באר מים חיים, במדבר י״א:י״אBe'er Mayim Chaim, Numbers 11:11
א׳ויאמר משה וגו' למה הרעת וגו' לשום את משא כל העם וגו'. הנה הרואה יראה בפשטות הכתובים האלה ויסבור כי ח"ו שמשה דיבר קשה לפני ה' לומר שהרע לו עד מאוד עד אשר לא יוכל לסבול. וגם נעשה ח"ו כמקטרג על ישראל לדבר סרה עליהם חלילה וחלילה לפני ה'. ובאמת חלילה לנו לומר כן לא מניה ולא מקצתו. כי זה שהיה קשה לפני משה לסבול עול הציבור כאומרו שהוא כבד ממני הנה ודאי רבינו משה רבן של כל ישראל לא הניח דבר גדול וקטן מן התורה הקדושה שלא קיימה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ואיך לא קיים חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כאומרם (בברכות נ"ד.) ואמרו שם (ס':) לא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה. והוא מפורש בתורה (דברים ו', ה') ואהבת את ה' אלהיך וגו' בכל נפשך ובכל מאודך ואמרו (שם נ"ד.) בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד. ובלא זה וכי אינו נודע שבודאי היה משה עובד את ה' אלהיו עד מיצוי דם נפשו ואיך יחרה לו בעבודת שמו יתברך לומר שהוא כבד לפניו. וזה שנראה שהיה ח"ו כמקטרג נגד ישראל ודאי גם זה פלא. כי הלא הוא אשר עמד בפרץ לפניו ומסר נפשו ממש עליהם. ועתה יהיה הוא המקטרג עבור טרחת סבלותם. והן אמת אשר להם בעצמם דיבר קשה כמה פעמים כתוכחת אוהב לאוהבו. אבל לא לפניו יתברך. וידוע אשר כמה נביאים נענשו על אשר דיברו קשה על בני ישראל כמאמר חז"ל (בילקוט מלכים רמז רי"ח) למה נמשלו ישראל לאגוז מה האגוז הזה חלק ומי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל וכו' כך כל מי שמשרת את ישראל צריך לשמור שלא יטול את שלו מתחת ידיהם כגון ישעיה ואליהו וכו' עד אין הקב"ה רוצה במי שאומר דלטוריא על ישראל דכתיב (שיר השירים א', ו') אל תראוני שאני שחרחורת וכתיב (משלי ל', י') אל תלשין עבד אל אדוניו וגו'.
1
ב׳ואולם מה שנראה לי בזה הוא להיפך שאדרבה דיבר טוב על ישראל בזה והוא סנגוריא ופיוס לפני המקום ברוך הוא על עמו ובניו כשראה שחרה אפו עליהם. והוא על דרך משל לאב ואם עם בניהם שסובלין צער גידול בנים עד מאוד בעודם בקטנותם לשום עיניהם עליהם יומם ולילה להאכילם ולהשקותם ביום ובלילה ולחפש מזון הראוי להם ולשמרם מכל מיני נזק וצער וכשיחלה ח"ו אחד מבניהם ודאי אשר אין לשער גודל כאב לבבם וטרחתם אז באין שיעור וערך. וביותר טרחת האם על בנה שצריכה לטנף עצמה בכל מיני טינופים לקנח את ולדה מכל מיני לכלוך וטינוף וגם האב סובל גודל צער מבנו עד שמעמידו על שכלו להבין ולהשכיל בתורה ומישרו ומלמדו ללכת בדרך הישר לפני ה' ואנשים. וכל הטרחות והיגיעות האלה הנה הכל הוא בעבור שמצפין שיקבלו נחת רוח מאתו כשיגדיל ויועמד על הדרך הטוב ויזכו לראות בשמחתו ובחופתו בעת חתונתו. והנה ח"ו כשיקרה מקרה רעה רחמנא ליצלן כאשר אחר טרחתם ויגיעתם בבניהם עד שהעמידו אותו על הדרך הנכון והגיע העת לראות בשמחתו ביום חופתו נפלו האב והאם למשכב ויחלו חליים אשר ימותו בו. הנה בעת מיתתם מתאוננים ובוכים ואומרים זה לזה ווי ווי כמה נצטערנו ויגענו בבנינו עד שהעמדנו אותו כזה להיות גבר בגוברין ישר לפני ה' ואנשים. ועתה כאשר הגיע העת לראות בשמחתו אנו מתים ולא נזכה לראותו בחופתו. וכל אחד ואחד מספר בצערו ואומר, לי יאות למבכי לי יאות למספד כי אני סבלתי יותר ממך, וזה אומר אני סבלתי יותר. ומכל שכן אם האב או האם מת בעוד הילד קטן מאוד, והילד נשאר על אחד מהם, וזה הנשאר סובל ודאי צער גדול עד מאוד כי הוא נשא עליו צער שתיהם. ואחר כך כשח"ו אינו זוכה לראות בשמחתו ודאי מתאונן ביותר ויותר.
