באר מים חיים, ויקרא כ״ה:כ׳Be'er Mayim Chaim, Leviticus 25:20
א׳וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי וגו'. מסידור לשון הכתוב נראה שציוית הברכה לא יהיה כי אם כאשר יאמרו מה נאכל וגו'. וצריך להבין דבר זה על מה זה. ועוד לכאורה הכתוב וכי תאמרו מיותר כולו והיה די בכתוב הזה לבד וצויתי את ברכתי וגו' ועשת את התבואה לשלוש השנים וממילא על ידי זה לא יאמרו מה נאכל. והנראה כי הנה נעים זמירות ישראל אמר בתהלותיו (קמ"ז, י"ט-כ') מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגו'. ולהבין למה לא סיים כי אם במשפטים לבד ולמה לא סיים כאשר פתח לומר ודבריו וחוקיו ומשפטיו בל ידעום. ואכן הנה נודע מה שאמרו חז"ל (בתורת כהנים פרשת אחרי פסוק י"ח, ד' ומובא ברש"י ז"ל שם) בהפרש אשר בין החוקים למשפטים. כי החוקים נקראים אותן המצוות שהיצר הרע ועכו"ם משיבין עליהם. ומשפטים הן אותן המצוות שאילו לא נאמרו היה כדאי לאומרן.
1
ב׳והנה זרע ישראל קדושו הנקראים מאמינים בני מאמינים ויודעים כי החקר אלוה תמצא ואין חקר לתבונתו ועל כן גם אלה החוקים אשר לא נודע ענינם וטעמם לפי שכל אנושי, עושים אותם באהבה ויראה ושמחים לקראתם לעשות רצון קונם בשמחה כי מאמינים אשר אל דעות ה' ולו נתכנו עלילותיו. ואין כח בשום נברא בעולם מן הצורה הראשונה אשר בעולמות העליונים בכל מיני המלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש לעמוד על אפס קצהו מדעתו ותבונתו כביכול ברוך הוא שאין לה קץ ותכלית. ומכל שכן אדם קרוץ מחומר שאין לו שום מבוא כלל להבין דת וטעמי התורה אף בקוצו של יוד ממש. וכבר אמרו חז"ל בירושלמי (פרק א' דפאה) על פסוק (משלי ה', ו') נעו מעגלתיה לא תדע, וזה לשונם: טלטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצוות כדי שיהיו עושין אותם באמונה עד כאן. והגם שחז"ל נתנו טעם לשבח בקצת מצוות, הם אינם אפילו אחד מאלפי אלפים וכו' עד אין שיעור לכוונות וטעם תמים דעות ברוך הוא וברוך שמו בהן כנאמר (דברים ל"ב, ל"ד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי וחז"ל לא דרשו קצת הטעמים האלה כי אם כדי שיעשם האדם ביותר שלימות אהבה ויראה כשידע קצת טעם אשר בהמצוה. וגם כל רמזי השמות והסודות והכוונות שנתגלו בטעמי המצוות על ידי רבי שמעון בן יוחאי וחבריו ז"ל וכוונות האר"י ז"ל כולם אינם אחד מני אלף עד אין שעור להסודות הרמוזין בהם בדעתו של אל דיעות ברוך הוא וכמו שכתוב בסידור שער השמים בהקדמה. ולא נתגלה זה המעט כי אם בכדי שעל ידי זה יעשם האדם ביותר שלימות בדיקדוק רב ובשמירה יפה ויפה ובגודל אהבה ויראה ושמחה. וכאשר יוודע קצת מרום שבחן הרמתה שורש התפילה והתורה והמצוות בעולמות עליונים ואיכות גודל השמחה והתענוג שמגיע לבורא עולם בקיימו התורה והמצוות וגודל השמחה והתענוג שמגיע לכל העולמות מזה בהיות אשר נמשך להם על ידי מעשה התורה והמצוות שפע רבה וברכה ושמחה. ולהיפוך כאשר ח"ו מקלקל דרכיו, הנה חוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט', י"ח), כמה צער ח"ו מגיע מזה לבורא עולם כמו שאמר הכתוב (דברים ל"ב, י"ח) צור ילדך תשי וגו', וצער כל העולמות שנחסר אורם והשפעתם, והפגם הנעשה בשמו הגדול והנורא שם הוי"ה ברוך הוא ושאר שמותיו הקדושים. ובזה ימלא לבו רעד ורתת וחלחלה למרות עיני כבודו ברוך הוא.
