באר מים חיים, במדבר י״א:י״בBe'er Mayim Chaim, Numbers 11:12
א׳האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו. הנה נודע שיש תמיה המתקיימת כלומר כי אני דומה ממש לאב שהורה את בנו ולאם שילדתו שאני סבלתי בצער שניהם. כי הלא בצאתם ממצרים היו ממש כתינוק היוצא מבית הרחם שהיו מגועלים ומטונפים בגילולי מצרים בכל תועבתיהם ואני הייתי מקנח אותם ויגעתי עליהם בצער ויגון. וכמה נתטנפו במעשה העגל עד שקנחתים והעמדתים על הדרך הנכון בלימוד התורה ויראת ה'. והנה הגיע העת לראות בטובם ושמחתם ואיני יודע אם אזכה לזאת. ואמר עוד כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. ויתפרש לפי דרכנו זה כי מלת כי משמש בארבע לשונות אי דלמא וכו' כמאמר חז"ל (גיטין צ'.) וכאן יתפרש בלשון דלמא פירוש פן תאמר אלי כי אין לי כלל ליחס עצמי לאב לישראל או לאם כי אם כאשר ישא האומן את היונק פירוש כאומן שנושא את בן המלך עבור מנת המלך שיתן לו. ובודאי הבן הזה לא יתיחס אחרי האומן לומר עליו שהוא בן האומן כי אם רק בן המלך הנה גם זה הייתי מקבל עלי בשמחה אם יהיה על האדמה אשר נשבעת לאבותיו פירוש אם אשא את משאם עד ביאתם לארץ. והכל כי עבור הגדולה והנחת שהייתי מצפה לקבל אז היה בי כח גם עתה לסובלם. כנודע טבע האנושי אשר הצפוי לקבלת הטוב נותן כח באדם לעבוד ולסבול הרע מה שאין כן כשאינו מצפה לטוב יחלש כוחו עד שלא יוכל לסבול עבודת הרע שעליו. וכל עיקר הטענה הזו הוא הכל לומר כי רעת ישראל לא הגיע כי אם אליו עד שאינו יכול עוד לסבול. ולא כן כביכול לפני מלך עולמים ברוך הוא. כי הוא יזכור כל מנחתם ועבודתם בבית עולמים כשיקריבו לפניו חלב ודם ויהיה לו לרצון ולנחת רוח גם עתה מה שיהיה צריך לטהרם ולהרחיצם מגילולי מצרים וטינופיהם עד שיראה ביום חתונתם ושמחת לבם.
1