באר מים חיים, במדבר י״א:י״חBe'er Mayim Chaim, Numbers 11:18
א׳ואל העם תאמר התקדשו וגו' ואכלתם בשר וגו' לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים וגו'. להבין מה שפירט הכתוב עתה את חטאם וכבר ידענו מזה. וגם אומרו כי טוב לנו במצרים לכאורה ללא צורך כי הלא לא זה עיקר החטא. ועיקר החטא היא התאות בשר שהיה להם. והנראה כי הנה בתלונתם על הבשר נאמר ויאמרו מי יאכלנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים וגו'. והנה אומרם מי יאכלנו בשר יש בו משמעות שני דברים. האחד כפשוטו מי יתן להם תאותם למלאות כריסם בבשר וזה הגם שחטא הוא במה שהתאוו לדבר המגושם כל כך ומאסו במן לחם מן השמים על כל פנים לא הגדיל חטאם כל כך כי על כל פנים דבר המותר הוא. והשנית מי יוכל להאכילם בשר. כלומר היוכל אל לערוך שולחן במדבר בארץ ציה וערבה. וזה הוא חטא גדול שאין כמוהו שלא האמינו באלהים אחר כמה וכמה נוראות ונפלאות שראו מכבוד גדלו. ואמנם אם לא היו אומרים כי אם מי יאכלנו בשר היינו יכולים לומר שלא כיוונו כי אם על פשוטו לתאות האכילה. ואך במה שסיימו זכרנו וגו' אשר נאכל במצרים. בזה גילו רוע מחשבותיהם שחשבו שלא יכין ה' שאר לעמו בארץ ציה, ועל כן טוב להם לשבת במצרים מלחסות תחת כנפי השכינה. ונעשו כמגדפין נגד ה' ח"ו. ולזה פורט הכתוב כאן את חטאם בשני הפנים האלה. ואמר, כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכלנו בשר זה הוא החטא האחד שהתאוו לבשר תאוה. והשנית כי טוב לנו במצרים פירוש במה שאמרו שטוב היה להם לשבת בארץ נוף בזה הגדילו חטאם לגלות רוע לבביהם. ועל כן ונתן ה' לכם בשר. כי תאותם לבשר כפשוטו הגם ששאלו שלא כהוגן, מכל מקום הרי דבר המותר הוא והקב"ה היה מוכרח למלא משאלותם בזה בכדי שלא יאמרו שח"ו קצרה ידו מלהושיע להם. ואולם על זה שלא האמינו שיוכל אל לערוך שולחן במדבר ולא נתנו על לבם אשר הן הכה צור ויזובו מים ובודאי גם לחם יוכל תת ויכין שאר לעמו. אומר הכתוב ואכלתם. וסמך לו,
1