באר מים חיים, ויקרא כ״ו:ג׳Be'er Mayim Chaim, Leviticus 26:3
א׳אם בחקותי תלכו וגו'. לדקדק אומרו תלכו צריך להבין מה הליכה שייך באלה המצוות. ויבואר על פי המבואר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל בפירוש אומרם (עיין ברכות ה':) המתפלל צריך שיחזיר פניו אל הכותל כי כותל הוא כ"ו ת"ל ורומז אל יחוד השמות הוי"ה ואלהי"ם. כי כ"ו הוא חושבן הוי"ה ות"ל הוא מספר ה' פעמים אלהים. והמתפלל צריך שיחזיר פניו אל היחוד הזה לשים כוונתו ליחד השמות הללו יחוד גמור להמתיק הדינים בחסדים לאכללא שמאלא בימינא עיין בדבריו. והענין הוא כי הנה ידוע מאמר הכתוב (מיכה ז', י"ח) כי חפץ חסד הוא. ומבואר פירושו בשם הרב הקדוש המגיד מישרים מוה' דוב בער זללה"ה. כי לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. כי הנה החסד שאדם מתחסד עם חבירו וחפץ להיטיב בהמצטרכים לטובה. הנה כל ענינו נמשך ממדת הרחמנות כי כאשר רואה בעיניו, ולבבו יבין שלחבירו דחיקא ליה שעתא ואין לו במה להתפרנס מתרבה רחמנות בלבבו ומרחם עליו להיטיב לו. ואף כשאינו רואה בעיניו את פני העלוב והעצוב של העני מכל מקום לאשר הוא יודע מרחוק שיש עניים בעירו או במקומות אחרים נכמרו רחמיו עליהם ומשתדל בכל עוז להיטיב להם משלו או משל אחרים כאשר יוכל. אבל אם היה יודע שאין שום עני נמצא בעולם ודאי היה טוב לפניו שלא יצטרך לתת להם ולא להשתדל בשבילם כי אין מי שיצטרך לטובה ליהנות משל אחרים. ולא כן אלהינו יתברך שמו. כי הנה קודם בריאת העולם לא היה שום נברא בעולם שיצטרך לאיזה טובה ליהנות בנפשו ואולם לגודל חסדו וטובו יתברך שרצה להיטיב, ולא היה לו עם מי להיטיב ברא את עולמו בכדי שיהיו ברואים שיצטרכו לטובתו ויטיב להם. וזה נקרא חפץ חסד שהיה חפץ להתחסד הגם שלא היה שום דבר שיצטרך לטובה, עלה ברצונו כגודל חסדו שיהיו ברואים שיצטרכו לטובה בכדי שיטיב להם, ובשביל זה ברא את עולמו. וזה כל עשייתינו ועבודתינו בתורה ומצוות והתפילה הכל בכדי להמשיך כל בחינת שפע וברכה רבה בכל העולמות שלמעלה ומשם לכל העולמות שלמטה להשביע כל העולם כולו מטובו יתברך שזה כל הרצון והתענוג והנחת רוח של בעל הרצון. ואולם כאשר נברא העולם בבחינת העבודה שנעבוד אותו יתברך בשביל לקבל מאתו בחינת הברכה והשפע האמיתי ולזכות ליהנות מאור זיו שכינתו יתברך בעולם הבא ממילא נתהוה מזה דברים המעכבים את ירידת השפע והברכה לעולם, בכדי שנגרום לו תענוג ונחת רוח על ידי זה כאשר נעבדהו להמשיך ברכתו על ידי עבודתנו, ונקבל שכרנו בכפלי כפליים במה שאנו עושים נחת רוח אליו יתברך בזה שאנו ממשיכים זיו אור ברכתו יתברך לעולם. ועל זה ירמוז הכתוב באומרו (דברים כ"ח, מ"ז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. כלומר כי האדם כאשר יש לו טוב לבב ורוב כל צריך לעובדו יתברך בזה. והעבודה בזה הוא שישמח האדם בלבו על זה במה שיש מזה תענוג ונחת רוח לאלהינו יתברך כאשר משפיע ברכתו וטובו לעולם. וזה אומרו אשר לא עבדת וגו' בשמחה וגו' מרוב כל. פירוש כי היה לך לעובדו יתברך בזה שתשמח במעשה ידיך ויטיב לבבך במה שיש לך רוב כל שזה הוא שמחתו יתברך ותענוגו. ולזה צוה יתברך שמו את אדם הראשון כאשר הניחו בגן עדן לעבדה ולשמרה, מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת וגו' (בראשית ב', י"ז-י"ח). ולכאורה מיותר מה שאמר לו מכל עץ הגן אכל תאכל כי לא היה לו יתברך לצוותו אלא שלא יאכל מעץ הדעת וממילא נשמע שרשות לו לאכול משאר עצי הגן. ואולם כי אז כאשר לא ניתנו עדיין התורה והמצוות בכדי להמשיך על ידיהם הברכה לעולם. צוהו שמו יתברך זה במצות עשה לאכול מכל עצי הגן. בכדי שיהיה זה לרצון לפניו כאשר יהנו בריותיו מטובו וחסדו. ויגרום על ידי קיום מצות עשה זו להמשיך עוד ברכה על ברכה ושמחה על שמחה לכל העולמות. ולזה נכון אמרו חז"ל (בתיקוני זוהר תיקון כ"א, ס"ב.) לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה. כי בצווי הזה היה מצות עשה ולא תעשה כאשר ביארנו.