2
ג׳אבל כל חכם לב מבין ויודע שאין זה טיפה מים הגדול בטעמיהם וכוונותיהם. ועד הנאמן רבי עקיבא שדרש על כל קוץ וקוץ תילי תילין וכו' (כמו שאיתא במנחות כ"ט:). ועל כן עיקר עשיית כל מצוותיהם ושמירת התורה והמצוות הוא רק מחמת אהבתם ויראתם את ה' לעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו. כי הוא אמר ויהי שנעשה כזה וכזה ואנחנו מחויבים לעשות רצונו יתברך במחשבה דיבור ומעשה ויראה ואהבה ושמחה בכדי לעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו ולתקן את שורשה במקום עליון בשיעור קומה ולקשר את נפשנו ולהדביקה אל שורשה שורש רצון אין סוף ברוך הוא הנעלם בתורה והמצוות. ובלתי יראה ואהבה אמיתית וכל הנזכר, אפילו אם יכוון אדם כוונות כל היום בשמים, הרי הוא עומד עם כל תורתו ומצוותיו בארץ, כיון שלבו רחוק מאהבת ויראת ה', איך יעלו תורתו ומצוותיו לשמים הרי אהבה ויראה הן תרין גדפין שבהן פורחין התורה והמצוות למעלה. וכמו דרך הנשר שבשמים וכל צפור כל כנף אם לא יהיה להם כנפיים לא יוכלו לעוף למעלה, כן לא יוכלו לעלות התורה והמצוות בלא אהבה ויראה.
3
ד׳והפעולה לזה להמוני העם המיגעים עצמן לאהבה ויראה, על ידי נתינת דעתו ולבו בגדולת ה' ובחכמתו בעולמו שברא כל אחד לפי ערכו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק ב' מהלכות יסודי התורה הלכה ב') וזה לשונו: היאך הוא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול וכמו שאמר דוד (תהלים מ"ב, ג') צמאה נפשי לאלהים. וכשמחשב בדברים האלו עצמן הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפילה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד (שם ח', ד') כי אראה שמיך כו' מה אנוש כי תזכרנו כו' עד כאן לשונו. ואם אחר עמקות דעתו ושכלו בהן אינו מגיע ליראה ואהבה אמיתית, מפני התרחקותו מבוראו בעבירות גדולות או קטנות ממה שאדם דש בעקביו. וגם ערכו ושורש נשמתו קטן הוא מעולמות שלמטה שלא תרגיש הנפש מעצמה בהיותה בגוף העכור מאהבת ה' ויראתו. זאת יעשה ויחיה להתקשר עצמו בקישור ודביקות עצום בהצדיקים הגדולים הסמוכים שבדורו שתפילתם ותורתם עולים השמימה בודאי מאהבתם ויראתם את פני ה' ותוכל גם תורותיו ומצוותיו לעלות עמהם כנודע לכל. אבל עיקר הכל הוא אהבה ויראה כנזכר ובלתי זה אפילו אם יכוון כל היום סודות בשמים אם אין לבו נכון עמו להכנעה באמת להיות נשבר לבבו מכל וכל ולהכניע כל תאוות עולם הזה להיות נמאסין באמת בלבבו על כל פנים בשעת התפילה אינו כלום.
