באר מים חיים, ויקרא ט״ז:ג׳Be'er Mayim Chaim, Leviticus 16:3
א׳איש איש וגו' במחנה וגו' או מחוץ למחנה וגו'. צריך לדעת פרט הכתוב במחנה או חוצה לה כי איזה סברא היה לחלק ביניהם. והנראה בכוונת כתוב הזה כי הנה נודע מה שאמרו חז"ל (סוטה כ"ב:) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והקשו רבותינו בעלי התוספות שם מהא דאמרינן (תענית ז'.) הלומד שלא לשמה תורתו נעשית לו סם המות ונוח לו שלא נברא ותירצו דהאי שלא לשמה שבא מתוכו לשמה הוא כשעוסק בתורה ומצוות לאהבת קבלת שכר ופרס מאת ה' מן השמים ונשמר מן העבירה מיראת היסורין ועונש עצמו והאי שלא לשמה שנוח לו שלא נברא הוא כשלומד להתגאות ולקנטר.
1
ב׳ובזה פירשנו אומרם ז"ל (בבא בתרא י'.) ישראל נקראו בנים ונקראו עבדים בזמן שעושין רצונו של מקום נקראו בנים ובזמן שאין עושין רצונו נקראו עבדים לכאורה זה פלא הוא שכשאין עושין רצונו נקראים עבדים וכי זה דרך העבד שלא לעשות רצון אדונו. ואיך הוא עבד לו אם אינו עושה רצונו והכתוב אומר (מלאכי א', ו') ואם אדונים אני איה מוראי. ויתכן לפי הנזכר כי הנה מי שעוסק בתורה ומצוות בשביל שמצפה לקבל פרס מזה, ומיראת העונש והיסורין, זה אינו עושה ועובד רק את עצמו כי לצד שהוא ירא מעונש גופו או נפש בניו ובנותיו נשמר מלמרוד במלך המלכים שלא יגיע לו עונש ויכאב עליו נפשו. והרי אינו ירא כי אם מעצמיותו שלא ילקה עבור זה, והמצוות שעושה בשביל קבלת פרס גם כן אינו עובד אלא את עצמו בשביל שיקבל שכרו משלם. ועל כן אינו עושה כי אם רצון עצמו שעצמיותו חפץ בזה בשביל לקבל שכרו בעולם הזה או בעולם הבא, ולזה נקרא אינו עושה רצונו של מקום. כי אם היה עושה בשביל לעשות רצונו של מקום לא היה מצפה להנאת גופו מזה. ועבור כן שם עבד יקרא לו כי הוא כעבד ממש העובד אצל הבעל הבית בשביל שכרו ונשמר מלעבור על רצון אדונו שלא יכנו מכות מרדות. אבל אינו עובד בשביל למלאות רצון אדונו. כי הוא היה חפץ שלא ימולא רצונו. רק שעובד לו בשביל עצמו. אבל מי שעובד להקב"ה בשביל שחשקה נפשו למלאות רצונו ברוך הוא כדי להיות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו והוא שש ושמח במה שזוכה שהוא גורם נחת רוח לפניו והקב"ה מקבל תענוג ושמחה על ידו. יותר מכל מחמדי עולם אפילו יותר מכל שכר ותענוג עולם הבא שיפה שעה אחת קורת רוח בעולם הבא יותר מכל חיי עולם הזה. מכל מקום כל כך ערבה לו מה שגורם תענוג ונחת רוח לפניו יתברך מה שכל מלאכי מעלה משרפים וחיות ואופני הקודש אינם זוכים לעבוד עבודתו תמיד כאשר רוצים כי אם פעם אחת ביום או שני פעמים ויש שלא היה להם רשות לעבודה כי אם פעם אחת בשנה או בשמטה וכמו שאמר המשורר (בפיוט אקדמות) סיומא דלעלם ואף לא לשבועתא אבל עדב יקר אחסנתיה חביבין דבקבעתא. שלאיש ישראל ניתן רשות וחיוב לעבודה תמיד בכל היום והלילה. ועוד שהקב"ה כביכול ברוך הוא אינו מקבל תענוג ונחת רוח משום מלאך ושרף כמו מאיש ישראל שוכני בתי חומר, ועל כן ערב עליו לעשות נחת רוח לפניו יתברך במסירת נפשו ורוחו ונשמתו ממש ומאודו בכל רגע ורגע להקב"ה באימה ובפחד וביראה במה שזיכהו בעבודתו כי יודע שהוא אינו כדאי וראוי לזה. וכל עצמו עם כל אשר לו אינם כדאים אף פעם אחת לישא את שמו יתברך על שפתיו לולי רחמי ה' וחסדיו שבחר בעמו ישראל באהבה וזיכם בעבודתו. וזה הוא העושה רצונו של מקום כי אין כוונתו בעבודתו כי אם למלאות רצונו יתברך ולא לשום דבר ואופן אחר בעולם. ועל כן נקראין בנים, כי זה דרך הבן שרוצה תמיד באהבה ושמחה לגרום תענוג ונחת רוח לאביו באהבה ושמחה שלא לקבלת פרס בשום צד כמו שאמרו רבי שמעון בר יוחאי וחבריו לרעיא מהימנא (בזוה"ק תצא רפ"א.) אנת הוא ברא מהימנא דרחים לאבוי ולאמיה יתיר מגרמוהי.
