באר מים חיים, ויקרא ט׳:מ״גBe'er Mayim Chaim, Leviticus 9:43
א׳אל תשקצו וגו' ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. להבין כפל הלשון של ולא תטמאו ונטמתם הוא, כי מודעת זאת לכל משכיל אשר האדם הוא הכלול מכל העליונים והתחתונים ועל כן קראוהו חז"ל (עיין אבות דרבי נתן ל"א, ג') עולם קטן כי כל העולם כולו נכלל בו וכמאמר חז"ל (בבראשית רבה י"ב, ח') אלא אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים בשביל שלום. והוא בסוד נשמתו וגופו כי נשמתו היא הכלולה מכל העולמות שלמעלה בארבע בחינותיה שם, נפש, רוח, נשמה, ונשמה לנשמה, שהם כנגד ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה. וגופו הוא הכלול מכל העולמות שלמטה בגופו כי נעשה מארבע יסודות אש רוח מים עפר, שבהם נבראו כל יצורי עולם התחתון והוא בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והוא המקרב ומקשר את כל הברואים כולם לשמי השמים בעת עומדו לשבח ולפאר ליוצרו או בעסק התורה והתפילה בכח גופו המסייע לנשמתו אז כל נבראים התחתונים אשר נכללו בשורש גופו מתקשרים ומתדבקים בו ומתעלים על ידו למעלה למעלה והוא התיקון שלהם כי הם לעבות חומריות גסותן לא יוכלו להתקרב לצור העולמים ברוך הוא אם לא על ידי האדם ועל כן כל הברואים התחתונים ניתנים בידו והוא המושל עליהם לפי שכולם צריכים אליו ותועלתם וטובתם שיתוקנו על ידו. וזה פירוש השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם פירוש שהשמים היא לה' וגם הארץ לה' הוא (ומלת והארץ חוזר למה שלמעלה לתיבת לה') כי כל ברואי הארץ כולם צריכים להתקרב לה' על פני תבל ומלואה כאשר יהיה אם ירצה ה' בעת התיקון שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור וגו' ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך וגו' כי לא בני האדם לבד יכירו שמלכותו בכל משלה כי אם כל ברואים מקטנים ועד גדולים עד יתוש קטן שבטבור הארץ יגיע לשלימותו ותיקונו וידע לפי ערכו כי ה' למלך על כל הארץ ורק שעתה נתן לבני האדם שהם יקרבו הכל לה' בכח נשמתם וגופם. ועל כן בעת בריאת האדם נאמר נעשה אדם וגו' ומבואר בדברי מרן האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשה תשא פסוק ועתה הורד עדיך) שנתייעץ בפמליא שלו עליונים ותחתונים שיתנו כולם חלקם כרצונם בו וכן היה והשיג חלק מכולם וכו' עיין שם. ועל כן כל תחתונים המה בכלל נטפלים לעושי מצוה כיון שחלקם בו והוא על ידי כח וחיות שיש לו מכולם עובד ה' הרי הם נטפלים לעושי מצוה וכעושי מצוה דמו ולכן הם עולים עמו וכמו שאיתא בליקוטי תורה שם שאם יזכה יגילו וישמחו בו כולם עיין שם הכל כנודע והוא מבואר ברוב מפרשי התורה בפסוק (ויקרא א', ב') אדם כי יקריב מכם וגו'.
