באר מים חיים, ויקרא ט׳:מ״דBe'er Mayim Chaim, Leviticus 9:44
א׳כי אני ה' וגו' והתקדשתם והייתם קדושים וגו'. פירוש לצד שאני ה' אלהיכם שאני שוקד על טובתכם ואני רוצה להשרות שמי עליכם שאהיה ה' אלהיכם ועל כן צריכים אתם לראות אשר והתקדשתם כאשר תחפצו לקדש אתכם ולקבל הקדושה של מעלה מאתי שאהיה ה' אלהיכם אז והייתם קדושים שתוכלו להיות קדושים ולקבל הקדושה ולא יהיה בכם דבר המעכב ומפריד ומאסר אתכם מלהתקרב אלי לקבל קדושתי כי קדוש אני ה' ואין אני מסתכל במקום הטומאה ולא יגור אתי רע לכן הזהרו שלא להאסר תחת רשות הטומאה וליאבד הקדושה שם שאז לא תבואו לראות פני להרביץ קדושתי עליכם.
1
ב׳גם יאמר והתקדשתם והייתם קדושים וגו'. והוא על פי משל למלך שבנה עיר מלוכה לעצמו גדולה ונאה עד מאוד מיופה בכל מיני יופי, ומעולה בכל מיני מעלות טובות אשר לא תחסר כל בה ובנה בתוכה בתים מפוארים בכל מיני פאר מאבני גזית והיכלי שן בתכלית היופי ובתוכם גנות ופרדסים ואילנות טובות בכל מיני פירות יפים ונאים ועשבים טובים ומעולים ומריחים ריח בשמים נפלא ופלא עד שכל המהלכים בה נחת ינחתו עד מאוד מרוב האורה והזיוה הנמצא שם ומיופי הפירות והעשבים וטוּב הריחות הטובים העולה מהן מרגנים לכל רואיהם ובנה בתוכה באמצע רחובה היכל ודירה המלוכה אשר לא שזפתו עין כל רואה כזאת מעולם ולא תשבע כל עין לראותו מגודל חין פאר יופי הדר עטרת תפארת היכל הזה, והוא מצוייר ומכוייר מכל מיני ציורים וכיורים בכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות המלאים זיו ומפיקים נוגה על כל העיר וזה הכל מבחוץ ומכל שכן מבפנים אשר מי יוכל לציירו בשכלו ולהעריך על המכתב יופי הדר זיו יקרו ונזר עטרת תפארתו היכל לפנים מהיכל וחדר לפנים מחדר כולם מצויירים ומכוירים בכל מיני אבני יקר זה מזה שונים ואלו מאלו מופלאים בהופעת האורה והבהקת זיוה ומשלחין ברקין וניצוצין לכל עבר וכל היכל היותר פנימי משתנה יותר לעלוי ביופיו וחינו ומתיקות חמדת ראייתו. וקרוב להיכל המלך בהיכלים החיצונים, שם קול ממיני כל כלי זמר ישמע, העריבים והנחמדים לשמע אוזן בתשוקה מופלאה וחמדה רבה. ובכל היכל היותר פנימי ישונה קול המנגנים ביתר שאת ועוז, ונועם נגינתם ומתיקות קולם הולך ומתגבר בעריבות נפלא עד שמי שזוכה לבוא אל היכלות הללו מקבל שמחה ותענוג ונחת עד אין קץ וסוף, ובכל היכל והיכל שמתקרב יותר לחדרים הפנימים כמעט אשר נשמתו נאסף ותכלה חיותו להתענוג הנפלא והשמחה העמוסה אשר שם מכל אשר רואה מנועם הדרת חינם ויופי אור זיוום וחמדת הדברים ההם וקול הזמרה אשר שם במתיקות ונועם נפלא. ואחר כל זה מי שזוכה לבוא אל היכל המלך בעצמו מקום משכן כבודו אשר אין להעריך ולבאר על הספר יופי הדר זיו היכל הזה ותשוקתו וחמדתו ונועם עריבתו ומגודל התענוג לא יראה אותו האדם וחי כי נתבטל ממציאותו מכל וכל ואיננו כלל בגדר האדם שנתבטל ממנו כל החושים מלחשוב ולשמוע לראות דבר מה, כי אם נפשו ורוחו ונשמתו וכל עמקי מורשי לבבו וכל כח אבריו וכל כח מחשבתו כולם קשורים ומצומדים בחבל עבותות תאוה ואהבה וחמדה ותשוקה עד שלא ירגיש כלל משום דבר וענין אחר בעולם. ומכל זה המבין יבין פאר חין נוראות גדולת המלכות שאין קץ לשבחו ותפארת ויופי הדר זיוו וחין ערכו וגודל חכמתו הרבה עד בלתי שיעור וערך וכל אשר ראה עד הנה כולם כאין ולאפס ותוהו נחשבים נגד קבלת זיו כבוד הודו והדר מלכותו וממשלתו וקרני הוד תפארתו וערך חכמתו שכל אלה לו והוא מתגאה על כולם וברוח חכמתו יסדם ובהדר ממשלתו כונן כל אלה על מכונו ומי ימלל ויהלל שבחו בזה. ועל כן המשכיל יבין וידום ולא יביט אל מראהו ולא ישא פנים לראותו כי לא יוכל למוראו לישא עין לכבוד גדולתו.