2
ג׳ונחזור לעניננו בענין העובד על מנת לקבל פרס ומיראת העונש הגם שהיא שלא לשמה כי במצוותיו אמר רחמנא ולא בשכר מצוותיו כמאמר חז"ל (עבודה זרה י"ט.) מכל מקום כיון שעל כל פנים יש בו מעלת אמונה שמאמין בה' שנאמן ליפרע ונאמן לשלם שכר ונודע אשר בזכות אמונה נגאלו ישראל ממצרים כמאמר חז"ל (ילקוט רמז ר"מ) ועל כן גם הוא נגאל מגלות היצר הרע שלו בזכות אמונה הזו ומתוך שלא לשמה בא לשמה שיעבוד לה' מאהבה ושמחה לעשות נחת רוח לפניו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהדיא בסוף הלכות תשובה עיין שם. אבל העובד ה' להתגאות בזה ולעשות עטרה להתגדל בה הנה אין בו צד אמונה ואדרבה מקטני אמנה הוא. שאינו מאמין שהעושר והכבוד מלפניו הוא וסובר שזה לוקח לו האדם מעצמו. ומכל שכן מי שכוונתו לקנטר ח"ו שזה סם המות ממש. שבתורה נאמר (משלי ג', י"ז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ותלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. והוא מרבה מחלוקת על ידי התורה ועל זה נאמר נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לעולם מאחר שלעולם לא יוכל לבוא להתקרב אל פני ה' ולעשות רצונו כי אין בו מקום כניסה כלל לבוא אל פתח אהל מועד לחזות בנועם ה'.
3
ד׳והנה אמרנו במה שאמרו חז"ל (סוטה ד':) כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה וכן כל הכועס וכדומה בכל ענין שאמרו חז"ל כזה. ולכאורה צריך להבין ענין השוואתם שהשוו חז"ל זה לזה. כי הלא ודאי אינם שוין ממש בכל הפרטים להיות המתגאה והכועס וכדומה, חייב מיתת בית דין כמו העובד עבודה זרה. ולאיזה ענין השוום חז"ל. הגם שבאמת אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה', ו') ויכול להיות שזה חמור כמו זה. על כל פנים אין דמיונם שוה בכל וצריך טעם למה שקלו זה כנגד זה.
4
ה׳ואמנם הנה ידוע אשר כל פעל ה' למענהו וכל מה שברא לכבודו ברא להנהות בריותיו מטובו שכולם לא יעשו רק את הטוב בעיני אלהים ואדם, והרע יוכנע ויוגרש ויפול לעומקא דתהום רבא. ואך כי הבחירה ביד האדם הוא ובידו לנטות ולהגביר כל צד שירצה הן צד הקדושה הן צד האחר ח"ו. ועל כן כאשר יעשה אדם את מעשה הטוב תתגבר הקדושה, והרע יוכנע, וממילא יעשו גם אחרים מעשה הטוב בעולם לצד כי גברה הקדושה בעולם והיא שורה על כלל ישראל וכולם יעשו הטוב לפי ערך הקדושה שהגדיל זה במעשיו. ועל כן אמרו חז"ל (אבות ה', כ"א) משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. כי משה בצדקתו גרם שיתגדל הקדושה כל כך בעולם עד שכל ישראל עשו הטוב בעבור זה. ועל כן זכות הרבים תלוי בו כיון שמצדו ועבורו באו לעשות הטוב הזה בעולם. ולהיפוך כאשר יעשה אדם הרע יגבור הרע בעולם ח"ו ואז ימצא מין את מינו ח"ו שכאשר אחד ירצה לעשות רע יודבק בו הרע הזה שהשרה זה בעולם ויסייעהו לעשות רע ביותר ויותר. ועל כן ירבעם חטא והחטיא את הרבים. שעל ידי חטאו גרם שרבים יחטאו שרעתו עזר להם לרעתם ועל כן חטא הרבים תלוי בו. כי יש לו חלק בכל החטאים. ומכל שכן מי שעושה דבר מצוה ומערב