1
ב׳והנה אופן עלייתן כבר כתבנו כמה פעמים שהעיקר הוא כאשר האכל יאכל מהם לכל נפש ואם עיני שכל לו ולב משכיל וחרד לעבודתו מבין כמה נבזה ונמאס הוא כל בחינת תאות הגשמיות כי הנה המפואר והיפה שבכל הדברים שבעולם אינו רק כי אם עבודת שמו יתברך שבו נבדל האדם מן הבהמה במוחו ושכלו להבין כי יש אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והוא מקור כל התענוגים והחמדות ואליו תכלית כל מקוה שכולם נכספים לאורו ברוך הוא להדבק ולהכלל בו על עבודתו ולעשות נחת רוח שאמר ונעשה רצונו אבל תאוות הגשמיות הלא כולם מעשה בהמה המה שגם הבהמה רודפת אחר תאותיה לאכול ולשתות ולבעול ובמה יוכר מותר האדם מן הבהמה אם גם הוא יחמוד ויתאוה לדברים אשר יתאוה הסוס והפרד ומכל שכן כשנותן אל לבו מיאוס תאות הדברים ההם כמו בתאות המשגל נודע אומרם ז"ל (שבת קנ"ב.) אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם וכו'. ותאות אכילה נודע את הנעשה מהאכילה אחר אכילתו וכמה בזוי ומטונף ומשוקץ צריך להיות זאת בעיני כל בעל שכל, ואכן בוראנו ברוך הוא וברוך שמו וכו' תיקן ויסד הבריאה על זאת לאכול ולשתות רק בכדי תיקון הנבראים התחתונים שהוא להעלות הניצוץ קדושה שבהם המחיה אותם מאור פני מלך חיים ברוך הוא כי זה הוא תכלית השלימות הנאה והיפה עבודת שמו יתברך להחזיר האבידה לבעליה וחותם המלך לחותמו והקב"ה מתענג מזה כשבא אליו הניצוץ הלז כבן הבא לאביו ממרחקים אחר כמה שנים וגם הניצוץ שמחתו גדולה וזה הוא עיקר הבירור כשיודע בנפשו באמת לאמיתו אשר תאוה הנ"ל הגשמית מבוזית ונמאסת בעיניו לגמרי ואינו אוכל כי אם בשביל העלאת הניצוץ ועל כן אוכל באימה ויראה בזה השולחן אשר לפני ה' באהבה ושמחה כראוי לעבודת ה' ואינו אוכל כי אם לשבירת רעבונו בלבד ושומר עצמו מליהנות ולהתענג במילוי כריסו בתאוות ומתיקות דברים הגשמיים לחיך כאשר אמר רבינו הקדוש קודם פטירתו (כתובות דף ק"ד.) גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מעולם הזה אפילו באצבע קטנה כי היה תמיד מאכלו לפני ה' העומד עליו תמיד וגדלה עליו יראת ה' ואהבתו עד שלא ערב לו שום טעם הגשמי מהיראה ואהבת ה' ומכל שכן שלא ימלא כריסו ובטנו יותר משבירות רעבונו כי כל המותר הוא תאוה הגשמית הניבזית ויודע כי אין טוב ואהוב וחמוד אצלו במאכל הזה כי אם שמברר מזה חיות הקודש לה' ובזה הוא מברר הטוב מן הרע, וגשמיות הדבר הנאחזת מן הרע נופל ויורד לעומקא דתהום רבא כי ביזהו ומאסו בלבבו באמת, וניצוץ הקדוש עולה למעלה למעלה כי אותו אהב ומראה שזה תכלית הטוב והיפה ולכן נתעלית ועולת לחיק אביה להשתעשע באהבים לפני מלך עולמים ברוך הוא.