4
ה׳ונחזור לענין כי החכמים שבישראל מבינים כי אינם יודעים אפס קצהו מטעמי התורה והמצוות ועיקר עשייתן הוא לשמן לקיים מצוות בוראם. ועל כן אפילו באלה המשפטים שהשכל מחייבן מעצמן לעשותן אינם עושין אותן בשביל מה שהשכל מחייבתן כי אם בשביל מצות הבורא יתברך ויתעלה כי יודעים אשר זה הטעם הקטן הנגלה לכל שהשכל מחייב שיהיה כן הוא אינו טיפה ממלוא כל הימים בערך הטעמים הכמוסים עמדו יתברך בזה. ועל כן עושים אותם באהבה ויראה וכל השלימות בכדי לעשות נחת רוח לפניו ולתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה. כי נותנים דעתם להבין אם השכל מחייבן בלא צווי יתברך אם כן למה צוה הוא יתברך אותנו בהן והלא מעצמינו נדע מכח שכלינו שמחייב כן. אם לא לפי שכאשר גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם וטעם אלהינו ברוך הוא וברוך שמו בהם הם בלתי שיעור וערך. והנזהר בהן לקיימן בשביל צויית הבורא ברוך הוא לעשות רצונו יתברך שכרו מרובה עד אין שיעור וערך. ולהיפוך ח"ו מקלקל צינורות שלמעלה ושפע אור כל העולמות ופגם שמותיו ברוך הוא וכמאמר חז"ל (מכות כ"ג:) ומה דם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר וכו' אבל לא בשביל שהשכל מחייב כן היתה צויית הבורא יתברך על זה כי לא מחשבותינו מחשבותיו יתברך. ועל כן אינם עושים אותם כי אם בשביל מצוותיו יתברך. ולזה גם בחוקי אלהינו יתברך אשר אין שום טעם מפורש בהן כמו פרה אדומה וכדומה, עושים אותם מאהבה ויראה גדולה עוד יותר ויותר בראותם עד היכן מגיע דעתו וחכמתו יתברך שאין שכל אנושי יכול להשיג כלל ענינם על מה אדניהם הטבעו ורק אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. ועל כן מה נאה לו לעבוד אותו יתברך, גדולתו וחכמתו גדלה עולם מהכיל ואין חקר לתבונתו, ומוסיפין על ידי זה אהבה על אהבה ודביקות על דביקות בענוה בבושה ויראה ופחד לומר כמה גדולים מעשה אלהינו.
5
ו׳ואכן אומות העולם ורשעי ופושעי ישראל בכללם שאינם מאמינים בחוקי אלהים ודתו וסוברים כי התורה ניתנה לפי שכל אנושי וכל משפטיה אינם אלא לפי שהשכל מחייב לעשות כן. ומקיימין את משפטי התורה לפי שמבינים בשכלם שכן ראוי להיות אבל לא בשביל צויית הבורא יתברך שהוא אמר ונעשה. ועל כן בחוקי התורה שאין שכל אנושי משיג את טעמם פוקרים בהם ומזלזלים ומונין את ישראל לשאול מה טעם יש בהן וסוברים אשר אם אין כח שכלם משיג טעם לזה מה יוכל להיות בזה איזה טעם וסברא ובזה הם כופרין בהשגחתו ובאלהותו וכח גדלו וחכמתו לסבור שח"ו אין בדברי התורה טעם יותר ממה שהם מבינים.
6
ז׳ובזה יש מוסר השכל אל אלו החכמים בעיניהם ודוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז אם רואים איזה דבר בהצדיק יסוד עולם מצדיקי דורם וזמנם שנראה להם לעוול, אז ימלא פיהם שחוק בדברי נבלה ולשון הרע וליצנות ולדבר עליו בשער בת רבים בדברי היתול. ואפילו בכשרי ישראל נמצא לפעמים מדה גרועה זו שהוא חכם בעיניו ומבין ועומד על דעתו שכאשר נראה לו שלא טוב דרך הצדיק הזה ימלא פיהו מרמה בלשון מדברת גדולות לדבר עליו דברים אשר לא כן. ואינו נותן על לבו לומר אולי השגת שכל וחכמת הצדיק הזה גדול מחכמתו ושכלו ומבין יותר ממנו ויודע אשר כזה נכון וראוי לעשות, לא כמו ששכלו סובל ומבין. ועל כן אמרו חז"ל (סנהדרין ק"י.) כל המהרהר אחרי רבו כאילו מהרהר אחרי השכינה. ולכאורה איך דימו חז"ל בשר ודם אל אלהינו ברוך הוא לומר שהמהרהר אחר זה כאילו אחרי זה. ואמנם באמת הכל אחד כי מיד שאדם עומד על דעתו וחכמתו וסובר שאין שכל אחר מבלעדו. ומה שהוא אינו מבין ודאי ששום אחר לא יבין את זאת. ודאי קרוב הוא להרהר אחרי הנהגות האל יתברך ברוך הוא גם כן שמיד כאשר ידמה לו שזה אינו נכון לפי כח שכלו לא יאמר כי חכמת אלהים גדול מחכמתו רק ידמה לו חס וחלילה וחס ושלום שזה עוול בחיקו יתברך חלילה וחלילה. ועל כן אמרו חז"ל ומביאה הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות טומאת צרעת וזה לשונו: וזהו דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבין דברי הבאי כענין שנאמר (קהלת ב', ה') וקול כסיל ברוב דברים, ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר (תהלים ל"א, י"ט) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק, ומתוך כך יהיה להם הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם כענין שנאמר (דברי הימים-ב ל"ו, ט"ז) ויהיו מלעיבים כו' ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין בעיקר כענין שנאמר (מלכים-ב י"ז, ט') ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם. והרי הוא אומר (תהלים ע"ג, ט') שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, מי גרם להם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה תחילה בארץ כו' עד כאן לשונו. ועל כן מנאו חז"ל (אבות ו', ו') בהארבעים ושמנה דברים שהתורה נקנית בהם. אמונת חכמים. כלומר שצריכין להאמין בחכמי ישראל אפילו אם רואין בהם דבר שנראה שלא כן הוא לפי שכלינו, צריך להאמין שבודאי הוא כתורה עושה ואך לפי שחכמתו ושכלו ויראתו את פני ה' גדלה מחכמתינו על כן אין אנו מבינים עשייתו. כי ודאי אם אחד יראה לחכם מחכמי ישראל שעוסק בתורה ותפילה מעוטף בטלית ותפילין כל היום וכל הלילה ומתענה ונוהג בפרישות, לזה אין צריך אמונה להאמין כי צדיק הוא, כי עיניו תראינה זאת בחוש ולא היו צריכין להזהיר את זה בתורת אמונה. אך עיקר אמונת חכמים הוא להאמין בו אף שרואה ממנו דבר שנראה לו שאינו כן לפי שכלו, זאת ישים אל לבו לומר הלא כמה וכמה אלפי אלפים דרכים שאנו רואין מהנהגתו והשגחתו יתברך שאין אנו מבינים אותם כלל כמו בהצלחת מעשה הרשעים בעולם ובירידת כשרי ישראל מטה מטה. ואך כי אנו מאמינים כי הצור תמים פעלו וגו' אל אמונה ואין עול וגו' (דברים ל"ב, ד'), וחכמתו יתברך גדלה מכח חכמתינו ושכלינו. כן במעשה הצדיקים ודאי הם עושים כנכון לפני ה' ורק אנו אין מבינים דרכיהם ומעשיהם.
7
ח׳ונחזור לענין כי אומות העולם ופושעי ישראל מונין את ישראל בחוקי אלהים לומר מה העבודה הזאת לכם ומה טעם יש בה. ומה שמקיימין קצת משפטי התורה לא בשביל צווי אלהים כי אם בשביל שכח שכלם מבין שכן ראוי להיות. והנה נודע אשר המוני עם פשוטים בבני ישראל הם אשר בשם יעקב יכונה. וחכמי ישראל המבינים בכל חכמה ומדע בשם ישראל יכונה.
8
ט׳ולזה אמר הכתוב מגיד דבריו ליעקב. כלומר להמוני עם ישראל המכונים בשם יעקב ואין להם שכל והשגה כלל להפריש בין החוקים להמשפטים כי גם המשפטים אצליהם חוקה הוא להיותם אינם מבינים כלל בטעם המשפטים אשר כן מחויב להיות אפילו בלתי צווי הבורא יתברך הנה להם אמר כל דבריו בשוה הן החוקים והן המשפטים כי הוכרח לצוות להם גם על המשפטים כי לא היו יודעין אותן מעצמן. ואמנם דבר זה חידוש הוא כי אמר חוקיו ומשפטיו לישראל פירוש לבחינת ישראל שהם המבינים בחכמה ומדע והיו עושין את המשפטים מעצמן, אף על פי כן צוה הוא יתברך להם על זה והודיע להם חוקיו לבד ומשפטיו לבד לומר כי אלה הן חקותי ואלה משפטי. והכל בכדי שילמדו תועים בינה לומר למה צוה אותנו בכך דבר שמעצמנו נדע זאת אם לא כי לא מחשבותיו יתברך מחשבותינו וגלוי לפני עיני כבודו יתברך טעמים כמוסים עד אין שיעור באופן שאנחנו מחויבים לעשותם בשביל קיום מצוותיו לעשות רצונו יתברך על הטעמים הכמוסים עמדו ולא מפני גזירת שכלינו שמחייב להיות כן. וממילא הוא יתברך יתן שכר לעובדיו באמת ובתמים גם עבור קיום המשפטים אף שהיו עושים אותם גם בלא צווי יתברך מצד שכלם, מכל מקום כיון שעתה עושים אותם לשמו יתברך מקבלין שכר כעל החוקים ממש ויותר. אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כלומר לא מבעיא החוקים לא הודיעם שהם אינם מאמינים כלל לעשות דבר מה שאין שכלם משיג אותם ומונין עוד את ישראל לומר מה טעם יש בה. אלא אפילו המשפטים שהיו עושין אותם כי גם שכלם מחייב כן, מכל מקום לא הודיעם אותם כלל כדי שלא יקבלו שכר עליהן כי יודע היה הקב"ה שעיקר עשייתם לא יהיה בשביל צווי הקב"ה כי אם בשביל גזירת שכלם ועל כן למה ידמה להם עוד שמקיימין מצוותיו וירצו לקבל שכרם. על כן לא הודיעם כלל אף שהיו מקיימין אותם.
