באר מים חיים, ויקרא כ״ו:ד׳Be'er Mayim Chaim, Leviticus 26:4
א׳ונתתי גשמיכם בעתם וגו'. דבר זה נשאל לחכמים הראשונים בחיבוריהם המפורסמים ונתקשו בזה לבאר מפני מה הזכירה התורה יעודים הגשמיים ולא הזכירה יעודים הרוחניים בשכר עולם הבא המעותד לבוא אלינו בעגלא, צא ולמד בספריהם. ושמעתי מזה מאדמו"ר הרב הקדוש בוצינא דנהורא רבא ויקירא מו"ה יחיאל מיכל זצללה"ה מגיד מישרים דקהילת זלאטשוב. כי הנה באמת לכאורה זה פלא במה שהבטיח אותנו שמו יתברך ביעודים הטובים כאשר נעבוד אותו. הלא נודע שצריך לעובדו שלא על מנת לקבל פרס. ואם כן מה נפקא מינה בהבטחת הטובה אם אסור להעלות זאת על המחשבה. ולכאורה יותר טוב היה שלא להזכיר כלל היעודים האלה ולא היה נצרך להזהיר שלא לעבוד על מנת לקבל פרס, ויבוא הטוב מאליו לטובים.
1
ב׳ואמנם כי הנה האדם העובד את ה' אלהיו ועוסק בתורה ומצוות ודאי שהוא מתברך על ידיהם ממילא בכל הברכות רוחניות וגשמיות (וכאשר כתבנו למעלה שכל המצוות המה צינורות השפע שיורד ויושפע על ידן כל הטובה המאושרת ממקור הברכות עד כל העולמות שלמטה) ואולם כי העבודה הזאת צריך שיהיה באמת לשמו יתברך ברוב אהבה וחיבה ומורא ובושה שלא על מנת לקבל פרס בשום צד (וכנזכר למעלה). ואם יתערב במחשבתו שמץ דבר שרוצה לקבל על ידי זה טובה אליו הן ברוחני הן בגשמי לא יקבל כלום על ידי עבודה זו כיון שהעבודה אינה באמת לשמו יתברך. ולזה אמרה התורה אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו וגו' פירוש אם תעבדו אותי כראוי זה יהיה לכם האות אשר ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ פריה וגו' כלומר שתראו שתתברכו מהם. והברכה על ידיהם אי אפשר כי אם שיהיה העבודה באמת שלא תכוונו להתברך מהם. וכאשר תקבלו ברכה מהם תדעו שהעבודה היתה שלא על מנת לקבל פרס. אבל לא נתכוונה התורה הקדושה להבטיח טובה בשביל העבודה כי צריך לעובדו שלא על מנת לקבל פרס. בינה זאת.
2
ג׳ואולם מה שנראה לי לבאר בדבר זה ממה שהבנתי מפי ספרים וסופרים. הנה קושיא מעיקרא ליתא כי הנה נודע לכל משכיל, שאלהינו יתברך שמו הוא אחד פשוט יחיד ומיוחד מכל צד ומכל פינה ואין יחידות כמוהו בשום פנים ואינו גוף ולא כח בגוף וכו'. ואמנם כי זה בעילת העילות יתברך שמו הנכבד והנורא. אכן בכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים מאתו יתברך אין יחידות פשוט כזה כי מסיבה הראשונה הנאצלת עד אחרון שבאחרונים הכל המה בבחינת חומר וצורה והוא עצמות וכלים עד אשר בעולם העשיה הגשמי נקרא זה בבחינת גוף ונפש. כי מאצילות הקדומה שבקדומות הכל נעשה בבחינת כלי נברא מחדש, והאור אין סוף ברוך הוא וברוך שמו שופע בהם כמו הגוף והנפש מה שאנו רואין בעינינו שהם בודאי שני בחינות מחולקים, והראיה שכאשר יגיע עת האדם למות תתפרד הנפש מהגוף וכל הגוף נשאר כמו שהיה כולו רק בלי חיות פנימיותו מה שהיה שופע בתוכו בחיים חיותו. ואולם כי ח"ו ח"ו לומר שלמעלה יש בחינת גוף וגויה חלילה וחלילה, לא כן. כי הכלי אשר שם גם הוא מצוחצחת במאוד מאוד עד בלי שיעור וערך אך לערך פנימיותה היא בבחינת כלי. וכן הדבר הזה נוקב ויורד עד התהום שכל מה שנשתלשל למטה הכלי הוא עב