באר מים חיים, בראשית ט׳:ג׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:3
א׳כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם אל כל. כי כבר כתבנו בפרשת בראשית בפסוק הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו' את כל ירק עשב לאכלה וגו' לתרץ שינוי לשון הכתוב שאמר באדם לכם יהיה לאכלה ולא כן בחיה ועוף, כי כל בחינת האכילה לא ניתן באדם כי אם בכדי להעלות הניצוץ הקדוש המונח בתוך המאכל ההוא המחיה אותו, אל מקום שורשו אשר בשמי השמים ועל ידי זה יתוקן הדבר ההוא ויתקרב הארץ ומלואה למלך עולם ברוך הוא וברוך שמו, ובאדם אשר כוחו יפה בזה להעלות הניצוצות ההמה בכח כוונתו ובשבירת תאותו לה' הנה כל המאכלים וכל חפצי עולם הזה מתאוים ומצפים עת בואם אל האדם הלזה שעל ידו יתוקנו ויתעלו לשמי השמים בדרך מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא ואין איש הלזה צריך לטרוח כלל לבקש הדברים ההם כי הם מחפשים ומבקשים אותו ומזדמנין לפניו לתקנם ולהעלותם ועל כן אמר בן זומא (ברכות נ"ח.) ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני כי ממילא היה מזדמן אליו כל הדברים הנצרכים לו בלי טרחא ויגיעה, להנאתם. ולזה אמר הכתוב באדם לכם יהיה לאכלה שממילא יהיה כל אלה לכם לאכלה לבל תצטרכו לדאוג ולרדוף אחריהם כי יהיו מזומנים לפניכם בעת אשר תצטרכו להם ואך באופן שיהיה לאכלה ואמרו חז"ל (פסחים נ"ב:) לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד כי האוכל למלאות בטנו ותאותו הנה מפסיד הניצוץ הקדוש ההוא המחיה את המאכל ומורידו עד שאול תחתית ולא ירים ראש להתקשר אל צור מחצבתו, אבל כשיהיה על צד התיקון לכם יהיה בשמחה ובנחת לאכלה שיזדמנו בעצמם שתאכלו מהם.
1
ב׳וזה הכל באדם המתקנם ולא כן בחיה ועוף כי לא יעלו שום ניצוץ בעצמם, רק בהגיעם לאדם לעבודה או לאכילה אז על ידי האדם נתקן שורש הניצוץ אשר היה במאכלה אבל באכילת החיה לא יתאוו ויחפצו הניצוצות לאכילתם ולא יזדמנו לפניהם בעצמם בנחת ושמחה, ועל כן לא אמר רק את כל ירק עשב לאכלה לומר גזירת מלך הוא שימשלו החיות והעופות בעשב השדה לאכלם בכדי שבמעט מעט יתוקנו על ידי האדם אבל הם לא יתאוו ויחפצו לזה כאמור, והנה אמרו חז"ל (סנהדין נ"ט:) אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה וכשבאו בני נח הותר להם שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל. כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל וכו' ונודע טעם הדבר בדברי קודש קדשים מרן האר"י ז"ל (בכוונת האכילה) כי על ידי הקרבת קרבן שהקריב אדם הראשון בשור פר מקרין ומפריס נתקנו הבעלי חיים ולא היו צריכים עוד לתיקון על ידי בני אדם ולכן נאסרו לאכילה ובדור המבול שהשחיתו דרכם נתקלקלו ושוב הוצרכו לתיקון על ידי האדם ואז הותר האכילה בכדי לתקנם.
2
ג׳ונמצאת למד אשר הם כבחינת עשב זורע זרע שהותר לאדם הראשון שנאמר לו, לכם יהיה לאכלה כלומר בעצמן יזדמנו לפניכם בכדי לְהִתָקֵן על ידכם עלות למעלה, ועל כן אחר שאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ ומוראכם וחתכם וגו', והכל להורותם בא אלהינו שכל בחינות תאוות גשמיות יהיו רק לשמו בחיות הנשמה וגדלות השכל ולא בחומריות, ולראות לברר ניצוצי הקדושה מכל דבר, באופן שיהיה התאוה מבוזה מושפל ומאוס בתכלית המיאוס, ועיקר עשותו חמדה הזו הוא רק למען המצוה שבה, ואליה הוא חושק וחומד מתאוה ומצפה והכל באמת ובתמים בשלימות לא שיאמר בשכלו הרי התאוה הזו מבוזה ושפל ובלבבו יחמוד אליה, בזה לא יברר שום ניצוץ הקדוש, רק עיקר הבירור הוא בלב שיעמיק כל כך בחכמת שכלו ובבינת לבו עד שיהא נעשה באמת כזה בלב שיגנה וימאס וישנא את התאוה תכלית השנאה ברוב בינתו באמת אשר הדבר בגשמיותו הוא מאוס אין כמוהו בתכלית המיאוס, ויראה מה שנעשה ממחמדי עולם הזה למשל מאכילה מה נעשה אחר כך מהגשמיות טינוף צואה היש מאוס מזה. או בתאות המשגל חמת מלא צואה וכדומה בכל השטותים נופת טינופת צוף חמדת עולם הזה ותענוגיו והעיקר שבהם הוא קצת חיות המצוה אשר נעשה בהם שהוא הוא הטוב והיפה הנאה נאהבת ונתאבת ונחמדת בלב חכם לב, ועל ידי זה הנה הרע הנאחז בגשמיות הדבר ההוא נכנע ונשבר ונמאס, ונופל ברוח הבהמה היורדת היא למטה, ועוד הרבה יותר. והטוב שהוא חיות ניצוץ הקדוש שבתוך המאכל נתעלה ונתגדל ונתהלל ועולה למעלה, ברוח בני אדם העולה הוא למעלה במותר האדם מן הבהמה שאינו אוכל כבהמה למלאות בטנו כסוס כפרד, כי אם לשם מצוה באימה וביראה בבושה וההכנעה כי זה השולחן אשר לפני ה' וישיבתו לפני ה' ממש, וזה הוא עיקר בירור הניצוצות. ועל זה האופן ודאי הבטיח הקב"ה שאף כל רמש אשר הוא חי שהוא במעלה מעלה גבוה הרבה מעשבי השדה אף על פי כן לכם יהיה לאכלה שיזדמנו בעצמן לכם השור לטבח והבהמה לשחיטה, בכדי שיתוקנו על ידכם כירק עשב שהבטחתי כן לאדם הראשון, כן נתתי לכם את כל, שיהיו כולם מזומנים לפניכם בעת אשר תצטרכו בלי שום עמל ויגיעה כי ירדפו אחר זה בשמחה ונחת לעלות על ידכם לשמי השמים ככל הנאמר.
3