באר מים חיים, במדבר י׳:כ״טBe'er Mayim Chaim, Numbers 10:29
א׳ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו וגו'. להבין טענת משה בזה ותשובת יתרו אליו. כי הלא ודאי היה ביניהם איזה טענות עבודת ה'. לא כפשוטו שלא רצה יתרו לילך עמו לנחלת שמו יתברך. והנראה בזה כי הנה נודע אשר מאוד ומאוד גדלה חיבת שמו יתברך לעמו ישראל. ומגודל רוב האהבה כביכול נתן את עצמו יתברך ויתעלה אל ישראל להיות שוכן ביניהם על הארץ הלזו ועזב את כל העולמות עליונים אשר בשמי השמים וצוה לעשות לו כביכול דירה קטנה בארץ לשכון בתוכו בין שוכני בתי חומר וכמאמר חז"ל (שמות רבה ל"ג, א') בפסוק (שמות כ"ה, ב') ויקחו לי תרומה אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה משל למלך שהיה לו בת יחידה וכו' עד שאיני יכול להניח את בתי כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו וכו'. וכן אמרו (בתנחומא פרשה זו (תרומה ג')) אמר הקב"ה התורה היתה שלי ולקחתם אותה קחו אותי עמה הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה וכו'. וזה מאמר הכתוב (זכריה ב', ט"ז) ונחל ה' את יהודה חלקו וגו' פירוש שחלקו יתברך ינחל להם להיות כביכול, ישראל ינחלו אותו יתברך בנחלת הירושה. ואפשר לזה יאמר הכתוב (שם שם, י"ד-ט"ו) רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך וגו' ונלוו גוים רבים וגו' והיו לי לעם וגו' הבדיל בין ישראל לאומות העולם לומר בישראל ושכנתי בתוכך ובאומות העולם והיו לי לעם. כי האומות העולם לא יזכו לזה להיות שמו יתברך שוכן בתוכם רק שיהיו עמו והוא יתברך יהיה עליהם כמלך על העם. ואולם בני ישראל הנה הוא יתברך ישכון בתוכם לתת את עצמו כביכול ביניהם לחלקם. וזה תכלית כל הטוב וקץ כל השמחות.
1
ב׳והנה בחינה הזו בתכלית על תכליתו היה בבית עולמים מקום המקדש שנקרא חדר הורתי והוא נחלתו להיות שמו יתברך שוכן אצל תורתו לוחות העדות אשר בארון הקודש. והכל הוא מצד איכות רוב הקדושה אשר שם מעת הבריאה. וביותר כשישראל על אדמתן הנה הם מוסיפין קדושה בארץ והארץ קונה רוב מעלה וקדושה על ידי ישראל וכמו שאיתא בדברי הרב האלשיך (בפרשת בהר בפסוק וכי תבואו אל הארץ וגו') ועל ידי זה זוכים למעלה הזו להיות הקב"ה שם משכנו בתוכם. וידוע שהוא הנקרא מקום כמו (בראשית כ"ב, ג') אל המקום אשר אמר לו, או (שם שם, ד') וירא את המקום מרחוק.
2
ג׳וזה שאמר משה לחובב המדיני נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם. פירוש כי על דעת זה אנחנו נוסעים שכשנבוא אל המקום הידוע הלזה. אז יתקיים לנו הדבר שאמר ה', אותו אתן לכם. פירוש שעל המקום ההוא אמר ה' ששם אותו את עצמו יתברך כביכול אתן לכם. כי שם לי בעצמי אתם לוקחים לחלקיכם וגורליכם כמאמר חז"ל הנזכר. והוא על דרך מאמר חז"ל (ספרי מובא בילקוט נשא רמז תש"י וברש"י) על פסוק (במדבר ו', י"ג) וזאת תורת הנזיר וגו' יביא אותו וגו' יביא את עצמו וגם כאן אותו את עצמו אתן וגו' כאומרו ויקחו לי תרומה וגו'. ועל כן לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב וגו' כי ממילא כאשר יתקיים הדבר הזה ודאי סוף הכבוד לבוא שכל בחינת הטוב שבעולם יהיה לנו ולכל ישראל מאחר שתרועת מלך בו כלום חסר מבית המלך ובודאי נגילה ונשמחה בו ובישועתו. כל זה היה טענת משה והיא ודאי טענה שאין אחריה טענה.
3
ד׳ואמנם יתרו השיבו מצד אחר כי הנה חז"ל אמרו (מגילה י"ב:) מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו כו' זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כו' וטעמא אמרו ליה כו' ופירש רש"י ז"ל ויפה אמרו לו דודאי כן הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו מיושבת עליו שנאמר (ירמיה מ"ח, י"א) שאנן מואב וגו' וסיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר עד כאן. והראת לדעת בזה כי ימנע לפעמים באדם ההתבוננות הנכון בתורה הקדושה וההשכלה בה, מצד גלותו מארצו. אשר בהיותו בארץ מולדתו ישכיל ויבין יותר, להיותו מקושר שם בשורשו מה שאין כן בארץ לא לו. והנה ידוע מדברי חז"ל (ספרי מובא בילקוט רמז תשכ"ו) אשר אין לגרים חלק בארץ ולזה היה יתרו ירא את ה' שמא בהיותו גר בארץ נכריה לא יוכל עבור זה להשכיל ולהבין בתורה ודרכי ה' על הדרך האמיתי הנכון. נמצא יהיה קרח מכאן ומכאן. ולזה אמר הכתוב,
4