1
ב׳ונחזור לענין אשר מבחינת העבודה הזו נתהוו דברים המעכבים ירידת השפע הטוב לעולם בכדי שיכפיל שכרנו על זה במה שנמשיך הברכה על ידי עבודתינו. והנה דברים המעכבים השפע הם בחינת הדינים שנתהוו בעולם והם המעכבים השפע כי הם דנין העולם אם הוא ראוי שיושפע עליו השפע הטוב ומי יאמר זכיתי לבי וגו'. ועל כן כל עיקר עבודתינו בכל התורה והמצוות והתפילה הכל להמתיק הדינים שיהיו נכללים בחסדים לאכללא שמאלא בימינא ויתגבר החסד וירד על ידי זה השפע הנכבד ויהיה זה לרצון ונחת רוח לפני כסא כבודו יתברך. ועל כן המתפלל צריך שיחזיר פניו אל הכותל להמתיק דיני אלהים המרומזים בת"ל שהוא ה' פעמים אלהים (כי בשם אלהים יש ה' אותיות ובכל אות נכלל כולו כנודע ונעשה ה' פעמים אלהים) בכ"ו שהוא גימטריא הוי"ה הרומז לכל בחינת החסדים ויוכללו הדינים בחסדים ותרד על ידי זה כל בחינת ההשפעה והטוב והחסד לעולם. ואמרו זה במצות התפילה כי כל ענין התפילה הוא בבקשה שיתמשך כל בחינת הברכה לעולם בשנים עשר ברכות האמצעיות שהם בקשת הורדת החכמה והתבונה לעולם והתשובה והגאולה והרפואה וברכת השנים וכדומה. ועל כן המתפלל צריך שיחזיר פניו אל המיתוק הזה שיתמתקו הדינים בחסדים ויוכל על ידי זה להמשיך כל אשר הוא מתפלל עליו. ואולם כמו כן הוא בכל התורה והמצוות כי כללות כולם הוא להמשיך על ידיהם הברכה לעולם. כי אזהרות מצוות לא תעשה הוא שלא יעברו ישראל על לא תעשה בכדי שלא יתגברו הדינים ח"ו על ידיהם כמאמרם ז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין. וקיום המצוות עשה הוא בכדי להגביר החסד בעולם שהוא המשכת הברכה כנודע. ועל כן הנה בכל התורה והמצוות צריך האדם להחזיר פניו אל מיתוק הכותל הזה להמתיק דיני אלהים בשם הוי"ה הרחמים ולאכללא שמאלא בימינא ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות כאמור. וזה מאמר הכתוב אם בחקותי תלכו. כלומר אם תכוונו בחקותי אל יחוד הוי"ה ואלהים הנרמז במלת תלכו שהוא ת"ל כ"ו כנאמר להמתיק הדינים בחסדים לאכללא שמאלא בימינא. אז ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ פריה וגו' והשיג לכם דיש את בציר וגו' ופניתי אליכם והרביתי אתכם וגו' כל הברכות עד ואולך אתכם קוממיות. כי כל המשכת הברכות נעשה על ידי המיתוק הזה להמשיך כל בחינת שפע החיים והטוב ורב טוב לבית ישראל אמן.
