באר מים חיים, במדבר י״א:א׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 11:1
א׳ויהי העם כמתאוננים רע בעיני ה' וגו'. להבין את הנאמר כאן כמתאוננים רע באזני ה' שלא מצינו כלשון הזה בשארי מקומות וגם לא פירש את רעתם ומה היו מבקשים. והנראה כי הנה נודע מה שכתב הרב האר"י ז"ל בכמה מקומות (ובפרט בכוונת קריאת שמע שעל המטה) כי רע, הוא גרוע הרבה מרשע. כי רשע הנה השי"ן שבתוכו הוא מהקדושה ויש בו על כל פנים אות לטובה והרע הוא כולו רע אין בו דבר טוב. כי טוב לעומת רע כמו שאיתא בספר יצירה (פרק ו' משנה ב') ועל כן אומר הכתוב (ישעיה ג', י"א) אוי לרשע רע וגו' פירוש אוי לרשע שמרשע יבוא לרע כי עבירה גוררת עבירה וכן אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו עשה כך כמאמר חז"ל (שבת ק"ה:), עד שבא לרע שאין בו שום טוב.
1
ב׳והנה נודע שכשאדם פוגם ח"ו בפגם הברית נקרא רע כמאמר הכתוב (בראשית ל"ח, ז') ויהי ער בכור יהודה וגו' ועל כן טוב לעומת רע כנזכר כי טוב נקרא צדיק כמאמר הכתוב (ישעיה שם, י') אמרו צדיק כי טוב. וידוע שהאדם אינו נקרא צדיק כי אם כשהוא נאמן בבריתו. שעל כן יוסף נקרא יוסף הצדיק לפי שנבחן בברית ונמצא שלם. ועל כן אמרו חז"ל (סוטה י"ב.) בפסוק (שמות ב', ב') ותרא אותו כי טוב הוא, שנולד מהול. כי בחינת הטוב הוא בבחינת הברית השלם כאמור. ולזה אומר הכתוב (תהלים ל"ו, ה') יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס וגו' כי טוב הוא לעומת רע וכשהוא על דרך לא טוב ודאי שרע לא ימאס כי את זה לעומת זה עשה אלהים.
2
ג׳והנה תחילת פתוי היצר הרע לאדם אינו בדבר עבירה המגושמת ממש להסיתו בתחילה לך ועבור העבירה. כי יודע שנשמת אלוה בקרב ישראל ולא יניחנו לעבור תיכף העבירה וכמאמר חז"ל הנזכר שכן אומנותו של היצר הרע היום אומר לו עשה כך וכו'. ועל כן בתחילה הוא מסיתו למלאות תאות נפשו בדברים המותרים לו באין הפוגות כמו רבוי המשגל חלילה וחלילה, או רבוי אכילה ושתיה שהכתוב מעיד (דברים ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגו' ואומר (שם ל"ב, ט"ו) וישמן ישורון ויבעט וגו'. ובזוה"ק (תרומה קנ"ד:) מפורש בזה הלשון: דהא יצר הרע לא אשתכח אלא מגו מכליא ומשתיא. ומתוך שהוא מתרגל למלאות תאותו כסוס כפרד, אז קשה לו מאוד לפרוש מתאותו אחרי שנטבע בה בכח בחזקה. ואם לא ימצא בהיתר גמור יעבור על ספק איסור קל ואחר כך על ספק איסור חמור ואחר כך על ודאי איסור חמור עד שנעשה רשע גמור ומרשע יבוא לרע כי אוי לרשע רע עד שמטמא את בריתו בדברים האסורים, כי יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס. אבל החכם עיניו בראשו להסתכל מרחוק ולשמור את עצמו בתחילה בתאוות ההיתר בכדי שלא יבוא לידי רע ח"ו וכמאמר אליהו זכור לטוב לרב יהודה אחוא דרב סלא חסידא (ברכות כ"ט:) לא תרוי ולא תחטי ופירש שם רבינו יונה לא תשבע כדי שלא תבוא לידי חטא כו'. ואמרו (בקידושין ב':) דרכא דמיכלא יתירא לאתוי לידי זיבה וכו'.
3
ד׳ואמנם לפעמים יתחכם היצר הרע על האדם מרחוק מאוד כמטחוי קשת להסיתו אל דבר המותר, ונולד על ידי זה דבר חדש הגורם שיפול האדם על ידי זה ברע. ועל זה אמרו חז"ל (תמיד ל"ב.) אי דין מתקרי חכים וכו' הרואה את הנולד. כי דבר שיוכל אדם לראות בעיניו שיצמיח על ידי זה דבר זה או זה זה אינו נקרא נולד. אבל דבר הרחוק מעיני האדם ואין התקלה מזומנת לבוא על ידי זה בעת ההוא. רק אחר כך יולד מזה דבר חדש שהוא לו לתקלה ולמכשול על זה מצטרך לב חכם לתת לבו לזה. ולהסתכל בכל עשיותיו שלא יולד מזה דבר שיהיה לו למכשול ולפוקה. כי הנה אורבו טמון בקרבו הוא היצר הרע שמתחכם עליו יומם ולילה לתפשו ברשתו ומתחיל מרחוק מאוד בכדי לבוא לדבר הנולד אחר כך ובזה יתפוס את האדם ההולך אחריו במצודה רעה. והחכם מבין ומביט אולי בזה יולד איזה תקלה ויבוא אצלי אשר לא אוכל להמלט ממנה ואלכה ברעה אשר ימצא אותי ושומר עצמו מהדבר ההוא והוא הנקרא חכם.