2
ג׳והנה מחוץ לעיר הנזכר פנה המלך אלפיים אמה סביבה שיהיה למגרש העיר שדה חלוקה אין ערך לנויה ויפיה אשר בה יטיילו השרים הגדולים ויועצי המלך ובני המלך דרך ארוכה וקצרה. והחכמים שבהם מספרים ומדברים שם בשיחה נאה בדבר חכמה ונחת המשיבין את הלב והנפש ומספרין זה לזה בכפליים מרוב גודל כבוד העיר וכל אשר בתוכה לכבוד ולתפארת ובפרט מגודל תענוג ונחת היכל המלך וגודל יקר הדרת עטרת תפארת המלך בעצמו לפי כוחם והבנתם ויוצאין בשלום ונכנסין לעיר בשלום ונותנין לבם בכל אשר עשה המלך בהיכלות הבנינים האלה בתעלומות החכמה הנפלאה אשר בהן להכיר בכל יום יותר ויותר פלאי פליאות חכמה אשר יוסד בהן בתפארת גדולתן עד אין שיעור, ובזה שבח המלך ותפארת גדולתו וחכמתו על לשונם לשבחו ולהללו לפי כוחם ולהכניס עוז אהבתו בלב שאר השרים והיועצים שאין מכירים כל כך מגדולת המלך למיעוט הבנתם ורואין תמיד שיתגדל כבוד המלך עוד ועוד ביתר שאת ויתר עוז לרוב האהבה עזה ותשוקה הנחמדה ונפלאה אל המלך לתפארת גדולתו ויקר זיו חכמתו והדר ממשלתו.
3
ד׳והנה משמאל המגרש האלפיים אמה הללו, יש שם יער אחד מאילני סרק שאין עושים פרי והאילנות מעורבים ומסובכים מאוד אחד באחד עד אשר לא יופיע עליו נהורא ונחשך שם כל נשפי בוקר והשמש והירח לא נתנו שם אורם, וקוצים וחוחים ודרדרים מצוי שם לרוב עד אשר יכסו את פני כל הארץ וכל מיני חיות רעות המזיקים את כל רואיהם ונחשים הגדולים הנושכין נחש שרף ועקרב ישכנו שמה וקאת וקיפוד ירביצו ילדיהן שמה וכל שוכני חושך ממיני הליסטים מזויינים והורגי נפשות כולם יאהלו שמה עד אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים ונבלעים שם חיים כי רעות במגורם. הן מנשיכות נחשים ועקרבים שנושכין ברגל וממיתין, והן מאכילות החיות רעות האוכלים לאנשים חיים, והן מליסטים האורבים לדם נפשות להרוג כל רואיהן.
4
ה׳והנה ודאי אשר מי שקצת עיני שכל לו ויש לו קצת מוח בקדקדו לא ילך מעצמו לתוך היער הלז למקום גדודי חיות ולסטים. ואולם הליסטים האורבים שם בהיער ומצפים לדם נפשות ויודעין אשר לא יקרא להן להיות אדם בא מעצמו אליהן לאמר הנני בידך עשי לי הטוב בעיניך, ועל כן הוא מוכרח לילך מחוץ לעיר במיני תחבולות וערמות אולי יוכל לצודד נפשות נקיים להפשיט את עדיים מעליהם ולעשות בתיהם קבריהם. ולזה לאור יקום רוצח לצאת מחשכת היער והולך לו אל מגרש העיר הנזכר ועושה עצמו כאילו גם כן מטייל במגרש העיר הזאת ובידו מיני שחוק ומיני מאכלים רעים המתוקים לחיך ושאר דברי נופת צוף, אשר החסר לב נמשך אחריו. והולך ומנגן ביד על הכלי ובפיו, וזה החסר לב נמשך אליו ונוסע לקולו, והליסטים הלז מקרבו אצלו מאוד בדברי אהבה וחיבה ומתחיל לדבר עמו ולטייל עמו אורך ורוחב ומטעים לו ממטעמותיו ומקרקש ליה בזוזי ואז לבו מתקרב אליו והולך אחריו לטייל עמו ארוכה וקצרה עד שמגיע לקצת סבכי היער והגם שעולה בלב הבער לאמר אולי לא אוכל לחזור כשאבוא לתוך היער אך מרוב אהבת האיש וחמודת הדברים אשר הראה לו מאמין לדברי חלקות פיו שאומר לו נלכה נא עוד בקצה היער שיש שם מעינות