2
ג׳או יאמר אם בחקותי תלכו. על פי אשר ביארנו במקום אחר בביאור הכתוב (ירמיה ב', י"ג) אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות וגו'. והוא על דרך משל לאחד שהיה לו באר בחצירו מקור מים חיים והיו המים ההוא זכים וצלולים למאוד, טובים ומתוקים, עד שהיו נחמדים למראה עין כל רואה ומתוקים מדבש ונופת צופים. ולימים עלה בלב בעל הבית הזה להנהות את בני אדם מטובו ולהעניקם מזיו ברכותיו להטעימם ממים הנפלאים האלה. וצוה לכל בני עירו שיעשו להם מרזבות וצינורות כל אחד לעצמו להמשיך את המים האלו אל כל חצר וחצר אל הבור החפור שם. ועשו כן בני המקום ההוא, ועשה כל אחד ואחד מרזב וצינור והניח ראשו אחד בשפת הבאר ההוא ושפתו השני בפתח בורו אשר בחצירו בכדי להמשיך המים הטובים הללו לחצירו ליהנות מיופיים ולשבוע מטובם. ואולם כי לא כולם בשוה נהנו מהמים האלו כי מי שנתן לבו ודעתו לזה להמשיך המים האלו על בוריים וטובם באופן שיהיו בבורו אשר בחצירו שוה ממש כמו שהם במקורם בבאר ביופיים וטובם בצחותם וצלילותם. הנה קודם ראה שיהא הבור אשר בחצירו נקי ומנוקה מכל עפרורית עפר הארץ וזך ומזוכך מחול וחמר וזבל וכיוצא בו ויסדהו בסיד יפה יפה שיהא בור סיד שאינו מאבד טיפה. ואחר כך יבדוק הצינור יפה יפה שלא יהא בו סדק ונקב כל שהוא שלא יזוב המים מתוכו לחוץ ושיהא גם כן נקי ומנוקה זך ומזוכך מכל ליכלוך ועפר וכדומה. ויחזקהו במסמרים יפה מן הבאר אל הבור שלא ימוט ולא ינוד אנה ואנה. וכאשר כן יעשה ודאי יקבל המים המתוקים הנפלאים האלו אל בורו שבחצירו בשפע רב כי מי המקור אשר בבאר לא יכלו עולמי עד וישפיעו בשפע נפלאה לרוב עד בלי די, והוא יהנה מהמים הללו בתכלית ההנאה לאין קץ כי לא נשתנו המים שבבור ממי המקור שבבאר כלל וכלל. וממש כאשר הם במקורם כן הוא שותה אותם בחצירו והיה לו לתענוג ונחת. ואולם מי שאינו שם לבבו ודעתו לכל זה ולא יביט בבורו אם הוא נקי או לא וגם את הצינור לא יבדוק אם הוא שלם ויפה מכל צד ואם הוא נקי וזך הנה הוא ודאי לא יהנה ממים המתוקים האלה כראוי להם כי הנה אם בורו מלא טיט ורפש ועפר ולפעמים גם טינופת הצואה וכדומה, אף כאשר ירדו המים אליו במילואם וטובם יתהפכו שם ממתוק למר ומטוב לרע ויהיו לעכור ולא לברור וכאשר ישתה מהם לא יהנה מהם ובאו בו המים המאררים למרים וצבתה בטנו ונפלה ירכו ויחלה מהם בחולאים רעים רחמנא ליצלן. או אם יהיה הבור קצת נקי והצינור מלוכלך מדברים ההם ודאי גם על ידו יתהפכו המים המתוקים למרים או אם יהיו שניהם נקיים במקצת רק הצינור לא יהיה שלם, הנה לפי ערך סידוקו וניקובו כן יחסרו המים מהבור. ולפעמים ברבות הימים יגדל הסדק עד שיחלק הצינור לשנים אז הנה כל המים ירדו דרך עקלתון ויהנו מהם כל האנשים הרעים וכל הסובבים בחוצות לארוב לדם ולחתור בתים וכיוצא בהם ואל הבור לא יגיע אפילו טיפה כל דהוא ויחרב ויבש והאיש ההוא ימות בצמא. ואמנם כל עוד שלא יחלק הצינור לשנים לגמרי רק יהיה בו סדקים ונקבים אז הנה לפי ערך הסדקים והנקבים כן יחסרו המים מהבור ויזוב מהצינור על הארץ דרך עקלתון כאשר אמרנו ליהנות מהם הפושעים והמורדים, ומעט אשר יגיע אל הבור ליהנות בו בני אדם.
3
ד׳והנמשל מזה מובן מאליו לכל משכיל כי הבאר הטוב והמקור מים חיים הוא רצון בעל הרצון יתברך הוא אלהינו יתברך ששם גנזי חיים ברכה ושלום וכל הטוב ואושר האמת עד אין חקר ואין מספר שלא שלטה ביה עין כל בריה ולא שזפתו עין ולא חמו נבואן חזוותא כמאמר הכתוב (ישעיה ס"ד, ג') עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ואין כח בפה כל פה לאומרו ולא בלב כל לבב להבינו גודל התענוג והטוב האמיתי ההוא עד כי חדל לספור כי אין מספר. וכשרצה בעל הרצון יתברך להיטיב לאחרים מטובו ולהשביעם מצוף חמדת שעשוע תענוגו ברא כל הבריאה ויצר כל היצור, וישראל עלו במחשבה תחילה, וכל העולמות כולם לא נבראו אלא לצוות ולהתחבר להם, ונתן להם התורה והמצוות שהם רצונו יתברך שרצה שנעשה המצוות האלה ושלא לעשות את אשר לא תעשינה ורצון מתהפך לאותיות צִנור שהן המה צינורות השפע שעל ידיהם יורד הברכה והשפע הטוב האמיתי ממקורו יתברך ויתעלה אל הבור אשר בחצר הן המה נשמות ישראל הקבועים בחצר הגוף. והמים המתוקים והברורים הן המה ההשפעה הטובה היורד ממקום גבוה למקום נמוך ומים הן המצמיחין כל מיני תענוג כי בהשפע האמיתית ההוא נכלל כל מיני תענוג וכל מיני טובה שבעולם שאין טובה זולתם ואין תענוג בלעדם. וכשאדם מישראל שומר את נפשו ונשמתו שלא יעבור בשום יום מימיו על שס"ה מצוות לא תעשה דאורייתא ולא על שום לא תעשה וגדר וסייג וגזירה מדברי קבלה ומדברי סופרים (או ח"ו אם עבר ועשה תשובה אמיתית על העבר והחזיק בתשובתו ימים ושנים רבות) הרי בורו שהיא נשמתו אשר בקרבו זך ומזוכך צח ומצוחצח. וכאשר תבוא אליה השפע הנכבד ממקור החיים, טעמה לא פג וריחה לא נמר ולא נשתנה מראיה והרי השפע ההוא בתוכו ממש כאשר במקור ובודאי עוצם טובה לא יערך ונועם זיוה לא יחקר כמאמר הכתוב (איוב י"א, ז') החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא.
