באר מים חיים, ויקרא י״ג:ט׳Be'er Mayim Chaim, Leviticus 13:9
א׳נגע צרעת כי תהיה באדם וגו'. צריך לדעת שינוי לשון הכתוב ממה שנאמר קודם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו', וכאן שינה טעמו לפתוח בנגע כי תהיה. ונראה שהכתוב מרמז בזה ענין אחד. והוא על פי אשר אמרתי בפסוק (שמות ט"ו, כ"ו) כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רפאך. ונודע סתירת הפסוק מניה וביה כי כאשר לא ישים מה ירפא לו וכאשר נתעוררו חז"ל (סנהדרין ק"א.). ואמנם נוכל לומר כי הנה לפעמים הקב"ה החפץ חסד הוא ורוצה להיטיב ואינו יכול להיטיב לזה כי אם בשלוח לו יסורים חולי או מכה הצריך לרפואה. וכאשר שולח לו הרפואה לרפאותו מחוליו (הנה גם בחסדי בני אדם אמרו חז"ל (בבא מציעא פ"ז.) צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה כי כל ההתחלות קשות ובתחילה אינם מבטיחים רק מעט ואחר כך כאשר יתחיל חסדם להתפשט מתפשט והולך עד שיעשו הרבה הרבה. ומכל שכן הבורא יתברך בעל החסד האמיתי שכאשר שולח חסדיו לאיש הזה ברפואה לרפאותו) מתפשט החסד עליו גם בדברים אחרים ומרבה להיטיב עמו כמאמר חז"ל (ברכות ה'.) ביסורין של אהבה ואם קבלם מה שכרו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. ועל כן נקראים יסורים של אהבה כי אינם באין על שום חטא רק באהבת ה' אותו להרבות עליו חסדיו על ידיהם כאשר ירפאנו מהם.
1
ב׳ואם תאמר אם זה ראוי שה' ייטיב לו בחסדיו ולמה לא ייטיב לו בלתי שליחות יסורין. אומר לך כי המה באים על אופן הזה כי ידוע אשר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא שאין הקב"ה עושה דבר כי אם כאשר נמלך בפמליא שלו כמאמר חז"ל (עיין בראשית רבה ח', ח') כי מלך במשפט יעמיד ארץ וצבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה. ולא יעשה דבר בארץ הן לרחמים הן לדין כי אם יוסכם משני הצדדין מהמיימינים והמשמאילים כמשפט. והנה אדם הזוכה לחסד מצד מעשיו הטובים באתגליא שעושה מפורש מעשיו הטובים בעשייה מפורשת שכולם רואין את המעשה הטוב שעשה זה. הנה לזה בודאי תרד ההשפעה והברכה בריש גלי ישרה וזכה צלולה וברורה ואין פתחון פה לשום מקטרג לקטרג כי הכל רואין כי הוא ראוי לחסד. ואמנם לפעמים נמצא שהקב"ה בלבד רואה שזה ראוי לחסד ולא אחר כגון כעין אומרם ז"ל (קידושין מ'.) חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. הנה הקב"ה רואה את הלב הטוב ואמיתיות מורשי לבבו כי היה חפץ מאוד בהמצוה אלא שנאנס. אבל המקטרג מקטרג על זה כי אומר אפשר שלא היה עושאה אף בלא האונס. הגם שהכל גלוי לפני עיני כבודו והוא מביט לסוף דבר בקדמותו ויודע שבודאי היה עושאה, טוען המקטרג כלום יש אב שמעיד על בנו. או לפעמים רואה הקב"ה שאדם זה ראוי לחסד בשביל מעשה הטוב שיעשה אחר כך כי הכל גלוי לפניו, או דיפוק מיניה זרעא מעליא וברא מזכי אבא להיות זה ראוי לחסד עבור זה. והמקטרג משמאיל לחובה לומר כלום יש אדם וכו', וכדומה בדרכים שונים שהקב"ה צריך להסתיר החסד בפני בעלי הדין. לזה שולח הקב"ה מכה או חולי ביסורין של אהבה שאין בו שום חטא בכדי שירפאו אחר כך וכאשר תרד אליו הרפואה תרד עמה רוב ברכה וחסד וחיים ושלום לאיש הזה, ויראה זרע ויאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. והנה נודע (זוה"ק בפרשתנו מ"ח.) אשר שם אדם הוא המובחר והמעולה בשמות האדם שהם אדם איש גבר אנוש כי אדם הוא מלשון אדמה לעליון והוא רומז על אדם המובחר במעלה לזה אמר הכתוב נגע צרעת כי תהיה באדם כלומר מאין ימצא שימצא באדם השלם נגע צרעת שהוא בחינת הצער והיסורים אין זה כי אם והובא אל הכהן פירוש שיובא על ידי זה אל בחינת הכהן שהוא בחינת החסד שיושפע עליו מחסדי ה' ברוב ברכה וחיים עד העולם.
2