טובים מתוקים לפניך עוד דברים חמודים שנפשך חומדת אליהם ואני חפץ להטעימך ממטעמי עד שמביא אותו לבין הקוצים הנוקבים את רגליו. ואף אחר שרואה זאת בעיניו אינו שם על לבו לחזור תיכף על עקבו כי שומע לדברי הנרגן שאומר לו עוד הנה דרך ישר סלולה לפנינו עד שמתקרב יותר לחשכת היער ובא למקום הנחשים ועקרבים ורואה לפניו מדברים המזיקים ונושכים מה שלא ראה כזאת מימי היותו ורבה עליו חיות היער עד אשר מרוב הפחד והאימה סמר שערות ראשו, ולבו מתחלחל ומרעיד ומירתת ואוחז בחזקה בהאיש הלז המוליכו וסובר שהוא יציל אותו מכל זה ואז ממילא הולך אחריו באות נפשו עד אשר יביאנו למקום החושך שלא יחזור על עקבו ולצעוק שם לישועה בשום אופן. ושם מגלה את עצמו לפניו לומר כי את נפשו הוא מבקש ומתחיל לדבר עמו בדברי עזות קשים ומרים ומוציא עליו כלי זיינו המלהיבים ומפחידים את לב האדם ונוטל ממנו כל אשר לו ומפשיטו ערום מכל בגדיו אף בגד שחותם המלוכה היה עליו מפשיט ממנו ועובד בו עבודה רבה קשה ומרה וכשלא יעשה כחפצו דן אותו במכות ופצעים לא אחת ולא שתים עד עשר מכות ויותר ושם עליו בגדי שק ומאכילו מאכלים גסים וקשים עד מאוד וכריסו נבקעת ומת במיתה משונה רחמנא ליצלן.
5
ו׳והנמשל מובן מאליו למי שהתחיל לדרוך קצת בעבודת אלהינו במוחו ושכלו כי הנה דרך הטוב והחיים שנתן הקב"ה לעמו ישראל בקדושתו על ידי קיום התורה ומצוותיה באהבה ויראה לשמו הגדול והקדוש, הוא העיר הבנויה בכל מיני יופי ותענוג. כי מי שזוכה לטעום בנפשו קצת טעם מתיקות התורה וקיום מצוותיה באהבה הרי אין קץ וערך ושיעור לנועם מתיקות הלזה כמו שאמר הכתוב (משלי ג', י"ח) דרכיה דרכי נועם וגו' ואמר (תהלים ל"ד, ט') טעמו וראו כי טוב ה'. וההוגה בה לשם ה' באהבה אז חכו ממתקים וכל פיהו מלא מטעם נופת צוף נועם עריבות ידידות מתיקות התורה יותר מכל הדברים הנחמדים שבעולם כמאמר הכתוב (שם י"ט, ח') תורת ה' תמימה משיבת נפש וגו' עד הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. וזה אינו על דרך האמונה כי אם טעם ממשות נפלא במתיקות האהבה שאין קץ וערך אליה ואין חשוקה ותענוג בעולם כזה למי שזכה קצת לטעום מתענוגיה ודדיה ירוו בכל עת במתיקות נפלא ממציאות הסברות אמיתיות החדשות החביבין על בעליהן ולומדיהן לשמה יותר מכל הון יקר נמצא ומסולא מפז ומפנינים יקרים, והכל למען שמו באהבה בכדי להיות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו. ובזה הענין אין יד כל אדם שוה בו כי לא כל האדם זוכה לראות ולהנות מאור הזה כי אם כדרך שבא לראות באור התורה בקדושה ובטהרה ובזיכוך גופו ואיבריו מכל מין טומאה, כך הוא בא ליראות באור נועם תענוגים וחמודת אהבת מתיקותיה כנאמר (משלי ה', י"ח) אילת אהבים ויעלת חן, ונאמר (שיר השירים ז', ז') מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, ומרוה עצמו באור התורה עד שכל מיני אהבת עולם הזה מקטן ועד גדול הכל כאין אהבתם ומתיקותם, נגד אהבת ומתיקות התורה. וזוכה להביט בנפלאותיה ודרך החיים והאור הגנוז בה עד שמתענג בה יותר מכל מחמדי עולם.