4
ה׳ואולם המשכת השפע הוא הנעשה על ידי הצינורות כאמור והוא כאשר יקיים האדם כל רמ"ח מצוות עשה דאורייתא ומצוות עשה דרבנן כתיקונן במחשבה דיבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה רבה באמת לשמו יתברך שלא על מנת לקבל פרס בשום צד, אזי ודאי ימשוך על ידן כל בחינת השפע הטוב באמת אל נשמתו אשר בקרבו ומשם אל גופו וכל ביתו ויהנה ממנה בתענוג שאין תענוג כמוהו ושמחה שאין שמחה כיוצא בה כי לא נשתנה השפע בקרבו מאשר היא במקורה ושם כל גנזי ברכה והרוחה וחיים עד העולם. ואולם כאשר לא ישמור האדם את נשמתו אשר בקרבו מכל סיג ופגם ויעבור ח"ו על מצוות לא תעשה דאורייתא או דרבנן הנה על ידי זה נטמאת נשמתו אשר בו בכל מיני טומאות כמאמר הכתוב (ויקרא י"א, מ"ב) ונטמתם בם, וכל הקליפות והחיצונים יסובבוה והיא נעשית עכורה וטוחה ומרה כלענה מהם. ואז כאשר תרד השפע הנכבדה אליה גם השפע משתנית מאוד מכאשר במקור, טעמה פג וריחה נמר ונעשית עכורה ומרה כמוה, ומתהפכת השפע הטוב ההוא למים המאררים למרים וכל הרעות ח"ו מקבל האדם ממנה. וכן הוא במעשה המצוות שהם צינורות השפע אם המצוה אינה שלימה ויפה במילואה וטובה ח"ו ונעשית בלא לב ולב ובלא חיות המחשבה ואהבה ויראה ומכל שכן אם ח"ו עוד יש בה כוונות ופניות אחרות השנואים לפני בורא עולם ברוך הוא ונעשים בגאוה ובוז ובשטותים והבלים. הנה בזה נשבר ומתקלקל הצינור ויורד השפע דרך עקלתון ח"ו ונהנים ממנה כל הקליפות והחיצונים, ומהם באה לאומות העולם השואבים חיותם מהם. ומעט דמעט מתמצית הנשאר, יורד לנשמות ישראל להחיותם במקצת כנודע.