9
י׳ולהבינך ביותר את הדברים האלה אומר לך. כי הנה בעל המסדר סדר ההגדה במצות סיפור יציאת מצרים סידר בשאלת השלושה בנים (כי הרביעי אינו יודע לשאול) בכולם בלשון מה כמו חכם מה הוא אומר וכן תם ורשע. ולכאורה היה די לומר חכם אומר וכו'. ואכן כי הוא סדר התורה נקט כי בתורה הקדושה מזכיר כולם בשאלת מה. מה העדות וכו' מה העבודה וכו' מה זאת וכו'. והענין הוא כי כל דבר ומצוה הבאה בחוק מאתו יתברך בלתי הבנת שום טעם לה, הכל נלקח ממקום גבוה על גבוה העומד תמיד לשאלה בסוד הכתוב (דברים ד', ל"ב) כי שאל נא לימים הראשונים וגו' כי הימים הראשונים המה נפלאים מאתנו שהם קודם ברוא אלהים אדם על הארץ והמה עומדים תמיד לשאלה ולא לתשובה להשיג סודה, כעין פרה אדומה שנאמר בה (קהלת ז', כ"ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה, רק אלהים הבין דרכה אלהים שבבינה. וכל חוק וגזירה שאין לה טעם מפורש על שמה נקרא. ועל כן נקראים מה שכל אדם אינו מבין מה הוא ושואל מה זאת ומה טעם יש בה. ואכן לב חכם לימין כאמור למעלה ששואל ודורש על הענין בדרך שבח ותהלה לומר מה רבו מעשיך ה' ומה נפלאים מעשיך שאין כל בריה יכולה להשיג אפס קצהו מנועם זיוה ומתיקת טעמיה, ומוסיף על ידי זה אהבה ודביקות לאל יתברך, ועל כן אומר מה העדות והחוקים והמשפטים וגו' כי מן החוקים הוא למד שבודאי גם בהמשפטים יש בהם סודות כמוסים לאלהינו יתברך והראיה כי אם לא היה נתינת התורה אלא לפי מה ששכלינו משיג למה יש בה חוקים שאין אנו יודעין דבר בהן אלא ודאי כי כולה ממקום גבוה נלקחה שיש בה סודות נעלמים ואין לנו אלא אשר צוה ה' אלהינו אותו נעשה באהבה עוד יותר ויותר כי הם ממקום גבוה מאוד מערך שכלנו, ואנחנו משולחן גבוה קא זכינא אשרינו מה טוב חלקינו בזה. אבל לב כסיל הוא לשמאלו והוא הרשע שאינו מאמין בה' ובתורתו תורת אמת אשר המה נפלאים מאתנו וסובר שח"ו אין השכלה למעלה מהשכלתו, אומר בדברי רשע מה העבודה הזאת לכם כדברי האומות העולם שמונין את ישראל מה טעם יש בה וסובר שח"ו לא נתן הקב"ה אלה החוקים לישראל רק ליגעם בעבודת עבד לעבוד ולמשא שאין שום טעם בה ומשנה שאינה צריכה כלל וכאשר חז"ל הגידו (בתורת כהנים והובא ברש"י ז"ל) בפסוק (ויקרא כ"ח, ל"ט) לא תעבוד בו עבודת עבד עבודה של גנאי שיהא ניכר בה כעבד וכן אמרו (שם) בפסוק (שם שם, מ"ג) לא תרדה בו בפרך מלאכה שלא לצורך כדי לענותו אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך לו. ולזה פה הרשע אומר מה העבודה הזאת לכם כלומר כי כל בחינת מה שעומד לשאלה ואין בה טעם רק חוקה. הוא רק עבודה לכם ליגעכם בעבודת עבד ח"ו. ובחינת התם הוא בפשוטי המוני עם ישראל בבחינת מגיד דבריו ליעקב שאין לו שכל להלך בימין בבחינת החכם המתחסד עם קונו להוסיף על ידי השאלה אהבת המקום ברוך הוא לומר ראו איך נסתרים דרכי ה' וסתרו יושר ואמת ואנחנו לא נדע במה נעבוד את ה' עד בואינו אל המקום הגבוה הזה לחזות שם בנועם ה' ועושה עשיותיו לעשות נחת רוח לפניו יתברך באהבה. וגם ח"ו לא ילך בדרך השמאל כרשע הזה שאומר קנין שאינו שלך למה הוא לך מנע רגלך מנתיבתו רק סתם עובד עבודתו ואומר מה זאת כלומר עבודה זו היא בבחינת מה שעומד לשאלה שאין טעם בה. אבל לא מוסיף חכמה בזה ולא רשע ח"ו.