6
ז׳ואמנם תדע שאף שבחינה זו גדולה וטובה היא ואהבת התורה גדולה בלבו יותר מכל תענוגי עולם מכל מקום אין זו תכלית השלימות בעבודת ה', כי יוכל להיות שמתענג מחכמת התורה בלבד, מטוב טעמיה וחידוש סברותיה והיתר ספקותיה והכל למען שמו יתברך.
7
ח׳אבל תכלית השלימות מתיקות תענוג התורה ומחמדיה הוא התענגות על ה' מרצון אין סוף ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בתורה הקדושה, כי אותו אהב ולא דבר אחר בשום אופן בעולם, אף לא התענוג מחכמת התורה פועל בלבו כי אם האהבה והחמדה והתשוקה בוער בלבו כרשפי אש לבוא ולהתדבק בתורה הקדושה בבחינת אתדבקות רוחא ברוחא הבל פה האדם היוצא בדברו מפנימיות הלב אשר נפשו יוצאה בדברו, באור חיות אין סוף ברוך הוא הנעלם בתורה שהוא רצונו ברוך הוא והוא ורצונו אחד ומיוחד בתכלית כאשר כתבנו כמה פעמים בזה כי כל התורה אינו אלא רצונו שרצה שנעשה זאת, וזאת לא נעשה. וזאת הוא בחינת נשיקין הבא מאהבה שהוא אתדבקות רוחא ברוחא כידוע וזה היא האהבה השלימה והתענוג הנפלא אצלו לאין קץ מה שזוכה להתדבק בו ולהתקשר ולהתיחד באורו ברוך הוא ביחוד נפלא ואת זה אהב ועל זה שמח ומתענג בתענוג נפלא, וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ס"ג, ב') צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף וגו' כי עגמה נפשו ותצמא ותכלה ותתלהב בכל עוז ותעצומות לדבק עצמו למחיה החיים ברוך הוא בכל אוות נפשו אשר אין אופן לזה כי אם על ידי התורה שהוא נעלם בהם, ומתגלה לדורשיהם באמת באהבה וכל כך יומתק למו טעם מתיקות התורה באהבת ה' המתדבק אליו על ידה, עד שיתלהב לבו ורעיון מחשבתו לעשות נחת רוח תמיד, ויכסוף וירצה ויחשק לדבק נפשו לה' בכלות נפשו ממש, ותמיד יחפוץ לעשות ביותר מיכולתו ולא להיות לו מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא רק ללכת מחיל אל חיל לחזות בנועם ה' בכל יום ויום יותר עד שידמה בעיניו כל עשיותיו עד הנה לאין ואפס והכל קטן בעיניו מגודל אור האהבה והתשוקה לדביקות ה' ביחוד נפלא בכל רמ"ח אבריו שס"ה גידיו ומפעליהם שהם מחשבה ודיבור ומעשה וכל החושים חוש השמע והעין והמישוש והתנועה וההרגש, שיהיו כולם מיוחדים לאל אחד שלא להשתמש בהם שום דבר אחר רק עבודתו או דבר הנוגע לעבודתו ומוסיף בכל יום ויום אהבה על אהבה וצמאון על צמאון ומדליק והולך בהנר מצוה עד שאילו היה יכול היה מוסר נפשו ורוחו ונשמתו בעד רגע אחד שזכה להתענג על ה' ולהתדבק בו.
8
ט׳ואולם אפילו בחינה זו שהוא תכלית הטוב, עוד יש בחינה למעלה מזו כי הנה זאת הבחינה אמת שהוא אינו חפץ לשום ענין קבלת פרס ודבר אחר בעולם רק להתענג על ה' ולהדבק בו שעל זה ברא ה' כל הבריאה וצר את כל היצור, ואך כי על כל פנים נראה כעושה קצת למענו כי צמאה נפשו אל ה' והוא רודף וחושק לרוות צמאון נפשו. אבל בחינה האמיתית, שלא ירגיש שום אהבה ותענוג בכל זה כי אם במה שעושה בזה נחת רוח ליוצרו, ורק על זה שש ושמח שזכה לגרום תענוג ונחת רוח למלך גדול ונורא כזה. ועל בחינה זו אמרו רבי שמעון בן יוחאי וחבריו למשה רבינו (זוהר תצא רפ"א.) כברא דמשתדל בתר אבוי ורחים ליה יתיר מגרמוהי. כי האהבה והבערת אש בלבו למלאות רצון הבורא לעשות נחת רוח, עולה על כל האהבות והחמדות עד שלא ירגיש משום אהבה חוצה לה אף שבאמת בוער בלבו להדבק לחי העולמים אבל אינו מרגיש ממתיקות זה כי גדלה אש בלבבו ותלהט מוסדי הרים שיזכה לעשות נחת רוח אליו יתברך המבטל כל האהבות שתחתיה כי