5
ו׳והנה במשל הבאר והבור הנזכר, כשאחד רואה שאין לו מים בבורו או יש לו אבל המה מועטים שקשה לו להסתפק בהם או אם הם עכורים וסרוחים הנה הוא דובר סרה על הבאר מקור חיים ואומר שמי הבאר עכורים וסרוחים המה ומקלקלין את מעיו או אומר שאין כח במקור הבאר לתת מימיו כאשר מצטרך לכל אחד או נדמה לו שכבר יבש הבאר בראותו שאין לו מים בבורו. ובאמת שקר ענה באחיו ולא כן הוא כי מקור הבאר הוא טוב ויפה עד מאוד ויזוב מימיו עד אין קץ ואין חקר ואין המניעה כי אם מאתו שהניח צינור נשבר ונדכה ועכור ומאוס ובורו גם כן כמוהו ועל כן הבור ריק אין בו מים וכשנמצא בו מעט מים נחשים ועקרבים יש בו לרוב הליכלוך והמיאוס הנמצא בהם ומזיקין את האדם ומחליאין אותו בחלאים רעים. וכן הוא בנמשל כשרואה אדם מישראל שנתמעט שפעו ח"ו או שעוד מזיק לו ונחלה בחולאים הוא מתרעם בתרעומותיו ונדמה לו שנחסר ההשפעה טובה מלמעלה ח"ו והבל יפצה פיהו כי באמת ממקור החיים יורד ההשפעה באין מחסור והשפע ההוא טובה במאוד מאוד ואולם כי הצינורות שהם מצוותיו אשר עושה נשברים הם ואינם שלימים שאינם נעשים בחיות בוערת באהבת שמו יתברך ויראתו ואינו מדקדק להיותם שלימים מכל צד וסומך עצמו על צד היותר אפשרי בדוחק להתיר ברצועות קצרים וקרועים ואינם מעובדים בהכשר הראוי וכן בציצית וסוכה והדומה להן מבקש לו קולות והיתרים כאשר יוכל בנפשו ועל ידי צינור קצר כזה אי אפשר שתרד ההשפעה כראוי. והעיקר בלבו של אדם לעשותן באהבה וחיבה כראוי וכן בנשמתו כשהיא מטומאה ומסואבה, גם כשמגיע ההשפעה לשם נעשית עכורה שם ומזיק אל האדם ברוחניותו או גם כן בגשמיותו. כלל הדבר שאל זה יביט האדם שיזכה להמשיך השפע אליו שלא תשתנה מכאשר היא במקור עבור עכירת נשמתו ומצוותיו אשר הוא עושה. וכאשר תגיע אליו השפע זכה ונקיה צלולה וברורה כאשר היא במקור אזי ודאי השפע הלז תברך אותו בכל מיני ברכות ויקבל מאתה כל מיני שמחות לאין קץ. ואל זה ירמוז הכתוב כאן באומרו אם בחקותי תלכו כי נודע אשר מלת ברוך רומז על מקור הברכות כי הוא לשון פעול כנודע ואיהו ברוך ואיהי ברכה כידוע למארי קבלה וכשאדם זוכה לעשות מצוותיו באופן שימשוך השפע זכה וברורה אליו שיהיה בשורש נשמתו כאשר במקור, אז נעשה שני פעמים ברוך ושני פעמים ברוך גימטריא תלכו וזה אומרו אם בחקותי תלכו כלומר כאשר תזכו לעשות בחקותי בחינת תלכו שיהיה שני פעמים ברוך שיהא שוה הברכה בבור כאשר במקור אז הנה ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ונתנה הארץ פריה וגו' כל הברכות שמונה והולך כי הברכה הזו ודאי שמברכת בכל ברכת הטובה עדי עד באין חקר ואין קצבה ככל הנאמר.
6
ז׳או יאמר אם בחקותי תלכו וגו'. כי הנה נודע אשר רוב המצוות לא תעשה נקראים חוקי אלהים והטעם כי חוקי העכו"ם המה. והוא על פי מה שאמר הכתוב (דברים ד', י"ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית וגו' כל צבא השמים ונדחת וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים וגו'. פירוש טעם איסור כל מאכלות אסורות או לבישת שעטנז או שארי דברים שאסרה התורה הכל עבור שהממונים הממונים על כל דברים הטמאים, המה חלקי הסטרא אחרא. ועל כן עבודה שהיא זרה לישראל היא מותרת לעכו"ם כי גבולם המה שהמה נכנעים ונכללים תחת רשותם ולא באלה חלק יעקב ואשרינו מה טוב חלקנו כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, ולא יקח לחלקנו כי אם מה שתחת הממונים הטהורים הקרובים לאל עליון ברוך הוא. ועבור זה הנה ח"ו ח"ו העובר על מצות לא תעשה הנה הוא עובר על הגבול והחק מה ששם ה' חק עולם ולא יעבור, לקחת ח"ו מחלקי הסטרא אחרא. ועל כן נקראים המצוות לא תעשה חוקי אלהים כי חק נתן להם שלא ישנו את תפקידו לעבור את הגבול. והנה קיום המצוות עשה הכל הוא בכדי לתת כח אל הקדושה לפרות ולרבות להגדיל תורה ולהאדירה ולהגדיל כח הפנימיות הנקרא קדושה ורשות היחיד, מה שאין כן חלק הנכרים שנקרא חוץ ורשות הרבים.
