזכה לראות פני השכינה אשר ודאי אין שיעור וקץ לתענוג הנפלא הלזה, ואם עובד יומם ולילה על פרנסת לחמו בעמל ויגיעה, ואיך לא יעבוד להיות לו גם שם איזה תענוג ונחת, ואיך מחויב למסור נפשו ורוחו ונשמתו לזכות ליהנות מזיו השכינה.
5
ו׳והנה בדרך וענין הזה פעל ה' עם נשמת הצדיק ששולח לעולם הזה כי המה גנוזים וטמונים תחת כסא כבודו יתברך, והקב"ה מראהו לפעמים לבני אדם להבין מזה גדולת הבורא ונפלאותיו וטובו, כי הן הצדיקים עושים נפלאות גדולות בעולם בכוחו של הקב"ה וכאומרם (בראשית רבה ע"ז, א') מה הקב"ה פוקד עקרות אף הצדיקים, הקב"ה מוריד גשמים אף הצדיקים הקב"ה מחיה מתים אף הצדיקים וכו'. ובלא זה, כשרואין מסירת נפשו לה' ועבודתו יומם ולילה וקדושתו ופרישתו מעולם הזה וטהרתו בכל עניני עולם הזה באכילה ועונת אשתו וכל שאר עניני עולם הזה הכל בהשכל ובדעת במתינות ביראת ה', באהבתו, ואוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ומדבר עמם בדברים הישרים ונכוחים, ותמיד מלמד זכות על ישראל לא כמו היושבי קרנות המחפשין תמיד בדופי בני אדם לספר תמיד בגנותו של זה וזה, אוי לנפשם כי גמלו להם רעה, לא נאריך עתה בזה כי אין זה מקומו, ולא כן הצדיק מחפש תמיד זכות בית ישראל. והן במעשה הצדקה בגופו וממונו שעושה תמיד עם הבריות ומקרבן בפה רך באהבה וחיבה והכל לטוב בית ישראל להיות להם טוב בעולם הזה ועולם הבא.
6
ז׳ומי שיש לו לב משכיל מבין מזה נשמת הצדיק, לגדולת הבורא ונפלאותיו שככה לו בעולמו ונודע לו מזה כח גבורות הבורא ונפלאות הנסים שעושה תמיד ואיך שרצונו יתברך לקרב ולדבק כל בית ישראל אליו כמאמר הכתוב (ירמיה י"ג, י"א) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, ואיך שמצדיק תמיד בריותיו ומיטיב להם תמיד משמו הגדול יתברך ואין חפץ במות המת לעולם כי אם בשובו מרשעו וחיה ובזה מתגדל ומתקדש שמו יתברך בפי כל על ידי צדקת הצדיק, כי איש המשכיל מבין מְהַחֵלֶק, אל הכלל. וכשרואה צדקת הצדיק אינו משבח הצדיק הלזה כי אם המחצב אשר נחצב ממנו כי יודע אשר זה נקודה קטנה אחת מני אלף וגו' מכללות הטוב אשר נמצא בשרשו, ולכן עיקר שבחו בפיהו, שורש הדבר אשר הצדיק נצמח משם. וכמו בטובה כאמור למעלה אינו משבח פרטי הטובה הלז כי אם משבח ואומר מה גדלה גדולת יוצר הכל אשר זה נקודה קטנה דקטנה מטובו וחסדו.
7
ח׳וזהו שאמר הכתוב (שיר השירים א', י"א) תורי זהב נעשה לך עם נקודֹת הכסף, שכאשר אדם רואה נקודות הכסף שהיא מעט הטובה שהשפיע לו האל, לא יביט אל זה הנקודה כי אם על תורי זהב כלומר על כלל האוצר שנלקח זה משם להחזיר הברכה אל המדה הגדולה היא הברכה הכללית שזאת הטובה נחצב ממנה ומשבח כלל האוצר כאשר כתבנו, וכן בנשמת הצדיק להודות ולשבח למלך הכבוד אשר כל אלה לו ואם זה נשתלשל עד למטה מה כוחו למעלה ומשבח תוכן מחצבתו מחצבת סנפירונין לומר אשרי יולדתו, ועל כן אמרו חז"ל (ברכות נ"ח.) הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם כי צריך להחזיר השבח למקורו ולא לשבח ולברך הדבר הזה עצמו כי אין בפרט אלא מה שבכלל ועיקר השבח הוא לשורשו אשר בשמים, ולזה כיוון נח הצדיק כשראה צדקת שם בנו שעשה כל המבואר, בכוונת שמו יתברך ובכיבוד אב הפך פניו אל שורש נשמתו ונתן כבוד לשמו, תהילה ליוצר בראשית שהוציא נשמת צדיק כזה מאוצרותיו כדי שיראו הבריות מהות הארה, וטוב צדקת הבורא יתברך מקור מחצב נשמת הצדיקים ופיו פתח בחכמה ואמר ברוך ה' אלהי שם יהי שמו מבורך מעולם ועד עולם, אם כזה בפרט קטן מה יהיה בכלל ומן הכלל יתברך הפרט שהוא נשמת שם בנו ועל כן ויהי כנען עבד למו, והכל כנאמר.
8