היא העולה על כולנה וכבר הוא מופשט מכל עניני תאוות עולם הזה ותענוגיו וכל חמדת אחרים גדול או קטן כי אין בלבו יומם ולילה רק לחפש אופן שיזכה לגרום נחת רוח לפניו בכל מיצוי דם נפשו, ואינו עולה על זכרונו כלל אהבות ותשוקות אחרות. וכשהוא עוסק בתורה הקדושה יכוון רק ליחד שמו של הקב"ה על ידיה כי כל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה ומדותיו הנוראים שהם המאורות העליונות והפרצופים הנוראים ושמות המלאכים ושאר דברים עליונים שהמה הם פנימיות התורה, ומיחד בגודל נשמתו הקדושה ובאור המאיר עליו, אותיות התורה ושמותיה הרמוזין בה זה בזה ואלו באלו עד שהתורה נעשית שם אחד לקודשא בריך הוא. והסודות הנפלאים והנוראים הללו והיחודים האלה המה בבחינת אור המתלהב ומאיר עד אשר נקשרין המראות ומדות הנוראים והצורות עליונות אחד אל אחד, כמו שאיתא בזוה"ק (עיין בראשית מ"א:) בשלושה גוונין של שלהבת המתדבקין זה בזה וגוף הנר הוא ארבעה נגד הארבעה עולמות המתקשרין זה בזה. והכל בכח הסודות והשמות ליחודי התורה לעשות נחת רוח לפניו יתברך בזה שהוא תכלית הבריאה ליחד את שמו יתברך באמת ובתמים, ובזה מרבין אור גדול בכל העולמות עד שמחמת גודל הבהקת זיו האור יתמשך עד למטה ותתלהט אש סביבו ויקיף אותו אש מן השמים ותלהט מוסדי הרים בכח אור התורה שהוא ביחוד לשמו של הקב"ה שלא לשום אופן ודבר בעולם, וכמאמר חז"ל (חגיגה י"ד:) ברבי אליעזר בן ערך כשדרש במעשה מרכבה ירדה אש מן השמים וסיכסכה כל האילנות שבשדה וכו', ועל שם זה נקרא מעשה מרכבה כי עיקר הכוונה בהלימוד ההוא בכדי להיות מרכבה לשכינה על ידי הלימוד הזה ליחד עצמו עם כל אבריו וחושיו לשמו ברוך הוא וליחד את המרכבה העליונה ביחודא שלים והכל בכדי להיות נחת רוח לפניו יתברך, וזה הוא המגדל הנאה המשובח שבתוך העיר האהבה העצומה והתשוקה הגדולה בלהבת אש לאור ה' אשר בתוכה ולהיות חופף עליו רוח אלהים ביראה ואימה ופחד מגדולת מלכותו כי נורא הוא וההתבוננות ברזי התורה וסודותיה להתקרב על ידי זה בכל עת אל השורש העליון ולהתענג בתענוגים מתענוגי עולם הבא שעל זה אמרו חז"ל (ברכות ז.) עולמך תראה בחייך עד שיתדבק נפשו אל בוראו בכל עוז עד שתחשק ותתלהב לצאת מהגוף לידבק לשורשה שם עד אשר יתפשט האדם הלז מגשמיותו ויבוטל ממציאותו ונשמתו תהיה משוטטת במחשבות העליונות וקשורה בקשר אמיץ בעולמות עליונים, והנה הוא צופה בהיכלות שלמעלה ובמשמרות של מלאכי מרום במעמדן, ונכנס בהיכל לפנים מהיכל חדר לפנים מחדר, כדוגמת ארבעה שנכנסו לפרדס (המבואר בחגיגה י"ד:) והיא קרוב למעלת הנבואה שכשהוא רואה המראות הנוראות שמראין לו בעת הנבואה כל אבריו מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתונותיו מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה כמו שנאמר בדניאל (י', ח') והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, ונקשרה דעתו אל צור העולמים ברוך הוא כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל (פרק ז' מהלכות יסודי התורה הלכה ב'), ומה מאוד תגדל חשקת הנפש לישאר שם שלא לחזור אל תוך הגוף העכור. ואך כי כבר כתבנו כי אין העיקר בעיניו כי אם תענוג מנחת רוח רצון בוראנו ברוך הוא וזה האהבה והתשוקה גדולה אצלו מכל האהבות וכיון שיודע שרצון הבורא לחזור עוד אל תוך הגוף לעובדו בזה, אז תיכף הוא שב לאחור להיות כבראשונה לעובדו בלבב שלם כרצונו ועל זה נאמר אם רץ לבך שוב לאחור, ובעל כרחך אתה חי.