7
ח׳ועל כן הזהירה התורה ואמרה (שמות י"ב, י"ז) ושמרתם את המצוֹת ואמרו חז"ל (מכילתא בא פרשה ט') ושמרתם את המצוות מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. והענין בזה כי תכלית העושה מצוה להגביר כח הקדושה והרוחניות. והעושה מצוה שלא לשמה ח"ו ומכל שכן לקנטר חלילה שהוא חלק היצר הרע והסטרא אחרא הנה נותן בזה ח"ו כח וחיות אל הקליפות ונקרא בדברי חז"ל שמכניס שפחא בישא בחללא דמלכא. וזה סוד אומרם ז"ל (ריש פתיחתא דאיכה) אימתי המלכות גוזרת ומצלחת בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ וכו' והבן. ועל כן צריך האדם לתת שמירה אל המצוה במאוד מאוד שלא תבוא ותפול ח"ו אל הסטרא אחרא והיצר הרע שנקרא חמץ. וזה אומרם מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה כלומר שתשמרנה שלא יהיה בה חלק מהחמץ הוא היצר הרע שהוא הקנטור וגבהות הלב ושאר מחשבה רעה אשר שנא ה'. ומה טוב היה שלא יעשה אותה כלל משיעשנה ויחמיצנה וכאומרם ז"ל (שבת ל"א.) העלית עמה קב חומטין וכו' עד מוטב שלא העלית. ואולם במניעת מצוות לא תעשה שלא לשם ה' כי אם עבור בושת ופחד בני אדם כמאמר חז"ל (ברכות כ"ח:) אדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. הנה בזה לא שייך לומר שמאבד העשיה עבור זה כי על כל פנים טוב הוא שלא עבר עבירה ושלא שינה מחוקי ה' וגבולו מה שחק נתן שלא ישנו את תפקידו. ועל זה הזהיר הכתוב במצות אכילת הפסח ואמר (שמות י"ב, מ"ג) כל בן נכר לא יאכל בו פירוש שלא יכנס באכילת הפסח חלק היצר הרע, שאל יאכל הפסח למלאות תאותו באכילה. וגם שאמרו חז"ל (נזיר כ"ג.) שעל זה נאמר (הושע י"ד, י') ופושעים יכשלו בם ח"ו. אך כל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו ורומז על מילת הזכר שימול האדם את ערלת לבבו ויזכור בבוראו יתברך שמו. כי בעת ערלת לבבו קראו הכתוב (דברים ח', י"ד) ורם לבבך ושכחת את ה' וגו'. ואחר המילה נקרא בשם מילת זכרים שנזכר בבוראו ובמצוותיו יתברך ועושה אותם למען שמו באהבה ובאמת ותמימות. ועל כן רמזה התורה זה במצוה ראשונה שנצטוו ישראל להיות לזכרון בין עיניהם בכלל גדול לכל המצוות עשה שצריכים שמירה במאוד מבן הנכר.
8
ט׳וזה שאמרה תורתנו הקדושה בכאן אם בחקותי תלכו פירוש בחוקי אלהים שהם המצוות לא תעשה תלכו בו לבד שלא תלכו מחוץ לחק והגבול שגבל אלהים בשמים ובארץ ואף הליכה כל דהוא במשמע שאין צריך לזה שמירה מהיצר הרע כי ההולך בהם מכל וכל טוב הוא. אף שודאי יותר טוב ויפה הוא שיעשנה לשם ה' בלבד ואז נחשבת לו גם למצוה רבה וגדולה כאומרם ז"ל (קידושין ל"ט:) ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה והוא בבא דבר עבירה לידו וניצול הימנו ופירש רש"י עבירה שבא לידו וכפה את יצרו ולא עבר אין מצוה יתירה מזו. וזה ודאי בעשאה לשם ה' מיירי כי מפני היראה והבושת לא שייך כפיית היצר כידוע. ואמנם הגם שעשה מפני הבושת על כל פנים טוב הוא שלא עבר את החק. אבל ואת מצוותי תשמרו. כלומר שבמצוות עשה צריך שמירה יתירה מהחימוץ והיצר הרע שלא יתערב זר ח"ו בשמחת המצוה ואז ועשיתם אותם כי אם המצוה נעשית בשמירה לשם ה' אין למעלה ממנה אבל ח"ו אם מתערב זר בה הלואי שלא עשאה וכאומרם מוטב שלא העלית. ולזה סיים ונתתי גשמיכם בעתם פירוש כשאתם לא תשנו את חוקי גם אני אתן כל דבר חק וקצב בעתו וזמנו ושבועת חוקי קציר ישמור לנו על כל הטוב ברוחני וגשמי כאשר נבאר להלן.
