באר מים חיים, ויקרא ט״ז:א׳Be'er Mayim Chaim, Leviticus 16:1
א׳וידבר וגו' בקרבתם לפני ה' וגו'. חז"ל (ויקרא רבה כ', י') הגידו בטעם מיתתם מפני שלא היה להם נשים שאמרו איזה אשה הגונה לנו והיו הרבה נשים יושבות עגונות וממתינות להם וכו' וסמכוהו אקרא (תהלים ע"ח, ס"ג) בחוריו אכלה אש, בשביל בתולותיו לא הוללו. ובודאי זה פלא לפי פשוטו לומר שלכך מתו בקודש בקרבתם לפני ה' בשביל חטא הנשים שהיו ממתינות להם. כי בשביל זה היו יכולין למות על מטתם לא במקום הקודש. והנראה בכוונת דבריהם בזה כי נודע היות אמת שעיקר תכלית שלימות כל עבודתינו ויגיעתינו בכל התורה והמצוות בעבודת ה' הוא בכדי לבוא אל בחינת האהבה האמיתית השלימה שהוא הדביקות בה' בדיבוק עצום ביחוד נפלא באהבה עזה בוערת כרשפי אש שלהבת י"ה, עד אשר מחמת רוב חשק הנפש וצמאונה לה', תכלה ותצמד ותכסף להתדבק אליו ולהכלל באורו ברוך הוא. וזה הוא תכלית כל מקוה וקץ כל תכלית. ורק לזה היתה הבריאה שיתקרבו אליו כל הנבראים באהבת אמת אחרי התרחקם מאתו כמו שאיתא בחובת הלבבות. ואמנם היראה היא השער לה' שצריך האדם ליכנס תחילה בשער היראה כי זה השער לה' צדיקים יבואו בו כנודע בסוד (תהלים קי"א, י') ראשית חכמה יראת ה'.
1
ב׳ונראה שעל כן קבע הבורא ברוך הוא וברוך שמו את היראה בשער המלך. אף שעיקר העבודה היא האהבה. מפני שכל ענין אהבה הוא כלות הנפש ונטותה אל בוראה ברוך הוא להתדבק באורו העליון. ונמצא היתה יכולה לרוב החשק העצום והתאותה וכסופה למקורה לצאת ולפרוח מהגוף העכור בכדי להכלל באורו ולהשאר שם. ונודע מאמר חז"ל (פסחים ח'.) למה צדיקים דומין בפני השכינה כנר בפני האבוקה. וידוע שכאשר יועמד נר קטן אצל האבוקה תכלה אור הנר ותפרח לאור האבוקה ותשאר שם. ולזה קבע הקב"ה בשערו, יראה עצומה מפניו, והיראה היא תגביל הנפש שלא תזונה עיניה כל כך מזיו השכינה עד כלותה לשם, כי יראה לגשתו. והדמיון בזה לאדם שנכנס פתאום להיכל המלך וכאשר מסתכל בדברים היקרים העומדים שם המאירים ומפיקים נוגה כמעט היתה נפשו יוצאת מרוב התענוג העצום ואורות הבהירין אשר שם ואך לפי שיראת המלך חופפת עליו שם בפחד ורעדה גדולה אינו יכול להסתכל כל כך על דברים ההם ופוסק מחשבתו מהם רגע אחר רגע ובזה תשוב נפשו שלא תפרכס לצאת לאור התענוג אשר שם. וכמו כן באהבת האדם את ה' אלהיו אם הוא באמת באהבה עזה יוכל נפשו לצאת מאתו. כמו האם שלא ראתה את בנה החביב לה זה כמה, וכאשר אחר כמה שנים תראהו פתאום שבא אצלה תתחיל לנשקו ותוכל למות מנשיקה ההיא לרוב האהבה והדביקות בצאת נפשה ממנה. ואך על זה נאמר (יחזקאל א', י"ד) והחיות רצוא ושוב. כי הן אמת אשר כל עבודת בוראנו צריך להיות במסירת נפשו לה' באמת והוא על ידי האהבה האמיתית. ואך אם רץ לבך, שוב לאחור על ידי בחינת היראה העצומה כעין (שמות ג', ו') ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. ובזה תשוב נפשו רגע אחר רגע ויוכל לעמוד. ואף על פי כן ימסור נפשו לה' באמת בבחינת (שיר השירים ה', ו') נפשי יצאה בדברו. שכן ראוי לאיש הישראלי בדברו לפני אלהים להיות ממש נפשו יוצאת, ותתקיים על ידי בחינת היראה השלימה.
