באר מים חיים, ויקרא א׳:ג׳Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:3
א׳אם עולה קרבנו וגו'. נראה ברמז הכתוב הזה על דרך מה שביארנו בכמה מקומות בבחינת מאמר הכתוב (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו שאמרו חז"ל (ברכות ס"ג.) איזהו פרשה קטנה שכל גופי התורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו וגו' והוא שמורא ישים האדם נגד פניו לראות להיות מותר האדם מן הבהמה, כי ודאי לא נברא האדם בשלושה הדברים הדומים לבהמה, בכדי למלאות הנאתו ותאותו כבהמה כסוס כפרד, כי הלא רוח הבהמה היא היורדת למטה לארץ ואם האדם יעשה כן ח"ו גם הוא ירד עמה למקומה מאחר שמעשיהן שוין למלאות כריסם ובטנם להתעדן בכל מיני תענוגים לאכול ולשתות ולשכב עם אשה ולבנות היכלי שן למו להנאת עצמו וככל הגויים האוילים השטופין בזימה, כי ודאי לא יוכל לעלות למעלה עם נופת טינופת הבלי עולם הזה ומחמדיו, ואמנם אדרבה האדם נברא בשלושה דברים דומה לבהמה בכדי שבהם ינסהו ה' אם אוהב ה' בכל לבבו לפרוש מהם כאשר יוכל, ובמה שעוסק במה שמוכרח לו מאכילה ושתיה וזיווג ושארי תענוגות בני אדם חלילה להתכוון להנאתו כי אם לשם ה' לתקן כל דבר ודבר בשורשו במקום עליון בשיעור קומה על כמה דרכים שונים שביארנו בכמה מקומות, הן אותן שבאו בסוד ה' ברזין דאורייתא אשר בכל דבר ודבר בחפצי עולם הזה לידע במקצת על מה זה עשה ה' ככה שיתטנף האדם במעשה בהמיות כזה, והן על פי המבואר בפשוטו בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רל"א סעיף א') שהוא למען היות לו כח על ידי אכילה זו לתורה ועבודת ה' ולא יותר, ובזיווג רק לקיום המצוות וכמו שכפאו שד עיין שם, ועל ידי זה עולה ומתעלה הניצוץ הקדוש כל חפצי עולם הזה מה שניתן בו ביום הבריאה להתהוות להיות יש מאין המוחלט למעלה למעלה והקב"ה מתענג לקבל נחת רוח גדול בזה שמיחדים ומעלים הארץ ומלואה לאל עליון, והעיקר בזה היא כפיית התאוה ובזוי ומיאוס באמת בלבבו כל תאות הבהמיות שאין נאה לאדם להתעסק במעשה בהמה, אם לא המוכרח שלא בתאוה והנאת עצמו כי אם לשם ה'.
1
ב׳ואפשר לרמוז במאמר אלהינו ברוך הוא באומרו יהי רקיע בתוך המים, כי תאות התענוגים נמשך מיסוד המים שהם מצמיחים כל מיני תענוג כמו שמובא בדברי הרב מורנו הרב ר' חיים ויטאל ז"ל בשער הקדושה שלו ואם אדם זוכה להעלות כל תענוגיו לרקיע השמים לנחת רוח לבוראו אז נעשה רקיע בתוך המים ומבדיל בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים כי הניצוצים הקדושים מתבררים ועולים למעלה ונעשו מים עליונים. והחצוניות הפסולות הגשמיות נדחה ונופל למטה ונעשה מים התחתונים וכאשר נאמר בשם הרב האלהי מורנו הרב דוב בער מגיד משרים דק"ק מעזריטש בפירוש הכתוב (משלי י"ג, ז') כל ערום יעשה בדעת, פירוש שאפילו עשיה שלו שהוא במדריגת התחתונים הכל הוא בדעת ותבונה ועל זה אמרו חז"ל (ויקרא רבה א', ו') דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית, כי אם האדם עושה הכל בדעת וחכמה (ודעת היא לשון התקשרות שמקשר הכל לה' אפילו בחפצי עולם הזה) אז אינו חסר לו כלום מכל עשיותיו כי כולם עולים עמו, ונתקנים בתקון גמור, ואם ח"ו דעה חסרת שאין עושה עשיותיו בדעת ותבונה להתקשר עצמו בה' אלהיו אז אפילו התורה והמצוות שעושה חסרים הם ולא קנה כלום, ועל דרך שאמר חז"ל (עבודה זרה י"ט.) שאחר שלומד האדם נקראת תורתו וכו' וזה בעוסקין לשמה בדעה שלימה אבל אם אין דעה הבדלה מנין להבדיל בין חושך לאור ושמים אור לחושך שתורתן ח"ו נופל לקליפות כמו שכתבנו במקום אחר על אומרם ז"ל (בפתיחתא איכה ב') משליכין דברי תורה לארץ וכו'.