9
י׳גם יאמר אם בחקותי וגו'. כי הנה מאמר המשורר נעים זמירות ישראל (בתהלים קל"ט, ה') אחור וקדם צרתני וגו'. ופירושו לפי פשוטו הוא. כי כל אדם צריך להיות בבחינת אחור וקדם כי מן הנמנע לאדם להתהלך תמיד לפני ה' שלא יפרד מחשבתו ממנו על רגע כי מי לא בעי מינם פורתא ומי לא בעי למיעל לבית הכסא, והמה כמו דברים נפרדים מדביקותו יתברך. וגם בעת האכילה ושתיה וזיווג אי אפשר שיהיה בלא הרהור תאוה לזה בתחילה וכמאמר חז"ל (רבה ריש פרשת תזריע י"ד, ה') בפסוק (תהלים נ"א, ז') ובחטא יחמתני אמי וגו' אפילו חסיד שבחסידים אי אפשר לו בלא הרהור וכו'. ואפשר לזה כיוונו חז"ל באומרם במשנתינו (ברכות ט"ז.) חתן פטור מקריאת שמע וכו'. והוא לפי שצריך אז לקיים מצותו יתברך במצות עשה של פרו ורבו אי אפשר לו לקרות קריאת שמע כי כל ענין הקריאת שמע הוא הדביקות האמיתי בקדושתו יתברך בביטול כל תאותיו הגשמיות ולמסור נפשו ורוחו ונשמתו על יחודו יתברך שיתיחד אליו ברוך הוא באהבה עצומה ונפלאה עם כל פרטי אבריו וגידיו וכל חושיו ומחמדי לבבו וכל עצמותו כולו עד שלא ירגיש אם הוא בגוף הגשמי או לא ואז ממילא בטילין ומבוטלין ממנו כל תאוות הגשמיות כי אוהבי ה' שנאו רע וגו'. ואם כן אם חתן יקרא קריאת שמע איך יקיים מצותו ברוך הוא שאי אפשר לו בלא הרהור תאוה גשמית, רק על כל פנים כיון שהרהור תאוה זו באה לו עבור שרוצה לקיים מצותו יתברך באמת הנה הוא נטפל אל המצוה וכל הנטפל אל המצוה מצוה הוא וכן הוא בכל חפצי העולם הזה והנהגתו. וזה הוא בחינת אחור וקדם כי כשהאדם הוא נפרד מעט מדביקותו יתברך הוא בבחינת אחור כמאמר הכתוב (ישעיה א', ד') נזורו אחור, ואחר כך כשעושה מצותו יתברך על ידי זה הוא בבחינת קדם ואז נתקן האחור על ידי בחינת קדם.
10
י״אואמנם כי לא זה הוא אמיתיות עבודתו יתברך באמת לאמיתו. כי הרוצה לעבוד אותו יתברך באמת ובלבב שלם הוא משבר ומכניע כל תאות מורשי לבבו עד גמירא עד שלא יבוא אליהם שום תאוה והרהור מצד בחינת הרע בשום פנים בעולם וכמאמר חז"ל (בבא בתרא י"ז.) שלושה לא שלט בהם היצר הרע וכו' ויש אומרים אף דוד שנאמר (תהלים ק"ט, כ"ב) ולבי חלל בקרבי ופירש רש"י שם שהרגו בתענית ועליהם נאמר באמת (שם צ"ז, י') אוהבי ה' שנאו רע וגו' כי אין בהם שום תאוה וחמדה להם והמה מתקדשים ומטהרים עצמן מכל וכל עד שאינם מתפרדים מקדושת דביקותו יתברך אף על רגע. והוא בחינת הכהן הגדול שנאמר בו והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה וגו' כי שמן רומז על קדושתו יתברך (כנודע ששמן הוא בבחינת החכמה שנקראת קודש) וכמאמר הכתוב (קהלת ט', ח') ושמן על ראשך אל יחסר והיה זה מוצק על ראשו לרמז לו שצריך להיות מחשבתו דבוקה תמיד בקדושתו יתברך שלא להפרד על רגע. ועל כן נאמר בו (שם שם, י"ב) ומן המקדש לא יצא וגו' שאסור לו לצאת ממקדש הקודש קדושת שמו יתברך בשום פעם. וזה ששנו חכמים במשנתינו (ברכות ט"ז.) מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו רבינו לא למדתנו שחתן פטור מקריאת שמע וכו' אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני עול מלכות שמים אפילו שעה אחת עד כאן. כי הוא היה בבחינה הזו שלא נפרד מקדושתו יתברך כלל וכלל וכל מאכליו ומשתיו וזיווגו הכל היה בבחינת חולין שנעשו על טהרת הקודש בקדושת שמו יתברך שלא בבחינת תאוה והרהור מצד הרע בשום פנים כי אם חיות הקודש ותשוקת וחמדת המצוה שבכל דבר ודבר נתעטף בו במחשבתו ולבו באמת לקיים מצותו יתברך באהבת אמת.