2
ג׳ואכן מי שלא בא תחילה בשער היראה רק כענין מה שנאמר (שמות כ"ד, י"א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. שזנו עיניהם מראות זיו השכינה, בלתי יראה הצריכה. הגם שהיא אהבה גמורה אהבה אמיתית שנהנו מזיו השכינה כאיש אשר יאכל וישתה כמאמר חז"ל (במדבר רבה ב', כ"ה). מכל מקום היו ראויין לעונש אם לא שלא היה חפץ הקב"ה לערבב השמחה כמו שכתבו חז"ל (שם והובא ברש"י פרשת משפטים), אז יוכל להיות בהתגברות האהבה כיד ה' החזקה עליו באהבה עזה בוערת כרשפי אש, ויראה אין עליו להיות שב לאחריו מפני פחד ה' והדר גאונו. שיופסק ממנו כל חיותו, ונפשו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף להבטל ולהכלל באורו בפסיקה גשמיות ממש כנר בפני המדורה והוא בחינת מיתת נשיקה הידוע שהקב"ה מתגלה אל הנשמה ההיא באור האהבה ומסיר היראה מאתו כי הקב"ה כל יכול, ויכול הוא להסיר היראה ותתלהב הנפש באהבה עזה לבד עד אשר תכלה אליו ותוכלל באורו ביחוד ממש. וזה היה ענין מיתת בני אהרן נדב ואביהוא שהתדבקו עצמן בדביקות האהבה האמיתית בלהבת אש שלהבת עזה, ולא הקדימו ליכנס תחילה השערה לאחוז בזה, וגם מזה אל ינח ידם להסתיר פניהם ולהביט מפני היראה והאימה, וכלתה נפשם לאל עליון בדיבוק עצום בבחינת מיתת נשיקה, וימותו. ולזה אמר הכתוב בקרבתם לפני ה' שקרבו תיכף לפני ה' ממש ולא נכנסו תחילה השערה שער היראה על כן וימותו בשריפת נשמה שהיה נשמתן שורף ותלהב בלהבת יקוד יקד אש לצאת מגוף העכור ולהתדבק בחיי החיים ברוך הוא וברוך שמו.