2
ג׳ואמנם מי שזוכה להעלות הכל לה' הוא מכונה על שם קרבן העולה, כי הוא העולה כולה לה' ואין לבעלים חלק בה, וכמאמר רבינו הקדוש ז"ל (כתובות ק"ד.) ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה כי היה עושה הכל לשם ה' ולא הגיע לו הנאה, אף מקצת דמקצת, וזה נקרא (קהלת ג', כ"א) רוח בני אדם העולה היא למעלה, כלומר כי זה מותר האדם מן הבהמה, לעלות אף במעשה הבהמה שלו למעלה, ועל כן אמרו (ויקרא רבה ז', ג') העולה באה לכפר על הרהור הלב כנזכר כי זה מאחר שעבר על זה במחשבה מלחשוב שיהיה כל מעשיו לשם ה' בכל מיני גופניות ויהיה הוא עצמו עולה לה' תמיד כרוח בני אדם העולה היא תמיד למעלה כליל לה' אזי מביא קרבן עולה לה' להראות בזה רצונו במעשה כי הוא רוצה מעתה להיות כליל לה' אלהיו בכל עשיותיו, בדברים של מעלה ובדברים של מטה, ולקבל עליו באמת כן ליחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו בכל תנועותיו והרגשותיו הידועות לו שיהיה הכל ביחוד אליו יתברך בלי שום מחשבת פסול חלילה, ואז קרבנו מכפרת על הרהורי לבו במה שנטה עד עתה לתאות הלב שלא לשם שמים. מה שאין כן בהקריבו חטאת ואשם שבאין על חטא מלשון חסרון כי נחסר הרבה בנפשו במה שבא לידי עבירה בשוגג, כי גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי י"ט, ב') כלומר גם עבירה הבאה בלא דעת נפש לא טוב הוא כמאמר חז"ל (בתנחומא פרשה זו ו') בזה הלשון: לפיכך אם חטא בשוגג אין סימן יפה לו וכו' וכמשל המובא בספרי יראים לשמן הנשפך על בגד הלבן, אף אם נשפך בשוגג כתם גדול הוא כנודע, וכן בנשמה הזכה והלבנה אם מתטנפת ח"ו בעבירה אף בשוגג לא טוב הוא, וגם אשם לשון חטא היא מלשון (ויקרא ה', י"ט) אשם אשם לה'. ולזה יאמר הכתוב אם עולה קרבנו שרוצה להקריב קרבן עולה לעלות לה' בכל פרי הארץ וכל התאוות, אז זכר תמים יקריבנו, כי אז עבודתו תמימה ושלימה הן בתורה ותפילה והן בתענוגות בני אדם ואינו נחסר לו מכל עשיותיו כי עולים לה'. ואפשר שזה רומז הכתוב (דברים י"ח, י"ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך וגו' כי זה שאינו עובד לה' אלא בתורה ותפילה אזי אינו תמים ושלם הוא עם ה' כי במקצת עובד ה' ובמקצת עובד את עצמו וצותה התורה תמים תהיה וכו' שתהיה עבודתך תמימה לה' תמיד בכל עשיותך בשמים ובארץ וכמו שאיתא ברמב"ם ושולחן ערוך שם שזה נקרא עובד את ה' תמיד ועל כן זכר תמים יקריבנו אל פתח אוהל מועד יקריב אותו להראות כי כולם באים לה' בזה השער לה' בפתחי עולם עד מלך הכבוד ואז ונרצה לו לכפר עליו על דרך הנזכר בפרשת תרומה על פסוק ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
3