2
ג׳ועל זה אמר הכתוב (קהלת ב', י"ד) החכם עיניו בראשו שמסתכל תמיד בעוסקו בצורכי גופו התחתונים הגשמיים רק לתקנות הנבראים המתקרבים אליו להעלותם במוחו ושכלו אשר בראשו המגיע השמימה. והכסיל בחושך הולך למלאות פיהו אוכל כאשר יוכל שאת כבהמה ומחשיך לחיוּת הקודש אשר שם שלא יוכלו לעוף למקורן. וזה אומרו (משלי כ"ט, י"א) וחכם באחור ישבחנה, כי הנה דרכי הגופניות אשר האדם מוכרח בהם נקראים בבחינת אחור, מה שאין כן עבודת ה' בתורה ותפילה נקראים קדם בבחינת (תהלים קל"ט, ה') אחור וקדם צרתני והחכם גם באחור משובח ומהולל ומשבח ומתקן גם בחינת האחור שיתמלא לבחינת קדם עבור שדעתו לשמים וגם את האחור ישבחנה לתקנו להעלותו יפה יפה. וגם ישבחנה הוא מלשון שבירה (מלשון (שם ס"ט, י') בשוא גליו אתה תשבחם) שמשבר כל בחינות תאוות הגשמיים שבה. וזה פירוש הכתוב (משלי י"ג, ט"ז) ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אוולת כי ערום כל עשיותיו בדעת כאמור להפריש הרע מן הטוב על ידי ידיעתו הנכונה שזה רע וזה טוב ובורח בלבו מן הרע כמטחוי קשת ואוכל באימה ויראה ובמתינות ורק די הצורך המוכרח לשבירת רעבונו ולא יותר והכסיל מגלה ערותו ואוולתו שאוכל וחוטף וממלא פיהו באוכל או בשאר תאוות כבהמה מה שראוי לעשות בצניעות וביראה לפני ה'. וזהו סוד המבואר בזוה"ק הכל בחכמה אתברירו וכן בכוונות האר"י ז"ל בסוד כוונת האכילה מבאר שעיקר הבירור הוא בסוד החכמה. וזה הוא עיקר הבירור בחכמה להבין בחכמתו ביזוי ומיאוס תאוות הגשמיות עד שיהיו נמאסין בלבו באמת שלא להשטות עצמו לומר שהוא מבין שכולם המה דברי הבל והבאי ומעשי בהמה, ובלבו חומד אליהם למלאות תאותו, רק שיהיה נמאסין באמת בלבו ולא ירגיש שום טעם במאכלו מתאות הגשמיות עבור פחד ויראת אלהים, וכל אדם יעשה כאשר יוכל לפי ערכו, וחין ערך יופי אהבה וחמדה וחפץ לבבו בעבודת ה' שבזה, שהוא העלאת הניצוץ, ובזה הוא מעלהו. ובלתי זה אפילו אם יכוון כוונות בשמים מכוונות האר"י ז"ל ושאר כוונות כל היום כולו לא יועיל להפריד הקליפה מן הקדושה כיון שבתאותו חומד אליה. וזה צריך להקדים קודם כל, ואחר כך אם יכוון ברזין דאורייתא וכוונת השמות והיחודים התלוין באכילה ככל המבואר בכתבי האר"י ז"ל ודאי אשרי לו ויפה חלקו שגורם בזה שמחה וחדוה בכל העולמות וממשיך על ידי האכילה כל בחינת שפע וברכה ורחמים לכל העולמות כולם.
3
ד׳ואולם אף מי שאין כוחו יפה לשבר תאות מורשי לבבו בתאוותיו הגשמיים עד שיהיו נבזים בעיניו נמאס מכל וכל, ובעת עוסקו בדברים ההם לבו מתאותן ומחמדתן כי ירעב לקחת אוכל לפיהו, ואז הוא בבחינת אחור ואינו מעלה הניצוץ הקדוש אשר שם בעת האכילה כיון שאינו מפריד קליפתו ממנו רק שעל כל פנים עיני שכל לו לדקדק ולהחמיר על עצמו שלא יכשל ח"ו בשום דבר מאכל אשר לא יכשר כל כך ועל הכל שם דעתו ופניו להסתכל בעצמו שיהיה הכל כשרים ומכושרים מכל וכל בלי שום נידנוד איסור, ועל כל פנים מכוון שיהיה לו בזה כח להתפלל ולעסוק במצוות ה' ולעבוד עבודת ה' בכח האכילה ההיא. הנה בגשתו אל מול פני הקודש לתורה ולתפילה ואז מתעלה חיות נשמתו והצורה והרוחניות שבו והמוחין שעליו עד שעל כל פנים אז נמאסין בעיניו כל התאוות הגשמיות ומתאוה וחומד רק לקרבת אלהים לרוץ ולשוב להתדבק בבוראו ואז