2
ג׳וכזה ממש היה כאן אצל משה. כי הנה מה שאמרו חז"ל (בפרקי דר' אליעזר מובא ברש"י ובילקוט שמות רמז קע"א) בפסוק (שמות ד', י"ג) שלח נא ביד תשלח שלח נא ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח וכו'. ולכאורה יקשה הלא מאז עדיין לא נגזרה גזירה על משה שלא יכנס לארץ. והנראה כי הבין זה מדבר הקב"ה. כי הנה בתחילת שליחותו אמר לו (שמות ג', ח') וארד להצילו וגו' ולהעלותו אל ארץ וגו' ולבסוף אמר לו ואשלחך להוציא את עמי ממצרים ולא אמר לו להעלות אותם אל ארץ וגו'. ובזה נכנס איזה ספק בלבבו על הדבר הזה. על כן אמר להקב"ה שלח נא ביד תשלח בכדי לברר הדבר אם יאמר לו שמו יתברך אתה תעלה אותם או לא. וכשלא שמע זאת, הנה בלבו היה כל הימים שלא על ידו יהיה הבאת ישראל לארצם. ובזה לימד סנגוריא ופיוס לפניו יתברך ואמר לו הנה הרעה אשר יוצא מעמך ישראל, אלי הגיע ולא לך. כי הנה אתה אשר תראה בשמחת ישראל ובשבחם כאשר יעלו לארץ ויבנה בית המקדש ויעשו מעשיך בקרבנות בעולה ומנחה וזבח השלמים שהוא לך לרצון ולריח ניחוח, ובשאר מצוות התלוין בארץ. על כן הנה כל הצער העולה לפניך כביכול מעוונותיהם עתה, הכל תקבל באהבה לטובה כאב ואם המטפלין בבניהם בכל הטרחות והצער לפי שמצפין לראות בשמחתם. אבל אני שאיני מצפה כל כך לראות בטובתן, הנה כל הטרחה והצער הוא צער ודאי שאין מנחם לה.
3
ד׳ולזה אמר למה הרעות לעבדך כלומר הרעה שלי, הוא רעה ודאית. כי ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי פירוש שאשא את משאם לגמרי גם במלחמת ל"א מלכים עד שאכניסם לארץ. כי אם הייתי בטוח לראות בשמחתם ובטובם בבנין בית הבחירה ולראות כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. היה הכל עלי לשמחה ולטובה כטרחת אב ואם בבניהם שכל הטורח בו להם לנחת בחשבם בשמחה שיגיע להם אחר הטורח. אבל עתה שנראה לי שלא אבוא לזה. אני מתפלל לפניך למה הרעת כה לעבדך לראות בצערם ולא בשמחתם ואני מבקש מלפניך שתזכני לראות בשמחתם וגדולתם. והוא כעין מה שאמר להקב"ה בעת חורבן בית המקדש כששלח הקב"ה את ירמיה אליו שיבוא לספוד על ישראל אמר רבונו של עולם לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה וכו' וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי במדבר יפלו עצמותי ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד עליהם וכו' זהו המשל שאומרים בני אדם מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי כו' כמו שכתוב (בפתיחתא דאיכה רבתי). ולזה אמר,
4