11
י״בוהנה נודע המבואר בשם הרב האלהי הבעל שם טוב זי"ע בפירוש הכתוב (תהלים ק"ז, ה') רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף והוא כי האדם הדבוק בו יתברך בבחינה המבואר למעלה הנה כל חפצי עולם הזה השייכים אליו חפצים במאוד ורוצים להתקרב אליו בכל עוז בכדי שיעלו עמו כל הרוחניות הקדוש וניצוצי הקדושה שבהם כמו שנודע וכאשר ביארנו הדברים האלה בכמה מקומות ולא נאריך עתה בהם. ואפשר לזה אמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית כ"ח, כ') ונתן לי לחם לאכול כלומר שה' יתברך יעזור לי שאהיה על בחינה הזו שלא אצטרך אני לרדוף אחר הלחם להשיגו רק הלחם ירדוף אחרי להיות נטפל אלי לעלות עמי השמימה. ועבור זה יקרה לפעמים שאיש כזה יעבור בדרך או בביתו לפעמים ויראה לפניו מחפצי עולם הזה ובלבו אין שום תאוה וחמדה להם כי לבו חלל בקרבו. אך עבור ששמו יתברך הוא עושה משפט לעשוקים המה הנשמות וניצוצי הקדושה הנעשקים בכל חפצי עולם הזה וחפיצים לעלות משם ולהדבק בשמו יתברך, הקב"ה הוא מוציא אסירים בכושרות שמוציא האסירים האלה על ידי כשרות האדם הלזה. והוא על ידי ששולח לו חפץ ורצון להתאוות לדבר הזה והוא מבין על הדבר הזה שבודאי לא לחנם מתאוה עתה לזה כי אם בשביל שזה שייך אליו להעלות הרוחניות שבתוכו לה' על ידי דביקותו באמת לשמו יתברך. וכן הוא עושה באמיתיות לבבו ומעלה את עצמו ואת רוחניות דבר הזה למי שאמר והיה העולם להיות נחת רוח לפניו יתברך בזה. וזה אומרו רעבים גם צמאים פירוש מה שהצדיק כזה הוא רעב ללחם או צמא למים ובאמת אין בלבו חמדת דבר הזה כלל. זה הוא רק מחמת שנפשם בהם תתעטף פירוש שנפשות העשוקים האלה חפיצים להתעטף בהם בכדי שיעלו עמו. ועל כן המה עושים בזה שליחות המקום ברוך הוא בתיקון העשוקים האלה.
12
י״גולזה יאמר הכתוב כאן אם בחקותי תלכו כי הליכה נקרא הליכת הגוף בלא כוונה כמו שכתוב בספר הנחמד כלי יקר. כלומר אם בהליכת הגוף תלכו בחקותי פירוש שתעשו אותם לשם חקותי ומצוותי בלבד כאשר ביארנו עד הנה אז הנה ונתתי גשמיכם בעתם. פירוש כשיבוא עת לכל חפץ להתקרב לה' אז אתן קצת הרהור וחמדה להתאוות במקצת להגשמיות ואז תראו ותבינו כי הלא לא דילכון הוא רק מאתי נהייתה הדבר הזה להעלות בזה את עצמיכם ורוחניות דבר הזה אלי ונדחים יקבץ להשיבם אל חיק אביהם. וזה שסיים ואולך אתכם קוממיות פירוש שתי קומות, קומת האדם וקומת נשמות העשוקים ששניהם יתקרבו אליו יתברך כמו שאמר והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. כדבר האמור.
13
י״דעוד יתבאר אומרו אם בחוקתי תלכו וגו'. כי הן נודע מפי ספרים וסופרים אשר זה הוא הסימן המובהק בעשות האדם אחת ממצוות ה' אם עשאה כראוי או לא ח"ו. הנה אם לבו בוער בקרבו אחר עשיית המצוה לעשות עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז להשתוקק אחר התפילה אל התורה ומן התורה אל התפלה וכן בכל המצוות. הנה זה עשה המצוה קצת כראוי כי חיות המצוה והתפילה והתורה נקרא אש כמו שנאמר (ירמיה כ"ג, כ"ט) הלוא כה דברי כאש וגו' וטבע האש הוא כל עוד שמתלהב ובוער יותר. מתלהב ובוער עוד יותר ויותר. וכן המצוה אם נעשית בחיות בוערת ברשפי אש שלהבת י"ה אז משתוקק וחומד עוד ביותר ויותר לעשות מצוותיו יתברך. וזה מאמר חז"ל (אבות ד', ב') מצוה גוררת מצוה, כי אש המצוה תוקד בו לעשות עוד ועוד. אבל אם לא נעשית המצוה בחיות התלהבות לבבו לשם ה'. הנה הוא מתיגע במצוה זו ואבריו כבדים עליו אחר עשיית המצוה ונדמה לו שכבר עשה הרבה במאוד ולמה לו לעשות עוד יותר. והנה אם המצוה נעשית כתיקונה לשמו יתברך יש בה כח הברכה במאוד מאוד לברך את האדם בכל ברכות הרוחניות והגשמיות כאשר נבאר להלן בזה. והוא אומרו אם בחקותי תלכו כלומר כשתעשו מצוות ותתאוו ללכת בהם ביותר ויותר לילך מחיל אל חיל ממצוה אל מצוה הנה זה הוא סימן שנעשית כמצותה ואז כל הברכות מונחין בה ועל ידי זה ודאי ונתתי גשמיכם בעתם ועץ השדה יתן פריו וגו' ונתתי משכני בתוככם והייתי לכם לאלהים וגו' כי כל ברכות הגשמיות והרוחניות הכל תלוין ועומדין למי שעושה מצוותיו יתברך כראוי באמת ובלבב שלם.
14