הוא בוש ופניו נכספין ממה שעבר עליו מחמדת הגשמיות ומעתה דעתו להתקרב לבוראו כאשר יוכל להיות עולה קרבנו, שירצה להיות כולו כליל ועולה לה' גם בעת האוכל ושארי תאוות כנזכר ואז הוא בבחינת הקדם אשר ראשו בשמים ואז עולין עמו גם כל הניצוצות מהנבראים ממה שאכל ונהנה מהן להתקרב לבוראן לראות את פני ה' כיון שעל כל פנים בכוחם הוא עובד לה' וכיוון במאכלו שיעבוד בכוחם לה' והם מן ההתר הגמור כי על כן נקרא התר שאינו קשור ואסור ביד החיצונים שלא יניחו אותו לצאת מאתם רק שהוא מותר מהם ויוכל לעלות אחר כך בעת אשר יעסוק אדם בתורה ובתפילה בכח חיותם. מה שאין כן אם נמצא בו נידנוד מדברים האסורים שעל כן נקראים מאכלות אסורות שהם אסורים וקשורים ביד החיצונים והרע ואינם מניחין הניצוצות לצאת מאתם עד עת קץ שיבולע המות לנצח ורוח הטומאה יעבור מן הארץ. ואז לא די שאלו הניצוצות אינם עולים עמו כי אם גם הוא יורד עמם ירידה אחר ירידה בירידה התחתונה למקום אשר אסורי המלך אסורים שם וגם הוא ניתן ביד החיצונים והרע כמאמר חז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו מוליכתו ליום הדין ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב וכו'. וכל עופות הטמאים ובהמות טמאות על כן נאסרו שהחיוּת הקדושה אשר בהם קשורים ביד החיצונים שאין יכולים לעלות למחיה החיים ברוך הוא עתה, והאוכלם קשור ואסור עמם שלא יוכל גם הוא להתקרב אל הקדושה כי טומאתו עליו מטומאת החיצונים אשר בבהמות הטמאות ואל המקדש לא יבוא.
4
ה׳ואפשר שגם לזה אמר (משלי י"ז, ט"ז) ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אוולת כי. ערום יעשה בדעת לראות ולהשמר ולדקדק על עצמו שלא יכשל בשום נידנוד דבר אסור שלא יתקשר ביד הקליפות ולא יוכל לבוא אל הקודש. וכסיל יפרוש את עצמו מראות פני הקודש על ידי האוולת שבידו כי אם תכתוש את האוויל במכתש לא תסור אולתו ממנו (שם כ"ז, כ"ב), שכיון שנדבק בו בחינת הרע קשה לו להפריד עצמו ממנו וח"ו נשאר אסור שם ולא עוד אלא שגם הקדושה שבו מעולם יאבד על ידי הטומאה ההוא כמו שמובא בכתבי האר"י ז"ל בכוונת האכילה. והנה נודע מדבריו שם שזה שאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה מפני שהיו הבהמות מתוקנים בימיו ולא היו צריכין לבירור, ולמה יאכלם וכן בדברים שאינם יכולים להתברר אסורים מצד עצמן כיון שאינן יכולין להתברר למה יפסידם בחנם.
5
ו׳ומעתה הנך רואה שלושה פשעי ישראל במאכל הדברים האסורים. א', דבר הבהמות גופייהו שאינם יכולים להתברר ולמה יפסידם. ב', מה שניצוץ חלק הרע והטומאה דבוק בו עד שאל המקדש לא יוכל לבוא ליקדש בקודש כי טומאתו עליו. ג', שגם הקדושה שבו מאז, יאבד ויופסד ותתעטף בחלק הטומאה. ולזה אמר הכתוב אל תשקצו את נפשותיכם וגו' שכיון שאינן יכולין להתברר הרי נשארין מונחים בגוף משוקץ ומתועב ולמה זה יפסידם בכך ועל כן אני מזהיר שאל תשקצו בהם מפני הפסידם. והשנית, ולא תטמאו בהם שאתם נעשין מטומאין מחלק הרע שלא יוכל לראות את פני הקודש כי לא ישרה עליו הקדושה עבור רביצת הטומאה, והקב"ה עוצם עיניו מראות ברע. והשלישית, היותר גרוע מכולן אשר ונטמאתם בם שאתם נעשים טמאין על ידיהם שאף חלק הקדושה שמכבר, נתבער ונשרף ונאבד וזה ודאי תכלית הרע הוא. ולזה אמר להלן,
6