יותר ויותר עד עולם העשיה הזה שהכלי הוא הגוף הנגוף עשוי מעפר הארץ. ועל זה פתח אליהו ואמר (בתיקוני זוהר תיקון א') רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן כלומר שאתה לבדך הנך אחד בתכלית שלימות היחוד ולא כמו שארי בחינות היחוד שהמה נקראים אחד בחושבן כלומר שנחשבים לאחד מפני מראית העין שאינה רואה כי אם הכלי והגוף ולא הרוחניות והפנימיות ומפני שהם ביחד מתאימות במאוד זה לזה נחשב לאחד אבל באמת שני דברים יש בהם חומר וצורה. אבל לא כן אתה כי אתה אחד ושמך אחד מכל צד ומכל פינה. ומסיים ואומר אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן וכו' ובגין דאנת מלגאו וכו' עד לבושין תקינת לון וכו'. פירוש כי הנה אפילו העשר ספירות שהן המה הנאצלים הראשונים הנה כבר לבושין תקינת לון רק דאנת הוא מלגאו בבחינת כלי ופנימיות. וכל הנזכר שם הכל סובב הולך על בחינה הזו. ואמר עוד ובראת שמיא וארעא ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וכו' ובארעא אילנין ודשאין וגינתא דעדן וכו' לאשתמודעא בהון עילאין. פירוש שלולי מה שאנו רואין בעינינו בגשמיות הארץ הלזו וצבאיה לא היה לנו שום תפיסה ומחשבה בדברים שלמעלה מאתנו כי איך נדע ונשכיל בדבר שלא נוכל לצייר כלל במחשבותינו ואך ממה שאנו רואין בארץ הלזו והכל נעשה בדמות וצלם עליון מזה יכול מי שחננו אלהים בדעה ובינה והשכל לתת לב להבין דבר מתוך דבר וכמאמר הכתוב (איוב י"ט, כ"ו) ומבשרי אחזה אלוה.
3
ד׳והראית לדעת בזה כי כל הדברים שבעולם הכל בבחינת כלי ופנימיות שהם גוף ונפש. ואפילו התורה הקדושה ומצוותיה הנה כולה הוא בבחינה הזו שרוחניותה הוא כולה שמותיו של הקב"ה ולבושה הוא הפשט מה שאנו לומדים ומבינים בה. ואמנם נודע למשכיל כי כל הלבושים, נעשים דמות צלם הרוחניות אשר בכל אחד ואחד, כמו לבוש האדם שנעשה על בשר אדם הנה הוא נעשה על דמות הגוף בבתי ידים ורגלים ובצואר וכדומה. הגם שאין דמיון כלל וכלל לבוש האדם לבשר האדם ורחוק הוא ממנו כממזרח למערב על כל פנים הוא נדמה לו בדבר הזה שהוא לבוש אליו ונעשה על מתכונתו. וכן הוא בגוף ונשמת האדם. כי הנה נודע מה שמבואר בספרי חכמי האמת שהנשמה נארגת על רמ"ח אברים רוחניים. ושס"ה גידים רוחניים. והגוף שנעשה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים הוא רק לבוש אל הנשמה שנעשית בצלם הזה והשם אדם אינו אלא על הנשמה שנקראת אדם והגוף אינו נקרא אדם אלא בשר אדם כמאמר הכתוב (שמות ל', ל"ב) על בשר אדם לא ייסך וגו' ומה שאנו קוראין על כללות איש אדם אין הקריאה הזאת כי אם על הנשמה שנקראת כן כי היא עיקר חיותו והעמדתו. ואכן בכללות ההמון שאינם מבינים את זאת סוברים שמה שנראה לעיניהם והוא הגוף הוא הנקרא אדם כי אינם מבינים להבחין בין החומר להצורה וסוברין שזה עיקר האדם מה שרואים בעיניהם הגשמיים. וכן בכל דבר ודבר עיקר שמו הוא על רוחניותו ושורשו למעלה. וכמאמר חז"ל (בראשית רבה י"ז, ד') שאמר הקב"ה להמלאכים על אדם הראשון שהוא חכם יותר מהם והביא לפניהם כל בהמה וחיה לקרוא שם לכל אחד ואחד ולא ידעו והאדם קרא שמות לכל בהמה חיה ועוף וכו' וכתבנו מזה במקום אחר כי אדם הראשון השיג שורש