באר מים חיים, בראשית ט׳:כ״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 9:27
א׳יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם וגו'. אמרו חז"ל בזה (בראשית רבה ל"ו, ח') אף על פי שיפת אלהים ליפת מכל מקום לא ישכון אלא באהלי שם, ונראה בכוונתם על פי אשר כתבנו למעלה בשם האר"י ז"ל אשר ג' בני נח היו רומזין לג' מוחין שהם ג' קוין הידועין ימין ושמאל ואמצע ויפת הוא היה הרומז להממוצע, ונודע אשר בחינה זו נקרא תמיד בשם התפארת עבור תפארת השלם והתמימות הנמצא בבחינה זו כי היא כלולה מכל הבחינות חסד וגבורה והיא דוגמת הדרת ויופי השושנה הכלולה ממראות הלובן והאודם ואמנם עיקרה היא המראה הלבן שבה שזאת היא עיקר יופיה, ואף על פי כן מעט האדמימות שבה הוא הוא המהדר ומחזק את יופי הלבן ועל ידי שניהם יאיר זיוה והדרה עד מאוד. ואם היתה לבנה לבד בלא תערובת מעט האדמימות לא היה ניכר יפיה כל כך כמבואר בזוה"ק בכמה מקומות ועל כן אמרו חז"ל (ברכות נ"ח:) ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן אומר ברוך משנה הבריות ופירש רש"י ז"ל כושי שחור הרבה, גיחור אדום הרבה, לווקן לבן יותר מדאי, כי הלבן לבד גם זה לשינוי יחשב לברך עליו ברוך משנה הבריות כמו בשחור או אדום לבד, וכן כל הדברים שבעולם צריך להתערב בהם מעט מדברים החזקים הנמשכים משורש הדין ואז הוא על צד השלימות, ומלח ממתיק את הבשר וכדומה.
1
ב׳ולכן אמרו חז"ל (שם ט', ח') בפסוק והנה טוב מאוד, טוב זה מדת הטוב, מאוד זה מדת היסורין וכו' כי מאחר שבמדת הטוב לבד קשה לו לאדם להתחזק כראוי בה' אלהיו כי (דברים ח', י"ד) ורם לבבך ושכחת וגו', או (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים וגו', ועל ידי היסורין הנה הוא שב ומתחזק ומתקרב אל ה' כאומרם ז"ל (סנהדרין ק"א.) נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין מקרא אני דורש (מלכים-ב כ"א, א') בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגו' ויעש הרע וגו' וכתב (משלי כ"ה, א') גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה, וכי חזקיהו מלך יהודה לכל העולם לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד, אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו, לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר (דברי הימים-ב ל"ג, י"ב) וכהיצר לו חילה את פני ה' אלהיו וגו' הא למדת שחביבין יסורין עד כאן. ואמרו (ברכות ה'.) מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורין ממרקין עוונותיו של אדם, הרי שהיסורין הנם באמת חביבין וטובים המיפים למדת הטוב ועל ידי שניהם כוחם יפה להתחזק אדם בה' אלהיו ולקבל כל הטוב ממנו עם מעט היסורין, והוא דמיון לאחד שאוכל בשר הנה בשר לבד טוב הוא אבל אינו טוב מאוד כי אם כשאוכל עמו מעט ממינים המרים ואז הוא טוב מאוד והבן, ואמנם כי זה הוא כשהוא במדה ובמשקל שלא יקח מדברים המרים יותר מדאי וכן בזה כשאין מתערב בחסדים מכוחות הדינים כי אם מה שהוא מן ההכרח לשלימות יופי הדבר, ואולם כשמאדים קצת יותר ממה שמוכרח לשלימתו אז נתגבר מדת הדין בעולם ומתנהג העולם בדין וצריך לתיקון. ולזה רמזו חז"ל (סנהדרין לז. ועיין בתוספות שם) שאמרו בפסוק (שיר השירים ז', ג') סוגה בשושנים, כשאומרת לו כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש, ולכאורה אין זה כל כך שבח ותהלה לפאר עם קדוש ישראל שפורשין עצמן מאיסור כרת, ורומז לזה שמיד כשרואה איש הישראלי שגרם על ידי מעשיו להתגברות מעט דין על הרחמים יותר מן ההכרח לשלימותו ונעשה בחינת שושנה אדומה שהיא אדומה קצת יותר מן הראוי אז מיד הוא פורש מזה ויראה לתקן שלא יהיה אף מעט אדום יותר מן הראוי כי אם בבחינת הטוב מהאושר האמתי שיהא ממוזג כמה שצריך להדרת יופי הטוב וזה השלימות וכבר כתבנו מזה במקום אחר.
2
ג׳וזהו שאמר נח יפת אלהים ליפת, כלומר שיפה אלהים בחינת הדין, ליפת שהוא קו הממוצע, והדין בו יפה אף נעים כי הוא נצרך להדרת תפארתו. וסיימו חז"ל בכוונתו אף על פי שיפת אלהים ליפת והדין בו נאה הוא מכל מקום לא ישכון אלא באהלי שם עיקר משכנו וביתו יהיה באהלי שם שהוא מוח החכמה קו החסד זה יהיה העיקר בו, והדין יהיה רק מעט הנצרך לשלימותו ויכלול שמאלא בימינא ולא יראה החוצה כי אם קו החסד ולא יותר, והדין יהיה נמתק ונכלל בו. וגם מה שאמרו (מגילה ט':) יפיפותו של יפת יהיה באהלי שם כיוונו לזה כי יפיפותו של יפת הוא מעט האדום שהוא המיפה אותו וזה יהיה באהלי שם שיהא נמתק ונכלל במוח החכמה קו החסד והוא הבן החכם שבד' בנים שדברה התורה כנודע וכאמור למעלה.
3