באר מים חיים, בראשית ט׳:ד׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:4
א׳אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. להבין לשון אומרו אך מה זה בא למעט, ואמנם לדברים הנזכרים למעלה אשר באכילה כראוי יעלו הניצוצות קדושים מכל הדברים, היה עולה על דעת בני אדם לאמר לאכול דוקא הבשר עם הדם שהוא הנפש בכדי לתקן את הנפש ההוא להעלותו וזה עיקר הכל, ואולם נודע מה שכתב מרן האר"י ז"ל שזה שאסרה התורה קצת בהמות וחיות ועופות טמאים הוא לצד שרבתה בהם כח הרע והקליפות באופן שאי אפשר לברר עתה הטוב מהם מפני רוב הרע הנאחז בו ואם היה אדם אוכלו לא די שלא יעלה הניצוץ אלא עוד יאחז ויתדבק כח שורש הרע באדם ההוא, ויטה את לבו לתור מאחרי ה' חלילה לעבור על מצוותיו, ולכן אסרתם התורה, וזה הוא הטעם בדם הנפש לפי ששם עיקר משכן חיות נפש הבהמיות היורדת היא למטה מפני שרובה רע, ואדם אשר יאכלנו יפגע ברע וירד הוא בדגת הים ובעוף השמים ליטבע נפשו בכח הקליפות (ועיין מה שכתב הרב ז"ל (בליקוטי תורה פרשה עקב) באזהרה שלא לאכול שום לב בהמה חיה ועוף לפי שרוח הבהמה שם ויתדבק באדם האוכלו ויגרום לו שכחה וכו') ולא זו שאסר הדם שהוא הנפש בעצמו, אף הבשר מן הבהמה בעודה חיה שנפשה בה אסר לאכול אפילו לבני נח כמו שאמרו חז"ל (בסנהדרין נ"ו:). כי כל עוד שהנפש בתוקפה בהיותה בבהמה זו עוד כח רב בכל אבריה מכח הרע והקליפה אשר בנפשה ויזיק להאוכלו להורידנו למטה עמה, ועל כן ציותה התורה שלא לאכול הבשר עד אשר ישחט הבהמה, או בנחירה קודם מתן תורה, ועל ידי זה תצא כללות נפש חיותה ממנה, ואך ניצוצי הנפש נשארים בהבשר וזה יוכל האדם לתקנו, ועל ידי כן תעלה גם כללות נפשה במעט מעט. וזה שאמר הכתוב אך בשר נפשו למעט אתא לומר אף שהתרתי לך אכילת החי לא תאמר בלבבך אאכול הבשר בעוד שנפשו בו, או את דמו בלבד דם הנפש בכדי להעלות את כללות נפש הבהמיות בפעם אחת לא כן, דוקא בשרם לבד התרתי לך, ואך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, והוא אבר מן החי ודם מן החי כפירוש רש"י כי לא יוכלו להעלותם, ויאחז כח הרע באדם האוכלו ויורידנו מטה כמדובר.
1