באר מים חיים, ויקרא ט׳:א׳Be'er Mayim Chaim, Leviticus 9:1
א׳ויהי ביום השמיני וגו'. חז"ל (רבה פרשה זו י"א, ז') נתעוררו על אומרו ביום הזה שהוא שמחת הקב"ה וכל העולמות לשון ויהי שהוא לשון צרה וכו' עיין שם. והנראה כי חז"ל אמרו (בתורת כהנים מובא בילקוט רמז תקכ"א) בפסוק שאחרי זה ויאמר אל אהרן קח לך עגל וגו' מלמד שאמר לו משה לאהרן אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום על עוונתיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן שלח דורון וכו', ואף ישראל צריכין כפרה שנאמר ואל בני ישראל תדבר וכו' עד כאן. ומה שאמרו בלשונם צריך אתה ליתן בתוך פיו של שטן ידוע למבינים בסוד שעיר דראש חודש, וגם העגל הזה היה על דרך זה כמו שאיתא בזוה"ק (פקודי רל"ו: רל"ז:) וזה לשונו: ומה דהוו ישראל דכיין מההוא זוהמא קדמאה וכו' כד קיימו על טורא דסיני וכו' האי חטאה דעגלא גרים לון כמלקדמין לסאבא לון וכו' וגרים לון מותא וכו' ובגין כן אהרן אהדר לבתר לאתדכאה דאילו איהו לא הוי לא הוי נפיק עגלא מאי טעמא וכו', כד אתדכו ישראל ובעו לאתדכאה איצטריכו לקרבא שעיר בגין דשעיר איהו חולקא דההוא רוח מסאבא וכו', ובגין כך לא אתעבר זוהמא דא מעלמא עד ההוא זימנא דיעבר ליה קודשא בריך הוא וכו' כמה דאת אמרת ואת רוח הטומאה וכו', ובזמנא דבעי אהרן לאתדכאה אקריב עגל מהאי סטרא וכו' תא חזי, להאי אתר דאיהו רוח מסאבא קודשא בריך הוא יהיב ליה שולטנו למשלט בעלמא בכמה נזקין ויכול לנזקא, ולית לן רשו לאנהגא ביה קלנא דבעינא לאתטמרא מניה דלא יקטרג עלן בגו קדושה דילן, ועל דא רזא חדא אית לן, דבעינן למיהב לון דוכתא זעיר בגו קדושה דילן דלא ישתכח מקטרגא בגו קדושה דילן דהא מגו קדושה נפיק שולטנו דיליה, ובעינן גו רזא דתפילין לאצנעא חד שערא דעגלא דיפוק לבר וכו' דהא ברזא עלאה דלעילא בעינן לאתטמרא ולמיהב ליה בכל ירחא וירחא כד סיהרא בעי לאתחדתא חד שעיר בגין דלא יקטרג חדוותא ויטול חולקיה וכו' וסיהרא קדישא לינקא בקדושה וכו' עד כאן. הארכנו קצת בהשנות דבריו בכדי להבינך היטב כי רבים אומרים זאת בלשונם ואינן מבינין בלבם, והם דברים העומדים ברומו של עולם גו רזא דרזין. ודבר ידוע הוא שכל זאת נעשה ונתהוה אחר חטא העגל, כי אם היו ישראל מקבלין הלוחות הראשונות, שנאמר בהם חרות על הלוחות ואמרו חז"ל (שמות רבה מ"א, ז') חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות והיה עת תיקון השלם, לא היינו צריכין לתת לרוחא דמסאבא חולק זעיר בקדושה דילן, כי אז היה רוח הטומאה עובר מן הארץ מכל וכל וכמו שאיתא בזוה"ק. וכל זה נשאר ונתהוה לנו אחר מעשה העגל, שאף שנמחל עיקר חטאו מכל מקום רשומו נשאר לדורות עד דייתי מלכא משיחא כמו שמבואר בדברי זוה"ק המובא למעלה ובגין כך לא אתעבר זוהמא דא מעלמא עד ההוא זימנא דיעבר ליה קודשא בריך הוא כמה דאת אמרת ואת רוח הטומאה אעביר וכו' עד כאן.
1
ב׳ולך ראה מה שאמרו חז"ל (ילקוט שם) שהיה אהרן רואה על המזבח כתבנית שור והיה מתיירא ממנו וכו' לאשר המירו כבודם בתבנית שור אוכל עשב, הרי שאפילו אחר הקמת המשכן ח"ו רבץ רישומו על המזבח, ואפשר שעל כן אף אחר שקרב אהרן כל הקרבנות ועשה כל המעשים, לא ירדה שכינה לישראל עד שנכנסו משה ואהרן וביקשו רחמים שתרד השכינה כמאמר חז"ל (תורת כהנים מובא שם רמז תקכ"ג). מי עיכב הורדת השכינה לישראל הלא ה' אמר לשכון בערפל, אם לא רשומו של חטא הזה אשר נשאר לדורות כמאמר הקב"ה וביום פקדי וגו'. וכל חכם לב יודע מרת מרירות כאיבות הלב ועגמת נפש דבר הזה שיצטרכו ישראל לתת לרוחא דמסאבא חולק זעיר בקדושה ובפרט ביום שמחתנו ומועדינו בכולם אחרי הקרבנות של מוסף היום מקריבין שעיר חטאת אחד כנאמר בתורה והוא מבחינת היצר הרע הנקרא חטאת כמאמר חז"ל (סנהדרין צ"א:) היש מכאוב גדול מזה והכל נמשך מחטא העגל, ועל זה יגיד הכתוב ויהי ביום השמיני וגו' צרה ודאי ומכאוב לב, אשר קרא משה לאהרן וגו' ואמר לו קח לך עגל וגו', והוא הניתן לתוך פיו של שטן במצות ה' כביכול שיטול חלקו ולא יערבב השמחה, אהא על הדבר הזה אשר קרבן ראשון שיקריב אהרן ביום הראשון של הקמת המשכן, ילך לעזאזל המדברה ויהיה צריך לכפר עליו ועל ישראל וכן נשאר לדורות בשעיר חטאת דראש חודש כמו שאיתא בזוה"ק הנזכר, וכן בכל שעירי חטאות וממילא נמשך מזה מה שלא נראה השכינה והיה אהרן מתבייש וכל ישראל,אבל אם היה הקמת המשכן שלא יוקדם לו חטא העגל ודאי שהיתה השכינה ממתנת להם קודם ועל כל אלה אמר ויהי צרה ודאית ביום השמחה השלימה הקמת המשכן.
2