4
ה׳ואמנם לפעמים נסתר הדבר הרע שבו לגמרי עד שאין בשכל אנושי כלל לבוא על זה לומר כי על ידי זה יגיענו הרע הזה. ואך אם האיש הזה ירא את ה' מאוד ושומר עצמו מאוד בכל אשר יודע שצריך לשמור ממנו, הקב"ה יודע טוב לבבו שרצונו מאוד לשמור עצמו מכל דבר המביא לידי רע. הנה שמו יתברך שם בשכלו ולבבו את אשר יצא מן הדבר ההוא, בכדי שינחם וישוב מדרכו הרע שלא ילכד אחר כך בעל כורחו שלא בטובתו. ואכן מי שלא יחרד לבבו תמיד לשמור עצמו מדבר הגורם לרע אז בדרך שאדם רוצה לילך וכו' (מכות י':) ואין מראין לו מן השמים הצמחת הרע שיצמיח מזה כי תן לחכם ויחכם עוד (משלי ט', ט'). ואם ללצים הוא יליץ (שם ג', ל"ד). ואז כביכול ברוך הוא וברוך שמו מתאונן עליו לומר ראו איך האיש הזה ילכד במצודה רעה שלא בטובתו כמו שיתאונן האדם אל בנו כשרואה מרחוק שבנו הולך בדרך שליסטים שם ואינו יודע.
5
ו׳ומעתה נבוא לביאור הכתוב. כי הנה בהעם הזה היה בהם שתי הבחינות מה שזכרנו. כי הנה העם ידוע שמוסב על הרשעים והערב רב. ואמנם בהדי הוצא לקי כרבא (בבא קמא צ"ב.) וכשהם מתערבים בתוך בני ישראל יאמר על כולם העם (כמו שאיתא בזוה"ק ריש פרשת בשלח.) והנה הרשעים והערב רב היו יודעים בלבבם באמת כי עיקר תלונתם הוא על דבר הערוה כאומרו להלן (פסוק י') בוכה למשפחותיו. ואמנם לפי שרצו להכניס גם את בני ישראל בזה שגם הם יתלוננו על הקב"ה, והם לא ישמעו אליהם בתחילה לצעוק על ערוה החמורה. על כן הסיתום לצעוק על בשר שהוא דבר המותר ומזה ממילא כאשר ימלאו תאותם בבשר המגושם לא במן, יצעקו על דבר הערוה. ועל כן היה קשה לפני הקב"ה תלונת הערב רב על בשר כאילו התלוננו על דבר הערוה. כי הוא היוצר יחד לבם ויודע את אשר בלבבם ומבין אל כל מעשיהם שמה שצועקים בשר כוונתם לערות בשר. ועליהם יאמר הכתוב ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' כלומר הגם שפיתוהו בפיהם ובלשונם כזבו לו לומר שאינם רוצים כי אם בשר שהוא דבר המותר. אף על פי כן באזני ה' היו כמתאוננים רע כלומר כאילו מבקשים תואנה על רע ממש שהוא דבר ערוה הנקרא רע כי היה יודע מה שבלבם. ולזה נאמר וישמע ה' כי שמיעה לשון הבנה הוא כידוע (עיין מלכים-א ג', ט') כלומר שהבין אל מעשיהם מה הם רוצים ועל כן ויחר אפו ותבער בם אש ה' כי במדה שאדם מודד מודדין לו כמאמר חז"ל (סוטה ח':). וכשם שבערה בם אש העבירה אל הרע כן בער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה במוקצה שבהן לשפלות אלו הרשעים והערב רב שאנו מדברין מהם שכוונתם היה לרע הגמור ולא לטוב כלל.
6
ז׳ואמנם בני ישראל הם לא התלוננו באמת בתחילה רק על בשר כפי הסתת הערב רב ולא כיוונו על הערוה בשום אופן. כי לא נתחכמו להיות כחכם הרואה את הנולד שכאשר יגשימו את עצמם בתאות בשר המגושם, יולד מזה אשר יתאוו לכל דברים המגושמים האסורים והוא הערוה. ועל כן גם ה' לא גילה להם, והתיצבו בדרך לא טוב, ועליהם יאמר הכתוב ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' (כי העם רומז על שניהם על הערב רב ובני ישראל כאמור) פירוש שבאזני ה' נעשה העם כמי שמתאוננין עליו לומר הרי זה מוכן ליפול ברע והוא אינו יודע. כי כביכול ברוך הוא התאונן עליהם לומר הרי כבר הם ברע והם לא התחכמו לתת לב לזה. ועליהם נאמר ותבער בם אש ה', לבד, ולא ותאכל כמו הערב רב שאמר ותאכל בקצה המחנה במוקצין שבהן לבד, ולא בבני ישראל. כי ותאכל הוא לשון אכילה וכליון וזה היה רק בהערב רב, אבל אצל בני ישראל ותבער בם אש ה' לבד, שבער בהם האש כמו אצל החולה שבוער בו האש ואיננו אוכל. וגם לדעת ר' שמעון בן מנסיא שאומר בקצינין שבהם ובגדולים נכון הדבר כי גם אצל בני ישראל לא ישוה עבירות הגדולים שבהן לקטניהם וכמאמר חז"ל (בבא מציעא ל"ג:) בפסוק (ישעיה נ"ח, א') והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשין להם כזדונות וכו'. וגם כאן הנה בגדולי ישראל וחכמיהם חרה אף ה' ביותר על שלא נתנו לב לראות את הנולד שלא להתאות לבשר פן יתאוו לבשר אשה מה שאין כן בקטניהם שאין להם חכמה ושכל כל כך. ועל כן ותאכל בקצה המחנה לבד ולא בהמוני ישראל, שבהם רק בערה האש. ועל כן,
7