9
י׳והנה רב נועם תענוג הזה לאור האהבה הנפלאה והחמדה המופלגה בכלות נפשו בתענוגו אשר בכל יום ויום בנפשו ורוחו ונשמתו במי שזוכה לבחינות הנזכרים אי אפשר לחוק בעט ברזל ולבוא בספר וסופר וסיפור להעריך על הנייר בדיו כי החכם המבין קצת מדעתו וזכה לטעום חשוקה זאת בנפשו אף פעם אחד כל ימי חייו, מעצמו יבין שכל מחמדי עולם הזה ותענוגיה וכל העולם כולו בכלל ובפרט עד תענוגי השרים הגדולים והמלכים המושלים בכל העולם בכל אוצרותיהם לא ישוו על אחת מני אלף אלפים ורבוא רבבות עד אין שיעור נגד רגע אחת תענוג לימוד שלושה תיבות בתורה או עשיית מצוה אחת על דרך האמור, וכמאמר אב החכמים ע"ה (משלי ג', ט"ו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. וראיה לזה ממשנת חז"ל שאמרו (אבות ד', כ"ב) יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא יותר מכל חיי עולם הזה, וידוע שכאשר יאמרו חז"ל כל חיי עולם הזה יוכלל בזה כל תענוג עולם הזה עד תענוג הגדול שאין כמוהו, כמו המלוכה על כל העולם כולו ואלף שנים יחיה ובנים נפלאים מפורסמים בחכמתם ובגדולתם שאין כמוהם בעולם ופשיטא שאר התענוגים השייכים למלך גדול כזה כי בלתי זה לא יקרא לו שם כל חיי עולם הזה אף על פי כן שעה אחת קורת רוח בעולם הבא יפה מזה מכל וכל ומכל שכן שעה ושתים ויותר. וחזרו ואמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, וכל חיי עולם הבא ידוע שהוא ודאי תענוג וקורת רוח שאין למעלה הימנו ואף על פי כן שעה אחת בתשובה ומעשים טובים יפה הימנו כי הזוכה לטעום חשוקה זו בנפשו קצת באמת שלא להשטות עצמו, יודע שאין ערך לה בשום אופן מכל מה שבעולם אף לבחינה הקטנה שבה ומכל שכן המגיע לבחינת המושכל והשכל למעלה למעלה להבין בהאור הבהיר הוא בשחקים ברוב תענוג ונחת, שעין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה ס"ד, ג'), הכל כידוע.
10
י״אוכל זה הוא כשהוא ביראת ה' כי כל אהבה שאין בה יראה אינה אלא אהבה המדומה ולא אהבת האמת, כי מי שהוא עומד לפני המלך ומתענג בחבלי עבותות אהבתו בהכרח שהיראה מוטלת עליו גם כן מפחד ואימת המלך ובהיכלו כבוד אומר כולו, ביראה באימה ברתת ובזיע ובאהבה ושמחה, ובלתי יראת האמת הרי עדיין הוא מבחוץ כלל וכלל, ואיך יושלם בו בחינת אהבת אמת, ולכן בכל מקום ומקום נזכר רק בדחילו ורחימו, ולא זה בלא זה, כי המה מתאחדים תמיד, ולא נאריך בזה שלא לצאת מהענין. ונחזור לאהבת ה' אשר בדרך הטוב והתורה והמצוות שהוא בלתי שיעור להמבינים בה, וזה באבנתא דליבא תלוי, כי איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כלל כי לא טעם חשוקה זו מימיו, ולא חפץ בתבונה. וחשוקה זו אינה מתגלית כי אם לדורשיה ומבקשיה ככסף וכמטמונים, כמאמר הכתוב (משלי ב', ד') אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא.
11
י״בוהנה סביב להעיר הבנויה המפוארה הלז נטע ה' שדה חקל תפוחין מגרש להעיר אלפיים אמה סביב אשר אוכל שדה העיר נתן בתוכה הוא כל דברי עולם הזה ומחמדיה, הנקראים דברי הרשות שאינם לא מצוה ולא איסור רק הם נטפלים למצוות ותורת ה' כמו האכילה ושינה וההליכה ודברת בני אדם והמשגל שכולם מיעוטן יפה להיות על ידם יתחזק כח הגוף לתורה ועבודת ה' והנטפל למצוה כמצוה, והוא כמו הטיול במגרש העיר הנזכר, והנה צדיקים ילכו בם להבין ולהשכיל על מוצא דברים ההם, כי הוא גופא קשיא ולמה עשה ה' כן בעולמו להיות האדם מוכרח להשתמש בדברים האלה הנבזים ושפלים התחתונים והלא האדם נברא לעמוד ולשרת לפניו יתברך ולשמש את קונו, וכי לא היה יכול הקב"ה לבראו בעולם שלא יצטרך לטנף עצמו בטינופי עולם הזה ומחמדיה בהכרח.