10
י״אואחר הדברים והאמת הזה נבוא בביאור הפסוק. כי הנה זה המאמין בה' ובתורתו הנזכר ויראה את אשר צוה הקב"ה לשבות בשנה השביעית מעבודת הקרקע בחריש ובקציר ובפרט אשר לפעמים יקרה שיהיה שתי שנים רצופות אסור בעבודת האדמה. וכפי הנראה מדרך טבע העולם שח"ו קרא ה' לרעב על ארצו ועל עמו כאשר לא יזרע שנה כולה או שתי שנים רצופים. ולך ראה אם לא ירד הגשם מן השמים כל כך בשנה אחת יהיה רעבון בעולם ומכל שכן כאשר לא יזרע כלל. ואכן הוא אדרבה בזה יוסיף אומץ לאהבה את ה' וליראה ממנו בראות גדולתו שכך צוה, ובודאי שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח', ה'), ולא יצוה הקב"ה ח"ו דבר לתקלה להרעיב את בריותיו חלילה, אם לא שבודאי יצו ה' אתנו את הברכה כגודל ידו הרחבה, לשובע ולא לרזון באחד מדרכי נפלאותיו ברוך הוא. או שיצמיח התבואה בשנה הששית למאוד עד שיהיה די לשלוש השנים, או שיתן לחם אחד לפני מאה ויאכלו וישבעו ויותירו בדבר ה', או שתצמח התבואה בשנה השביעית בלתי זריעה, או אפשר יוריד מָן מִן השמים לאכילה בשנה ההוא כאשר כבר היה לעולמים כי מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וכו' (תענית כ"ה.). כי יודע בבירור, ובטחונו חזק בה' אלהים אמת כי הוא ודאי הנותן מחיה לכל ומכין מזון לכל בריותיו ובפרט במקום שהוא אמר ונעשה כדברו שיגיע מזה תקלה ח"ו. ועל כן תוצמח בלבו מזה אהבה וחמדה גדולה לגדולת אלהינו ברוך הוא ויאמר ברוך שככה לו בעולמו וכי הוא כל יכול לזון את בריותיו אפילו בלתי זריעה וחרישה. והנה הוא בזכות האמונה והבטחון הזה מעורר למעלה למעלה עד מקום שם ההוי"ה האמיתי שם העצם המהוה את כל ששם אין שום דרך הטבע. וירד ויושפע על ידי זה כל בחינת שפע רב וברכה וחיים וכל טוב למעלה למעלה מן הטבע ויספיק כל הצטרכות עמו בני ישראל ולכל בריותיו אשר ברא ברחמיו. וצדיק באמונתו יְחַיֶה את כל העולמות שלמעלה ושלמטה בכל מיני ברכה ושפע הטוב.
