באר מים חיים, ויקרא ו׳:ג׳Be'er Mayim Chaim, Leviticus 6:3
א׳ולבש הכהן מדו בד וגו'. פירוש הוא הכהן העובד את ה' בתורה הקדושה ולבש מדו בד ואמרו חז"ל (פסחים ס"ה:) מדו כמדתו וכו'. ולדרכינו ירמוז שיהיה כמדתו ולא יתגדל יותר ממה שהוא, והן מדתו ידוע טיפה סרוחה ותולעה הבל ותהו ושאר המעלות שנמנו לו, ומה יתגאה אדם להבל דמה אנוש כחציר ימיו וגו'. גם זה המעט שעושה אינו שלו, כי הלא הכל הוא בכח וחיות הבורא שבו ואמרו חז"ל (סוכה נ"ב:) אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו ובמה יתגאה מעתה. גם ירמוז מדו בד על מדת ההתבודדות ששבחוהו חז"ל בכמה מקומות ובראשם מרן הרב האר"י ז"ל שכתב (מובא בחרדים ובשל"ה במסכת תשובה דף רל"ג) שההתבודדות טוב לנפש יותר מכל הסיגופים ומי עלה לשמים ונגלה לו קניית המעלות טובות בדורותינו יותר ממנו, גם על פי השכל כי מי שמתאוה תמיד לחבורת אנשים לא יקנה התורה עמהן כי מוכן עמהם לשיחה בטילה ודיבורי האיסור כלשון הרע וחנופה ודומיהן, או הרצון בחבורת אנשים ריקים בכדי להשיג כבוד מהם ואתה תהיה לרב ביניהם ומגיד, לא כן אחי כי אם להתבודד בחדר ועסוק בתורה עם תלמידים הגונים או עם חבירים מקשיבים לקולך.
1
ב׳ומכנסי בד ילבש על בשרו, אפשר ירמוז למה שידוע מהבאים בסוד ה' שאין טוב לנפש אדם אשר ימות כי אם לבושי פשתן מנוקים שלא יהיה בהם שום מין אחר (ועיין בספר הקדוש מעבר יבק ובחסד לאברהם מעין ד' נהר נ"ב באריכות). ולזה אמר הכתוב שיזכור האדם ביום אשר מכנסי בד ילבש על בשרו והוא יום המיתה ולא ילווהו לבית עולמו שום תאוה והנאה מזה העולם כי אם התורה שילמוד לשמו יתברך ולא יותר וגם למה לו לחשוב בהבלי הבלים בעת לימודו להתגדל ולהתפאר ושמא פתאום יבוא עתו ואיה גדולתו ותפארתו. או ירמוז ומכנסי בד כלומר זמן הכניסה ואסיפה לכל, שישכב בד לבד בקבר וזה ילבש על בשרו לראות שלא ירבה לו בשר בתאותו כי מרבה בשר מרבה רימה (אבות ב', ח'), וכבר נודע אומרם ז"ל (ברכות י"ח.) קשה רימה למת כמחט בבשר החי וכו'. ולזה אמר,
2
ג׳והרים את הדשן אשר תאכל האש וגו'. כי נודע מה שאמר הכתוב (דברים ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגו' וכבר מפורסם בספרי יראים ובפרט בזוה"ק שאין יצר הרע מתרבה בגו מעוהי דבר נש אלא מגו אכילה ושתיה כמו שמבואר בדבריו (שמות קנ"ד:). גם הדשן הוא מספר שטן בשוה כי מי שמתענג בדשן נפשו שם השטן מרקד והוא הוא, ועל ידי זה מחליף האדם עולם עומד בעולם עובר והתורה ודאי אינו מצוי בהללו בעלי פטסין הממלאים כריסם בבשר ויין כמו שהאריך בזה הרמב"ם ז"ל (פרק ג' מהלכות תלמוד תורה הלכה י"ב) והובא לשונו הקדוש בדברינו במקום אחר. ולזה הזהיר הכתוב והרים את הדשן אשר תאכל האש כלומר להרים הדשן מנפשו שלא לדשן את עצמו כי הוא אשר תאכל האש את העולה על המזבח זו התורה שנקראת אש ועולה אל המזבח למעלה היא תאכל ותכלה אותה ח"ו שאין התורה והוא מצוי כאחד, וכבר כתב החסיד הקדוש בחובת הלבבות (שער חשבון הנפש אופן כ"ה) שכאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש כן לא תתחבר בלב אחד אהבת עולם הזה ואהבת הבורא ברוך הוא וכו' ואף אם ילמוד אין תורתו לרצון ולנחת רוח לפניו כי נעשית בפניות אחרות שלא באהבה ויראה ולא פרחת לעילא, רק ושמו אצל המזבח שנשאר אצל הקדושה מנגד ששם בחינת הסטרא אחרא, כי תכף במקום שאין הקדושה, שם שורה הסטרא אחרא, והתורה הזו שאינה על המזבח לפרוח לעילא נשארת אצל הקדושה סביבה שסביב רשעים יתהלכון. ולזה אמר,
3