3
ד׳ואפשר שגם לזה ירמוז הכתוב למעלה בפרשת שמיני באומרו ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. כי חז"ל אמרו (יומא כ"א:) אש אכלה אש זה אשו של הקב"ה. פירוש שמי שבוער בלבו לה' כאש להבה באשו של הקב"ה הוא אש אכלה אש פירוש שלפעמים נכלה האש הבוער מפני האימה והפחד והיראה וצריך להסתיר פניו והם לא כן עשו ובערו באש אהבה בלתי היראה והוא אש זרה אשר לא צוה אותם כי אשו של הקב"ה הוא דוקא אש אכלה אש ועל כן ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. כי ידוע שאתערותא דלתתא גורם אתערותא לעילא וכל מה שאדם עושה בארץ כן עושה הקב"ה כביכול למעלה כנגדו לטוב או להיפוך ח"ו. והם כאשר התעוררו עצמם באהבה תשוקה בוערת בלפיד אש לעומת מלכם ברוך הוא, כן לעומתם יצא אש מלפני הקב"ה באהבתם ותאכל אותם בשריפת נשמה וגוף קיים כמאמר חז"ל (סנהדרין נ"ב.). כלומר שכלתה נשמתם לאור המדורה ונתבטלה שם ותכלה אורה מלהאיר להם, וימותו לפני ה' כי יצתה נשמתם בנשימה במיתת נשיקה בכלילות אורה באור ה'. ולזה רמזו חכמינו שלא נשאו נשים וכו'. כי בחינת היראה מכוונת על שם בחינת הנוקבא בסוד הכתוב (משלי ל"א, ל') אשה יראת ה' כנודע. והם לא נשאו נשים שלא נכנסו בשאר היראה כנאמר ועל כן בחוריו אכלה אש משום דבתולותיו לא הוללו שלא החזירו פניהם ביראתם מלהביט אל האלהים, ותכלה אש נרם באור המדורה. ואפשר שגם לזה רמזו באומרם ז"ל (ויקרא רבה כ', ט') שתויי יין נכנסו כי נודע היות בחינת יין המשמח במדת יין המשומר בענביו ששם בחינת האהבה עזה ועצומה לה' כנודע לטועמי מעץ החיים ועל ידי רוב האהבה הזו בלתי הקדמת היראה מתו כדבר האמור.
4
ה׳עוד יתבאר הכתוב בהקדם לדקדק כפל לשון מיתה הנאמר כאן אחרי מות וגו' וימותו. ואכן הנה נודע אשר והחיות רצוא ושוב. שגם אצל הצדיק גמור אי אפשר לו שיעמוד תמיד במדריגה עליונה באהבתו את ה' וביראתו. רק שצריך לפעמים ליפול ולירד מבחינתו, והירידה הזאת צורך עליה הוא כי אחר כך יעלה במעלות רבות ונכבדות עוד יותר ויותר כי תענוג תמידי אינו תענוג. וכמשל האב והבן כשהם תמיד יחד במקום אחד לא יתרבה ביניהם תענוג מחדש ותמיד במדריגה אחת עומדין ואינם מרגישין שמחה ותענוג במה שהם יחד כיון שתמיד כך הוא, ואמנם כאשר יתרחק לפעמים הבן מהאב ולא יהיה אצלו שנה או שנתים והבן הוא החביב אל אביו מאוד אז כאשר אחר כך יבוא אליו מארץ מרחק יתרבה שמחתם ותענוגם מאוד מאוד בעת ההוא בשמחה רבה. וכן הוא בכל הדברים שבעולם כמו איש ואשה הדרים יחד באהבה שהוא אהבה הגשמיות מה שלבו של אדם מתאותו ומחמדתו, מכל מקום אם ידורו תמיד באהבה ואחוה לא יוכר כל כך אהבתם זה לזה כמו אם לפעמים יפול ביניהם איזה שנאה ומחלוקת ואחר כך יעשו שלום ביניהם לקרב את המקורבים, יתודע ויוכר האהבה והחיבה ביניהם ביותר אז, וביותר יוכר בחינה זו בבחינת יתרון אור מן החושך כי מי שהיה בחושך אפילה ומתיירא מחיות רעות ומלסטים ומנחשים ועקרבים ואחר כך כשיבוא אל האור יתרבה בעיניו תענוג ושמחת האורה עד בלתי שיעור וערך והוא בחינת אחור וקדם שמי שהוא בבחינת אחור אם ישוב אל ה' יגיע לבחינת קדם קדמתה ברוב אהבה וחמדה, כי זה כמו שלא ראה אורה לפניו והלך בחושך בלא אור ועתה כאשר מגיע אל האורה שמח ומתענג בה ומתדבק בה בכל עוז ותעצומות בכל לבבו ונפשו ומאודו והוא הנקרא טוב מאוד שאמרו חז"ל (בראשית רבה ט', ז'-י"א) בכמה אופנים שמאוד מורה על הרעה כי כאשר יגיע האדם מהרעה אל הטובה הוא טוב מאוד יותר מטוב לבד. שעל כן צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה (בראשית רבה ס"ו, ד') בכדי שיהיה בבחינת טוב מאוד שיהנו ויתענגו מטובם ברוב טוב ונחת, כשתוקדם אליהם הרעה. כמו העוף כשהוא בורח ופורח מפח יקוש אז יעופף בכח גדול עד למעלה למעלה מה שאין כן כשהוא מעופף סתם בלתי המלטה מהפח, שאינו מעופף כל כך למעלה.
