באר מים חיים, בראשית ט׳:ה׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5
א׳ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו'. להבין אומרו לנפשותיכם ולא לנפשכם וגם אפשר היה די לומר ואך את דמכם אדרוש לבד כי עיקר הצווי שופך דם האדם, ויבואר על דרך שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ז.) בפסוק (בראשית ד', י') קול דמי אחיך צועקים דמו ודם זרעיותיו. פירוש שהקב"ה תבע ממנו כל הזרע שהיה עתיד לצאת ממנו עד סוף העולם ולזה אמר כאן את דמכם לנפשותיכם אדרוש פירוש לפי כל הנפשות שהיה ראוי לצאת ממנו אדרוש ממכה האדם, ולכן אמר ואך, כי אך חלק הוא כמאמר חז"ל (פסחים ה'.), לומר שדמכם חלוק מדם הבהמות שלא מבעיא שדמכם אדרוש אף אדרוש לפי נפשותיכם שהיה ראוי לצאת ממנו.
1
ב׳גם יאמר לנפשותיכם, על דרך שכתבנו למעלה (בפרשת בראשית) בפסוק אי הבל אחיך, ושורש הדברים שכתבנו שם אשר ודאי אינו דומה ההורג נפש הצדיק להורג נפש הרשע נפש החוטאת, כמאמר הכתוב (שמואל-ב ד', י"א) הרגתם נפש הצדיק בביתו, הרי שהקפיד ביותר על נפש הצדיק, צא ולמד בעונש המופלג שסבלו בני ישראל על הריגת זכריה שהיה כהן ונביא כי ודאי אינו דומה מי שמאבד או שובר כלי חרס של המלך למאבד אחת מן הכלים היקרים של אבנים טובות ומרגליות הגנוזים וטמונים בהיכלי המלך הפנימיים ואמרו חז"ל (סנהדרין ק"ג:) שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו וכו', ועוד לשער כמה תענוג ונחת רוח ושעשועים שמקבל הקב"ה מהצדיק והוא מקיים את כל העולם, וכל העולמות שלמעלה ושלמטה עומדין עליו כמאמר הכתוב (משלי י, כ"ה) וצדיק יסוד עולם ונרמז במאמר חז"ל (חגיגה י"ב:) שאמרו על מה העולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו, ולמי שכל אלה לו ובא זה ואיבדה ודאי יגדל עונשו מאוד עד אין קץ ושיעור, כי יקר בעיני ה' המותה לחסדיו ונאמר (ישעיה נ"ז, א') הצדיק אבד וגו', כלומר במיתת הצדיק, גם הצדיק שלמעלה צדיקו של עולם הוא הקב"ה גם הוא אבד אבידה היקרה המעולה נפש הצדיק בן יקיר אשר משתעשע עמו בפמליא של מעלה.
2
ג׳והנה זה הדבר אין מבין כי אם הקב"ה לבדו הוא אשר יראה ללבב ויודע צדקת הצדיק ושורש נפשו ונשמתו, אבל האדם יראה לעינים ואינו מבין לאמיתיות בחינת כל אדם אם צדיק הוא או לא וקל וחומר הדברים משמואל הנביא ששקול כמשה ואהרן ובחר באליאב ונדמה לו שהוא הגון למלכות כמו שכתוב (שמואל-א ט"ז, ו') אך נגד ה' משיחו מה שלא כן היה לפני הקב"ה, ומכל שכן לידע שורש נפש כל אחד לא יראו זאת עיני בשר ועל כן לא נמסר לבית דין לדון ההורג נפש האדם כי אם נפש תחת נפש שזה ההורג בזדון ודאי רשע גמור הוא ולכל הפחות אם הרג רשע כמותו נפשו יתן חלף נפשו, אבל ודאי הקב"ה היודע נסתרות וגלוי לפניו שרשי כל העולם הוא בעצמו ידרוש מכל אחד ואחד שהרג את הנפש לפי ערך הנפש שאיבד מן העולם אם צדיק או בינוני או רשע.
