באר מים חיים, במדבר י׳:י׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:10
א׳וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו'. כי התקיעה מורה על השמחה וגם השמחה הזו עולה לזכרון כמו שכתוב והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם וגו' וכל אלה צורך גבוה הם שאין אדם רשאי להשתמש בהם לצורכו. רק החצוצרות של משה הוא היה משתמש בהם כמלך למקרא עדה ולמסע המחנות. ועשה לך לבד ולא לאחר כנזכר למעלה.
1
ב׳על עולותיכם ועל זבחי וגו'. הרב האלשיך האריך כאן בנופת צוף מוסריו לומר כי עיקר שמחת יום טוב יהיה לצורך גבוה להקריב לה' חלב אילים בעולות ושלמים ולשמוח בשמחת מצוה ולא בשביל הנאת כריסו למלאות בטנו ותאותו במעדנים שונים בשר ודגים ולהרבות שחוק וכו' עיין שם בדבריו הקדושים. ולזה נראה שעל כן מסיים הכתוב אני ה' אלהיכם פירוש אם כן תעשו לשמוח ביום טוב רק לשם ה' כדבר המלך ודתו אז לעומת זה אני ה' אלהיכם להתרצות לכם ולהריח מריח ניחוחכם ולהשפיע לכם כל בחינת הברכה ושפע הטוב ולהושיע אתכם מכל אויביכם כרוב טובו וחסדו לעמו. ועוד נראה לומר במה שסיים אני ה' אלהיכם כי הדבר הזה מסור ללב ועל זה נאמר (הושע י"ד, י') צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו וגו' וכמאמר חז"ל (נזיר כ"ג.) משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה נאמר בו צדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה נאמר בו ופושעים יכשלו בם ופירש רש"י ואחד אכלו לשם אכילה גסה או מחמת תאוה שאכלו ברעבון כו'. כי ימצא שני בני אדם שמעשיהן שוין במה שנראה לעין זה אוכל ושותה ושמח ביום טוב וזה כמוהו אוכל ושותה וכו' ובלבם רחוקין זה מזה יותר כממזרח למערב זה אוכל לפני ה' באהבה ובשמחה ובמורא ובושה והכנעה בזה השולחן אשר לפני ה' ושמח מאוד בלבו במה שזיכהו ה' במועדים האלה להיות לרצון לפניו ולהאיר אז על נשמת ישראל באורו הגדול באהבה ושמחה לקרב ולדבק נשמת ישראל אליו בטובו בדיבוק עצום מה שלא נמצא כמוהו בכל ימות השנה ושש ושמח בתענוג ושמחת שמו יתברך בימים האלה כנודע לחכמי לב. והשני כדומה לו אוכל ושותה ושמח, ובלבו ישים ערמה למלאות הנאתו בתאוות עולם הזה ושמח על שמצא די אכילתו, וכל אוכל יתאו נפשו, ומשקאות הטובות שנפשו מתאוה להן ומחמדתן. ואדם הרואה לעינים לא יכיר בין שני האלה כי כמעשה זה כן מעשה זה. אך אל אלהים הוא יודע מה שבלבו אם לעקל וכו'. ולכך נאמר אני ה' אלהיכם כי בעת האכילה ושתיה קרוב הדבר מאוד לשכוח בה' מכל וכל ושלא לחשוב באכילתו כי אם לשם הנאתו ותאותו. על כן אמר הזהר והזהר כי אני ה' המכיר ויודע מה שבעמקי מורשי לבבות בני אדם. ועבד שרבו יודע כל מחשבותיו וכל אשר בלבו תקנה יש לו. ובגלל הדבר הזה צריך כל אחד ואחד מישראל לזכור בה' אלהיו ולישב לפניו ולשמוח בשמחה של מצוה כאמור.
2
ג׳ועוד נוכל לומר בזה והכל קרוב לדברים האמורים. כי רבים נכשלים בעוונותינו הרבים שאחר אכילתם ושתיתם נתקיים בהם ח"ו (דברים ח', י"ב) פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וגו' ואומר (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגו'. ובחגם ימצאו עוון ולשחוק אמרתי מהולל. ובראש בצעם בפיהם ידברו מנבלות הפה ולשון הרע וליצנות ורכילות ושאר דיבורי איסור בדברים אשר לא כדת תורתינו הקדושה. ונהפך להם מיום טוב לאבל ומשמחה ליגון ואנחה. והכל לאשר כתבנו כי קרובים הדברים האלה לבוא עבור מילוי בטנם מאכילה ושתיה דהא יצר הרע לא אשתכח אלא מגו מכליא ומשתיא כמו שאיתא בזוה"ק (תרומה קנ"ד:). ולזה אמר הכתוב והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם כלומר שה' בטובו יזכור זאת לכם לטובה מה שגם בעת שמחת יום טוב אני ה' אלהיכם. שתצאו מן המכשלה הזאת ולא תתקיים בכם פן תאכל ושבעת וגו' רק (דברים ח', י') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו'. וזה הוא הזכרון הטוב שה' זוכר לעמו ביום שמחתכם כמאמר חז"ל (מגילה י"ב:) שכשישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות אבל אומות העולם שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תפילות וכו' הללו אומרים מדיות נאות וכו'. והקב"ה מזכיר זכות הזה לעמו בעת שמחתם ומתרצה עמהם להיות נקרא שמו עליהם. וזה ה' אלהיכם שמיחד שמו להיות נקרא ה' אלהי ישראל ברוך שמו לעולם.
3