5
ו׳ובזה מוטעם מאוד מה שלכאורה דברי חז"ל סותרים את דברי הכתוב כי חז"ל (ויקרא רבה כ', ח'-י') הגידו בטעם מיתתן שהיה בשביל נידנוד עבירה שעברו. לזה, נכנסו פרועי ראש. ולזה, שתויי יין וכדומה. והכתוב הנה מעיד אשר בקרבתם לפני ה' וימותו סיבת מיתתן לא היה כי אם מרוב האהבה והחשק שכלתה נפשם לה' בקרבתם אליו וימותו והוא בחינת מיתת נשיקה הניתן לצדיקים גמורים כידוע ממפרשי התורה שבזה מתו. ולפי הנזכר נכונין הדברים מאוד כי סיבת מיתתן לא היה כי אם על ידי שתי בחינות הנזכרים שבאמת ירדו קודם ונפלו קצת ממדריגתם לבחינת אחור לכל חד כדאית ליה לזה בפרועי ראש ולזה בשתויי יין וכאשר נבאר להלן קצת מהות דברים הללו. ואחר כך כאשר באו לפני ולפנים ונזכרו בבחינת אחור שהיה להם ונתחרטו למאוד ודבקו עצמן בדיבוק עצום בבוראם באהבה גדולה ועצומה והגיעו לבחינת קדם קדמתה, ומחמת רוב האהבה והתשוקה פרחה נשמתם לבוראם ונשארו שם ומתו מן העולם. והנה נודע שבחינת אחור יקרא לפעמים בבחינת מיתה שהיא נפילה ממדריגה הראשונה כאמור כמה פעמים בדברי האר"י זלה"ה ולזה יאמר הכתוב בביאור סיבת מיתתן ואמר כי אחרי מות שני בני אהרן, פירוש אחרי שירדו ונפלו קצת ממדריגתם בבחינת מיתה שהוא בחינת אחור ואחר כך בקרבתם לפני ה' ומחמת גודל אור האהבה ושמחה ותענוג העצום שהרגישו אז, וימותו מיתה עצמית, מיתה ממש, שפרחה נשמתם בבחינת מיתת נשיקה כנאמר.
6
ז׳ואכן חז"ל פירשו ענין בחינת האחור שקרה לצדיקים האלה כי הלא ודאי לא קרה להם כמקרה עבירה ח"ו כי לא יאונה לצדיק וגו' ועליהם אמר משה עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך כמאמר חז"ל (בתורת כהנים הובא ברש"י ז"ל) ועל כן חד אמר פרועי ראש נכנסו למקדש כי כיסוי הראש מורה על היראה והפחד מאימת שמו יתברך על דרך אומרם ז"ל (שבת קנ"ו:) כסי רישך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא והם נכנסו שלא בבחינת היראה והאימה רק באהבה עצומה לבד (והיה זה אצלם בבחינת אחור למאוד) עד שפרחה נשמתם לבוראם באהבתם אותו. וחד אמר שתויי יין נכנסו על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין ל"ח.) אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא ואמרו (בבא בתרא י"ב:) הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה היין מפקחו. ונמצא שלפעמים צריך לשתות יין לשמח לבו בה' על ידו ואמנם זה דוקא בדרדקי ובמי שלבו אטום ולא בגדולי הדור. ונמצא כשהם רצו ליכנס למקדש על ידי יין היה נחשב להם לבחינת אחור ואחר כך בקרבתם לפני ה' על ידי זה וימותו בנשיקה כאמור.
7