כל דבר למעלה במקום חיותו ובזה ידע שמו כי עיקר השם של כל דבר הוא שורש רוחניותו וחיותו למעלה. ששורש חיותו הוא מאותיות הללו ובצירוף הזה ועל כן נקרא שמו כך כמו למשל שור או כבש או עז הנה שורש חיותם מלמעלה הוא באותיות אלו בצירוף הזה ועל כן שמם כך. ואולם מי שאין לו לב מבין בזה נדמה לו שגוף השור מה שרואה בעיניו הגשמיים נקרא כן כי אינו רואה כי אם הבשר המכסה את החיות והרוחניות וסובר שזה הוא כל עיקרו וזה שמו ולא כן הוא. והראיה כי הנה בשר השור הוא נכסה בעור כולו מראשו ועד רגליו. ואם קריאת השם הוא על המכסה הנראה לעין היה ראוי לקרותו עור כי הלא בעור הוא מחופה כולו. ואמנם האמת כי שמו הוא רק על רוחניותו, והמכסה והלבוש שעליו הוא טפל ובטל נגדו ועל כן זה שמו לבדו כפי חיותו ורוחניותו. ומזה תדע ותשכיל כי שם כל הדברים שבעולם הכל הוא על רוחניותם, והלבוש והגשמיות שעליו בטל וטפל נגדו ונקרא בכללו על שמו הראוי לו. רק אם רוצים לכנות שם להגשמיות לבד יקראו לו בשר השור כי השור הוא הרוחניות ובשרו שעליו נקרא בשר השור. ומזה ממילא יבין כל יצור כי אין מקום מוצא לקושייתם כלל וכלל. כי עיקרי היעודים בתורתינו הקדושה הכל סובב הולך על יעודים הרוחניים, ויעודים הגשמיים ממילא נטפלים ונכללים בהן. כמו למשל ענין הגשם הנה עיקר הברכה אשר בו מה שהוא מרוה את הארץ ומולידה ומצמיחה ונותן זרע לזורע וגו' הכל הוא מחיות הרוחניות אשר בו משורשו מברכת אלהינו יתברך שמו והוא הוא המברך את הארץ ונותן מחיה לכל בריה כנודע סוד שורשו בשמים ממעל מכוונות מרן הרב האר"י ז"ל (בכוונת מוריד הגשם עיין שם) ועל כן אמרו חז"ל (תענית ח':) גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו וכו'. ולכאורה מה ענין הגשם לפרוטה שבכיס או לשאר הברכות שמנו שם חז"ל. ואולם האמת הוא כי עיקר הגשם הוא אור הברכה הנשפע מאת המברך ברוך הוא ושם למעלה הוא אור רוחניות נפלא מלא ברכה ובעת השפעת ברכה הזו מתברכים כל העולמות מאור הנפלא הזה בעת הגיעו לעולם העשיה מתלבש בלבוש גשמיות המטר ויורד אל הארץ לברכה בברכתו ואז כל הברכות יורדין אל העולם ועל כן אפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו וכל שארי הברכות שאמרו חז"ל והאור הזה שמו למעלה גשם וכאשר מבואר סודו בכוונות האר"י הנזכרים למעלה. ואנו קוראין לטיפת המטר הנראה לעין גשם על שם מקור הברכה אשר בו מלמעלה כי כן שמו שמה. ועבור זה הנה ודאי כל הברכות האמורות בתורה וכל היעודים אשר בה. הכל נאמר על יעודים הרוחניים כי שמם העיקרי הוא רק למעלה ברוחניות. ושמו יתברך מבטיח אותנו שיברך אותנו באור הברכות האמורות באור ברכה זו ובאור ברכה זו כמו ונתתי גשמיכם בעתם ונתתי שלום בארץ והשיג לכם דיש את בציר וגו' וכן כל הברכות האמורות בתורה הכל נאמר שנקבל כל אורות הברכות בזו ובזו ובזו והכל ברוחניות. וזה ממילא טפל ונכלל בו שיהיה כל הברכות הגשמיות כי כאשר תרד אור הברכה עלינו ממילא בהגיעו בעולם הזה מתלבש כל אור הברכה וברכה בלבוש הגשמיות השייך אליה ומתברך כל בחינת הגשמיות גם כן ומתרבה שפע וברכה רבה וחיים עד העולם בכל העולמות שלמעלה ושלמטה. והבן זאת כי אמיתית ונאמנה הוא.
4