11
י״בוזה הענין הוא תמיד בכל דרכי בני אדם לכל הצטרכותם בפרנסא דנשמתא ופרנסא דגופא בברכת בני חיי ומזוני כשאדם אינו מסיר בטחונו מה' ויודע ומאמין באמונת אמת שבודאי הקב"ה יזמין לו הצטרכותו הנצרך לו כי לא יעזוב ה' חסדו מעם בריותיו והוא הנותן לחם לכל בשר בדרכים נפלאים הפלא ופלא כי הוא סיבת כל הסיבות המסבב בפלאי פלאים כל דברים שבעולם באופן שיוזמן לחם וכל דבר המצטרך לכל בשר לפי ערכו. רק שעומד וממתין ומצפה לראות באיזה ענין וסיבה יפליא הקב"ה עמו פלאות להזמין לו הצטרכותו, אז ודאי אין הקב"ה מונע מאתו מלברכו גם בלמעלה מן הטבע רק שמסתירו לפעמים בטבע וסיבות העולם מפני טעמים הכמוסים עמדו יתברך. (ואנחנו ביארנו קצת לפי ערכינו במקום אחר מעט דרכי ה' בזה) אבל על כל פנים ודאי יזדמן לו הצטרכותו אם אמונתו חזקה בה' העושה לו כל צרכו. ועל כן מברכינן בכל יום ויום ברוך אתה וכו' העושה לי כל צרכי כי ודאי הוא המזמין כל צרכי בני אדם ורק שצריך האדם להאמין בזה ובודאי יעשה לו המצטרך לו.
12
י״גוזה שאמר הכתוב כאן וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע וגו'. כי נודע (שמות רבה מ"ב, ב') אשר אמירה לשון רכה הוא ולא אשתמע קלי כבחינת דיבור שהוא בהכרזה בלשון קשה כמו שאיתא בזוה"ק (שמות כ"ה:) ועל כן אם תאמרו באמירה רכה בלשון אהבה וחיבה מה נאכל וגו' כלומר נראה באיזה אופן יפליא הקב"ה נסיו עמנו להאכילנו לחם חוקינו אם עוד אל המן עינינו להוריד לנו מִן השמים או אם צאן ובקר ישחט לנו כלומר אם צאן אחד ובקר אחד ישחט לנו ומצא לנו לתת לפני מאה איש, או בשאר דרכי נפלאותיו. והאמונה תהיה חזקה שלא אמרה תורה שלח לתקלה להיות נגרר דבר רע מעשיית מצוותיו רק תאמרו אנחנו לא נדע במה יהיה בזה מעשיו גדולים ונפלאים. בזה תעוררו האמונה והבטחון במקור העליון בלמעלה מן הטבע וצויתי את ברכתי המיוחד לי לשמי שם הגדול הוי"ה שהוא המהוה את כל למעלה מטבע העולם. ועשת את התבואה לשלוש השנים מה שהיה ראוי להוציא על שנה אחת תוציא על שלוש שנים ולפעמים על ארבעה בשנת היובל. וזה דוקא בזכות האמירה מה שתרבו לדבר בשבחי ה' ונפלאותיו לומר ראו דבר חדש שצוה ה' מצוותיו שלא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו ומה נאכל אם לא שתגדל ידו בלמעלה מן הטבע כי גאותו גדלה מהכיל. ואז תקבלו הברכה הנכונה עד בלי די ועד בא תבואתה תאכלו ישן ותרגום אונקלוס תאכלון עתיקא וידוע מקום עתיקא קדישא שרומז על מקור העליון מקור הרחמים והחסדים למעלה מששת ימי הבנין המכונין על שם טבע העולם. ודוקא כי תאמרו באמירה רכה כאמור אבל לא כאשר תדברו לדבר גבוה בלשון קשה לומר ח"ו כי לא נקיים מצוותיו כי מה נאכל. כי כאשר יוסר הבטחון מכם ודאי שלא תהיה לכם. כי זה כלל באמונה ובטחון שעיקר הזמנת פרנסת האדם הוא על ידי בטחון אמונתו בה', והמחסר אמונתו ח"ו מסיר לחמו. ומפורש אמר הכתוב (משלי י', ג') לא ירעיב ה' נפש צדיק. ובעל אמונה הוא הנקרא צדיק כמו שאמרו ז"ל (מכות כ"ד.) בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב', ד') וצדיק באמונתו יחיה. ואפשר לזה אמר הכתוב (תהלים ל"א, כ') מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' כי על ידי בחינת מ"ה הנזכר שהוא בחינת האמונה זוכה אדם לרב טוב הצפון. וה' יטע אמונתו בלב כל ישראל ובלבנו אמן ואמן.
13