3
ד׳וזה שאמר הכתוב ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, כלומר השופך דם האדם ידון לפי ערך הנפשות וחשיבותיהם כל אחת לפי מעלתה לערך ידון המאבדה, ואך זאת אדרוש כלומר אני בעצמי אדרוש את זאת להפרע מן הרשעים לפי ערך מה שקלקלו, כי שופך דם האדם באדם, דמו ישפך, כלומר במשפט האדם לא יוכלו לדון כי אם להיות דמו ישפך נפש תחת נפש כי לא יראו רק לעינים ואין יודעים מה בלבו של כל אחד, אבל לנפשותיכם אדרוש אני בעצמי כי אני הוא הרואה ללבב ולפי ערך נפשו ורוחו ונשמתו חייתו יחידתו כנאמר.
4
ה׳מיד כל חיה אדרשנו וגו' מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם. צריך להבין שינוי לשונו לכתוב אצל חיה אדרשנו סתם ובאדם אדרוש את נפש האדם, ויבואר על פי מה שכתבנו למעלה (פרק ד', ט') שהבאנו שם דעת הש"ך (בחושן משפט סימן ע"ב סעיף קטן מ') לפסק הלכה באחד שלקח סייף מחבירו והזיקו בידים ואחר כך טוען הניזק שהיה סייף יקר למאוד מה שאין דרך סתם סייף להיות יקר כל כך חייב המזיק לשלם כל דמי הסייף אף שאם היה משאילו לו ונאבד אפילו בפשיעה אין צריך לשלם כי אם דמי סייף דעלמא לא כן במזיק בידים כי אומר לו מאי הוה לך גביה דאזיקתיה ושלא כדעת השלטי גיבורים שכתב דאפילו מזיק בידים פטור ועיין שם, ועל כן אמר הקב"ה לקין אי הבל אחיך כי הבל ידוע ברוב צדקתו אשר היה נפשו של משה רבינו ע"ה והוא דבר יקר שאין כמוהו, וקין הזיקו בידים ותבע ממנו דמי נפש הבל דייקא נפש יקרה כזה כפסק הש"ך להלכה ועיין שם, ואמנם זה הכל באדם ששכלו בקרבו ושייך לומר לו על כל פנים היה לך לחוש אולי היה דבר יקר למאוד ומאי הוה לך גביה דאזיקתיה ולא כן בחיה שאין לה שכל להבין כלל זאת אם יש נפש יקרה או לא ודאי שלא תשולם כי אם כהריגת סתם אדם לא בבחינת ערך הנפש וגם הש"ך יודה בזה.
5
ו׳ועוד הנה האדם ההורג נפש אחיו, הנה עיקר כוונתו לאבד הנפש ממנו שלא יחיה עוד בכדי לנקום ממנו, או לגזול ממונו וכדומה ועל כן הוא מוכרח לסבול העונש לפי ערך הנפש. אבל חיה הדורסת ואוכלת שאין כוונתה בהריגתה כי אם לאכול את בשר הגוף להנאתה ודאי שאינה צריכה לשלם לפי ערך הנפש כי מה לה עם הנפש והיא לא נתכוונה אלא על הגוף להנאתה ולא תשלם כי אם מה שנהנית כדין שן המזיק ברשות הרבים כמו שמבואר (בטור שולחן ערוך חושן משפט סימן שצ"א).
6
ז׳ולזה אמר הכתוב מיד כל חיה אדרשנו, כלומר אותו בעצמו לא לפי ערך נפשו. אבל מיד האדם, מיד איש אחיו, כלומר שחוץ לזה יש חילוק באדם בין ההורג לאיש זר אשר לא קרובו וגואלו הוא, ובין ההורג לאחיו אשר כנפשו כי הכל לפי רוב המעשה נידון אשר לא חמל על חצי בשרו והראה בזה גודל רשעו ואכזריות הרע שבו, ולכל אלה אדרוש את נפש האדם כי האדם אשר לו שכל ובינה להבין היה לו לחוש אולי הוא נפש יקרה עד מאוד ומאי הוה ליה גביה דאזקיה ועל כן לפי ערך נפש המת כן ידרשנו המקום מאת ההורגו, והכל לפי דעת תמים דיעות יתברך שמו אמן.
7