12
י״גואכן כי, כל פעל ה' למענהו (משלי ט"ז, ד') והכל לכבודו ברא ולהיטיב לבריותיו אלו ישראל שבהם בחר ה' לנחלה לו ובכוון ברא ה' דברים התחתונים האלה הרחוקים מאוד מאור פניו יתברך, וחיות הבורא בהם מעט, והגישום יסובבהו סביב סביב עד שלא יוכר בהם רוחניות חיות הבורא. ובאמת כל הנבראים שבעולם צריכין להתקרב אליו ממרחק הגדול הלז, שידע כל פעול כי הוא יתברך פעלו ויבין כל יצור וגו' ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, שיתפרד הגשמיות מכל דבר ודבר שהיא הקליפה הסובבת על כח חיות הבורא, ואור חיות הזה יתעלה למקור שורשו מקום אשר נלקח משם, והם בעצמם אי אפשר שיעלו לראות את פני ה' להתפרד מגשמיותם, כי החיות מועט שם והגשמיות רבה ועל כן הארץ וכל צבאה נתן לבני אדם שהמה יקרבו אותם אל האל העושאם על ידי השתמשותו בדברים האלה באכילה ושתיה ובעילה ושיחה והרהור ודברת בני האדם שבכולם נמצא כח אור חיות המחיה, וכשהאדם מבין בגנות גשמיות דברים ההם איך שהם נבזים ושפלים שכל העולם ומלואה ונופת טינופת תאותיה וחמדותיה חוץ מעבודת ה' שבהם אינם כדאים לישא אותם. אדם המשכיל על מחשבתו ומכל שכן על שפתו שכולם דברי הבל ותהו הם כשחק מאזנים נחשבו, ואפילו בתאוות הנכנסין לגוף כמה גינוהו חז"ל כמו בתאות המשגל שאמרו (שבת קנ"ב.) חמת מלא צואה ופיה מלא דם וכו', או באכילה שמכל המאכלים המחמדים שבעולם מה נעשה מהם אחר האכילה הרי תיכף בית הכסא סמוך לשולחנו, ואיך יתאוה בעל שכל לזה. ומכל שכן בתאוות שחוץ לגוף כמו אהבת ההתנשאות על חבירו ורדיפת הכבוד ולאהוב שהכל ישבחוהו ויספרו הודו וכדומה, הלא כל אלה ודאי דברי הבל ותהו הם באין מי שיש לו אפס קצת מוח בקדקוד. ועיקר היופי והמשובח והנאה והטוב אין בעולם כי אם אור ה' וחיותו וכוחו והשפעתו ולעבדו בלבב שלם, את זה ראוי לאהוב ואל זה יכלה נפש אדם באהבה וחמדה ותשוקה וחיות בוערת כראוי למלך הכבוד כי לו נאה כי לו יאה. וכשמבין האדם באמיתיות בלבבו עד שבאמת כל דברי עולם הזה מבוזין ומאוסין בעיניו ואינו אוהב וחומד כי אם אור ה' וחיותו אשר בכל דבר ודבר, בזה נפרד הגשמיות הקליפה מכל דבר מכל וכל, כי גם הפריד עצמו מגשמיותה ויבזהו בעיניו, ואור חיות ה' שבה נתעלה למעלה למעלה, כי אותו הגדיל בעיניו ויאהבו בלבו והעיד אשר זה הוא תכלית הטוב והיפה ולשם זה הוא אוכל ועוסק בכל דברים שבעולם כפי המוכרח לו ולא יותר בכדי שהניצוץ אור ה' שבהם יעלו עמו ליראות את פני ה' כאשר כתבנו כבר בזה בכמה מקומות. ועוד יש דברים עליונים בזה שלא ניתן לבאר בספר, בסוד אומרם ז"ל (הובא במגיד מישרים פרשת וישב*עיין מדרש תלפיות ערך חנוך מספר עשרה מאמרות.) חנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מיחד שמו של הקב"ה. כי האדם אשר כבר הוא בסוד מאן דעייל ונפיק המבואר בזוה"ק שכבר יצא מבחינת עולם הזה מכל וכל שאין עוד סברא כלל שיהיה בלבו שום חמדה ותשוקת מה לשום דבר גשמי והשיג בחינת החכמה ומדע לידע ולהבין בכל דבר ודבר שורש חיותו ומוצאו בעולמות עליונים בסוד ארבעה פנים שבמרכבה ששם שורש לכל נבראי מטה. והם הררים התלוין בשערה דקה מן הדקה להבין חיות כל דבר איה מקום מקור שורשו ומוצאו במרכבה העליונה ובאיזה בחינה ומדה נרשם חיות זה בשיעור קומה. ועל ידי זה