בו דברים הרעים כמו מחשבות הגיאות והפניות, הנה מאחר שהפעולה גופה נעשה בדבר מצוה יש כח יותר להרע להתקיים בעולם עבור שנצטרף עם המצוה וכשהוא משוטט בעולם יסייע לכל עוברי עבירה לעשות רעות וניאוצות גדולות בפועל ממש כי יש לו כח להתקיים בעולם על ידי התחברותו עם המצוה. ואפשר על כן אמר רבי טרפון (ערכין ט"ז:) תמהני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה אם אומר לו טול קיסם מבין עיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך. כי גדול הדור המוכיח דרכו להקטין עבירות דורו ובפרט בפניו שלא ישא עליו חטא ויתביש ואומר לו טול קיסם מבין עיניך והוא משיב טול קורה וכו' פירוש שגם זה העבירה הגדולה שאני עובר בפועל מבין עיניך הוא. שאתה מערב רע בטוב בעסקי תורתך ומצוותיך ויש להרע הזה כח גדול כי הוא מעורב בטוב וגורם לי שאעשה הרעה הזאת בעולם וחטאתי לאלהים.
5
ו׳והנה כל בחינת מין הרע יוציא את מינו לנגדו להיות זה עובר בפועל ממין הרע הזה. ועבור זה שקלו חז"ל כל בחינת מין הרע מה שיוציא באחרים כדמותו כצלמו, ותלוהו עליו לומר כאילו עשה גם עבירה ההיא בפועל. כי מי שעובר עבירה ההיא, הנה הוא עובר בכח הרע הזה וחטא הרבים תלוי בו וכאילו הוא שותף במעשה ההיא. ועל כן כל המתגאה הנה בחינת הגאוה הוא מין ממיני עבודה זרה. כי אומר אני ואפסי עוד שהוא בחינת הקליפות האומרים כזה נגד הקדושה. ועוד שאמרו חז"ל (נדרים כ"ב:) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. וכעס הוא ענף הגאוה שכל המתגאה מתכעס כידוע וכמו שכתב בשער הקדושה למורנו הרב חיים ויטאל ז"ל (חלק א' שער ב') ועל כן הוא בחינה ממיני עבודה זרה. ולזה כאשר זה מתגאה, ובפרט כשהוא על דברי תורה ומצוות שאז מגביר בחינת הרע בעולם בכח גדול, והרע הזה משוטט בעולם ויודבק למי שרוצה ח"ו לעבוד עבודה זרה ויסייענו לזה כי הוא ממינו, ונחשב לו כאילו הוא עבד עבודה זרה כי מעשיו נתחברו בעבירה ההיא וקנה לו שותפות בה, וכן בכל שארי מדות הרעות.
6
ז׳ובזה נבוא בביאור הכתוב. ואמר איש איש וגו' ורמז לכל אשר אמרנו. כי יעסוק במוקדשין להקריב אשה לה' בתורה או במצוות, אבל חוץ לעזרה. שלא יביאנו לפנימיות בית ה' לעשות לשמו הקדוש שיהיה לרצון לפניו. רק יעסוק בהם בבחינת שלא לשמה והם על שתי בחינות. אחד אשר ישחט שור וגו' במחנה פירוש שיעסוק במוקדשין על כל פנים במחנה ישראל. שיהיה באמונת ה' לקבלת שכר ומיראת העונש, שהוא מחנה ישראל להיות בו אמונת ה' שנאמן ליפרע ולשלם שכר. ועוד כיון שמתוך שלא לשמה כזה בא לשמה הרי הוא במחנה כי יבוא אל הקודש כפעם בפעם ואך עתה חוץ לעזרה הוא ומערב במצוה מחשבת חוץ שהוא אהבת ויראת עצמו שאין זה עבודת ה', ועל כל פנים יתגבר מזה קצת בחינת הרע בעולם שהיא סטרא אחרא פירוש צד אחר שאינו לשם ה' כי אם אהבת ויראת חוץ. או אשר ישחט מחוץ למחנה, זה בחינת הרע לגמרי שיעסוק במצוה במחשבת הגיאות והפניות עטרה להתגדל בה או ח"ו לקנטר שהוא סם המות ממש. ועל כל פנים נעשה מצות ה', ויש להרע כח גדול מזה. ועל שניהם אומר הכתוב,
7