יוכל ליחד יחודים העליונים גבוהים ורמים בדברים שלמטה החשובים לפניו יתברך ביותר ויותר עד אין שיעור כאשר נאמר בשם הרב הקדוש איש אלהים המפורסם מוהר"ר דובער מגיד מישרים דק"ק מעזריטש על מה שמבואר בזוה"ק (שמות צ"ה.) ואתקשט בקישוטין דלא הוו. כי קישוטי השכינה שהם היחודים מה שנעשה על ידי אותיות התורה והתפילה הן המה קישוטין דהוו כי מעולם ועד עולם המה וכל עיקרם אינם אלא יחודים העליונים. אבל יחודים ודברים התחתונים על ידי חיות אור ה' מאותיות התורה הנקראים אברי השכינה ששוכן בהם, וזה נקרא קישוטין דלא הוו. ויחודים הבאים על ידם הקב"ה מתענג ושש ושמח בהם ביותר ויותר לצד שהיו מרוחקים מאוד מאור פניו יתברך למטה וכשהם עולים אין קץ לשמחתם ותענוגם ולשמחה עמוסה שמגיע לבורא עולם מזה כשמחת בן חביב אשר יבוא אל אביו בזמן כביר שהיה בשביה במדינה רחוקה מאוד שאין קץ לשמחת האב ובן על זה. ועל זה אמר אליהו זכור לטוב (תיקוני זוהר י"ז.) ואנת אשתמודע מעילאי ומתתאי. שאיש המשכיל מבין ומכיר אלהותו גם בכל דברים התחתונים שרואה שם יחודו ואחדותו יתברך. כי כולם נאצלים מאור פניו יתברך ומיחדים עמהם יחודים נפלאים והיה ראוי להאריך בדברים הללו אם לא שכבוד אלהים הסתר דבר כי לאו כל מוחא סביל דא ולא ניתנו מילין אלין אלא למאן דעייל ונפיק כנזכר.
13
י״דונחזור לענין אשר זה הוא מגרש העיר סביב אלפיים אמה שהחכמים מטיילים בה ארוכות וקצרות להבין ולהשכיל גם שם מהדר יקר כבוד המלך ומלכותו שבכל משלה, כמו בהעיר אשר נראה בחוש הראות כבוד הדר ממשלתו. והמה עושים מהמגרש עיר לספר גם שם משבחי המלך הטוב וחכמתו. והנה היער אשר מן הצד לשמאל העיר, זה הוא דרך הרשעים ההולכים בחושך ומתהלך במישרים שכל העבירות רעות דומות עליו כמישור ולא ימנעו את עצמם אף מחמורה שבחמורות. אדרבה ח"ו שמחים לעשות רע. וכבר הם ברשות לבם עד שלא יוכלו כלל להטות לבבם ולכפותו שלא לעבור על רצון הבורא. כי עז וקשה לבבו שלא יכנע. ויתאוה תאוה בחמדה עזה עד שימשכנו בעל כרחו לעבור העבירה הגם שמבין ויודע כי לא טוב זה לפניו ומרה תהיה לו באחרונה מזה. כי אין בו כח לכפות תאות לבבו, מצד שכבר נשקע ביותר בתאוות הרעות, וממילא כל בחינת הקליפות והחיצונים יסובבוהו ותטמא נפשו בכל הטומאות שבעולם ומוסיף בכל יום חטאת על חטאת ופשע על פשע. וממילא העונשים קשים ומרים שמגיע להם עבור זה בעולם הזה או בעולם הבא אין קץ וסוף להם ונעשה בשרם חידודין חידודין ונידונים לדורי דורות והיו דיראון לכל בשר. ואמנם כי מעולם לא נחשד בר ישראל לילך באות נפשו למקום החושך והרע הזה. אם לא עבור דרך הבניים הנזכר הן המה דברי הרשות הנזכרים שאיש הבער אשר הולך בהם ואינו נותן לב להשכיל להיות בזה מותר אדם מן הבהמה שלא לטנף עצמו בנופת טינופת צוף עולם הזה ומחמדיו כסוס כפרד למלאות בטנו וכריסו בבשר ויין ושאר משקים הערבים ומתוקים לחיך ומרים להנשמה מר כמות. ועל ידי זה ממילא בהתמלאות תאותו באוכלין בבשר ויין וכדומה. מתאוה עוד ועוד עד שבא לעבור על כל העבירות האמורות בתורה. ובזה ודאי נכון מאמר הכתוב והתקדשתם והייתם קדושים כי כאשר האדם מקדש עצמו בדברי הרשות הנזכרים אז ודאי והיה קדוש מלמעלה לעלות במעלה מעלה לזכות לכל הטוב הגדול והנורא שהזכרנו ככל האמור.
14